על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מלכים א' פרק א': הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מלכים א' פרק א' פסוקים 10-עד הסוף | מלכים א' פרק א' פסוקים 10-עד הסוף | ||
11-31: המאבק על הירושה | 11-31: המאבק על הירושה | ||
11-14: עצת נתן לבת שבע. | 11-14: עצת נתן לבת שבע. | ||
נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש. | נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש. | ||
15-21: דברי בת-שבע לדוד. | 15-21: דברי בת-שבע לדוד. | ||
בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע. | בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע. | ||
22-27: דברי נתן הנביא לדוד. | 22-27: דברי נתן הנביא לדוד. | ||
שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו. | שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו. | ||
28-31: החלטת דוד ותגובת בת-שבע. | 28-31: החלטת דוד ותגובת בת-שבע. | ||
32-37: התוצאה | 32-37: התוצאה | ||
38-40: משיחת שלמה ושמחת העם. | 38-40: משיחת שלמה ושמחת העם. | ||
הנחיות להכתרת שלמה: | הנחיות להכתרת שלמה: | ||
- הכהן: צדוק | - הכהן: צדוק | ||
- הנביא: יונתן | - הנביא: יונתן | ||
- מצביא: בניהו בן יהוידע (אחראי על חייל הכירים – "הכרתי והפלתי"). | - מצביא: בניהו בן יהוידע (אחראי על חייל הכירים – "הכרתי והפלתי"). | ||
ביצוע: | ביצוע: | ||
- פרדת המלך – ישב עליה | - פרדת המלך – ישב עליה | ||
| שורה 21: | שורה 33: | ||
- קריאת "יחי המלך" | - קריאת "יחי המלך" | ||
- עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות | - עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות | ||
41-49: אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים. | 41-49: אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים. | ||
50-53: אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות). | 50-53: אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות). | ||
גרסה מ־13:34, 30 באוקטובר 2010
מלכים א' פרק א' פסוקים 10-עד הסוף
11-31: המאבק על הירושה
11-14: עצת נתן לבת שבע.
נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש.
15-21: דברי בת-שבע לדוד.
בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע.
22-27: דברי נתן הנביא לדוד.
שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו.
28-31: החלטת דוד ותגובת בת-שבע.
32-37: התוצאה
38-40: משיחת שלמה ושמחת העם.
הנחיות להכתרת שלמה: - הכהן: צדוק - הנביא: יונתן - מצביא: בניהו בן יהוידע (אחראי על חייל הכירים – "הכרתי והפלתי").
ביצוע: - פרדת המלך – ישב עליה - נחל הגיחון – מקור מים חיים - משיחה בשמן סממני הכתרת מלך בישראל - תקיעה בשופר - קריאת "יחי המלך" - עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות
41-49: אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים.
50-53: אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות).