מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד

השיר

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָּם / גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם,

בָּאוּ יְמֵי הַקֹּר, וְהַתִּירוֹשׁ / אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְּלִי דָמַם.

לָכֵן, יְדִידִי, סֹב אֱלֵי רֵעִים / כָּל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶׁר זָמַם!

אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְּהַגְשִׁימָם / וּשְׁמַע שְׁמֵי מָרוֹם בְּהַרְעִימָם

וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה / יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.

קוּמָה, שְׁתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְׁתֵה / בַכַּד, וּבַלַּיִל וְגַם יוֹמָם!

נושא

זהו שיר יין. השיר מטיף לשתיית יין ומתאר את המשתים שהיו נערכים בחורף. המשורר קורא לכולם לבוא ולהצטרף למשתה, לשכוח את העצב וליהנות מהגשמיות. שיר הדוניסטי.

תוכן

• בית 1: חמישה אזכורים של מוות, יוצרים הרגשה של שיר קודר. בהתחלה ניתן לחשוב שבאמת מת אב כלשהו, אך מיד מבינים שמדובר ב"מות" החודשים- כלומר הקיץ חלף.
• בית 2: חילופי העונות הם תירוץ לשתיית יין. היין נהיה אדום, וסיים לתסוס (קולו דמם).

ימי הקור, אדם, דמם- שוב עוזרים להעמדת הפנים העצובה.

• בית 3: קריאה ישירה לקורא להצטרף למשתה לא מרוסן שבו כל אחד עושה כרצונו.

"יעש אשר זמם" זה שיבוץ סרקסטי מאיכה ב' 17, כלומר במשמעות הפוכה מהמשמעות התנ"כית. במקום התפכחות מוסרית- השתחררות והנאה מהזמן. כמו כן, ב-ט' באב קוראים את איכה, וההתייחסות ההיתולית לפסוק זה מראה שהרצינות של חודש אב העומד בצל ט' באב כבר עברה.

• בית 4: שוב תיאור של דבר הקשור בעצב- הקור, אך כמו בכל השיר זה בסרקזם והיתוליות.
• בית 5: במובן אחד- ברד (כפור) יורד ולהבה עולה ומתרוממת, אך זה דימוי ליין- היין יורד לקיבה ומצב הרוח עולה.
• בית 6: שתה בכוס וגם בכד, בלילה וגם ביום. כלומר קריאה לשתייה חסרת מעצורים.

קישוטים

• כפל משמעות: נאסף- רומז לאסיף שעושים בתשרי.
• ארמז לשיר קינה: מת אב, נאסף, דמם, ימי הקור.
• צימוד גזרי: אדם-דמם.
• הפלאה: בבית 5, כפור ואש בו זמנית.
• חרוז מבריח
• אליטרציה- חזרה על האות מ' בבית 4.
• האנשה של החודשים.