מיטוזה

מיטוזה (מלשון מיטוס - "חוט" ביוונית) היא תהליך במחזור התא בו מתחלק גרעין התא לשני גרעינים שבכל אחד מהם מצויים בסופו של תהליך מספר שווה של כרומוזומים, אשר זהה למספר הכרומוזומים שהיו בגרעין התא לפני החלוקה. תוצאת התהליך היא שני תאי בת הזהים לחלוטין לתא ההורה. בדרך כלל לקראת סוף המיטוזה מתחלק התא כולו. תהליך המיטוזה הוא הבסיס לגדילה, לרגנרציה ולרבייה אל-זוויגית בתאים איקריוטיים.

שלבי המיטוזה

כבר לפני המיטוזה מוכפל הDNA שבגרעין תא ההורה וכעת כל כרומוזום מורכב משתי כרומטידות אחיות הקשורות זו לזו באזור הנקרא צנטרומר. לאחר מכן מתחילה סדרה של מספר שלבים המתרחשים ברצף עד לקבלת שני גרעינים.

שלב ראשון: פרופאזה

המאפיין הראשון של התחלת המיטוזה הוא הסתדרות הכרומוזומים כחוטים דקיקים (מכאן השם) המסתדרים אט אט למקלונים דקים. הציטוסקלטון (שלד התא) מתפרק ליחידות המבנה שלו ומסתדר מחדש בדוגמת סיבי כישור. סיבי הכישור הם סיבים אשר תפקידם לנתב את תנועת הכרומוזומים בזמן המיטוזה. הם נמתחים מתוך שני קטבים, אשר הם בדרך כלל צנטריולים, וחופפים זה את זה באזור הנקרא מישור המשווה. בתחילת הפרופאזה אחד משני זוגות הצנטריולים נע לעברו השני של התא. ממברנת הגרעין עדיין קיימת בתחילת הפרופאזה ולכן הכישור עדיין לא יכול להיקשר אל הכרומוזומים, אך בסיום הפרופאזה הממברנה מתחילה להיקרע ולהפוך לבועיות קטנות.

פרומטפאזה

הפרומטפאזה היא המעבר מהפרופאזה למטפאזה, ואינה מהווה שלב בפני עצמה על אף שהיא עשירה מאוד באירועים. בפרומטפאזה ממברנת הגרעין נעלמת כליל. חלק מסיבי הכישור נקשרים לצנטרומר של הכרומוזומים, שאר הכישור לא נוגע בכרומוזומים אלא נועד להרחקת הקטבים זה מזה.

שלב שני: מטפאזה

בעקבות ארועי הפרומטפאזה נדחפים ונמשכים הכרומוזומים עד להתייצבותם במישור המשווה כשכל כרומטידה בכרומוזום פונה לעבר קוטב אחר.

שלב שלישי: אנפאזה

בשלב האנפאזה נפרדות הכרומטידות זו מזו, וכעת כל אחת נחשבת לכרומוזום בפני עצמו. כל כרומטידה מוסעת בשלב זה לעבר הקוטב אליו פנתה במטפאזה.

שלב רביעי ואחרון: טלופאזה

לאחר העמל הרב של המיטוזה הכרומוזומים מגיעים אל קוטבי הקישור אליהם פנו. הכישור מתפרק כולו כל זוג צנטריולים משמש כעת תא נפרד. הבועיות שנוצרו בשלבים הקודמים מממברנת הגרעין מתהוות שוב לשתי ממברנות חדשות אשר עוטפות כל קבוצת כרומוזומים.