כינורו של רוטשילד / צ'כוב

האקספוזיציה

♦ הדמות הראשית: יעקב "ברונזה"-כינוי, מתכת זולה.

♦ דמות משנית: מארפה, אישתו.

♦ דמות נוספת: רוטשילד "יהודון"

♦ המקום: עיירה קטנה.

החדר בו גרים מארפה ויעקב- חדר קטן, שיש בו חפצים: תנור, מיטה זוגית, מארפה, ארונות קבורה וכלי בית. ♦ זמן: אין הגדרה של זמן. לשון הסיפור נמסרת בעבר.

♦ סיום האקספוזיציה: "בשישה בחודש מאי..."

אופיו של יעקב נמסר לנו מהאקספוזיציה ומתואר לנו כאדם שלילי בעל תכונות אופי שליליות, יעקב הוא מיזנתרופ = מיזנתרופ הוא אדם ששונא בני אדם, שלא מסתדר עם חברת אנשים אחרים, הוא אדם שאוהב את עצמו והוא רואה בחברה האנושית כאויב. יעקב הוא אדם שכל חייו מחושבים לפי רווח והפסד, הוא אדם קמצן שהמקצוע שלו הפך אותו לאדם קשה, בלתי נסבל, עד כדי מצב שגם אשתו שמחה למות כדי להיפרד ממנו לעולמי עולמים.

הדמויות ביצירה

♦ יעקב "ברונזה"-הדמות המרכזית.

♦ מארפה-אשתו של יעקב.

♦ רוטשילד- היהודון שיעקב שונא, נגן בכלי זמר.

♦ הרופא שאמור לטפל במארפה.

הדמויות ביצירה עונות להגדרה של "עלובי החיים". הן דמויות מרירות, כועסות וניכר בהן שחוסר שביעות רצון אופף את חייהן, אלה דמויות שליליות, כועסות שמרגשיות שמזלן לא שיחק להן, כאילו החיים התאכזרו אליהם. הדמויות ביצירה צבועות בצבעים אפורים, הם דמויות קרות בינם לבין עצמן ובינן לבין הסביבה. הרופא לדוגמא הוא רופא זועף שנותן תחושה שהוא צריך לטפל באנשים לא מתוך רצון ודאגה אלא מתוך כורח. הדמויות די משקפות את האווירה בעיירה, אווירה מתה, של מוות. למרות שיש באותה עיירה תזמורת שמנגנת בחתונות, נושא החתונות כמעט ולא מוזכר ואין עליו שום התערבות משום שהיצירה דנה באנשים חיים-מתים ולא בשמחות האמיתיות של החיים.

הצד הפילוסופי של היצירה

יעקב לאחר מותה של מאפרה פותח במונולוג, ושואל את עצמו שאלות פילוסופיות שהן שאלות רטוריות:

♦ "למה לא יוכל אדם לחיות בלי כל האבדות וההפסדים הללו?"

♦ "למה לעולם אין הבריות עושים את הדבר הנכון?"

♦ "מדוע אין בני אדם נותנים זה לזה לחיות בשלום?"

♦ "מה תכליתו של סדר עולם משונה זה שהחיים הניתנים לאדם רק פעם אחת, עוברים ללא תועלת?"

התפכחות

♦ אדם שמבין את המציאות שבה הוא חי

♦ אותו אדם רואה את חייו באור אחר

♦ אדם פיכח

התפכחות וההקשר של יעקב

יעקב מגיע לשלב של התפכחות בצורה הדרגתית, הוא עובר תהליך שמוביל אותו להתפכחות הסופית. התהליך מתחיל לאחר מותה של מארפה, יעקב חש ברע ומגיע לנהר שם ישב עם אשתו ובתו לפני 30 שנה, הישיבה מול הנהר מזכירה ליעקב שאכן הייתה לו בת, אבל היא מעוררת מחשבות חדשות. יעקב שואל את עצמו שאלות פילוסופיות וזוהו שלב נוסף בתהליך ההתפכחות. יעקב בשאלות הפילוסופיות שלו מגיע למסקנה שכל החיים בנויים על רווח ועל הפסד, הוא מבין שלאדם יש יכולת לשלוט על חייו ורק האדם יכול להחליט כיצד ליהנות מהחיים, ההנאה היא סוג של אופי שבו אדם צריך להיות אופטימי ולראות איזה תועלת יש לו, גם ממקרים רעים. יעקב מגיע למסקנה שכדי ליהנות מהחיים, צריך "להסתכל על חצי הכוס המלאה", ולכן הוא מחליט לתת את הכינור לרוטשילד. יעקב מבין שהוא עומד למות ושהכינור שלו יישאר ללא תועלת. ולכן עדיף שרוטשילד ייהנה מהכינור. הנתינה של יעקב לרוטשילד היא ניתנה אמיתית, והיא תוצר של תהליך ההתפכחות שעובר יעקב. הנתינה היא הפואנטה בסיפור, היא נקודת המפנה. יעקב מאדם קמצן וחסר רגשות הפך לאדם נדיב.

דמות עגולה

דמות עגולה היא דמות שנבדקת בסוף העלילה, משום שרק בסוף העלילה ניתן להבחין בשינויים שחלו בה. השינויים שחלים בדמות עגולה, באים לידי ביטוי באופן התנהגותה של הדמות, ובמחשבותיה, הדמות נחשבת לעגולה משום שהיא דמות מתפכחת, כלומר הדמות רואה את המציאות שבה היא חיה, באור אחר. בד"כ הדמות תשנה את התנהגותה ותתנהג באופן שבו הסביבה תופתע.

דמות שטוחה ≠ שטחית

דמות שטוחה היא דמות שמתחילת העלילה ועד סופה היא נשארת נאמנה לחשיבה שלה, לעקרונות שלה, לאופן התנהגותה. הדמות השטוחה לא משנה את אופייה, גם אם במהלך העלילה מתרחשים אירועים משמעותיים, היא נשארת אותה דמות.

כדי לבדוק אם דמות היא שטוחה או עגולה, יש לבדוק את אותה דמות אך ורק בסוף העלילה.

♦ בכינורו של רוטשילד יעקב נחשב לדמות עגולה-מותה של מארפה גורם לו להתפכחות ולנתינת הכינור לרוטשילד אשר מפתיעה את הסביבה.