השומר

השומר, ארגון שמירה להגנת הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת האימפריה העותמנית.

הארגון נוסד בכפר תבור בערב פסח 1909, על בסיס ארגון בר גיורא. ייעודו של הארגון היה להחליף את השומרים הערביים ששמרו אז על הישוב ובמיוחד במושבות. הארגון נוסד בגליל מכיוון ששם היו מושבות חדשות. ובמיוחד אילניה שם החזיקו כבר בשמירה.

המופרסמים בין המקימים היו אלכסנדר זייד, יצחק בן צבי , ישראל שוחט וישראל גלעדי.

הארגון היה אירגון היררכי וממודר, כאשר היו סינונים קפדניים במיוחד לקבלה אליו. חברי האירגון עברו אימונים מגוונים. סיסמתו של הארגון הייתה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום".

בשנים הראשונות התקשה האירגון להשיג את השמירה במושבות אולם במהלך הזמן הוא הצליח להתפשט מהמושבות החדשות שבגליל למושבות הישנות יותר שבמישור החוף ובשפלה. כמו כן הוקמו אירגונים מתחרים של בני המושבות (השומר היה שייך לעלייה השנייה) שתפקידם היה דומה.

במלחמת העולם הראשונה סבל הארגון מהטרדות של השלטון העותמני, אנשיו נאלצו להסתתר או לגלות ואחדים מהם אף הוצאו להורג.

לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה הצורך להקים ארגון שמירה רחב יותר (ארגון השומר היה ארגון קטן מאוד) ולכן הוקמה ההגנה על בסיס השומר.

בנוסף על פעילות השמירה הוקמו כמה ישובים (תל עדשים, תל חי וכפר גלעדי) ע"י אנשי השומר.

במצע של הארגון הושם דגש על הקשר שבין השמירה לעבודת האדמה. בחוזי השמירה שנחתמו בין הארגון ובין ועדי המושבות התחייבו איכרי המושבות להעסיק פועלים עבריים. חברי הארגון עברו אימונים, למדו שיטות לחימה וצוידו בנשק. הם התלבשו כערבים, למדו את השפה הערבית ואת מנהגי הערבים. ארגון ה"שומר" רצה לייצור יהודי חדש, יהודי אמיץ שאינו מפחד מסכנות ומוכן להלחם.

תרומתו של ארגון השומר:

1) כבש בהדרגה את מקומות השמירה והעבודה במושבות.

2) החדיר את תודעת הביטחון למושבות העבריות והווה בהמשך בסיס לארגון ההגנה.

3) העלה את כבודו של הישוב היהודי והיהודים בכלל בעיני הערבים.