על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
ראה שמש / שלמה אבן גבירול: הבדלים בין גרסאות בדף
(←סיכום) |
(←קישוטים: הוספת שיבוץ מקראי) |
||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
*הגזמה. יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו. | *הגזמה. יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו. | ||
*מאמר מוסגר- "עזבה אותה ערומה" | *מאמר מוסגר- "עזבה אותה ערומה" | ||
*שיבוץ מקראי: בבית השלישי: "והשחק אזי קדר, כאילו / בשק על מות יקותיאל מכוסה", השיבוץ מספר ישעיהו פרק נ' פסוק ג': "אל ביש שמיים קדרות, ושק אשים כסותם". | |||
השיר הוא תמונה מטאפורית- כל תמונת הטבע מטאפורה להרגשת המשורר. | השיר הוא תמונה מטאפורית- כל תמונת הטבע מטאפורה להרגשת המשורר. | ||
מעצים את התחושות ע"י תיאור האבל כקוסמי-עולמי. השמש, שמיים והארץ. | מעצים את התחושות ע"י תיאור האבל כקוסמי-עולמי. השמש, שמיים והארץ. | ||
גרסה מ־20:36, 28 בפברואר 2015
רְאֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה
תְפַשֵט פַאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְאַרְגָמָן תְכַסֶה,
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְצֵל הַלַיְלָה תָלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְאִלוּ / בְשַק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.
סיכום
זהו שיר מתהפך: בבית האחרון מתהפכת משמעות השיר- משיר טבע לשיר קינה. בשיר מתוארת השקיעה. "ראה שמש לעת ערב אדומה/כאילו לבשה תולע למכסה"-השמש בערב נהיית אדומה, כאילו לבשה תולע(בד ארגמן יקר). "תפשט פאתי צפון וימין/ורוח ים בארגמן תכסה"-האור האדום מתפשט לצפון, לימין (דרום) ולים (מערב). "וארץ- עזבה אותה ערומה"-השמש עזבה את הארץ ערומה (אחרי ש"לבשה תולע"). "בצל הלילה הארץ תלין ותחסה"- "והשחק אזי קדר"-השמים קדרו "כאילו בשק על מות יקותיאל"- יקותיאל אבן-חסאן היה פטרונו וידידו הטוב של רשב"ג, שהוצא להורג: כעת אין לרשב"ג הגנה מפני אויביו. כאשר מוזכר יקותיאל משתנה משמעות השיר: יקותיאל הוא השמש. שקיעתה הוא מותו. בשיר מפוזרים רמזים מתרימים:
הצבע האדום המוזכר רומז לדם.
"לבשה תולע" כלומר עלו על הגופה תולעים. "תפשט"- "לפשוט" זה גם לקחת מהגופה את הדברים היקרים. "ערומה"- כמו הגופה: "ארץ – עזבה אותה ערומה" כמו יקותיאל שנשאר ללא הגנה. "תלין"- הארץ תתלונן על מותו. "צל לילה" מזכיר צל-מוות. "קדר"- קדרות על מותו של יקותיאל. "בשק"- לבוש של אבל ביהדות.
רשב"ג מעביר בשיר 2 מהלכים: של צבע- השמש נהיית אדומה מתחלפת לארגמן ואז הלילה משחיר. ושל דימוי של לבוש-בהתחלה "לבשה תולע" אחר כך "ערומה" ולבסוף מתכסה בשק.
קישוטים
- חרוז מבריח. מכסה, תכסה, תחסה, מכסה. מסמל סגירה.
- הגזמה. יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו.
- מאמר מוסגר- "עזבה אותה ערומה"
- שיבוץ מקראי: בבית השלישי: "והשחק אזי קדר, כאילו / בשק על מות יקותיאל מכוסה", השיבוץ מספר ישעיהו פרק נ' פסוק ג': "אל ביש שמיים קדרות, ושק אשים כסותם".
השיר הוא תמונה מטאפורית- כל תמונת הטבע מטאפורה להרגשת המשורר. מעצים את התחושות ע"י תיאור האבל כקוסמי-עולמי. השמש, שמיים והארץ. בתמונת הטבע שני יסודות הקשורים זה בזה- האנשה ומוטיב הלבוש. אמצעי נוסף: פסיחות המתבטאת בשיר.
כל החרוזים בשיר הם לשון נופל על לשון, זה אמצעי צלילי להדגשה. לחסות בצילו= מוקד רעיוני בשיר. ישנם גם הרבה ניגודים שבצבעים- אדום ושחור שגורמים לאי שקט. גם מוטיב המוות חוזר: אדמה-דם. ותולע- רימה ותולעה זה מקום המת. תפשט- ריכוז לפישוט חללים. כאילו שיר טבע, אבל בעצם זוהי קינה, בעולם שאחרי המוות משהו מתערער.