הרופא וגרושתו / ש"י עגנון

שי עגנון הרופא וגרושתו

תמצית הסיפור:

הסיפור מסופר ע"י הגיבור שהוא הרופא שעובד בבית חולים בזמן שבין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השניה. הרופא מספר את הסיפור זמן רב לאחר התרחשותו. מדובר בסיפור ההכירות, הנישואין והגירושין של הרופא עם דינה.

המספר מתאר כיצד החולים, האחיות, הרופאים, אוהבית את דינה, הרופא מספר שכולם אהבו אותה, אבל רק הוא העז, ונישא לה.

הוא הציע לה נישואין בפגישתם הראשונה. בימי האירוסין דינה חשה עצובה והרופא אינו יוגע את הסיבה לכך. היא מתחמקת משאלותיו, עד שיום אחד היא מספרת לו שהיה לה לפניו מאהב.

הרופא מופתע, אך לא ישנה את יחסו כלפיה. הוא מבקש לדעת פרטים על המאהב הקודם, ומופתע ששומע שהיה פקיד פשוט ביותר.

החתונה היתה מצומצמת ביותר כי כך היה נהוג באותם ימים. האורחים היחידים בחתונה הם קבוצת אנשים שהביא השמש כדיי שיהיה "מניין". אלה אנשים שבאו שעה קלה לפני כן מלוויה, ובאו כדי לקבל כמה פרוטות.

ירח הדבש שלהם לא מוצלח מפני שהוא חושב שבחדר הסמוך לשלהם נמצא המאהב של דינה וגם שהפרחים בחדרם ממנו . דינה מנסה לשכנעו שהוא טועה אך הוא אינו מוכן להכיר בטעותו עד שהיא בוכה ואז מתנצל.

במשך שנתיים הוא מציק לה בגלל המאהב הקודם, היא בוכה, הוא מנחם אותה.

בשנה השלישית היא משנה את התנהגותה ומתעלמת ממנו, אך כשהו מספר שהחבר הקודם שלה מטופל אצלו היא מבינה שהחיים המשותפים ביניהם לא יצליחו ורומזת לו שהיא רוצה גט והוא מסרב.

היא מכינה את עצמה לחיים לבד ומוצאת עבודה בהתנדבות.

הרופא מסכים לבסוף לגט. הסיפור מסתיים כשהוא אומר שבלילות הוא עדיין קם וקורא לה – ,אחות, אחות, בואי אלי".

הדמויות בסיפור:

דינה: אהובה על כולם: החולים, האחיות ואפילו האחות הראשית המרשעת, הרופאים ואפילו הפרופסור שדואג למיטות מסודרות, המספר – הרופא שהעז לבקש את ידה.

דינה היא אישה נעימה, עיניה בצבע תכלת שחורה (מעיד על עצבות), שקטה, אחות רחמניה, מרגישה אשנה בגלל יחסיה עם חברה הקודם, פסיבית אך חל בה שינוי בשנה השלישית, דמות שטוחה המשתנה רק בסוף.

הרופא: מייחס חשיבות רבה לכסף, חשוב לו להרשים בחכמתו ובמעמדו. מוצאו החברתי נמוך, אמור להתמסר לטיפול בחולים, אך שקוע בעצמו, מזיק לחולים, נפגע מכך שהחבר הקודם של דינה היה פקיד פשוט ולא בגלל שהיה לה חבר קודם, הרופא אקטיבי ביחסים בין שניהם והוא מחליט מתי לריב איתה.

הוא מחליט על הגירושים, אם כי היא נטעה בליבו את הרעיון.

מוטיבים:

מוטיב המחלה: הוא רופא שאמור לרפא אך הוא חולה נפשית גודם לדינה לחלות ומרפא את גופה ולא את רוחה, שניהם מטפלים בחולים. משמעות: הוא רופא, אבל באופן אירוני בעצם הוא חולה מהקנאה לה.

מוטיב הפרחים: הפרחים מופיעים בסיפור בהתחלתו, באמצעו ובסופו, והם מאירים הן את דמות הרופא והן את דמותה של דינה. בניגוד לדמותו של הרופא, שהיא דמות עגולה ומפותחת, דמותה של דינה היא די זניחה (כמו שדינה למעשה זניחה בחיי הרופא) ולכן הפרחים משמעותיים להבנתה.

הפרחים מופיעים כבר בביקורו הראשון של הרופא בחדרה של דינה, כפי שמתואר בראשית פרק ב': "ישבתי בחדרה ונסתכלתי בפרחים שעל שולחנה ואצל מטתה הצרה ושאלתי אותה יודעת את את שמות הפרחים, וקראתי כל פרח ופרח בשמו גרמנית ולטינית". דינה היא אישה אוהבת, רומנטית, מלאת חום ואמפתיה (בהמשך נראה כיצד היא מבינה שהרופא למעשה חולה במחלת נפש שנושאת סממני רדיפה, עוד לפני שהוא מבין זאת, וכיצד היא מטפלת בו במסירות ובדאגה), והפרחים, כאמבלמה, מצביעים על כך. לעומת דינה, שנהנית ממראה הפרחים, הרופא מרגיש שהוא חייב להוכיח את ידענותו והשכלתו וקורא לכל פרח ופרח בשמו - גם בגרמנית וגם בלטינית. הרופא שוב מואר כאדם גאוותן, ידען, אובססיבי (הוא עובר פרח-פרח) שלא יוותר על הזדמנות להוכיח לפני כל באי עולם עד כמה ידיעותיו נרחבות, ועד כמה הוא משכיל.

הפרחים מופיעים פעם נוספת בליל הכלולות של דינה והרופא, ועגנון מקדיש להם פסקה רחבה (פרק ו'). מאוד מוזר שבמסגרת הסיפור הקצר עגנון בוחר להתמקד בפרחים שבחדר, שכן סיפור קצר הוא מרוכז ותמציתי, ולכן יש יותר ממה שנראה לעין. הפרחים הם שושנים אדומות, כמו דם, ובקונוטציות של נישואין, חופה וליל כלולות, הצבע האדום מתקשר לדם הבתולין ולאיבוד הבתולין. הפרחים הללו מעבירים את הרופא על דעתו, כי אוטומטית הם הופכים להיות מקושרים עם "האחר", שביתק את בתולי דינה, וגזל מהרופא את מה שמגיע לו (לדעתו, כמובן). ולכן, הרופא שואל את השאלה הקנטרנית והפרובוקטיבית: "מי חביב כל כך ששלח לנו שושנים נאות אלו?". ולכן, הרופא גם מסלק את הפרחים, בנימוק שהם מפריעים לשינה, והוא מרגיש כאילו הוא מסלק את "האחר" הוירטואלי, שביצע את האקט שנגזל מהרופא. הרופא ממשיך להתמקד בפרחים, והוא מציע לדינה להריח את הפרחים, והוא מזכיר זאת לדינה שנית, אחרי שהוא ראה שהיא לא מריחה אותם. לאחר מכן הרופא אף מציע לדינה לקרב את הפרחים אליה, ולא ההפך ("מפני מה את כופפת את עצמך, והרי יכולה את לקרבם לך"). עגנון נטפל לקטנות והוא מתאר שלבים ופעולות זניחות ולא חשובות, אבל לגבי הפתולוגיה הנפשית של הרופא כל פרט מקבל חשיבות. מתברר שהרופא לא בוטח בדינה, וכן מתברר שגם דינה מבינה שזה עתה היא נישאה לאדם אובססיבי וקנאי, שימרר את חייה. בהתאם, עיניה משחירות: "ותכלת שחורה זו שבעיניה השחירה".

בתחילת פרק ז' הרופא מסביר לנו, לקוראים, מדוע התמקד בפרחים בליל הכלולות: "ואם ראיתי פרח נזכרתי בשושנים אדומות, ואם ראיתי שושנה אדומה נזכרתי בו, שמא מאותו מין רגיל היה זה לתת לאשתי, ומטעם זה לא הריחה בשושנים בלילה הראשון, מפני שנתביישה להריח בפני בעלה במין פרחים שמאהבה היה מביא לה". מה שחשבנו התברר כנכון; הרופא, באובססיביות היתר שלו שתתפתח לידי מחלת נפש, יהרוס את הקשר הצעיר, ויאמלל את חיי דינה, עד שזו תקום ותעשה מעשה, כפי שהיא עושה בפרק האחרון (פרק יא').

בסוף הסיפור מסופר על דינה כך: "מטפלת הייתה בנערה אחת משותקת, בת אלמנה עניה, ולא קיבלה שכר על טרחתה. ולא עוד אלא שהייתה מסעייתה בממון ומביאה לה פרחים...". דינה חוזרת לטפל בחולים וכך היא סוגרת מעגל. היא שוב נעשית עצמאית וחוזרת לאישיותה ולמקצועה המקוריים. בכך היא מתקרבת לעבר עצמאות מוחלטת, לעבר גירושין. דינה עוזרת לנערה נכה להיות עצמאית, וזהו התהליך שהיא עברה. כן היא מביאה לנערה פרחים, וכך היא שוב סוגרת מעגל.

סיום הסיפור:

סיום סגור: הקונפליקט נפתר, דינה והרופא מתגרשים.

משבר המשכילים:

סיפור הנכתב כמכתב. בחור הכותב לרעייתו שהופכת לגרושתו. האישה מגורשת מכיוון שלא הייתה בתולה.

1. הכותב אינו מעז ליצור קשר עם נשים. 2 . הכותב פוגש נשים באוניברסיטה, יוצר איתן קשר.

3. הכותב פוגש את פרנסואז שאינה בתולה ונושא אותה לאישה, מתאלמן.

משמעות הכותב:

האדם העומד במרכזה של דילמה בין: היותו בעל השכלה, אופקים רחבים, יודע, מתקדם, מודרני. לבין: המסורת, החינוך, הרגשות, היצרים והכבוד.

השוואה בין משבר המשכילים לבין הרופא וגרושתו: