מבוא לשנות ה-30

שנות ה-30 בא"י

העלייה החמישית:

מאפיינים:

העלייה החמישית (1931 – 1939) מאופיינת במקצועות הבנייה, התעשייה, החקלאות, הפקידות, המקצועות החופשיים והאומנות. עולי העלייה החמישית הגיעו בעיקר מפולין ומגרמניה וסה"כ עלו 200 אלף עולים. העלייה ברובה הייתה בורגנית ואחוז החלוצים היה פחות ממחצית. רוב העולים היו נערים, שנתנו לעלייה את השם "עליית הנוער". "עליית הנוער" הוא גם ארגון שהוקם בברלין. בני הנוער שהגיעו לארץ נקלטו בעיקר בקיבוצים ובמושבי עובדים. היו להם קשיי קליטה רבים כמו שפה חדשה, אורח חיים חדש ועוד.

עלייה בלתי לגאלית – מכסות העלייה שהוקצבו ע"י הממשל הבריטי לא הספיקו ליהודים כי הבריטים הגבילו את מס' העולים לארץ. החל מ-1932, מתחילים להבריח יהודים לארץ דרך לבנון, סוריה ומצרים ע"י ספינות. כל זה נעשה בגלל המצב באירופה שהלך והחמיר. היו שני גלי עלייה בלתי לגאלית, גל אחד היה עד שנת 1934 וגל שני היה מ-1937 – 1939. היו 50 ספינות עם 50 אלף עולים.

גורמים לעלייה:

א. גילויי אנטישמיות במזרח אירופה שהתבטאו בפוגרומים וגם בגלל המשבר הכלכלי העולמי שהשפיע קשות על היהודים.

ב. שערי ארה"ב נסגרו עקב חוקי אגירה וא"י הפכה להיות יעד ההגירה העיקרי.

ג. מצב היהודים הלך והחמיר כתוצאה מחקיקת חוקי נירנברג שביטלו את זכויות האזרח של היהודים.

דרכי ההתיישבות:

הרעיון – דרכי ההתיישבות של העולים היה מה שנקרא "חומה ומגדל". תוכנית החלוקה של ועדת פיל קבעה שכל אזור בו לא ישבו יהודים, יצא מחוץ לגבולות המדינה היהודית. עכשיו, ההתיישבות החקלאית הייתה כלי לכיבוש מדיני של הארץ. היישוב היהודי היה מפוזר ממטולה עד ארם נהריים, מבית אלפא עד חיפה ומעתלית עד באר טוביה. פיזור זה יצר חולשות ביטחוניות.

המסקנה – לכן, הוחלט לשנות את מערך היישובים, להיאחז באזורים חדשים ולא להוציא אותם מחוץ לבית הלאומי. כך קם הרעיון של "חומה ומגדל".

שלבי הביצוע – ליד נקודת ההתיישבות החדשה, הוכנו שלדי חומות עץ שמולאו באבני חצץ וקטעי מגדל. במרכז הוצב המגדל וסביבו צריפי המגורים והחומה.

הייחוד של התיישבות זו –

א. במשך שלוש שנים בלבד הוקמו 55 יישובים.

ב. האסטרטגיה הציונית נועדה להבטיח את הגבולות הטובים ביותר למדינה העתידה. ההתיישבות הייתה אמצעי להבטחת הקיים. עם הנסיגה מתוכנית החלוקה. ההתיישבות הפכה לזרוע המדינית של התנועה הציונית. ההתיישבות נקבעה לאורך הגבול הצפוני, לאורך הגבול הצפוני-מזרחי ולאורך הגבול הצפוני-מערבי.

ג. ההתיישבות היא במקומות מרוחקים ומסוכנים שבגדר חידוש. יש גם התיישבות באזורים שטרם הייתה בהם התיישבות יהודית.

ד. יש חידוש בהקמת המבצר היישובי תוך הפתעה לערבים ולבריטים שהתנכלו להתיישבות.

ה. היו ניסיונות ליצור רצף התיישבותי כדי לשמור על דרכי התחבורה.

ו. בהקמת היישובים השתתפו כל חלקי היישוב, עולים, תנועות הנוער הארצישראליות, הכשרות שהגיעו מחו"ל, בני הזרמים ההתיישבותיים ועוד.

ז. מפעל ההתיישבות היה בידי הקרנות הציוניות, מחלקת ההתיישבות של הסוכנות והמרכז החקלאי. דרכי הכלכלה:

היישוב היהודי הגיע להישגים ניכרים בתחום הכלכלה. מפעלי תעשייה הורחבו וקמו חדשים. התפתחו ענפי הטקסטיל, המזון, חומרי בנייה ותעשיית מתכת. סה"כ הוקמו 600 מפעלים. הושלמה בניית הנמל בחיפה, נחנך הנמל בת"א, נבנתה מע' כבישים וגם ענף הפרדסנות ושיווק פרי ההדר הגיע לשיא בתקופה זו.

מה שסייע להתפתחות הכלכלית היה ייבוא הון מאירופה, העולים היו בעלי ידע מקצועי. הנציב העליון ווקוב תמך במדיניות כלכלית מסייעת והבריטים ביקשו לפתח את האזור ולכן הזרימו כספים.

דרכי התרבות:

בין העולים היה אחוז גבוה של בעלי מקצועות חופשיים ובהם מדענים, רופאים, עורכי דין ומהנדסים. הייתה התפתחות במערכות המשפט והבריאות וגם באוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה. בין העולים היו גם אומנים ובמיוחד מוסיקאים שבזכותם קמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית וגם תיאטרון "הבימה" שהציג מחזות בשביל אנשים חובבי תיאטרון.

המרד הערבי:

במהלך שנות ה-30 יש שינוי ביחס הערבים לבריטים והם עורכים מרד כולל נגד הבריטים והיהודים.

הגורמים למאורעות:

א. מתחזקת מדיניותו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני.

ב. קמה מפגלת ה"איסתקלאל" (העצמאות), מפלגה שבה עמדו אינטלקטואלים צעירים שרצו להפסיק את העלייה, למנוע מכירת קרקעות ליהודים ולהקים מדינה ערבית בא"י.

ג. בעיתונות פורסמו מאמרי שנאה והסתה נגד היהודים.

ד. התחושה שקיימת שותפות גורל בין ערביי א"י לערביי המדינות השכנות. הקשר התבטא בשני נושאים: גורלה של א"י וגורלם של המקומות הקדושים לאסלאם.

ה. השינוי הדמוגראפי שהתחולל בקרב היהודים וההתפתחות הכלכלית של היישוב היהודי עוררו בפני הערבים חשש שתקום מדינה יהודית בא"י.

ו. הערבים החליטו לנצל את מצוקת בריטניה מול גרמניה ואיטליה המתרוממות כדי לפתוח במאבק על א"י.

ז. ערביי א"י הושפעו מהמדינות השכנות שקיבלו עצמאות; בעיראק ובאיראן המנדט הבריטי בוטל, אנגליה התחייבה להוציא את צבאה ממצרים, לסוריה ולבנון הובטחה עצמאות ע"י צרפת ובנסיכויות עבר הירדן הוקמו מוסדות ייצוגיים של השלטון.

מטרות המרד הערבי:

דרישות הערבים לבריטים ואי מילויין – הפסקת עלייה יהודית, חקיקה של איסור העברת אדמות ליהודים, הקמת מועצה שמייצגת את הרוב בארץ ומתן סמכויות חקיקה וביצוע למועצה. הבריטים לא הסכימו לקיים דרישות אלו ולכן נפרץ המרד.

מטרות הערבים בשביתה הכללית:

א. לשבש את מהלך החיים בארץ ע"י יצירת אי שקט ביטחוני.

ב. להכריח את ממשלת בריטניה להיענות לתביעות הפוליטיות של הערבים.

ג. למוטט את המשק והיישוב היהודי מבחינה כלכלית, בגלל תלות המשק היהודי במשק הערבי.

ד. לגייס גורמים נוספים מהחברה הערבית למאבק הלאומי-פלשתיני והרחבת שורות התמיכה בהם.

דרכי המאבק בבריטים:

א. בשלב הראשון של המרד (אפריל – אוקטובר 1936), המורדים הערבים השתלטו על העיר העתיקה ביפו ויצאו לפעולות נגד הבריטים. הערבים תקפו מוסדות בריטים וירו בשוטרים ובחיילים בריטים.

ב. בשלב השני של המרד (ספטמבר 1937 – ספטמבר 1939), הם רוצחים את המושל הבריטי של מחוז הגליל, לואיס אנדריוס. הם פגעו במתקנים צבאיים בריטיים וניסו לחבל בקו צינור הנפט וסגרו את נמל יפו.

דרכי המאבק ביישוב היהודי:

בשלב הראשון של המרד, המורדים הערבים רצו להרוס את התשתית הכלכלית של היישוב היהודי. במהלך השביתה, הערבים הפסיקו לספק מזון ומוצרים חקלאיים ליישוב היהודי. הם השביתו את נמל יפו, ופתחו בשרשרת של מאורעות דמים. הם הציתו רכוש של יהודים, שרפו יערות והרסו עצי פרי. הם תקפו כלי רכב עם יהודים, רצחו יהודים, השליכו פצצות על אוטובוסים, הניחו מוקשים בערים ופוצצו מכוניות תופת.

באחד מהמקרים, כנופיה ערבית ירתה בשכם במכונית של יהודים, שניים מהנוסעים נהרגו. בהלוויה התפתחה הפגנה המונית שהובילה להתנקשויות בין יהודים לשוטרים בריטים. חברי אצ"ל יצאו לפעולת נקם והרגו שני ערבים. ערבים התנפלו על יהודים עם סכינים ומקלות. באירוע זה נהרגו תשעה יהודים, נפצעו 60, 60 בריטים, 300 ערבים ו-80 יהודים ובשלב השני 415.

ב-1938, חלה הסלמה ומעשי הטרור התפשטו בכל הארץ. הוטמנו פצצות בריכוזים יהודים, הערבים תקפו תחנות משטרה, גנבו נשק, שדדו בנקים, דואר... הערבים גם הלכו חמושים ברחובות והטילו פחד על האוכלוסייה.

הסבר לכישלונה של השביתה הכללית:

א. הבריטים איימו להפעיל ממשל צבאי כדי לשבור את השתיקה.

ב. היהודים התייצבו להחליף את העובדים הערבים.

ג. היישוב היהודי נערך מבחינה כלכלית כדי להשתחרר מהתלות במשק הערבי ולבסס משק עצמאי משלהם.

ד. השביתה גרמה להפסדים בחברה הערבית וככל שהשביתה התארכה, היא הזיקה להם יותר.

היערכות היישוב היהודי בזמן המרד:

בתחום הביטחוני:

פלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט – וינגייט הקים שתי יחידות חדשות ונלחם בכנופיות הערביות בדרכו. היחידות הוקמו בחניתה ובאייל השחר, וביחד עם "ההגנה" קיבל את האחריות על צינור הנפט מעיראק לחיפה. היחידות אומנו ללוחמת לילה תוך כדי ניידות רבה, תכססנות והטעייה. אלה היו יחידות קומנדו שפעלו בתוך הכפרים הערביים.

הפו"ש – פלוגות השדה – היה צורך להקים כוח הגנה ארצי, להכשיר מפקדים, להגביר את קצב האימונים וליטול חלק גם במבצעי התיישבות. הפו"ש חדרו לכפרים ופגעו בכפרים שסייעו לכנופיות.

הפו"מ – פלוגות מיוחדות – פלוגות אלה היו כפופות ל"ההגנה" ולבן גוריון. בפלוגות אלה שירתו מיטב אנשי הפו"ש. הם עסקו בפעילות מיוחדת ופגעו במחסני צבא בריטיים שמנעו עלייה. פעולתם הייתה סודית ביותר.

הנוטרים – זהו כוח שוטרים עבריים שישמור על הסדר והביטחון ביישובים. הם חיזקו את הרגשת הביטחון וסייעו לפלוגות הבלתי לגאליות.

בנוטרים היה גם מה שנקרא מ"נ (משמרות נעים) ומשטרת היישובים. אלו היו גדודי משטרה עבריים מבאר טוביה עד לחניתה, והמפקדים היו בריטים. המ"נ היו סיירים שנעו ברגל ואח"כ צוידו בטנדרים. הם פטרלו בדרכים, סילקו מוקשים וליוו פועלים בשדות ובפרדסים.

בתחום הכלכלי:

מצב החירום בארץ כתוצאה מהטרור דרש הוצאות כספיות גדולות כדי להגן על היישובים הקטנים והמרוחקים. העם היהודי בגולה תמך כלכלית ביישוב. הוקמה קרן מרכזית שנקראה "כופר היישוב" שקמה כמס עממי-ארצי. "כופר היישוב" כיסה כ-70% מהוצאות "ההגנה". קם גם "עזרה ובצרון" שאורגן ע"י היישוב למען נפגעי המאורעות.

בתחום ההתיישבותי:

גאולת קרקעות - למרות איומי הרבים הקיצוניים והטרור, המשיכה קק"ל לרכוש קרקעות בהיקף ניכר. בשנים 1936 – 1939, רכשה קק"ל כרבע מכלל הקרקעות בארץ מאז היווסדה. איך?

א. ערבים רצו למכור את אדמותיהם בגלל מצוקתם הכלכלית.

ב. ירידת מחירי הקרקעות.

ג. היישוב רצה ליצור כמה שיותר עובדות בשטח בגלל רעיון חלוקתה הצפוי של א"י. מדיניות רכישת הקרקעות הפכה להיות מדיניות אסטרטגית כי כולם היו מודעים שכל דונם וכל עץ יש בהם לקבוע את גבולות המדינה.

חומה ומגדל – (יש להסתכל בסעיף "דרכי ההתיישבות" בעלייה החמישית)

תגובות הבריטים ותוכניותיהם המדיניות:

התגובה האקטיבית של הבריטים למרד הערבי:

בתחילת המרד, התגובה הבריטית הייתה מתונה. הנציב העליון, ארתור ווקופ, נהג ביד רכה וקיווה שהעניינים יירגעו מעצמם וגם בגלל חשש שתגובה בריטית תביא להסלמה של האירועים.

אבל, לאחר שלא"י הגיע פאוזי קאוקג'י, קציון בצבא עירק, ועמד בראש המתנדבים העיראקים הסונים, הבריטים הגיבו ביד קשה ורדפו אחרי הפורעים. לאחר מס' שבועות, הטרור פחת, הכנופיות הערביות פוזרו ובכפרים סירבו לשתף פעולה עם הפורעים.

בשלב השני של המרד הערבי, לאחר פרסום מסקנות וועדת פיל, הבריטים מביאים תגבורת צבאית לארץ ונוקטים ביד קשה כלפי המורדים. נעשים משפטים ופסקי דין, הגליות וגם הוצאות להורג. לאחר שנרצח מושל הגליל, הבריטים אוסרים את חברי הוועד הערבי העליון ואת חברי המועצה המוסלמית העליונה, כולל חאג' אמין אל חוסייני. נערך מצוד אחרי מנהיגיה הקיצוניים של התנועה הלאומית הפלשתינית.

ועדת פיל (1937):

בגלל המרד הערבי ומצבה הבינלאומי של בריטניה בסוף שנות ה-30, חיפשה בריטניה פיתרון מדיני לשאלת א"י ולכן היא הקימה מס' וועדות חקירה כדי שיעזרו לה במציאת פיתרון לסכסוך היהודי-ערבי בארץ. המרכזית ביניהם הייתה ועדת פיל.

בראש הוועדה המלכותית עמד הלורד פיל, מדינאי בריטי בכיר. הוועדה החלה לעבוד באוקטובר 1936 ופרסמה את המסקנות ביולי 1937. הם שמעו עדויות מערבים, יהודים ובריטים. מטרת הוועדה הייתה לבדוק את הגורמים למאורעות, לבחון את המדיניות הערבית הבריטית עד פרוץ המאורעות ולהציע פיתרון מדיני אחר.

מסקנות:

א. בא"י חיים היהודים והערבים שלהם יש שאיפות לאומיות מנוגדות ולכן אין סיכוי לחיים משותפים ביניהם.

ב. מדיניות המנדט הבריטי רצו לטפח מדיניות בין ערבים ויהודים. מדיניות זו רק החריפה את הסכסוך, לכן יש לסיים את המנדט הבריטי ולחלק את הארץ לאזור שיהיה בשליטה בריטית, למדינה יהודית ומדינה ערבית. שתי המדינות יהיו נתונות לפיקוח בריטי.

המלצות:

א. המדינה היהודית תכלול כחמישית משטחה של א"י המערבית; שפלת החוף מבאר טוביה בדרום עד עתלית בצפון, עמק יזרעאל, עמק בית שאן ואזור הגליל. המדינה הערבית תכלול את רוב שטחי הארץ, הרי השומרון, הרי יהודה והנגב.

ב. האזור בשליטה בריטית יכלול את ירושלים, בית לחם ופרוזדור שכולל את שדה התעופה לוד ונמל יפו.

ג. עד להקמת שתי המדינות, תוקפא בניית הבית הלאומי היהודי בא"י. היהודים יורשו לרכוש קרקעות רק בשטח המיועד למדינה היהודית ובמשך חמש שנים יותר רק ל-12 אלף יהודים לעלות לארץ בשנה, עפ"י כושר הקליטה של המדינה היהודית בעתיד.

תגובת הערבים לתוכנית החלוקה:

המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, דחה את תוכנית החלוקה ומדינות ערב תמכו בו. הערבים דרשו פעם נוספת לעצור את בניין הבית הלאומי היהודי בא"י ע"י הפסקת עלייה, איסור רכישת קרקעות ע"י יהודים בארץ. הם דרשו פעם נוספת הכרה בלאומיות הערבית והקמת מדינה ערבית בא"י, הבריטים האמינו שתוכנית החלוקה תשנה את המצב בא"י.

הביטוי העיקרי להתנגדות לתוכנית החלוקה הוא חידוש המרד הערבי בצורה אלימה ביותר תוך ביצוע פעולות נגד מתקנים צבאיים ורצח מושל הגליל.

תגובת היהודים לתוכנית החלוקה:

בעד:

א. בראש אלו שצידדו בתוכנית עמדו דר' חיים ויצמן ודויד בן גוריון שזכה לתמיכה של רוב חברי מפא"י. למרות הסכנות הביטחוניות הצפויות למדינה היהודית בגבולות מצומצמים, זה הרע במיעוטו. בן גוריון ראה בתוכנית זו פתח לעתיד לקבל שטחים נוספים.

ב. בריטניה מאפשרת הקמת מדינה יהודית עצמאית והיא תתמוך במדינה היהודית כלכלית וביטחונית ולכן אי אפשר להחמיץ את זה.

ג. תוכנית החלוקה מאפשרת עלייה יהודית וזה יעזור להצלת יהודי אירופה.

ד. התוכנית תביא לחיזוק היישוב היהודי בארץ לאור העלייה הצפויה בעקבותיה.

נגד:

א. במחנה הפועלים היו אנשים במפא"י כמו ברל כצנלסון, גולדה מאיר, שהתנגדו לתוכנית החלוקה וטענו שהמדינה היהודית היא קטנה ולא תאפשר את גידולו של היישוב היהודי. גבולותיה מסכנים את עצם קיומו של היישוב היהודי כולו.

ב. במחנה האזרחי, הרוויזיוניסטים דחו את תוכנית החלוקה ודרשו בית לאומי יהודי משני עברי הירדן.

ג. תנועת "המזרחי" דחתה את תוכנית החלוקה כי היא לא כללה את ירושלים והם טענו שהתנועה הציוני ויתרה מספיק לערבים ולכן יש להקים מדינה יהודית בכל א"י.

ד. חברי "השומר הצעיר" ו"ברית שלום" דגלו במדינה דו-לאומית משותפת לערבים וליהודים.

ה. בשנת 1937 התכנס הקונגרס הציוני מס' 20 . קונגרס זה טען שתוכנית החלוקה סותרת את טופס המנדט ואת הצהרת בלפור שבהם קיימת העדפה ברורה ליהודים. תוכנית זו פוגעת בעלייה ובהתיישבות יהודית בארץ. הקונגרס הציוני ייפה את כוחה של הנהגת התנועה הציונית ולנהל מו"מ עם ממשלת בריטניה על תנאי ההצעה בדבר הקמת המדינה היהודית.