עדות אחרת

השיר נקרא " עדות אחרת", מכיוון שהוא מוסיף עדות לזו שניתנה בשיר הקודם.

השיר עצמו הוא מעין תפילה לאלוהים. המשפט הראשון הוא ציטוט מתפילת השחר- התפילה הראשונה שאומר אדם דתי בהשכימו.

בניגוד לתפילה שמדברת על קיומו של אלוהים בעולם- "הראשון והאחרון" (-לנצח), השיר מדבר על חיים ומוות. אלוהים הוא זה שבורא את כולם, והוא גם זה שבעצם הורג את כולם, משאיר את עצמו בחיים אחרי שכולם כבר מתים.

האלוהים בשיר של פגיס נשאר אחרון בעולם, לא בגלל עוצמתו הרוחנית, אלא כי האדם כילה את עצמו, השמיד את עצמו.

המשפט השני בשיר של פגיס מבוסס גם הוא על ארמז מקראי. הפסוק לקוח מדברים י"ז- חוקי השופט. לפי החוק, כשאדם שופט מרגיש שהוא מפלה בין דם לדם, בין איש לאיש, וכי הוא לא מוצא פתרון צודק, עליו לעלות לאלוהים- והוא זה שישפוט משפט צדק.

אבל השיר מדבר על כך שמי שמתקשה בפסיקת הדין הוא האלוהים, דבר שיוצר מצב של היעדרות הדין, של חוסר משפט צודק.

המשפט השני מבוסס רק על החלק הראשון של הפסוק המקראי. החלק בו נאמר שיש לפנות לאלוהים נשמט, וכך נוצר מצב של חוסר פתרון צודק בקיום המשפט.

בין המשפט השני למשפט השלישי יש גלישה, שתפקידה להבליט את הביטוי "בין דם לדם", והכוונה היא להדגיש את המצב שבו אנשים מתחלקים בינהם עפ"י גזע.

המשפט הרביעי מושתת גם הוא על ארמז מקראי. הביטוי "הקשב לליבי הקשה בדין", לקוח מתוך התלמוד הבבלי. האדם מעיד על עצמו שהפסיקה שלו כלפי אלוהים היא פסיקה קשה- הוא שופט את ה' ביד קשה, וזאת משום שדרכו של אלוהים באדם היא קשה. יחד עם זאת, הדובר מעיד על עצמו שהוא סובל מהמצב- הן מהשיפוט ביד הקשה והן ממצבו של אלוהים. החלק השני של השיר מושתת על מדרש חז"ל.

הדובר יוצא כנגד המלאכים שעזרו לה'. החטא שלהם הוא בעצם שיתוף הפעולה עם ה'. הם בראו אדם שיש בו את כל התכונות הרעות הקיימות.

הביטוי "משתפי הפעולה" הוא ביטוי שלילי. דווקא במקום שהיו יכולים לעצור את ה'- לא עשו דבר. יש לציין שגבריאל ומיכאל נחשבים למלאכים טובים, אולם בשיר הם נתפסים כרעים.

הביטוי "עומדים ומודים" גם הוא לקוח מתפילה. הביטוי "נעשה אדם" לקוח מבראשית. החיבור בין "עומדים ומודים" לבין "נעשה אדם", יוצר מצב שבו המלאכים מופיעים באופן הכי נמוך, אבל גם כמשתפי פעולה בעדות. הם נושאים עדות על אלוהים, זה שברא את האדם כפי שהוא, ולוקחים אחריות על מעשיהם.

המשפט הזה נעשה בשמים- הוא נעשה בספיירות העליונות, והוא מעין התרסה על אלוהים ועל האופן שבו כוחות השמיים פועלים. מי שנתבע הוא אלוהים וכל הפמלייה שלו, והם נתבעים ע"י האדם. עד עתה אלוהים תבע את האדם, ועכשיו האדם את אלוהים.

חלק מההתרסה שלו כנגד אלוהים משתמשת בחומרים דתיים, חומרים הלקוחים מתפילה ומיצירה דתית, אבל ע"י השילוב בין כל הארמזים- נוצרת תפילה חדשה, שהיא תפילת ביקורת. הסדר החדש של המילים מעניק להן משמעות אחרת. כמעט ואין מילה בשיר שלא לקוחה מחומרים דתיים.

החריזה היחידה בשיר היא החריזה בין "דם לדם" לבין "אדם". החריזה מבליטה את העובדה שבני אדם נבדלו זה מזה בגלל הדם שלהם- בגלל הגזע. השיר מסתיים ב"אמן". הביטוי אמן חוזר בד"כ בסוף תפילה או ברכה, וכאן הוא מסיים את התפילה הקשה והנוקבת על אלוהים.

---

• בית הספר "כרמל זבולון"