מלכים ב' פרק כ"ג

• נכתב על פי סיכומים של אסנת ארליכמן, מורה לתנ"ך בתיכון עירוני ד' בת"א.

יאשיהו מכנס את כל העם בבית המקדש על מנת לכרות ברית מחודשת בין ה' לעם. הקראת הספר שנמצא בבית המקדש היא פעולה של שיתוף כל חלקי העם. בקטע שבפס' 1 - 4 המילה ברית היא מילה מנחה.

יאשיהו עושה רפורמה פולחנית של טיהור הפולחן. הוא מתחיל בבית המקדש, ממשיך לירושלים, לכל ממלכת יהודה וגם לחלקים ממלכת הצפון (בית אל).

הרפורמה הפולחנית כוללת מספר פעולות:

1. ביטול כל הבמות הפרטיות שהיו מפוזרות בממלכה.
2. ביטול "עמק התופת" בו הקריבו ילדים למולך.
3. ביטול פולחן השמיים.
4. השמדת הבמה שהקים ירבעם בן נבט.
5. פיזור עצמות אדם שרופות במרכזי הפולחן. עצמות אדם נחשבות לדבר טמא ופיזורם במקומות אלה הופך את המקום לטמא. באחת הפעמים בהן יאשיהו עומד להוציא עצמות אדם מהקבר הוא מגלה על יד הקבר סימן האומר שבקבר זה קבור נביא עתיק. נאמר ליאשיהו שנביא זה חזה את מעשיו בתקופתו. בשל גילוי זה יאשיהו בוחר להשאיר את קיברו שלם.

הקבלת סיפור הרפורמה הפולחנית במלכים לדברי הימים ל"ד 3 - 8

פסוקית 4 - 20 בספר מלכים ב' כ"ג ופסוקים 3 - 8 בפסר דברי הימים ב' ל"ד מתארים את השינויים הפולחנייםשעשה יאישהו בהבדלים מספר.

1. בספר מלכים מתוארת הרפורמה בפירוט ובאריכות בעוד שבספר דברי הימים הנוסח מקוצר.
2. סדר כרונולוגי של האירועים - על פי המסופר בספר מלכים (כ"ג 1 -3) החלה הרפורמה לאחר כריתת הברית בין ה' לעם והיא היתה תוצאה של קריאת תוכן ספר התורה שנמצא בבית המקדש (כ"ב 10), בזמן עריכת בדק הבית שהיה בשנה ה-18 למלכות יאשיהו (כ"ב 5). לפי ספר דברי הימים (ל"ד 3), החל יאשיהו את הרפורמה בשנה ה-12 למלכותו, ובשנה ה-18 למלכותו ערך את בדק הבית ואז רק נמצא ספר התורה בבית המקדש (ל"ד 8). רק אז, בעקבות קריאת הספר כרת יאשיהו בית בין העם לה' (ל"ד 29 - 32).
3. היקף הרפורמה מבחינה גיאוגרפית - בספר מלכים מסופר כי יאשיהו ביצע את הרפורמה הפולחנית בבית אל ובשומרון. ספר דברי הימיםם מספר על היקף גיאוגרפי גדול יותר באשר הוא מזכיר גם את נחלת שמעון בדרום ונחלת נפתלי בצפון (ל"ד 5).
4. ספר מלכים מציין את הסיבה העיקרית לביצוע הרפורמה הפולח נית במציאת ספר התורה בבית המקדש. הגורם העיקרי לרפורמה על פי ספר דברי הימים הוא נאמנותו היתרה של יאשיהו לה' עוד בימי צעירותו (ל"ד 3) ותחילת הרפורמה היתה עוד לפני מציאת ספר התורה.

מקובל לחשוב כי סדר אירועי הרפורמה הנכון ההוא זה המצויין בספר דברי הימים כאשר האירוע הראשון היה הרפורמה הפולחנית שהחלה בשנת 12 למלכות יאשיהו (528 לפנה"ס), נעשת בשלבים ונמשכה עד לשנה ה-18 למלכותו. אז כאשר טוהר בית המקדש ועבודת ה' מעבודה זרה - כרת יאשיהו ברית עם ה'.

שני הספרים, מלכים ודברי הימים מציינים את אבלו של יאשיהו לאחר מציאת ספר התורה.

יאשיהו הנהיג מחדש את חגיגות קרבן הפסח. שלא נחגגו ברב העם מאז ימי דוד ושלמה, ספר מלכים מציין את חידשו חגיגות הפסח במשפט אחד (21) תמציתי בעוד שספר דברי הימים מתאר בהרחבה את חגיגות הפסח - 18 פסוקית (פרק ל"ה).

פסוק 25 בפרק כ"ג מלכים ב' מכיל ביטויים המבטאים הערכה גדולה ומיוחדת לה זוכה יאשיהו אולם צדיקותו הרבה לא מצליחה לבטל את גזירת החורבן ולרכך את כעסו של ה'. הכעסים שהצטברו אצל ה' אצל ה' על מנש וחטאיו הם רבים מאד ומעשיו של יאשיהו לא מבטלים אותם. ה' עדיין כועס ורצונו של ה' להחריב את יהודה נשאר.

בפס' 29 - 30 פרעה מלך מצרים גובר על מל אשור במלחמה. מצרים כובשת את שטחיה של אשור. יאשיהו יוצא למלחמה במלך מצרים כי הוא חושש מפלישת מצרים ליהודה, ובמלחמה זו מלך מצירים הורג אותו במגידו. יאשיהו נקבר בירושלים והעם ממליך תחתיו את בנו יהואחז. יאשיהו נלחם בצרים מכיוון שהוא חושש שהתפשטות מצרים על שטחי כיבושיה של אשור, תפגע ביהודה.

בפס' 7 בא ניסוח מחודש של גזירת החורבן. יש איזכור של ממלכת הצפון. תושבי יהודה מאמינים שירושלים הנמצאת ביהודה מעניקה לממלכת יהודה חסינות מפני חורבן. הם לא מאמינים שה' יחריב את המקום בו נמצא בית הקדש. ה' מתעמת עם אמונה זו וסותר אותה. אין טעם בקיומו של בית המקדש ללא אמונת העם בה'.

בפס' 29 לאחר שתקופת יאשיהו סוכמה ע"י המחבר הוא נזכר פתאום לספר לנו על מאורע חשוב מאוד. יאישהו המלך מת מוות בזוי בקרב נגד מצרים. אנו למדים מאיזכור קצרצר זה שלמחבר ספר מלכים יש בעיה עם המסופר בפסוקים אלה. גם למחבר ספר דברי הימים יש אותה בעיה.

הקושי בפס' 29- 30 - הרי חולדה הנביאה הבטיחה ליאשיהו שימות בשלום על משכבו בארמונו. כיצד קרה שהוא מת מוות בזוי בקרב?

הפתרון של ספר דברי הימים (דברי הימים ל"ה 25-20), לקושי הוא ע"י שינוי פרטי המקרה. יאשיהו נפצע בקרב אנושות ואז הוא מובל ע"י משרתיו אל ארמונו בירושלים, שם הוא מת על משכבו בשלווה.

שינוי זה הולם את תפיסת הגמול של ספר דברי הימים. למלך צדיק כמו יאשיהו לא מגיע למות כך בקרב.

בפסוקים 30-29 קיימים פערי מידע:

1. מדוע יאשיהו יוצא להילחם במלך מצרים?
2. מדוע יאשיהו לא מאפשר למלך מצרים לעבור דרך יהודה לאשור?
3. מדוע רוצה פרעה להגיע לאשור?

ספר דברי הימים (ל"ה 20) משלים את פערי המידע.

מלך מצרים בדרכו להילחם בעיר בשם כרכמיש הנמצאת על הפרת. יאשיהו חוסם בפניו את הדרך. פרעה נכה שולח שליחים אל יאשיהו. המספר אותו מעביר פרעה ליאשיהו הוא שיהודה אינה מטרתו המלחמתית ואל לו לחסום את דרכו. ההיסטוריוגרף של ספר דברי הימים מעצב את דברי פרעה כך שייראו כמסר אלוהי. פרעה הוא מעין שליח של אלוהים. למעשה כותב ספר דברי הימים עונה בצורה זו על הקושי מדוע יאשיהו הצדיק נפצע קשה בקרב. יאישהו חטא ופעל ביגוד לרצון האלוהים בכך שחסם את דרכו של פרעה, לכן הוא נפצע בקרב, דבר הנחשב לביזיון. גירסה זו משקפת את תפיסת הגמול האישי של ספר דברי הימים.

הערה היסטורית - באותה תקופה האימפריה האשורית מתחילה לשקוע ולרדת מגדולתה. לעומת האימפריה הבבלית מתחזקת ומתעצמת. האשורים מזהים את התעצמותה של בבל ורוצים להילחם בה ולעצור את התפשטותה. מצרים ואשור שהיו אויבות חוברות יחד נגד בבל - האוייב החדש שקם.

מדוע בכל זאת חוסם יאישהו את הדרך בפני מלך מצרים?

1. היה הסכם בין בבל לממלכת יהודה. במסגרת הסכם זה, תפקידו של יאשיהו היה למנוע ממצרים להגיע לבבל ולהילחם בה. יאשיהו מילא את חלקו בהסכם.
2. הפגנת כוח - יאישהו כבש את מגידו וסיפח אותה ליהודה. הוא לא רצה לאפשר למצרים לעבור דרך מגידו, כדי לא לערער את מעמדו ככובש המקום.
3. שיקול מדיני פוליטי - יאשיהו העדיף את הבבלים על האשורים. הוא כנראה חשש מנצחון של אשור ומצרים על בבל, שלאחריו יחולק "השלל" שטחים, הין האשורים למצרים, וממלכת יהודה תינתן לאשור.

בפס' 31 מגלה מלך מצרים את יהואחז בנו של יאשיהו למצרים. מלך מצרים ממליך את בנו השני של יאשיהו אליקים ומשנה את שמו ליהויקים - שינוי השם מסמל שיעבוד.