דמוגרפיה

הקדמה

דמוגרפיה היא מחקר הדינמיקה של אוכלוסיות אנושיות. היא כוללת את המחקר של גודל, מבנה ותפוצה של אוכלוסיות, וכיצד הן משתנות במשך הזמן בשל לידה, מוות, הגירה והזדקנות. אנליזה דמוגרפית עשויה להתייחס לחברות שלמות או לקבוצות קטנות המוגדרות על ידי קריטריונים כמו חינוך, דת או אתניות.

מדוע לחקור דמוגרפיה?

לפני שהוא מציע תיאוריות מסובכות להסביר תופעות סוציולוגיות, במיוחד ברמת המקרו או החברה השלמה, על הסוציולוג לפנות לאינדקטורים הדמוגרפיים להסברים אפשריים. אנליזה דמוגרפית היא כלי חזק שיכול להסביר כמה תופעות סוציולוגיות.

לדוגמא, כשבודקים את הגורמים שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, רוב האנשים פונים למאבקים פוליטיים ודיפלומטיים, אך אינם מתייחסים למשמעות של האכולוסיות הגדלות במדינות האירופאיות שהשתתפו במלחמה. אוכלוסיה גדלה מביאה לתחרות מתגברת על משאבים (לדוגמא, מזון, קרקע, גישה לצירי סחר ונמלים וכו'). האוכלוסיה הגדלה אולי אינה הסיבה העיקרית למלחמת העולם הראשונה, אך יתכן כי היה לה תפקיד במאבקים שהובילו למלחמה. באופן זה, האינדקטורים הדמוגרפיים פעמים רבות מועילים בהסברת אירועים עולמיים.

היסטוריה

שורשיה של הדמוגרפיה, כמו הסוציולוגיה בכלל, בשינויים החברתיים שליוו את המהפכות המדעיות והתעשייתיות. כמה מהמתמטיקאים המוקדמים פיתחו צורות מוקדמות של טבלאות חיים, שהם טבלאות של תוחלת חיים עבור ביטוח חיים ולמטרות שמאות. מפקדי תושבים, כלי דמוגרפי נוסף, פותחו בעיקר למטרות פוליטיות:

• כבסיס למיסוי
• כבסיס לייצוג פוליטי

פיתוח החישובים הדמוגרפיים החל במאה ה-18. למפקדי תושבים, לעומת זאת, יש היסטוריה ארוכה והם מופיעים לפני 2,000 שנה אצל הרומאים והסינים ומאות שנים לפני כן בתנ"ך. רוב המפקדים המודרניים התחילו במאה ה-18.

מידע ושיטות

הדמוגרפיה מתבססת על כמויות מידע גדולות שמגיעות בעיקר ממפקדים ומרישומי סטטיסטיקה (רישומי לידה, מוות ונישואין). יש צורך כמויות מידע גדולות למשך תקופות ארוכות על מנת לפתח מגמות באינדקטורים הדמוגרפיים, כמו שיעורי לידה ומוות.

במדינות רבות, בעיקר מתפתחות, עדיין קשה להשיג מידע דמוגרפי אמין. במקומות מסויימים יתכן כי הקושי נובע מכך שהתושבים רואים קשר בין מפקד תושבים לבין מיסוי.

אינדקטורים דמוגרפיים

מכיוון שהדמוגרפיה עוסקת בשינויים באוכלוסיה, דמוגרפים מתמקדים באינדיקטורים מסויימים של שינוי. שניים מהאינדיקטורים החשובים ביותר הם שיעורי לידה ומוות, אותם מכנים גם "פריון" ו"תמותה". בנוסף, דמוגרפים מעוניינים במגמות הגירה או בתנועה של אנשים ממקום אחד לשני. נדון ביתר פירוט בכמה מהצורות הספציפיות שבהן משתמשים על מנת לחקור אלמנטים אלה בשינויי האוכלוסיה בהמשך.

השינוי הדמוגרפי

השינוי הדמוגרפי הוא מודל ותיאוריה המתארים את המעבר משיעורי ילודה ושיעורי מוות גבוהים לשיעורי ילודה ומוות נמוכים, המתרחש כחלק מההתפתחות הכלכלית של מדינה. בחברות קדם-תעשייתיות, גידול האוכלוסיה איטי יחסית מכיוון שגם שיעורי הלידה וגם שיעורי המוות גבוהים. ברוב החברות הפוסט-תעשייתיות, שיעורי הלידה והמוות נמוכים. המעבר משיעורים גבוהים לנמוכים מכונה "המעבר הדמוגרפי". הבנה זו שינויים חברתיים מבוססת על מחקריהם של תומפסון (1929), בלייקר (1947) ונוטשטיין (1945), שהגיעו למודל זה משינויים דמוגרפיים במשך מאתיים השנים הקודמות.

תחילת המעבר הדמוגרפי מסתמנת על ידי נפילה בשיעורי המוות ללא ירידה מקבילה בשיעורי הלידה (בדרך כלל כתוצאה מהיגיינה משופרת והתקדמות הרפואה). במדינות הנמצאות בשלב השני של המעבר הדמוגרפי יש בדרך כלל גידול משמעותי באוכלוסיה. בשלב השלישי, שיעורי הילודה גם הם יורדים בהתאמה לשיעורי המוות הנמוכים. אם כי יש כמה תיאוריות המנסות להסביר מדוע דבר זה קורה, השאלה של סיבת ירידת שיעורי הילודה בחברות פוסט-תעשייתיות עדיין אינה ברורה דיה. במדינות מפותחות רבות יש כיום אוכלוסיה קבועה או אפילו מתכווצת.

כמו בכל מודל, תמונה זו של שינויי האוכלוסין היא הכללה המתייחסת לארצות המפותחות כקבוצה ואינה מתארת באופן מדויק את כל המקרים הפרטיים. עדיין יש לראות האם היא תתאר נכונה את השינויים במדינות מתפתחות.

גידול אוכלוסיה ואכלוס יתר

אכלוס יתר מציין מצב שבו האוכלוסיה של מין מסויים עוברת את הקיבולת של הנישה האקולוגית שלה. אכלוס יתר אינו פונקציה שלג המספר או הצפיפות של הפרטים, אלא היחס בין מספר הפרטים לבין המשאבים שהם צריכים על מנת להתקיים.

משאבים אותם יש לקחת בחשבון כשמדברים על הקיבולת של נישה אקולוגית כוללים מים נקיים, מזון, מחסה, חום וכו'. במקרה של בני אדם, יש גם משאבים נוספים כמו קרקע ראויה לעיבוד, ולרוב החברות גם משאבים משניים כמו תעסוקה, כסף, חינוך, דלק, חשמל, רפואה, מערכת ביוב ופינוי אשפה ותחבורה.

כיום, בכל שנה גדלה אוכלוסיית העולם בבערך 80,000,000 איש. בערך חצי מאוכלוסיית העולם חיה במדינות שבהם הפריון נמוך, כך שיש פחות לידות ממקרי מוות. במדינות אלו הגידול באוכלוסיה הוא הודות להגירה. כל מדינות מזרח אסיה, חוץ ממונגוליה, הפיליפינים ולאוס נמצאים במצב זה, וכך גם רוסיה ורוב מזרח אירופה, מערב אירופה, ומזרח התיכון – אירן, טוניסיה, אלג'יריה, טורקיה ולבנון. קנדה, אוסטרליה וניו זילנד דומים למערב אירופה, ואילו ארצות הברית נושקת לגבול, עם 2.0 לידות לאישה. בארבע ארצות אלה האוכלוסיה גדלה הודות להגירה.

האו"ם מעריך כי אוכלוסיית העולם תתייצב ב2075 ב-9 מיליארד איש בשל ירידת שיעורי הפריון.

נבואות על התפוצצות אוכלוסין

בתחילת המאה ה-19, תומאס מלת'וס טען ב"מאמר על עקרון האוכלוסיה" שהאוכלוסיה האנושית תמשיך לגדול אם לא תוגבל, עד שהמזון אותו יהיה אפשר לגדל על הקרקע החקלאית הקיימת לא יספיק לאוכלוסיה. הוא טען כי המשאבים הקיימים גדלים בטור חשבוני, ואילו האוכלוסיה גדלה בטור הנדסי. בנקודה שבה האוכלוסיה עוברת את יכולת הנשיאה של המשאבים, היא תוגבל על ידי רעב נרחב. מלת'וס טען כי יש צורך בבקרה על גודל האוכלוסיה על ידי "ריסון מוסרי", על מנת למנוע את התוצאה הזו.

האלטרנטיבה לריסון מוסרי, לפי מלת'וס, היא הגבלה של האוכלוסיה באמצעים ביולוגיים וטבעיים. כאשר האוכלוסיה גדלה מעבר ליכולת הנשיאה של המשאבים, היא תקטן בשל רעב, מחלות ומלחמה. תהליך זה שומר על האוכלוסיה בגודל מסוים ומבטיח כי היא לא תגדל מעבר ליכולת הנשיאה של המשאבים.

במאתיים השנה שלאחר תחזיותיו של מלת'וס, היה רעב באזורים רבים. התומכים בתיאוריה זו, נאו-מלת'וסיאנים רואים מקרי הרעב האלה כדוגמאות לאסון מלת'וסיאני. אך בקנה מידה עולמי, ייצור המזון עלה על גידול האוכלוסיה. לעתים קרובות נטען כי בעיות עתידיות בייצור מזון, יחד עם בעיות אקולוגיות כמו התחממות גלובלית, עושים את התפוצצות האוכלוסין לאיום כבד יותר בעתיד.

אוכלוסיה כפונקציה של זמינות מזון

מחקרים מהעת האחרונה עוסקים ברעיון שאוכלוסיות אנושיות יגדלו עוד ועוד אם לא יגבילו אותן. יש הטוענים כי כמו בעלי חיים אחרים, האוכלוסיה האנושית תגדל או תקטן על פי זמינות משאבי המזון שלה.

התומכים בתיאוריה זו טוענים כי כאשר ייתור המזון גדל על מנת להאכיל אוכלוסיה גדלה, האוכלוסיה מגיבה בגידול נוסף. יש דוגמאות רבות בהיסטוריה שתומכות בתיאוריה זו, כמו הגידול המשמעותי באוכלוסיה בעקבות המהפכה החקלאית, כאשר משאבי המזון גדלו באופן משמעותי. ניתן לראות זאת גם בהקשרים תרבותיים, כאשר אוכלוסיות של ציידים-לקטים משתנות בהתאם לכמות המזון הזמין, והן קטנות באופן משמעותי מאוכלוסיות התרבויות החקלאיות בעלות המזון הרב יותר.

מבקרים של תיאוריה זו מצביעים על כך כי שיעורי הילודה נמוכים ביותר במדינות המפותחות, שם יש גם את הזמינות הגבוהה ביותר למזון. הם גם מצביעים על גורמים אחרים שתורמים למביאים לשיעורי ילודה נמוכים במדינות מפותחות, כגון: גישה טובה יותר לאמצעי מניעה. גיל מאוחר יותר לנישואין, הרצון של נשים רבות במדינות אלה לעסוק בקריירות שאין קשורות לגידול ילדים, וה"תועלת" הכלכלית הפחותה של ילדים בחברות תעשייתיות. ההסבר האחרון נובע מכך שבחברות חקלאיות בקנה-מידה קטן ילדים מבצעים עבודה רבה, ואילו בחברות תעשייתיות הם עובדים פחות; הסבר זה אולי נראה לא רגיש וקשוח, אך יש שהשתמשו בו על מנת להסביר את הירידה בשיעורי הילודה העולמיים באזורים תעשייתים.

ייצור המזון גבר על גידול האוכלוסיה, כך שכיום יש יותר מזון לאדם מאשר אי פעם בעבר. מחקרים חוזים כי ייצור המזון ימשיך לגדול לפחות עד 2050. ארגון המזון והחקלאות בארצות הברית חזה כי עם שיטות חקלאיות מודרניות ניתן יהיה להחזיק אוכלוסיה של 30 מיליארד איש.

נקודת המבט האופטימית על גידול אוכלוסין

יש מחקרים שטוענים שניתן לשאת את האוכלוסיה הנוכחית של בערך שש מיליארד איש במשאבים הנוכחיים, או שהאוכלוסיה העולמית עשויה לגדול לעשר מיליארד ועדיין תהיה ביכולת הנשיאה של כדור הארץ. חוקרים אחרים אומרים, כי הטכנולוגיה תמיד תוכל להקדים את האוכלוסיה. אך יש שמבקרים קשות את הטענות האלה, בין השאר מכיון שאנשים עניים לא יכולים לקנות טכנולוגיות כאלה.

השפעות איכלוס-יתר

בכל מקרה, תומכים בבקרת אוכלוסין מזכירים כי רעב אינו הבעיה היחידה שעשויה להלוות לאיכלוס-יתר. ישנה גם בעיה של חסרון במשאבי אנרגיה וטבע, וכן מחלות מידבקות באוכלוסיות צפופות, או מלחמות על משאבים יקרים כמו קרקע. חסר בקרקע ראויה לעיבוד גם היא בעיה.

כמה מאפיינים נוספים של איכלוס-יתר כוללים:

• ילדים החיים בעוני
• שיעורי ילודה גבוהים
• תוחלת חיים נמוכה יותר
• שיעורי אוריינות נמוכים יותר
• שיעורי אבטלה גבוהים יותר, במיוחד בערים
• חסר בקרקע הראויה לעיבוד
• מעט עודפי מזון
• תזונה גרועה המובילה לבעיות בריאות ומחלות הקשורות לתזונה
• תוצרת גולמית לנפש נמוכה
• תנאי היגיינה גרועים יותר
• שיעורי פשיעה גבוהים
• הכחדה של צמחים ובעלי חיים כאשר הסביבה שלהם משמשת לישובים ולחקלאות