הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון

הגורמים והנסיבות של עליית הנאצים לשלטון

עליית הנאצים לשלטון הייתה תוצאה של כשלון "רפובליקת וימאר" - ניסיון להנהיג בגרמניה שלטון דמוקראטי לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הקמת רפובליקת וימאר

בספטמבר 1918 , לאחר ארבע שנות מלחמה עקובה מדם הגיע המטכ"ל הגרמני להכרה שאין ביכולתה של גרמניה לנצח במלחמה, ולמסקנה כי גרמניה חייבת לבקש שביתת נשק מידית משום שבעלות בריתה התמוטטו, ומחשש שתבוסת גרמניה תהיה מוחלטת ואף עשויה להסתיים בכיבושה של גרמניה. הקיסר הגרמני הסכים להקים ממשלה דמוקראטית שתחתום על חוזה הכניעה בהתאם ל- 14 הנקודות של וילסון.

קשייה של רפובליקת ווימאר

קשיים פוליטיים מדיניים

הקשיים של רפובליקת ווימאר התעוררו בעיקר בשל העובדה שלא הייתה מסורת דמוקרטית בגרמניה, המעבר מקיסרות לרפובליקה דמוקראטית לא היה תוצאה של רצון העם אלא שינוי מלאכותי ללא מודעות לדמוקרטיה. הדמוקרטיה בגרמניה הייתה תוצאה של תכתיב חיצוני של הנשיא ווילסון. בגרמניה הייתה מסורת ימנית לאומית ארוכה מאוד שהתבססה על כוחות שמרניים ישנים. העם הגרמני היה מורגל במשטר מלוכני, ריכוזי, בו החלטות נעשות כהרף עין. גורמים ימניים ראו בתהליכי הבירוקרטיה בפרלמנט בזבוז זמן.

אגדת הסכין בגב

הבקשה לשביתת נשק הייתה הודאה בתבוסת גרמניה והפתיעה את הציבור הגרמני. ב - 1919 נחתם חוזה וורסאי. חוזה זה נתפס כמשפיל בקרב האוכלוסייה בגרמניה – החוזה מציב אותה כאחראית לפרוץ מלחה"ע ה - I ומטיל מגבלות חמורות על גרמניה, במישור הצבאי - גרמניה התחייבה לא להחזיק חיל אוויר, צוללות, לפרז שטחים ולא לבנות ביצורים. מבחינה טריטוריאלית - גרמניה נאלצה לוותר על אלזס ולורן לצרפת, ועל חבל הסודטים לצ'כוסלובקיה. חל עליה איסור להתאחד עם אוסטריה. מבחינה כלכלית - גרמניה נאלצת לשלם פיצויים למנצחות. היא מאבדת מכרות ומושבות שהיו לה והייתה חייבת להודות באשמתה לפרוץ המלחמה. ראשי רפובליקת ויימאר לא רצו לחתום על החוזה, משום שגם הם ראו בו חוזה לא צודק לגרמניה, והבינו שמפלגות הימין בגרמניה יגנו אותה על החתימה, וישתמשו בה בתעמולתן.

ההתנגדות של מפלגות הימין לחתימה על חוזה וורסאי, הולידה את "אגדת הסכין בגב", שלפיה לא הצבא הגרמני הפסיד במלחמה, אלא הקומוניסטים והיהודים החלישו את רוח החייל הגרמני בתעמולתם ולמעשה תקעו סכין בגב האומה הגרמנית.

התנגדות לרפובליקה מימין ומשמאל

כמעט אף גורם פוליטי לא תמך באמת ברפובליקת וימאר הדמוקראטית - לא בשמאל ולא בימין .

מימין

הפוטש של קאפ: בקרב חוגי הימין בגרמניה, שרובו חיילים משוחררים, היו אלו שראו ברפובליקה ובחוזה וורסאי השפלה ובגידה, ולכן שאפו לחסלה ולהחזיר את המשטר הקיסרי. במרץ 1920 נעשה ניסיון של גורמי צבא ימניים בראשותו של הגנרל קאפ לתפוס את השלטון ע"י הפיכה צבאית.

פוטש בית הבירה - ב - 1923 נעשה ניסיון הפיכה ימני קיצוני של המפלגה הנאצית בהנהגת היטלר. תומכיו היו חיילים משוחררים, והרפתקנים חסרי מקצוע ומעמד. ההפיכה התחילה ממינכן לכיוון ברלין, אך דוכאה בקלות וראשיה נאסרו. היטלר נידון ל - 5 שנות מאסר, אולם שוחרר כעבור פחות משנה משום שהתנועה הנאצית נתפסה כשולית ע"י ראשי הרפובליקה, והם לא ראו בו סכנה לדמוקרטיה.

משמאל

גם בשמאל הפוליטי היתה התנגדות לרפובליקת וימאר, שנתפסה כבורגנית ומשרתת את בעלי ההון.

מרידת ספרטקוס (1919): בראשו עמדו מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה: רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנרט. שאיפתם: חיסול הרפובליקה והקמת משטר קומוניסטי בגרמניה בדומה לזה שהוקם בבריה"מ. ממשלת ווימאר הורתה לצבא הסדיר לדכא את המרד ולעצור את המורדים. המרד דוכא תוך שבוע, במהלכו נהרגו 1000 איש, ומנהיגיו נעצרו וחוסלו.

קשיים כלכליים

היפר-אינפלציה

בתחילת שנות ה-20, לאחר המלחמה, פחת ערכו של המרק הגרמני במהירות לעומת הדולר האמריקני, התהליך הואץ מן הרגע שהוצאות המלחמה עלו על ההכנסות ממיסים וממילוות. החוב האדיר - הפנימי והחיצוני ותחילת תשלום הפיצויים הביאו אף הם לפגיעה בשער המטבע. לאינפלציה זו היו תוצאות חמורות ביותר לגבי רפובליקת וימאר. היא פגעה קשה במעמד הבורגני הבינוני, מעמד שהיווה את הבסיס של הרפובליקה הדמוקרטית. האינפלציה העשירה את בעלי ההון שרבים מהם היו "פרו ימניים", אלו הזרימו כספים לתנועות שרצו לחסל את הרפובליקה. כמו כן פגעה האינפלציה קשה במורל העובדים והביאה רבים אל סף יאוש ואמונם ברפובליקה התערער.

יש הטוענים שהאינפלציה הייתה יזומה מלמעלה במטרה לאותת למערב שאין באפשרותה של גרמניה לשלם פיצויים.

המשבר הכלכלי העולמי 1929-1933

מסוף שנות ה-20, בגרמניה היה מס' גדול של מובטלים, והמשק הגרמני היה תלוי בעיקר במשק האמריקני. מיד לאחר המשבר הכלכלי צמצמה ארה"ב את הסחר עם מדינות אירופה, ובפרט הפסיקה את המענקים והמלוות לגרמניה. גרמניה לא הצליחה לאזן את תקציבה והיא נשארה עם גירעון תקציבי עצום. האשראי מחו"ל נסגר בפני התעשיינים וכתוצאה מכך נסגרו גם השווקים. כלכלת גרמניה התמוטטה לחלוטין עם תחילתו של המשבר הכלכלי בארה"ב ב - 1929. התוצאה הייתה: התמוטטות מפעלים, (יותר ממחצית תעשיות גרמניה התמוטטו) סגירת בנקים, פשיטות רגל, ירידה במסחר, 8 מליון מובטלים ב - 1932.

המשבר הכלכלי פגע בעיקר במעמד הבינוני שעליו נשענה הרפובליקה. החלה אווירת ייאוש וחוסר אמונה שהמשטר הדמוקרטי יציל את המצב. האזרח הגרמני קיווה שמישהו חזק יציל את גרמניה מהמצב הכלכלי הנתון.

ניצול חוסר היציבות הפוליטית בתחילת שנות ה-30 על ידי הנאצים

בימים הטובים של שנות ה-20, לפני השפל הגדול ב-1929, למפלגה הנאצית היו כ-100,000 חברים במדינה של 60,000,000 תושבים. על אף שהיתה מפלגה קטנה יחסית, המפלגה הנאצית היתה מאורגנת ביותר ומוכנה לפעול בין רגע, כשיגיע רגע הפקודה. בזמנים קשים שבאו, האזרחים היו מוכנים לשמוע כל דבר ומכל אחד, בוודאי מדמגוג מוכשר כמו אדולף היטלר. המפלגה הנאצית פתחה במתקפת תעמולה שטרם נראתה כמוה בגרמניה. גבלס ניהל בצורה מבריקה את אלפי הפגישות, תהלוכות לפידים, כנסים, הדבקת מודעות והוצאת העיתון הנאצי וחלוקתו בכל רחבי גרמניה.

עבור היטלר, אמן הנאומים, ההזדמנות לשחרר את כשרונו הגיעה. הוא נסע בכל רחבי גרמניה, נשא נאומים בכל מקום, הגיע לכינוסים, לחץ ידיים, חתם על תמונות ואפילו נשק לתינוקות. בנאומיו הוא הציע לגרמנים את מה שהם היו צריכים - עידוד. הוא חילק להם הבטחות מעורפלות ועם זאת נמנע מלהכנס לפרטים. הוא השתמש במשפטים קצרים וקליטים שוב ושוב. הופעותיו תוכננו בקפידה.

המשבר הכלכלי הוביל לעליית מפלגות קיצוניות כמו המפלגה הנאצית והמפלגה הקומוניסטית. ממשלות נפלו בזו אחר זו ונערכו בחירות חדשות. מפלגות המרכז והשמאל לא הצליחו להתאחד מול כוחן של המפלגות הקיצוניות. ראש הממשלה החדש, היינריך ברונינג, לא הצליח להשיג הסכמה לתוכניתו הכלכלית ולכן ביקש מהנשיא הינדנבורג לערוך בחירות חדשות לרייכסטאג. בבחירות של ספטמבר 1930 הנאצים קיבלו מעל 18 אחוזים מהבוחרים. זה היה נצחון גדול לנאצים שהפכו בין לילה מהמפלגה הקטנה ביותר, למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה.

חודש לאחר הבחירות, באוקטובר 1930, לבושים במדיהם החומים, הנבחרים הנאצים נכנסו לבית הפרלמנט כבמסדר. כאשר נקראו בשמותיהם כל אחד מהם ענה: נוכח! "הייל היטלר". לנאצים לא היתה כל כוונה לשתף פעולה עם הדמוקרטים, ביודעם שהמצב המתדרדר במדינה יהיה אך ורק לטובתם.

למפלגה היתה כעת מפקדה חדשה במינכן, "הבית החום". כסף זרם למפלגה מכל הכיוונים. בעלי המפעלים הגדולים בגרמניה ראו בנאצים את גל העתיד ותרמו כסף רב להיטלר בתקווה שיגיע לשלטון. בכסף זה השתמשה המפלגה לממן את תשלומי המשכורות למספר הגדל והולך של בעלי המשרות במפלגה ולממן את מכונת התעמולה שבנה גבלס. גם ראשי שלטונות הצבא תמכו בהיטלר בתקווה שאכן יקרע את חוזה ורסאי כפי שהבטיח, ויבטל את הגבלת 100,000 החיילים שהוטלה על צבא גרמניה.

בגרמניה, שנתיים לאחר תחילת השפל הכלכלי, המצב היה גרוע ביותר. סבל אנושי רב, מיליוני מובטלים, פשיטות רגל חדשות לבקרים, חסרי בית ישנים ברחובות, רעב. ברחובות אנשים נלחמו על כל דבר, הורגים אחד את השני, אך ממנהיגיהם הפוליטיים לא שמעו כלום. בצרתם פנו כולם לאדם היחיד אשר המשיך להיות עקבי ולהציע פתרון, היטלר והבטחתו לעתיד טוב יותר.

בפברואר 1932, הודיע הנשיא הינדנבורג בחוסר רצון כי הוא "רץ" לנשיאות פעם נוספת. היטלר החליט כי גם הוא ירוץ לנשיאות גרמניה. יוזף גבלס פתח במיתקפת תעמולה רחבת היקף. נאומים נשאו באלפים. מפגשים וכנסים בכל יום ובכל עיר. חולקו מליוני עלונים ועותקים של העתון הנאצי. גבלס גם השתמש בטכנולוגיה החדישה, סרטים ותקליטים, כדי לתעד ולפרסם את נאומיו של היטלר. ה-SA, הצבא של המפלגה הנאצית, הפעיל טרור ופחד ברחובות.

בבחירות לנשיאות במרץ 1932 היטלר זכה בכ-30 אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג זכה בכ-49אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג נכשל בהשגת רוב של 50 אחוז מכלל הבוחרים ונדרשו בחירות נוספות בחודש שלאחר מכן. בסיבוב הבא זכה היטלר ב-36 אחוזים מכלל הקולות אך הינדנבורג זכה ב-53 אחוז מהקולות, רוב מוחץ אשר העניק לו תקופת כהונה נוספת.

היטלר תקף את ראש הממשלה ברינינג על שהוא לא מתקרב לימין, כמצוות הינדנבורג. במהלך 1932הלחץ על ראש הממשלה היה גדול מדי והוא התפטר. במרוצת תשעת החודשים הבאים, מונו שני ראשי ממשלה, הראשון פרנץ פון פאפן והשני גנרל שלייכר. העם השתולל, הוא היה מוכה רעב ואלימות פיזית פשטה ברחובות. הנשיא הינדנבורג כבר לא ידע מה לעשות. מבחינה פוליטית לא יכול היה איש פרט להיטלר לתפקד, אי לכך ב-30 בינואר 1933 מינה הינדנבורג את היטלר לראש ממשלת גרמניה והחלה תקופת השלטון הנאצי.

מספר הקולות לו זכתה המפלגה הנאצית בבחירות בהן השתתפה:

מאי 1928 - 2.6%

ספטמבר 1930 18.3%

יולי 1932 - 37.3%

נובמבר 1932 - 33.1%

מרץ 1933 - 43.9%