ויקרא פרק י"ט: הבדלים בין גרסאות בדף

לשון `` שבתותי`` הכתוב מתכוון לא רק ליום השביעי אלא גם לשמיטה, ליום הכיפורים ולשאר המועדים.  

הרעיונות המקשרים בין פסוקים 5-8 לבין פסוקים 9-10. :  

1. איסור להותיר מהזבח מול האיסור לאסוף את הנותר.  

2. שובע מול רעב- האדם הנבנה מזבח השלמים בסעודה, עליו לזכור שהנאתו לא תוכל להיות שלמה, אם לא ידאג לאלה שאין ביכולתם לערוך סעודות לפני ה`, לכן עליו להשאיר להם את הפיאה, הלקט, העוללות והפרט.  

פס` 11-12: הגניבה, השקר והשבועה בשם ה`  

פס` 11: המשותף לשלושת האיסורים הוא עניני ממון. רש``י טוען ש``לא תגנוב`` בעשרת הדיברות הכוונה לגונב נפשות ואילו כאן לגונב ממון.

``תכחשו ב`` `` תשקרו ב``- על אף הקרבה הגדולה במשמעותם של צירופים אלה ניתן למצוא הבדל במשמעותם. ``לכחש ב`` משמעו לא להודות על האמת ובד``כ לא להודות בהחזקת כספו או רכושו של הזולת, כמו למשל: כאשר שומר הפיקדון כופר בפיקדון שברשותו.  

לעומת זאת ``לשקר ב`` משמעו להמציא טענה שיקרית על הזולת כמו למשל: מי שטוען טענה שיקרית שהלווה כסף לזולתו או שהפקיד אצלו פיקדון, והוא תובע מזולתו להשיב לו את הכסף או את הפיקדון.

``בעמיתו``- עמית גזורה מן המילה עם ומשמעה בן העם שלך.  

``לא תשבעו בשמי לשקר``- דין זה מקביל לדיבר השלישי בעשרת הדיברות ``לא תישא את שם ה` אלוהיך לשווא``. שבועת שקר היא חילול שמיים.

ויש מפרשים כי פס` 11 עוסק בקבוצת עניינים אחת- איסור גנבה, כחש ושקר ופס` 12 עוסק בעניין אחר: הפסוק מדגיש כי שבועת שקר היא חילול השם.  

פסוק 13: ``תעשוק תגזול`` – פעלים נרדפים ועניינם ניצול החלש ע``י החזק ממנו, הנוטל ממנו כסף או רכוש או המקפח את זכותו.עם זאת יש פרשנים מסורתיים המבחינים בין תגזול לבין תעשוק. הפועל לגזול משמעו לקחת כסף או חפץ בחוזקה מן הזולת בלי להשיב לו. לעומת זאת הפועל לעשוק משמעותו מי שלקח כסף או חפץ מן הזולת בהסכמתו של הזולת , אך אינו משיבם לו.כלומר, בכוח משתמשים כדי לא להשיב פיקדון או רכוש לבעליו החוקים.  

`` לא תלין פעולת שכיר...,- לא להשאיר אצלך את שכר שכירך עד הבוקר של מחרת יום העבודה, אלא שלם לו את שכרו בו ביום. עד הערב, ולא להשאיר את השכר`` ללון`` בבית המעסיק. הרי הפועל תלוי בשכרו. לביטוי זה שני פרושים:

1. תלין מן השורש לין בנוכח עתיד הפעיל, ופירושו בהקשרו: אתה המעביד לא תלין לא תשהה, תשאיר את פעולת השכיר. כלומר, את שכר השכיר. לפי פרוש זה לא תלין=נושא; פעולת שכיר=מושא ישיר.

המשותף בין שלושת האיסורים בפס` 13 הוא ניצול החלש ע``י החזק ממנו.  

`` ולפני עור לא תיתן מכשול``- לא תשים מכשול בפני עור בחשבך שמותר לך לשים אותו, מכיוון שהוא לא רואה, והוא לא ידע את הגורם לנפילתו.

המחוקק אוסר על קללת החירש ועל נתינת מכשול בפני העור. אלה אנשים שקל לרמותם ולהפילם בפח, לכן האיסור כאן מוחלט.הרמב``ן מביא שלושה פירושים:  

1. הזהיר הכתוב בנכבדים שבעם, הדיין והנשיא, שאמר ``אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור``.[שמות כב` 27]. וחזר והזהיר באומללים שבעם, והוא החרש.

לפי שני הפרושים הראשונים של הרמב``ן איסור קללת החירש בא על מנת להבליט איסור קללות בכלל. לפי הפרוש השלישי ,האיסור בא למנוע פגיעה באנשים חלשים בחברה, במקרה זה בעלי מום גופני, חרשים ועיוורים.  

`` ויראת מאלוהיך``- אם הפחד מפני בני האדם לא ימנע ממך לעשות את מעשה העוול הנ``ל ומעשי עוול אחרים, תמנע מכך בגלל היראה מפני אלוהים היודע כול.החרש אינו שומע ,העור אינו רואה אך אני ה` רואה ושומע הכול.  

פס` 15-16- אזהרה בענייני משפט והשמעת עדות.  

אחת השאיפות העיקריות של החברה המקראית בתקופת בית ראשון , המושתת על עקרונות היסוד של החוקה המקראית, היא השאיפה לעשיית צדק במשפט. השאיפה הביאה למספר רב של אזהרות בכתוב, החוזרות על עצמן בניסוחים שונים.  

`` לא תישא פני דל``- לשאת פנים פירושו לתת יתרון לאחד על אחר, להעדיפו ,משיקולים זרים. השופטים מוזהרים גם שלא להעדיף במשפט את הדל, העני, מפני מצבו הכלכלי והחברתי. אל תזכה אותו, רק מפני שהוא עני, ואתה מרחם עליו.  

`` לא תהדר פני גדול``- השופטים מוזהרים שלא לתת כבוד והדר ולא להעדיף במשפט את הגדול, העשיר בגלל מעמדו הכלכלי והחברתי.השופטים נקראים לשפוט משפט צדק , ולא לנהוג במשוא פנים כלפי בעלי הדין, בין אם מתוך רחמים כלפי הדלים ובין אם מתוך התבטלות בפני הגדולים- העשירים. [ המילה גדול מכוונת לאדם חשוב בגלל עושרו, חכמתו או מעמדו].  

בשמות כג` 3 מוזהרים השופטים שלא לשאת פנים לעני ים. בפסוקנו האזהרה היא כפולה.- אין לשאת פני דל ואין להדר פני גדול.  

פס` 16: לפנינו שני איסורים והקשר הוא קשר של גררה: עברה על האיסור רכילות כמו הלשנה עלולה לגרור עברה של שפיכות דמים.  

``בעמך``- בתוך בני עמך או נגד בני עמך. אל תתהלך הנה והנה להשמיע דברי דיבה ולשון הרע בקרב בני עמך. הרכילות מביאה נזק בל ישוער הפוגע במרקם החברתי.