סוריה- בין עדות למדינה

סוריה- בין עדות למדינה. משנות ה-50 קמה מפלגת התחייה שנקראת אלבע'ת הערבית הסוצאליסטית. לאט לאט גדלה אותה מדינה והייתה לגדולה ביותר בסוריה. בסוריה כמו בלבנון יש הרבה עדות למשל ישנם נוצרים שהם 14% מהאוכלסיה, יש עולמלא שמהווים 12%, דרוזים אסמעאלים ומוסלמים סונים שמהווים את הרוב. רבים מבני העדות הלא מוסלמיות נמשכו למפלגה הזאת בגלל האידיאולוגיה החילונית.היא משכה אותם אליה בזכות הרוב המוסלמי סוני במדינה וגם בגלל המרכיבים הסוצאליסטים שלה.המנדט הצרפתי ששלט בסוריה מ-1922 טיפח את עדות המיעוט מול הרוב המוסלמי הסוני שהיה עווין לצרפתים. מצד שני למשפחות העשירות של סוריה לא היה עניין בקרירה צבאית ולכן לשירות הצבאי הגיעו צעירים מאזורי שוליים שרצו להתקדם מבחינה חברתית. לאור כל זה ב1963 הוקם משטר בסוריה שהיה מבוסס על קואליציה של מפלגות הבע'ת עם קבוצות קציני צבא ורבים מהם היו מיעוטים, והם "הוזנקו" אל מרכז הבמה הסורית. כתוצאה מזה נוצר מתח גדול בין הציבור העירוני בסוריה שנטר טינה למשטר בגלל שנישל אותו מהשפעתו החברתית והפוליטית ושהעלה אליה פוליטית חדשה(דרוזים ועלווים). שלוש פעמיים ב- 1964 ו-1965 ו-1967 התקוממנו הסונים נגד המשטר החדש באמצאות הפגנות ושביתות אך ללא הצלחה מאחר שהמיעוט שלט בצבא ודיכא בכוח את ההתמרדויות. כתוצאה מכך הפכה העדתיות לאחד הגורמים החשובים במאבק בין הסיעות העדתיות והוכח כי עדה מאורגנת יכולה להוביל את המדינה וכך קרה שהעדה קטנה של עלווים שולטת במדינה למרות שהרוב היו הסונים. העלווים נוכחו לדעת שהם צריכים לעמוד לצד השליטים ללא כל התנגדות וללא מאבק פנימי טחרת הם יכולים לאבד את הבכורה בסוריה. למרות זאת היה מאבק קשה בין צלאח גדיד וחפאד אלאסעד בין השנים 1970-1968 לבסוף נבחר אסעד.

א. הסונים- הרוב המקופח: המוסלמים הסונים בסוריה מהווים 60% מכלל הסורים. הרוב הסוני הזה מקבל במרירות את העובדה שמרבית מעמדות השלטון לא בידם. מפלגת הב'עת שיתפה פעולה עם הצבא הסורי. המרירות של הסונים מתבטאת בהתפרצויות של סונים ובקרב אלמנטים דתיים מוסלמים וזה נובע ממס' סיבות: 1. הפונקציות הדתיות מאורגנות באורח מסורתי- הכוונה לאחים המוסלמים שמאורגנים בתנועתם, השכונות הסוריות המסורתיות מרוכזות בחמאת ובחומס כך שבתפילות יום שישי אפשר להסית את המתפללים נגד המשטר. 2. אפשר לקשור בין שאלות דתיות לבין מתח עדתי כדי לעורר את הסונים המתנגדים להתפרצויות נגד השלטון. 3.בעולם המערבי קל יותר להיאבק בשלטון המרכזי על רקע דתי מאשר על כלכלי. 1973- החלה התפרצות נגד המשטר כי הושמט מן החוקה סעיף שטוען שהנשיא הסורי חייב להיות מוסלמי. פרצו מהומות בערים המרכזיות של סוריה המשטר דיכא באכזריות את ההפגנות דבר שהוכיח שהצבא וכל הכוח הוא בידי המשטר העלווי כולל השליטה בכלי התקשורת.

ב. קבוצות כוח מקופחות-

• הנוצרים: קבוצת מיעוט שכמו הסונים אין להם ארגון יעיל הם מפוזרים בערים השונות של סוריה בכל שאינם מהווים סכנה לשלטון המרכזי ואין להם מבנה חברתי בעל גיבוש פנימי, הנוצרים מחולקים לכוחות: יוונים, אורתודוכסים, קתולים, ארמנים וכו'. בגלל הפיצול הרב קשה היה לראות בהם ציבור מגובש מאורגן ויעיל.
• הכורדים: הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, החלק הקטן חיי בדמשק ובחמאת השתלב באוכלוסיה המקומית עד כדי כך שחלק מהמשפחות הן מעורבות. רוב הכורדים הם 10% מכלל תושבי סוריה הם חיים בצפון מזרח סוריה. זהו המיעוט נרדף ומדוכא משום שהמשטר הסורי רואה בו עדה בדלנית מיוחדת בגלל שהם מדברים בשפה שונה ויש להם זיקה לאומית חזקה לכורדים שבעירק ובתורכיה.
• האסמאעלים: בשנות ה-60 הם הגיעו לעמדות מפתח, חלק מבני העדה הגיעו למעמד בולט בצבא ובמפלגות הבע'ת והשפיעו על השלטון בסוף שנות ה-60 בעלי ההשפעה נפלטו משירות המשטר וכך העדה הפכה להיות חסרת השפעה על העניינים בסוריה.

ג.הדרוזים והעלאוים: רוב התפקידים החשובים בצבא ובמפלגה נמצאות בידי שני קבוצות מעוט חשובות שהן העלאוים שהם 12% והדרוזים 3% מיעוטים אלה מרוכזים בהר הדרוזים ובהר העלאוים. שתי עדות קטנות אלא משתלטות על הרוב הסוני בגלל מלחמת העולם הראשונה השתלטה צרפת על סוריה וחבר הלאומים נתן לה מנדט על סוריה הצרפתים חילקו את סוריה לכמה מדינות קטנות למשל היה אזור שנקרא מדינת העלאווים, מדינת הדרוזים, מדינה מסביב לדמשק וכו'.... המדינה הדרוזית הייתה מחוז שמנה 25 אלף איש והיא נשענה על עזרת הצרפתים , בלי עזרת הצרפתים לא יכלה לתפקד. הדרוזים היו במתח עם התנועה הלאומית הערבית בדמשק בגלל שהם דרשו להפוך את סוריה ליחידה ערבית שתטמיע בתוכה את הקבוצות המיעוט בתוך הקהילה הפוליטית הערבית המתח התבלט כאשר חילקו את סוריה למדינות קטנות מפוצלות ומנעו הקמת מדינה ערבית מאוחדת בעל גוון ערבי.הניסיון של התנועה הלאומית מדמשק להטמיע את המיעוטים עמדה בניגוד לשאיפה המסורתית של הדרוזים לקיים אוטונומיה עצמאית. הדרוזים ובראשם משפחת אל אטרש התנגדו לכך!

ניסיון משטר אסד לחולל מהפך בשאלת העדות:

חאפז אל אסד עלה לשלטון בנובמבר 1970 הוא הגיע לשלטון חסר מתנגדים וחסר מאבקים פנימיים והתארגנויות סיעתיות. הו מחליט על 2 פעולות- החלטת לשינוי מערכות היחסים בין המשטר לעם: א. לכונן משטר ראשי- נשיאותי שפירושו לראשונה בתולדות סוריה הרפובליקנית יעמוד ראש המדינה שאיננו מוסלמי סוני. ב. ניסיון להביא לריכוך ההתנגדות בין המשטר לבין הציבור העירוני הסוני לשם כך הוא מנהיג מדיניות ליבראלית ומדיניות של "היפתחות".

במסגרת מדניות זו הוא מקים קואליציה בין הבעת' לבין מפלגות שונות בסוריה, הוא מנהיג ליבראליזציה כלכלית, מרחיב ומשפר קשריה של סוריה עם העולם החיצוני ונוקט מעשים רבים של מחוות כלפי הציבור המוסלמי-הסונים. מטרתו של אסד הייתה לא לסכן את משטרו לכן מדיניותו החדשה הייתה יותר מדיניות קוסמטית אבל אסד הבין שהוא חייב להביא לשינויים בסיסיים אחרת יהיה קשה לשכנע את הציבור הסורי כי כוונותיו כנות. אסד ניסה לפתור זאת ב-2 דרכים של ארגון שלטונו: אחד הוא שמרכיב וגרעין המשטר נשאר מורכב מאסד וחברותו המצומצמת של קציני צבא ועסקני מפלגה שרובם היו עלאווים. התחום השני הו מעטפת שמורכבת ממערכת של מוסדות וארגונים שנועדו להקנות למשטר צביון חוקתי, בלתי עדתי. אסד האמין ששתי השינויים האלו יצרו קשר זיקה וקשר בין המשטר לציבור. שתי השינויים הלוו פעלו יפה במשך שנתיים אך ב1973 הם מתנפצות כאשר פורסמה טיוטה חוקת הקבע החדשה שהוצאה ע"י המשטר לקראת אישורה ע"י משאל עם באותה טיוטה נשמט הסעיף שדיבר על כך שנשיא סוריה יהיה מוסלמי. האופוזיציה הסונית תקפו את המשטר- פרצות הפגנות ופורסמו שלטים נגד העדה העלאוית נרשמו אמרות המגנות את השלטון (הם אמרו שהם כיננו לעצמם מונופול על הצבא ועל כל תחומי החיים בסוריה).

העלאוים- הם נקראים גם הנוציירים מהמילה נוצרים הם כ- 12% מתושבי סוריה רובם מתגוררים באיזור לאד'קיה שבסוריה בחבל העאלוים או בהרי הנוציירים. על ראשיתה של העדה ידוע מאט. יש האומרים שהם צאצאים של אחד העמים הכנענים שהושפעו מהנצרות ומן האיסלם ולכן נהפכו לדוברי ערבית וקיבלו את האיסלם שאמונתה סודית ורק מאט בקיאים בה. הם מאמינים ב-3 הקדושים: מוחמד הנביא, עלי אבן אבו טאלב, וסלמן אלפארסי הפרסי (חבר הנביא) בימי המנדט הצרפתי עודדו הצרפתים את בני המיעוט להתגייס לצבא כדאי לבלום את הנטיות הלאומיות של הרוב הסוני ולכן קרירה צבאית הייתה הדרך שלהם להתקדם חברתית וכלכלית.

משבר 1973 נפתר כאשר המשטר נכנע ללחץ המפגינים והוסיף לחוקה את הסעיף שמחייב את הנשיא להיות מוסלמי. סיום המשבר הראה עד כמה שנוא המשטר של העלאוים בעיני הציבור הסוני אולם מצד שני הוכח כי הכוח בצד השליטים והצבא. לאירועי פברואר 1973 הייתה תוצאה מיידית ובעלת עניין רב כאשר המשטר הסורי הביא לאימוץ העדה העלאוית ע"י העדה השיעית בסוריה ובלבנון. האימוץ הזה נועד להפוך את העלאוים למוסלמים וכך להסיר את ההתנגדות הסונית. אכן האימאם השיעי מוסא אל צדר גמל לנאמניו הסורים וככה הם קבעו לעצמם מונופול על האיסלם. המתח התחדש ב1976 כאשר במלחמת האזרחים בלבנון פנו הסורים לצד הנוצרים נגד הקואליציה המוסלמית שמאלית – פלסטינית בלבנון. כך נתפס המשטר הסורי ע"י האופוזיציה הסורית הסונית כבעל ברית עלאווית- נוצרית נגד מחנה מוסלמי. ככל שהתעצמה הביקורת נגד המשטר הבעת' כך נדרש המשטר בסוריה ללשון ישירה יותר, כך אסד תקף את האויבים שניסו לדבריו לקעקע את סוריה מבית. האויבים מבחוץ מצאו להם בן ברית שיחתור תחת הסקטור הציבורי ויעורר שנאה בין עדתית. בסוף שנת 1976 פתחה האופוזיציה במסע בין 2 שלבים שמטרתו להפיל את השלטון של אסד הרכב האופוזיציה הורכב מן "האחים המוסלמים" ומקבוצות רדיקיליות מוסלמיות סוריות. האחים המוסלמים שבבעלותם ארגון חשאי פתחו ב 1976 מסע רציחות ומעשי חבלה נגד אנשים שקשורים למשטר מרביתם היו עלאווים ומטרתם הייתה לערער את יציבות השלטון- כל ניסיונות הדיכוי של הארגון הזה נכשלו. בקיץ 1979 עברה הקבוצה הזאת לשלב ב' במאבקה ביוני 190 השתלטה חבורה שפעלה מטעם האחים המוסלמים על בי"ס לקציני תותחים שבחלב היא הרגה ופצעה למעלה מ 80 אנשי קצונה שרובם היו עלאווים. המשטר פתח במסעות נגד האחים המוסלמים ויחד עם זאת ניסה לרכך את המתח העדתי שגאה במדינה. המצב הזה של התנקשויות בין האחים המוסלמים לבין המשטר הסורי נמשך מאז בסוריה בגלים.