זכריה פרק ד'

• החומר מדניאל פ' מקרית גת.

---

זכריה ד' פס" 1-7

הרקע לנבואת זכריה:

זכריה עלה לארץ מבבל מיד לאחר הצהרת כורש. הוא ניבא 18 שנה לאחר שיבת ציון(בשנת 520 לפני הספירה).
על הארץ עברו שנות בצורת, והעמים השכנים התנכלו להם, ועקב כך היה רפיון בבניית המקדש.
כמו חגי גם זכריה מעודד את העם להמשיך בבניית בית המקדש ולחדש את הפולחן.

חלוקת הפרק:

מראה המנורה:

א. וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.
ב וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, 
וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.
ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ. 

השלמת בניין המקדש ע"י זרובבל:

ד וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.
ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.
ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי 
אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
ז מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ.
(מתוך האתר Mechon Mamre)

פסוקים 1-3: מראה המנורה

המנורה המתוארת היו חזיון שדומה למנורה במקדש, התיאור פשוט, יש בה כך וכך אלא שהתיאור קשה לפיענוח כי הסימליות שבה מוסברת רק בהמשך(פס" 10-14). למעשה זהו סמל להשגחת הבורא על הארץ והנרות הם כאילו העיניים. בבית א' הארון וכן המלאכים הכרובים סימלו את ההשגחה(של ה') אך בבית ב' נשארה רק המנורה "שבעה אלה עייני ה' הם משוטטים בכל הארץ" (פס" 10).

שני הזיתים המתוארים הם סמל לשני אנשים שבלעדיהם לא תיתכן המלוכה ואלו זרובבל מזרע דוד שהוא המלך ואיתו יהושע הכהן הגדול מזרע האהרון שימשיך אותו למלוכה כדי לשרת את העם יחד. והם מכונים בני השמן מכיוון שבעתיד שניהם ימשיכו לתפקיד. המשמעות היא בעזרת שניהם אור ה' יהיה על העם.

פסוקים 4-7: השלמת בניין המקדש ע"י זרובבל

קטע זה נלחק ל-2 והוא מציג את שאלת הנביא למשמעות הדברים(פס" 4). בפסוק 5 שואל אותו המלאך האם אינך יודע והנביא עונה ש"לא".

פסוקים 6-7, הוא החלק השני של הקטע ובו התשובה לשאלות הנביא כאשר הפירוש מתחלק ל-2 אופנים:
1. זרובבל צריך לבדוק בה' ולא לסמוך על השלטון פָּרַס שעומד לפני סופו.
2. בשל הגלות וההרס, הבצורת והפגיעה מצד הגויים, העם כאן והשבים לציון מאוכזבים מבית המקדש השני שאינו מפואר כמו הראשון.
המסקנה של הנביא זכריה כמו של הנביא חגי(פרק ב' פס' 3) מלמדים כי הדגש הוא לא על האושר הפיזי אלא התוכן הרוחני שיהפוך אותו למרכז העולם - "לא בחיל ולא לכוח כי אם ברוחי".
הפירוש השני לדעת החוקרים עדיף(לא לפי המסורת) שכן בפס" 7 אפילו ההר (שילטון פָּרַס) לא יפריע לבניין המקדש, אומנם אסור למרוד בהם אבל חיזוק הדת יביא את ה' לסלק אותם מהדרך וגם יוביל את זרובבל להשלמת המשימה, "והוציא את האבן הרושה".
מה שיוביל לקריאות שמחה על העיניין "תשואות חן חן לה'"