על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
חביבה מסיכה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חביבה מסיכה''' | '''חביבה מסיכה''' | ||
חביבה מסיכה נולדה בתוניס בשנת 1899, מוצאה ממשפחה ענייה, שהתגוררה ב"אלחארה", הרובע היהודי בתוניס.<BR> בגיל צעיר התייתמה וגדלה בבית דודתה שהייתה זמרת בשם לילה ספאז.<BR> היא טיפחה את חביבה שגילתה כשרון מוסיקלי לשירה ומשחק. חביבה נשלחה ללמוד בביה"ס לבנות של כי"ח. בתי הספר של כי"ח פתחו פתח לשינוי בעצם העובדה שנשים יכולות ללמוד | חביבה מסיכה נולדה בתוניס בשנת 1899, מוצאה ממשפחה ענייה, שהתגוררה ב"אלחארה", הרובע היהודי בתוניס.<BR> בגיל צעיר התייתמה וגדלה בבית דודתה שהייתה זמרת בשם לילה ספאז.<BR> היא טיפחה את חביבה שגילתה כשרון מוסיקלי לשירה ומשחק. חביבה נשלחה ללמוד בביה"ס לבנות של כי"ח. בתי הספר של כי"ח פתחו פתח לשינוי בעצם העובדה שנשים יכולות ללמוד בבי"ס, תפישה חדשה של מעמד האישה וזכויותיה.<BR> כאן אנו רואים '''תמורה תרבותית כפולה''': ראשית, ילדות/נשים שהולכות ללמוד בבית ספר - חידוש של התקופה בהשפעת התמורה התרבותית; שנית, השפעת ההשכלה המערבית, השפעה צרפתית שחדרה באמצעות כי"ח.<BR> חביבה החלה בגיל צעיר לשיר בחתונות ברובע היהודי וזכתה להצלחה רבה והקהל החל לכנות אותה חביבת אלכל ( חביבת הכל) והשם חביבה דבק בה.(שמה המקורי היה בעצם מרגריט -שם בעל אוריינטציה אירופאית ) .<BR> היא לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ובערבית אלא השתמשה באותיות לטיניות , צרפתית (במוסדות כי"ח למדו צרפתית) על מנת לרשום טכסטים בערבית או ערבית/יהודית.<BR> | ||
חביבה הצטרפה ללהקת תיאטרון ערבי כשהייתה בת 20 , היו גם יהודים נוספים שהצטרפו לתיאטרון הערבי בתוניס, התיאטרון של מוחמד בורגיבה ( אחיו של ר' התנועה הלאומית התוניסאית –חביב בורגיבה ומי שלימים נהיה נשיא תוניס) .<BR> | חביבה הצטרפה ללהקת תיאטרון ערבי כשהייתה בת 20 , היו גם יהודים נוספים שהצטרפו לתיאטרון הערבי בתוניס, התיאטרון של מוחמד בורגיבה ( אחיו של ר' התנועה הלאומית התוניסאית –חביב בורגיבה ומי שלימים נהיה נשיא תוניס) .<BR> | ||
על מנת להשתלב בתיאטרון הייתה דרושה זיקה אל התרבות האירופית המודרנית והן אל התרבות הערבית, חביבה הייתה מעורה בשתי תרבויות אלה. התיאטרון היה בהשפעה צרפתית מערבית והציג מחזות אירופים .<BR> להקות התיאטרון המודרני בתוניס חיו בפתיחות ונוצרו קשרים רומנטים בין ערבים ויהודיות וההיפך.<BR> | על מנת להשתלב בתיאטרון הייתה דרושה זיקה אל התרבות האירופית המודרנית והן אל התרבות הערבית, חביבה הייתה מעורה בשתי תרבויות אלה. התיאטרון היה בהשפעה צרפתית מערבית והציג מחזות אירופים .<BR> להקות התיאטרון המודרני בתוניס חיו בפתיחות ונוצרו קשרים רומנטים בין ערבים ויהודיות וההיפך.<BR> | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
הקריירה של חביבה מסיכה הסתיימה ברצח ב- 20/2/1930 , היא נרצחה ע"י מאהב, זקן בן קרוב ל- 80 שנדחה על ידה. הוא פרץ לביתה, שפך עליה חומר דליק ושרף אותה. ( אליהו מימוני מקהילת תסתור שחודש לאחר הרצח מת ממחלה קשה.).<BR> מותה הדרמטי גרם להיסטריה בתוניס ואלפים השתתפו בלווייתה.<BR> | הקריירה של חביבה מסיכה הסתיימה ברצח ב- 20/2/1930 , היא נרצחה ע"י מאהב, זקן בן קרוב ל- 80 שנדחה על ידה. הוא פרץ לביתה, שפך עליה חומר דליק ושרף אותה. ( אליהו מימוני מקהילת תסתור שחודש לאחר הרצח מת ממחלה קשה.).<BR> מותה הדרמטי גרם להיסטריה בתוניס ואלפים השתתפו בלווייתה.<BR> | ||
ביום השלושים למותה, רבה של קהילת תוניס החליט לערוך לה עצרת אזכרה מיוחדת, כמה מבני הקהילה מחו על עריכת טכס דתי למי שלא הקפידה על שמירת ערכי הדת והמוסר, אך הרב השיב, שמקובל לטהר חפץ טמא ע"י העברתו באש ושריפתה זיכתה אותה בטהרה מושלמת. נוצר סביבה מיתוס כגיבורת תרבות תוניסאית. | ביום השלושים למותה, רבה של קהילת תוניס החליט לערוך לה עצרת אזכרה מיוחדת, כמה מבני הקהילה מחו על עריכת טכס דתי למי שלא הקפידה על שמירת ערכי הדת והמוסר, אך הרב השיב, שמקובל לטהר חפץ טמא ע"י העברתו באש ושריפתה זיכתה אותה בטהרה מושלמת. נוצר סביבה מיתוס כגיבורת תרבות תוניסאית. | ||
חביבה מסיכה זכתה להכנס לפנתיאון התוניסאי הלאומי מפני שהיא, יותר מכל, ייצגה את התפתחותה של התרבות הערבית-לאומית החדשה. גם בתור יהודיה, היא הצליחה להשתלב כאזרחית תוניסאית מן השורה, ונכנסה לתמונת ההתפתחות הלאומית של תוניסיה. השליטה בשפת הארץ, ההצטיינות כאזרח והנכונות למות בעד המולדת, תפסו את מקומם של הזהות הדתית ושמירת המצוות בפסגת ההצטיינות בקהיליית הזהות הלאומית החדשה. דבר זה נתן לחביבה מסיכה את האפשרות לשותפות בין מוסלמים ויהודים במציאות התוניסאית. | |||
חביבה מסיכה מבטאת את הרוח הלאומית-תוניסאית, בה הדת שיחקה רק תפקיד משני ביותר. היא רצתה לקחת חלק שווה בחברה הלאומית המתפתחת, ולא להתבדל יחד עם רוב הקהילה היהודית, אשר ניסתה להתרחק כמה שיותר מהלאומיות התוניסאית. | |||
[[category:היסטוריה א']] | |||
{{ULR}} | |||
גרסה אחרונה מ־16:55, 22 בנובמבר 2006
חביבה מסיכה
חביבה מסיכה נולדה בתוניס בשנת 1899, מוצאה ממשפחה ענייה, שהתגוררה ב"אלחארה", הרובע היהודי בתוניס.
בגיל צעיר התייתמה וגדלה בבית דודתה שהייתה זמרת בשם לילה ספאז.
היא טיפחה את חביבה שגילתה כשרון מוסיקלי לשירה ומשחק. חביבה נשלחה ללמוד בביה"ס לבנות של כי"ח. בתי הספר של כי"ח פתחו פתח לשינוי בעצם העובדה שנשים יכולות ללמוד בבי"ס, תפישה חדשה של מעמד האישה וזכויותיה.
כאן אנו רואים תמורה תרבותית כפולה: ראשית, ילדות/נשים שהולכות ללמוד בבית ספר - חידוש של התקופה בהשפעת התמורה התרבותית; שנית, השפעת ההשכלה המערבית, השפעה צרפתית שחדרה באמצעות כי"ח.
חביבה החלה בגיל צעיר לשיר בחתונות ברובע היהודי וזכתה להצלחה רבה והקהל החל לכנות אותה חביבת אלכל ( חביבת הכל) והשם חביבה דבק בה.(שמה המקורי היה בעצם מרגריט -שם בעל אוריינטציה אירופאית ) .
היא לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ובערבית אלא השתמשה באותיות לטיניות , צרפתית (במוסדות כי"ח למדו צרפתית) על מנת לרשום טכסטים בערבית או ערבית/יהודית.
חביבה הצטרפה ללהקת תיאטרון ערבי כשהייתה בת 20 , היו גם יהודים נוספים שהצטרפו לתיאטרון הערבי בתוניס, התיאטרון של מוחמד בורגיבה ( אחיו של ר' התנועה הלאומית התוניסאית –חביב בורגיבה ומי שלימים נהיה נשיא תוניס) .
על מנת להשתלב בתיאטרון הייתה דרושה זיקה אל התרבות האירופית המודרנית והן אל התרבות הערבית, חביבה הייתה מעורה בשתי תרבויות אלה. התיאטרון היה בהשפעה צרפתית מערבית והציג מחזות אירופים .
להקות התיאטרון המודרני בתוניס חיו בפתיחות ונוצרו קשרים רומנטים בין ערבים ויהודיות וההיפך.
בחברות המוסלמית וביהודית מעמד הגבר מעל האישה , הגבר פעיל בחיי ציבור, בחיי הדת, הוא המפרנס ובעל הסמכות במשפחה הפטריארכלית.
אישה הגונה צריכה להסתגר בביתה ולא להראות לזרים ובחברה היהודית המסורתית אסור לאישה לשיר בפני קהל גברים ובוודאי אין לחשוף חלקים מגופה בפני הרבים. (נשים שעסקו בבידור סבלו מתדמית נמוכה במיוחד מאחר ועברו על הערכים המקובלים בחברה המסורתית).
הייתה לחביבה אישיות דומיננטית, יכולת ליצור קשר טוב עם הקהל, זכתה להערצה רבה ומשכה קהל רב להופעות.
היא ניצלה זאת לצורך קבלת שכר גבוה יותר ותפקידים חשובים יותר.
אולי באורח קיצוני לתקופה , העריצו אותה כאלילה למרות האיסורים עליהם עברה.
היא התנערה ממצוות הדת היהודית וודאי שלא הייתה מקובלת על החברה היהודית המסורתית בתוניסיה, מה גם שהופיעה בפני גברים, קהל שאינו יהודי, מאהבים יהודים, נוצרים ומוסלמים. למרות כל זאת לא העז איש ( כולל הרבנים) לגנות אותה.
חיי האהבה של חביבה היו חופשיים , היו לה מאהבים יהודיים, מוסלמים ונוצרים והיא עמדה להינשא לראול מרן , צרפתי נוצרי. (בעלת גישה פמיניסטית , למרות שהיא בוודאי לא ידעה מה זה )
בהמשך הקימה להקה משלה וזכתה להצלחה רבה, הופיעה ברחבי תוניס ואף מחוץ לה באירופה- פריס, ברלין, מונטה קרלו ועוד.
חביבה השתלבה בתיאטרון בזכות עצמה וללא קשר לדתה היא משתלבת בסיפור התפתחותה של תרבות חדשה ומודרנית בתוניס שהקדימה בוודאי את זמנה. אישה יהודיה שהצליחה לנתק את "הכבלים" החברתיים והדתיים של המסורת ולהוכיח שיש ביכולתה להתמודד בהצלחה ללא כל עוררין עם תרבות אירופה, קראה תגר על המסורת הן היהודית והן המוסלמית.
לא הייתה זו תופעה אלא הצלחה די פרסונלית בזכות הכשרון האמנותי שלה בתחום השירה והמשחק.
הקריירה של חביבה מסיכה הסתיימה ברצח ב- 20/2/1930 , היא נרצחה ע"י מאהב, זקן בן קרוב ל- 80 שנדחה על ידה. הוא פרץ לביתה, שפך עליה חומר דליק ושרף אותה. ( אליהו מימוני מקהילת תסתור שחודש לאחר הרצח מת ממחלה קשה.).
מותה הדרמטי גרם להיסטריה בתוניס ואלפים השתתפו בלווייתה.
ביום השלושים למותה, רבה של קהילת תוניס החליט לערוך לה עצרת אזכרה מיוחדת, כמה מבני הקהילה מחו על עריכת טכס דתי למי שלא הקפידה על שמירת ערכי הדת והמוסר, אך הרב השיב, שמקובל לטהר חפץ טמא ע"י העברתו באש ושריפתה זיכתה אותה בטהרה מושלמת. נוצר סביבה מיתוס כגיבורת תרבות תוניסאית.
חביבה מסיכה זכתה להכנס לפנתיאון התוניסאי הלאומי מפני שהיא, יותר מכל, ייצגה את התפתחותה של התרבות הערבית-לאומית החדשה. גם בתור יהודיה, היא הצליחה להשתלב כאזרחית תוניסאית מן השורה, ונכנסה לתמונת ההתפתחות הלאומית של תוניסיה. השליטה בשפת הארץ, ההצטיינות כאזרח והנכונות למות בעד המולדת, תפסו את מקומם של הזהות הדתית ושמירת המצוות בפסגת ההצטיינות בקהיליית הזהות הלאומית החדשה. דבר זה נתן לחביבה מסיכה את האפשרות לשותפות בין מוסלמים ויהודים במציאות התוניסאית.
חביבה מסיכה מבטאת את הרוח הלאומית-תוניסאית, בה הדת שיחקה רק תפקיד משני ביותר. היא רצתה לקחת חלק שווה בחברה הלאומית המתפתחת, ולא להתבדל יחד עם רוב הקהילה היהודית, אשר ניסתה להתרחק כמה שיותר מהלאומיות התוניסאית.
- תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.