על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
ירמיה פרק כ"ח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי DaViDHsikum) |
||
שורה 34: | שורה 34: | ||
טז לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי-סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל-יְהוָה. יז וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁבִיעִי. לכן כך אמר ה': אני מגרש אותך מעל האדמה, והשנה תמות - מפני שאמרת דברי שקר בשם ה'. == | טז לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי-סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל-יְהוָה. יז וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁבִיעִי. לכן כך אמר ה': אני מגרש אותך מעל האדמה, והשנה תמות - מפני שאמרת דברי שקר בשם ה'. == | ||
[[קטגוריה:תנ"ך]] | [[קטגוריה:תנ"ך]] |
גרסה אחרונה מ־13:09, 20 בנובמבר 2010
ירמיה כח (10 – 30)
פסוקים 4-1: נאום חנניה. א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא, בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בשנת (בַּשָּׁנָה) הָרְבִעִית, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי; אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן-עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית יְהוָה, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל-הָעָם, לֵאמֹר. פירוש: בשנה ההיא, בתחילת מלכותו של צדקיהו מלך יהודה, בשנה הרביעית למלכותו, בחודש החמישי (חודש אב), פנה אלי חנניה בן עזור, הנביא שבא מגבעון, ואמר לי בבית המקדש בנוכחות כל הכוהנים וכל הקהל…
ב כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--לֵאמֹר: שָׁבַרְתִּי, אֶת-עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל.
פירוש: אלוהים אמר: בקרוב אשבור את העול, אסיים את השעבוד, שאתם משועבדים למלך בבל. ג בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֶת-כָּל-כְּלֵי, בֵּית יְהוָה--אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיְבִיאֵם, בָּבֶל. פירוש: בעוד שנתיים אני, ה', אחזיר אל בית המקדש את כל הכלים של בית המקדש שלקח מכאן מלך בבל, נבוכדנאצר - והביא לבבל. ד וְאֶת-יְכָנְיָה בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-כָּל-גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה, אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה--נְאֻם-יְהוָה: כִּי אֶשְׁבֹּר, אֶת-עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. וגם אחזיר לכאן, לירושלים, את יְכָנְיָהוּ בן יהויקים, שהיה מלך יהודה, ויחד אתו אחזיר את כל אנשי יהודה שיצאו לגלות בבל. וכל זאת, כי אשבור את עול מלך בבל - אסיים את השעבוד שלכם למלך בבל. פסוקים 9-5: התגובה הראשונה של ירמיהו. ה וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, אֶל-חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל-הָעָם, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה. ירמיהו הנביא ענה לחנניה הנביא, בנוכחות כל הכוהנים והקהל שעמד בבית המקדש.
ו וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָה הַנָּבִיא, אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה; יָקֵם יְהוָה, אֶת-דְּבָרֶיךָ, אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית-יְהוָה וְכָל-הַגּוֹלָה, מִבָּבֶל אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. ירמיהו אמר: אמן, הלוואי שכך יעשה ה'. הלוואי שה' יקיים את כל הדברים שניבאת, ויחזיר מבבל לירושלים את הכלים של בית המקדש ואת כל האנשים שיצאו לגלות. ירמיהו אינו מגיב על דברי חנניה בְּנֶחֱרָצוּת. הוא לא סותר אותם, אלא מביע מִשְׁאָלָה שהדברים אכן יתקיימו. רק אחר כך הוא מטיל בהם ספק.
ייתכן שבשלב זה ירמיהו לא היה בטוח אם אכן חנניה מנבא דברי שקר, ורק בהמשך, לאחר שאלוהים התגלה אליו, הוא יכול לקבוע שחנניה אכן שיקר.
ז אַךְ-שְׁמַע-נָא הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ, וּבְאָזְנֵי, כָּל-הָעָם. אבל הַקְשֵׁב בבקשה לְמַה שאני אומר לך ולכל העם.
ח הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ--מִן-הָעוֹלָם: וַיִּנָּבְאוּ אֶל-אֲרָצוֹת רַבּוֹת, וְעַל-מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת, לְמִלְחָמָה, וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. כל הנביאים שהיו בעולם לפני ולפניך וניבאו לארצות רבות ולממלכות גדולות, תמיד ניבאו דברים רעים: על מלחמות, על אסונות ועל מגפות.
ט הַנָּבִיא, אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם--בְּבֹא, דְּבַר הַנָּבִיא, יִוָּדַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר-שְׁלָחוֹ יְהוָה בֶּאֱמֶת. הנביא שמנבא נבואות שלום, רק אם נבואתו תתגשם, יוכלו כולם לדעת שה' שלח אותו לנבא את נבואתו, ושהוא נביא אמת. בפסוק זה ירמיהו מציע כלי להבחנה בין נביא אמת לנביא שקר. כשנביא מנבא נבואת שלום - צריך לחכות ולראות אם היא מתגשמת. רק אם נבואה כזאת מתגשמת, היא נחשבת לנבואת אמת. לעומת זאת, נבואת פורענות לא צריך להוכיח.
פסוקים 11-10: המעשה הסמלי של חנניה.
י וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, אֶת-הַמּוֹטָה, מֵעַל, צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא; וַיִּשְׁבְּרֵהוּ. חנניה הנביא הוריד מעל הצוואר של ירמיהו הנביא את העול, את המוטות שנשא ירמיהו על צווארו – ושבר אותו.
יא וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת-עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, מֵעַל צַוַּאר כָּל-הַגּוֹיִם; וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לְדַרְכּוֹ. חנניה אמר לפני כל העם: אלה הם הדברים שאמר ה': כמו שחנניה שבר את העול מעל הצוואר של ירמיהו, כך אני אשבור את השעבוד של נבוכדנאצר מלך בבל, בעוד שנתיים, מעל כל העמים שמשועבדים לו. לאחר דברים אלה הלך הנביא ירמיהו לדרכו.
פסוקים 14-12: ה' מתגלה אל ירמיהו. יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֶל-יִרְמְיָה: אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, אֶת-הַמּוֹטָה, מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ה' דיבר אל ירמיהו, אחרי שחנניה שבר את העול שהיה על צווארו של ירמיהו, וכך אמר לו: יג הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, מוֹטֹת עֵץ, שָׁבָרְתָּ; וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן, מֹטוֹת בַּרְזֶל. לך ותגיד לחנניה, שכך אמר לך ה': אתה שברת עול עשוי מעץ, אבל במקומו תכין עכשיו עול מברזל, שהוא קשה יותר וכבד יותר.
יד כִּי כֹה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל-צַוַּאר כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת-נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל--וַעֲבָדֻהוּ; וְגַם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, נָתַתִּי לוֹ. כך אמר ה': עכשיו אשים עול של ברזל על צוואר כל העמים, וכולם יעבדו את נבוכדנאצר, מלך בבל. נוסף על כך, אתן לו לשלוט גם בכל החיות.
פסוקים 17-15: ירמיהו מביא את דברי ה' לפני חנניה.
טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל-חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, שְׁמַע-נָא חֲנַנְיָה: לֹא-שְׁלָחֲךָ יְהוָה--וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת-הָעָם הַזֶּה, עַל-שָׁקֶר. כך אמר ירמיהו הנביא לחנניה הנביא: הַקְשֵׁב לי, חנניה, עכשיו ברור שה' לא שלח אותך לנבא בשמו, וכל מה שהבטחת לעם - הוא נבואת שקר.
טז לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי-סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל-יְהוָה. יז וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁבִיעִי. לכן כך אמר ה': אני מגרש אותך מעל האדמה, והשנה תמות - מפני שאמרת דברי שקר בשם ה'. ==