על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
הוראות לגנבת גבול: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 26: | שורה 26: | ||
---- | ---- | ||
*בית הספר "כרמל זבולון" | *בית הספר "כרמל זבולון" | ||
גרסה מ־12:46, 29 במאי 2005
משמעות הכותרת
הכותרת יוצרת צפייה להוראות פורמליות- איך אפשר לעבור את הגבול בגניבה, מארץ לארץ, ואמנם לאורך השיר ניתנות הוראות מדויקות, אבל במשמעות נוספת של השיר אפשר להבין את גניבת הגבול כמעבר מזהות לזהות- מאמיתית לבדויה, כאשר יש אמירה ברורה בשיר שעל האדם להקפיד על שתי הזהויות ולא לשכוח את זהותו האמיתית.
השיר נמסר ע"י דובר חיצוני, הפונה אל נמען פנימי. מתקיים מעין דיאלוג סמוי בין שתי הדמויות, כאשר הדמות החיצונית נותנת הוראות לנמען הפנימי ששותק. שתי הדמויות הללו מבטאות גם את שתי הזהויות שבהן נמצא הדובר.
השיר מתחיל בביטוי "אדם בדוי", כלומר, הנמען מתואר כאדם בעל זהות בדויה, שנדרש לזוז, להתקדם. הנמען חייב להתאים לפרטים החדשים שניתנים לו בעזרת דרכון. יש פה היפוך אירוני, כאשר בד"כ מתאימים את הדרכון לאדם, ואילו בשיר- האדם מותאם לדרכון.
בתחילת המסע של הנמען, הוא מתואר כאוסף של פרטים בדויים –ומכאן הביטוי "אדם בדוי". במהלך המסע הוא מתחיל לרכוש לעצמו את הזהות הבדויה, והופך להיות אדם הגון.
כל עוד הוא אדם בדוי, שזהותו החדשה אינה בתוך עצמותיו, הוא מצווה לא לזכור את כל מרכיבי הזהות הישנה, וזאת ע"מ לא להסגיר את עצמו.
כאשר הוא מתחיל להשלים עם הזהות הבדוייה, הוא מצווה לא לשכוח את הזהות הישנה שלו, את העולם הישן, את שורשיו. החשש הוא שבמעבר מזהות לזהות, הוא יזדהה יותר מידי עם הפרטים החדשים, וישכח את הישנים. במעבר בין זהות לזהות יש נטייה לנמען להימלט מהקונפליקט, "לברוח עם הגיצים מתוך ארובת הקטר"- לוותר על המאבק, על הזהות, והרצון הזה וחולשת הנפש הרגשית (הרצון להמלט) מפרידה בין שתי הזהויות.
בחלק הראשון של השיר – חלק מהפרטים הבדויים הם הצורך לקבל עיניים כחולות ולהתאים עצמו אליהם. העיניים הכחולות הם סמל הגזע הארי, ומהווים מיטונימיה לגזע הארי. החשש במעבר הזהות הוא שאותו אדם יקבל עליו לא רק את הזהות החיצונית החדשה, אלא גם את התכונות הפנימיות, וזה חלק מהקונפליקט הפנימי, ולכן בחלק השני של השיר מודגש הרעיון של "אתה אדם", שאתה לא מאבד את התכונות האנושיות שבך, גם לאחר שינוי זהות.
בחלק השני התאור שלו כאדם אחר מתמקד שוב בפרטים החיצוניים, "מעיל הגון; גוף מתוקן", אבל יש תחושה של מעין בנייה מחדש של אותו אדם, שנולד לזהות חדשה, ולכך מתקשר ארמז תלמודי על כך שכשתינוק נולד- סותר מלאך על פיו, וגורם לו לשכוח את כל אשר ידע ולהתחיל מחדש. בשיר, בניגוד לאגדה, לאדם שנולד מחדש אסור לשכוח את הזהות הבדויה. הוא חייב להיות ערוך ומוכן לכל התקלה, ולכן שמו החדש כבר "מוכן בגרון".
לסיכום – השיר מתייחס לאותם חומרים שהתעסקנו בהם עד עתה – מהותו של האדם- אך הפעם מבליט השיר דילמה פנימית בתוך האדם עצמו, ומעלה קשיים בזהות של הנמען. הנמען חייב לזכור בכל רגע ורגע את היותו אדם מבחינה אנושית, גם אם זהותו בדויה.
- בית הספר "כרמל זבולון"