התאוריה הפסיכואנליטית של פרויד

התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד

התפתחות האישיות בשלבים

פרויד טוען שהתפתחות האישיות של האדם מתנהלת בשלבים קבועים בכל שלב ישנו אזור שנקרא "ארוגני", אזור שגורם להנאה גופנית מינית. השלבים נקראים "פסיכו סקסואליים", התפתחות האישיות (פסיכו) תלויה בסיפוק גופני מיני (סקסואלי) של כל אזור, לכן תורת ההתפתחות של פרויד מכונה התיאוריה ה"פסיכואנליטית". פרויד פירט לגבי 5 שלבים בהתפתחות האדם, בכל שלב כזה האדם לומד משהו חשוב על עצמו ועל העולם שקשה ללמוד אותו תקופת חיים מאוחרת יותר ואם לא תתרחש למידה באותה תקופת חיים, הדבר מאוד יקשה על האדם להשלים את החסר בתקופה מאוחר יותר ולכן התייחס פרויד לכל שלב ושלב כאל תקופה מכרעת, קריטית.
פרויד האמין ש5 השנים הראשונות הן השנים המכריעות ביותר בהתפתחות האדם, פרויד פירט 2 תהליכים שעלולים להתרחש בתגובה למשבר שגורם לחוסר ביטחון או חרדה, התהליכים האלה נקראים "פיקסציה-רגרסיה" (קיבעון ונסיגה).
פיקסציה (קיבעון)- כאן בעצם נשאר האדם תקוע בשלב מסוים והוא אינו יכול לעבור לשלב הבא בהתפתחות, כל עוד לא נפתר הקונפליקט באותו השלב. ככל שהקונפליקט גדול יותר כך כמות האנרגיה המושקעת בהתמודדות עם הבעיות המאפיינות את השלב הקודם ולעומת זאת קטנה האנרגיה שנשארת על מנת להתמודד עם בעיות ואתגרים של השלב הבא.
רגרסיה (נסיגה)- כאשר אדם חש חרדה גדולה שקשה לו להתמודד איתה או איזשהו חוסר ביטחון רב בוא נסוג לשלב ההתפתחות הקודם כי שם הוא חש הרבה יותר ביטחון. לדוגמא: ילד בן 6 שנולד לו אח קטן וחש חוסר ביטחון עלול לחזור לשלב ההתפתחותי הקודם כי שם הוא מרגיש בטוח יותר.
שני התהליכים האלה מונעים מהאדם להתפתח כהלכה.

• הנחת היסוד הראשונה- בכל שלב ושלב אדם לומד דברים חדשים על בסיס בשילה מתאימה, והוא משלב אותה עם מה שהוא למד כבר בשלבים קודמים.
  למשל: למידה על מהות המספרים מתבססת על למידה של יחסים, גדול קטן וכולי.
  
• הנחת יסוד שנייה- רצף השלבים הוא קבוע, אי אפשר לדלג על אף שלב והם אוניברסאליים.
  על פי פרויד כולם עוברים את השלבים הללו והדבר היחידי שיכול להשתנות הוא זמן השלב.
  מבחינת הזמן המדויק, תחילתו של כל שלב, הזמנים משתנים מאדם לאדם.
  

השלבים

• השלב הראשון נקרא השלב האוראלי.
  האזור הארגוני הוא הפה.
  הפה הוא האזור שגורם להנאה גופנית מינית, הפה מספק את הצורך בהנאה במזון ולכן נראה שהתינוק ימשיך למצוץ את הבקבוק גם אחרי שהוא שבע, מאותה סיבה, כמו שמתי אומר, התינוקות מכניסים כל דבר לפה.
  העיקרון שמנחה את התינוק בשלב זה הוא עיקרון ההנאה וההימנעות מכאב (id).
  התינוק בשלב זה פועל אך ורק על פי הסתמי בשלב זה.
  השלב הראשון מחולק לשני תתי שלבים: מציצה אוראלית ונשיכה אוראלית.
  המציצה מאפיינת את תחילת השלב והיא מבטאת את הפסימיות של התינוק בהוריו (תלות) הנשיכה האוראלית מתבטאת בסוף השלב הראשון.
  

• השלב השני נקרא השלב האנאלי והאזור הארגוני שלו הוא פי הטבעת.
  בגיל שנתיים+ הילד מתחיל לשלוט בשריר הסוגר, פי הטבעת.
  הילד מתחיל להפיק הנאה מהשליטה בשחרור שצואה או העצירה, ילדים בגיל זה נהנים לשחק עם הצואה שלהם ולכן ההורים מתחילים לאמן את ילד להתאפק לעשות את צרכים במקומות המיודעים לכך, כלומר הם מחנכים לנקיון הילד.
  הילד מתבקש להתאפק עד שיגיע לסיר או לשירותים.
  מבחינת הילד זוהי דרישת המציאות הראשונה בפעם הראשונה הילד צריך להתחשב המציאות וכתוצאה מכך מתחיל להתפתח חלק אישיותו הראשון שנקרא ego שמטרתו לתאם בין הדחפים לבין הסביבה.
  תוצאות השלב האנאלי הן: הורים שמחמירים בדרישותיהם בנקיון ומגיבים בכעס וענישה, גורמים לילד להרגיש שהגוף שלו רע, והגוף שלו מלוכלך, ומכאן מתעוררת תחושב שאם הגוף שלי רע ומלוכלך אז כך גם אני.
  ילדים כאלה מבטאים את הכעס שלהם בהתנהגות של דווקא במידה וההתנהגות הקפדנית של ההורים פולשת גם לתחומי ההתנהגות הארים, מתפתח הילד להיות טיפוס אנאלי- טיפוס שבולט בנטייה שלו לסדר ונקיון, עקשנות, דייקנות, רכושנות וקמצנות.
  זהו טיפוס אנאלי פסימי, אבל יכול להתפתח גם טיפוס אנאלי אגרסיבי- אדם שמתנהג בדרך של שחרור מוגזם הוא בלגניסט, בדרך כלל אכזריים, עוינים לסביבה, הרסניים, מתעללים החתולים.
  

• השלב השלישי נקרא שלב ה"פלי".
  אזור הארגוני הוא אזור איברי המין- מתרחש בערך בגיל 4-6.
  בשלב זה הילד מתחיל לגלות שהוא מפיק הנאה מאיברי המין, בנים ובנות בגיל זה נהנים לגעת ולשחק באיברי המין שלהן, שמים לב בין איבר המין של האם לבין איבר המין של האב.
  מתעניינים בשאלות של מין ולידה, בשלב זה מתרחשים שני סוגי תסביכים: אצל בנים תסביך אדיפוס ואצל בנות תסביך אלקטרה. לבנים בשלב הזה יש רצון בלתי מודע לקיים יחסים עם אמא, הדחפים האסורים האלה מעוררים בילד חרדה מאוד גבוהה ולכן הוא מדחיק אותם ושוכח בגלל שהוא חווה אותם אבל הם האים לידי ביטוי ברמזים לשאת אותה לאישה, אמא הכי יפה בעולם.
  הדחפים האסורים האלה גורמים לחשוש מפני אביו החזק והגדול כי במידה והוא יגלה את המשאלות הכמוסות האלה, הוא יעניש אותו בסירוס כמו לבנות ש"כבר נענשו" לפחד הלא מודע הזה של הבן קרא פרויד "פחד הסירוס" הפיתרון לתסביך מתרחש בערך בגילאים 5 עד 7. הילד מתחיל להזדהות עם האבא במקום להתחרות בו ומאמץ את הערכים, ואת ההתנהגויות של האבא והופך אותם לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלו ע"י כך עובר הילד תהליך חשוב של הפיכתו לבן חברה, תהליך של חיבור.
  הוא מפנים את הערכים והנורמות של אביו שהן בעצם והערכים והנורמות של החברה.
  באמצעות האבא הילד לומד להתנהג על פי איך שמקובל שגברים מתנהגים בחברה. אצל בנות מתרחש תהליך דומה מאוד, שנקרא תסביך "אלקטרה" , אצל הבת במקום "פחד סירוס" יש את "קנאת הפין", כלומר הבת כועסת על אמא שבגלל, כביכול, אין לה לפין.
  אולי היא הענישה אותה על עצם תשוקתה לאבא.
  גם הבת פותרת את התסביך בדומה לבן ע"י הזדהות עם האמא כפי שבן מזדהה בסופו של דבר עם האבא.
  תוצאות שלב הפלי: בנים שלא מצליחים לפתור את הקונפליקט הופכים להיות גברים גאוותנים שמנסים להוכיח שמצליחים בכל מחיר שמנסים להוכיח שהם "גבר".
  נשים שלא מצליחות לפתור את הקונפליקט הופכות לנשים בעלות נטייה לרומנים לא מחייבים, מנסות להוכיח עליונות שלהם על גברים, מאוד שתלטניות. לדעת פרויד תופעת ההומוסקסואליות היא דוגמא לתסביך אדיפוס לא פתור, למרות שהיום מקובל לחשוב שלא רק גורמים סביבתיים אלא גם גורמים גנטיים ומבנה מוחי גנטי שונה אחראיים לכך.
  

אם בשיא התסביך האדופאלי האמא מעודדת התקרבות מינית והאבא הופך להיות רק, מנוקר, דוחה את הילד מעליו הילד עלול להגיע לדרגת פחד גבוהה של איבוד הפין והוא לא יכול לשאת את מראה אברי המין הנשיים, מכיוון שהם מהווים עבורו תזכורת למה שעלול לקרות לו ולכן הוא יחפש את הסיפוק המיני אצל בני המין שלו.
ייתכן גם מצב שבו האמא קרה ודוחה את ילד מעליה והאבא מאוד חם ומקרב הבן מכליל את ההתנהגות של האם לכל הנשים, חושש מהן ומבקש את קרבת הגברים.

• השלב הרביעי הוא שלב החיביון, שלב ללא אזור ארגוני- מתרחש בין הגילאים 6 עד 7.
  שלב זה הוא שלב של רגיעה, בסיס באישיות מופנה לפעילויות אינטלקטואליות, חברתיות ולא להתנהגויות מיניות. השלב הזה הוא שלב ללא אזור ארגוני.
  בשלב זה הילדים מחפשים את חברת בני מינם.
  שלב זה קרוי השלב ההומוסקסואלי. שלב זה מבטא בפעם הראשונה את ההתרחקות של הילדים מההורים שלהם ובעתיד הם יתקרבו לבני המין השני.
  

• השלב החמישי נקרא השלב "גיניטלי", אזור ארגוני- אברי המין.
  מתרחש מגיל ההתבגרות ועד סוף החיים.
  הדחפים המיניים מתעוררים ומכוונים לבני המין השני שמחוץ למשפחה, האזור הארגוני הוא אזור אברי המין, אבל בשלב זה בניגוד לשלב השלישי מחפש המתבגר/מתבגרת בן או בת זוג לקיום מגע מיני בשלב השלישי ההנאות המיניות היו אוטואירוטיות- שלא נדרש שותף בכדי להגיע לסיפוק מיני ואילו בשלב זה ישנה דרישה לשותף, על המתבגר לתפוס יוזמה אחריות כלפי עצמו וכלפי בת הזוג שלו.
  

חלקי המודעות

• פרויד הבחין ב3 רמות של מודעות: הלא מודע , המודע, והסמוך למודע.
  

הלא מודע

בעל השפעה גדולה, ומכרעת על ההתנהגות שלנו, הוא כולל בתוכו הרגשות, חוויות זכרונות, מחשבות, דחפים, רצונות אבל האדם אינו יודעי על קיומם כי עצם הידיעה עליהם גורמת לו לחרדה גדולה.
הדברים האלה מודחקים אל הלא מודע ולכן האדם לא יחוש את חרדה. הלא מודע סגור היטב על מנת ששום דבר לא ייצא הדברים תמיד שואפים לצאת החוצה למודע אבל קיים מנגנון מיוחד שתפקידו לעצור את אותו תוכן שרוצה לפרוץ אל מודע. לפעמים קורה שתכנים מסוימים מצליחים לעבור את גבולות הלא מודע. הם מסווים את עצמם ומתחפשים את עצמם באופן כזה שלא יזהו המאיימים, נער שחש משיכה מינית לאחותו, על מנת שחף מעורר אימה כזה יעבור את מנגנון ההגנה הוא צריך להתחפש ולכן הדחף הזה יעלה למודעות בצורה של התגרות בה או התרחקות כלומר הדחף מוסווה למרות שהתכנים האלה אינם מודעים לאדם, פרויד האמין שיש להם השפעה על כל ההתנהגויות של האדם, המילים שהוא אומר.
כבני אדם אנו מסוגלים להיות מודעים להתנהגות הגלויה שלנו אך לא תמיד לתהליכי הנפש שהוליכו אותנו לבצע את אותה התנהגות.
נשאלת השאלה על פי פרויד: אם אנחנו לא מודעים להם אז איך אנו יודעים שהם קיימים.
על קיומו של הלא מודע ניתן להסיק ע"י היפנוזה, חלומות, שיחכה ופליטות פה.

סמוך למודע

כולל תכנים שאינם מודעים לנו ברגע נתון אך הם יכולים לעלות למודע בהתאם לבחירה או לבחירה רצונית שלנו, הסמוך למודע כולל גם את הידע שרכשנו במהלך חיינו ואנחנו מסוגלים להיזכר בו.
הסמוך למודע הוא בעל שני מקורות: א. התפיסה המודעת- כל מה שהאדם תופס נמצא במודע לזמן קצר וכאשר הוא קשוב לגירויים אחרים, עוברות התפיסות הקודמות שלו לסמוך למודע.
ב. הלא מודע- רעיות שחומקים מ"שומר הסף" ונכנסים למודע באופן מסווה אבל לא תמיד אנו יודעים מה הם באמת.

מודע

המודע כולל את כל מה שאנו קשובים אליו ברגע נתון כל התחושות החוויות הרגשות והזיכרונות שאנו עוסקים בהם או חושבים עליהם, תוכן מסוים נמצא במודע לזמן קצר ביותר והוא מוחלף בתוכן אחר כאשר הקשב שלנו עובר לנושא אחר.
כך שהתכנים ברמת המודע שלנו מתחלפים ללא הפסק.
שני מקורות משמים תכנים למודע: ראשית כל מה שנתפס על ידי החושים ברגע נתון והוא אינו מסוכן לנו ושנית דברים מהסמוך למודע שהמח שלנו בחור להעלות כזיכרון.

החרדה ודרכי ההתגוננות מפניה

שאלות

1. מהי חרדה על פי פרויד, הגדר והדגם.
2. הסבר והדם את סוגי החרדות הבאות:
א. חרדה מציאותית
ב. חרדה מוסרית
ג. חרדה נוירוטית
3. באיזו דרך מתגוננת האישיות מפני כל אחד מסוגי החרדות הללו?
4. איזה חלק אישיותי מתגונן מפני כל אחד מסוגי החרדות?
5. מהו מנגנון ההגנה? הסבר והבא את חסרונותיו ויתרונותיו.
6. הסבר את סוגי המנגנונים הבאים:
הדחקה, עידון, הכחשה, הלשכה, התקה, היפוך תגובה ורצוליזציה (שיכלון)

תשובות

1. החרדה היא הרגשה לא נעימה שמלווה בתחושות פיזיות בגוף המזהירות את האדם מבעיה או סכנה אפשרית באותו רגע נתון. החרדה קיימת כדי לגרום לאדם לבצע מעשים מסוימים לשחרור החרדה.

2. חרדה מציאותית- תגובה רגשית לסכנה מציאותית שעלולה להימצא בחיי היום יום של כולם (עכבישים, גבהים, מבחנים וכו') חרדה זו מוכרת לנו בשם "פחד".
סוג זה של חרדה שומר עלינו בכך שהיא מצביעה למעננו על סכנות אמיתיות בסביבה וגורמת לאדם להיזהר, להישמר מהן. לדוגמא: אדם שמפחד מנחשים, לא יתקרב אליהם.
חרדה מציאותית מעידה על צפייה של סכנות והיא חלק מחיי היום יום של האדם.
חרדה מוסרית- תגובה רגשית לסכנה שהאני העליון (super ego) עלול לגרום כתוצאה מתחושות אשמה וייסורי מצפון המתעוררים כאשר הסתמי (id) רוצה לקיים פעולות או מחשבות לא מוסריות, מכאן גם נובע השם "חרדה מוסרית".חרדה מוסרית נועדה כדי להזהיר את האדם מפני פעולות לא מוסריות ולגרום לו להתנהג לפי הנורמות והערכים של החברה. לדוגמא: ילד שרוצה לגנוב ממתק מחנות נתקף בחרדה מוסרית של רגשות אשמה מכיוון שהוא יודע שזה אסור.
חרדה נוירוטית- תגובה רגשית לסכנה שמקורה בסתמי (id) כאשר הוא יוצר דחפים אסורים מתקיימת חרדה שאולי האני (ego) לא יוכל לשלוט בדחפים המסוכנים והבלתי מודעים הללו ואז הם יהפכו למודעים ואולי אף יתממשו.
הדחפים המאיימים ביותר הם מין ותוקפנות וברגע שהם עומדים להתפרץ, תתקיים חרדה נוירוטית.
לדוגמא: ילד שיודע ששחרור אלימות יכול להביא עליו עונשים כבדים כתוצאה מאי שליטה בדחפיו.
כדי להשתחרר מדאגה זו הדחפים חייבים להיות לא מודעים ושלעולם לא יתממשו במציאות.
3. בחרדה מציאותית האישיות מתגוננת בכך שהיא מתרחקת מה"פחדים", מדברים שעלולים לגרום לסכנה.
בחרדה מוסרית האישיות מתגוננת בכל שהיא גורמת לדחפים האסורים להיראות בעיניי האדם כחמורים ביותר בכך שהיא משדרת רגשות כמו אשמה וייסורי מצפון.
בחרדה נוירוטית האישיות מתגוננת בכל שהיא מנסה לשלוט על הדחפים ולהשאירם לא מודעים.
4. החלק האישיותי שמתגונן מהחרדה המציאותית הוא האני (ego).
החלק האישיות שמתגונן מהחרדה המוסרית הוא האני העליון (super ego).
החלק האישיותי שמתגונן מפני חרדה נוירוטית הוא הסתמי. 5. מנגנון ההגנה הוא מאין תוכנית אסטרטגית שהאדם מפעיל כדי להתגונן מפני הסתמי (id) הרוצה לממש את כל רצונותיו מצד אחד ומהאני העליון (super ego) שלוחץ עליו מצד שני.
מנגנוני ההגנה הללו משמשים כהגנה מפני החרדה המוסרית והנוירוטית.
לכל המנגנונים ישנם מספר דברים זהים: א. הם לא מודעים, כלומר הם נמצאים ברמת הלא מודע.
ב. הם משנים את ראיית המציאות שלנו ולכן כלולה בתהליך הזה רמאות כלפי עצמך אך מעל לכל זה יש לזכור שכולנו משתמשים במנגנוני ההגנה האלה וזה נורמלי לחלוטין, מה שלא נורמלי הוא שימוש יתר של מנגנונים אלה.
6. אלו הם סוגי מנגנוני ההגנה של האדם:
א. הדחקה- מנגנון הגנה שבאמצעותו מכניס הפרט תוכן בעיות למאגר הלא מודע ב. עידון- מנגנון שבאמצעותו מתעל הפרט את הדחף האסור לפעילות חברתית יוצרת ומועילה המקובלת החברה ג. הכחשה- מנגנון שבאמצעותו מתעלם הפרט מתכנים מאיימים ד. השלכה- ייחוס תכנים מעוררים הקיימים לאדם אחר.
ה. התקה- פריקת האנרגיה התוקפנית על אובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את החרדה.
ו. היפוך תגובה- מנגנון הגנה שבאמצעותו הופך הפרט את רגשותיו מעוררי החרדה
ז. שיכלום (רצוליזציה)- נתינת צידוקים הגיוניים המאפשרים התנהגות בהתאם לדחף בלי להודות שהסיבה האמיתית היא הדחף האסור