הערכות היישוב בתחום הצבאי בזמן מאורעות 1936-1939

בעיות הביטחון היו הנושא המרכזי בהתמודדות היישוב במהלך המאורעות. כאמור, בשבועות הראשונים נמנעו הבריטים מנקיטת פעולה ממשית להפסקת מעשי האלימות ו"ההגנה", באמצעות סניפיה ביישובים, דאגה להגנת היישובים ולהדיפת התוקפים. כחלק מסידורי הביטחון נבנו עמדות הגנה, חוזקו גדרות ביטחון ושוריינו תאי הנהג במשאיות ואוטובוסים. הנהגת היישוב התחבטה בשאלת התגובה ההולמת לטרור הערבי: "הבלגה" או "התקפה", מהם הסיכונים בהפעלת טרור נגדי? מה עשויים להיות הישגיו? כיצד ישפיע טרור מצד יהודים על מדיניותה של בריטניה כלפי היישוב? האם ההבלגה לא תחשב כחולשה? הנהגת היישוב נהגה במדיניות של "הבלגה" שמשמעותה: הגנה על היישובים שהותקפו, לחימה נגד פורעים ותוקפים, הימנעות מפעולות של טרור נגד טרור ללא הבחנה. זה היה הקו הרשמי של הנהגת היישוב עד 36: ישיבה בבתים בישובים ובערים היהודיות, הגנה מפני התקפה ערבית, ללא פעולות נקם או אלימות. הטיעונים שהציגה הנהגת הישוב (בן גוריון, שרת וויצמן) היו: 1. לאותת לערבים כי הישוב אינו מעוניין להחריף את העימות. 2. מדיניות הבלגה תבהיר לכל כי הציבור בארץ הוא גורם אחראי, נאמן ושומר חוק ואינו מעוניין לפגוע בחפים מפשע. 3. בקרב מנהיגי הישוב התגבשה הדעה כי הטרור לא יכריע את עתיד הארץ. עתיד הארץ יוכרע בסופו של תהליך ע"י הבריטים. לכן, יש לשתף פעולה עם הבריטים ולא לפעול נגדם. שיתוף פעולה ימתן את מדיניות הבריטים וימנע הגבלת עלייה ואיסור על רכישת קרקעות. 4. מניעת פגיעה בחפים מפשע מקרב הערבים. ברל כצנלסון: "הבלגה הרי זו שיטה מדינית ומוסרית כאחת הנובעת מתוך תולדותינו ומתוך מציאותנו... משום שבחרנו בשיטת ההבלגה, לפיכך נוצרה בארץ בדרך כבוד מעין מליציה של יהודים (הנוטרים), העתידה לשמש גרעין של צמיחה לדבר מה חשוב עוד יותר ... משום שבחרנו בהבלגה יכולנו להגן על הקיום וליצור ישובים חדשים." 5. לא להידמות לערבים:" השתמשות שיטתית בטרור-נגדי תעמיד אותנו, בעיני הממשלה, למרות היותנו הנתקפים מלכתחילה, במצב אחד עם הערבים, ולא יתנו לנו להזדיין באופן לגלי וגם יעשו הכל למען פרוק מאתנו הנשק... המשך הטרור מוכרח גם להפסיק את העלייה... הערבים נלחמים באנגליה... כי הם רוצים להרחיק את אנגליה... אנחנו רוצים לקרב אותה, לרכוש אותה, לסייע לנו לשוב לארץ. אנו זקוקים להם... רוצים בהישארותם ובעזרתם לנו. היישוב קיווה שהבריטים ידכאו את המרד הערבי. היו שהתנגדו למדיניות ה"הבלגה": ב 1937 הוקם "הארגון הצבאי הלאומי" (האצ"ל) ע"י קבוצה של פורשים מן "ההגנה" על רקע התנגדותו למדיניות ה"הבלגה". האצ"ל ראה עצמו כארגון שאינו כפןף למוסדות היישוב כי אם למפלגה הרוויזיוניסטית בנהגתו של ז'בוטינסקי שפרשה מההסתדרות הציונית והקימה את "ההסתדרות הציונית החדשה" (הצ"ח) ב 1935. האצ"ל ומנהיגו דוד רזיאל טענו כי יש לנקוט במדיניות של "דם תחת דם", רק באמצעות טרור נגד טרור, פעולועת של נקם ניתן יהיה להחזיר את השקט והביטחון ולשבור את כוחות האויב. מדיניות של "הבלגה" תיתפס בעיני הערבים כחולשה ויש להראות לערבים שדם יהודי אינו הפקר-"דם תחת דם". לדעת ז'בוטינסקי ההבלגה היא חרפה לאומית ולכן יש להגיב על הטרור הערבי למען כבוד העם." המילה "הבלגה" ביישה את הנוער שלנו... ניאצה אותו, באשר הכריחה אותו לשחק תפקיד של מודי לב..." יש לציין כי ז'בוטינסקי בשלב הראשון דגל במדיניות ההבלגה וביקש מאנשיו לא להגיב לטרור הערבי. הוא חשש כי פעולות קיצוניות מצד היהודים יביאו למפנה שלילי במחוייבות הבריטים בהצהרת בלפור. מאוחר יותר הסכים ז'בוטינסקי עם הקו החריף שקבעו מתנגדיו, אולם לא הסכים עם פגיעה באוכלוסיה האזרחית ללא הבחנה.

עם התגברות המאורעות נאלצה ההנהגה לשנות את מדיניותה והחליטה על תגובה חריפה יותר ומקיפה יותר: בהתאם לגישה זו התגבשו 4 עקרונות: 1. שיטת הלחימה שכונתה "היציאה מן הגדר", לפיה אין מתגוננים מאחורי גדר היישוב אלא יוצרים לקדם את פני התוקפים. כך למשל ארבו חברי "הנודדת" לתוקפים בצאתם מבסיסיהם, ותקפו כפרים ערביים שנתנו מסתור לפורעים. (היציאה מן הגדר ננקטה בהתאם לכלל התנכ"י: "הבא להרגך השכם להורגו") 2. הגנה מרחבית: לא עוד הגנה על ישובים בודדים, אלא בגנה מרחבית היוצרת הגנה על גושי התיישבות. 3. שליטה ברצף טריטוריאלי: לשמירה על קשר בין כל היישובים, למנוע ניתוק יישובים בשעת חירום. 4. תוכניות פעולה ידועות מראש: תכנון מראש של אסטרטגיות ודרכי תגובה. המעבר להגנה התקפתית התבצע עם הקמת כוחות במסגרת ההגנה. חלקם זכו לשיתוף פעולה מצד הבריטים (הזרוע הלגאלית) וחלקם לא זכו לשיתוף פעולה מצד הבריטים (הזרוע הבלתי לגאלית).

יחידות בלתי לגליות הנודדת: הוקמה בירושלים, בשנת 1936, ע"י יצחק שדה ואליהו כהן. יחידה ממונעת. אנשי הנודדת יצאו אל מחוץ לגדרות היישובים כדי להיפגש עם האויב בשדה ולהפתיע אותו בהתקפה בלתי צפויה. היציאה מן הגדר סימנה שינוי בצורה אבל לא במהות: לא מדובר על פגיעה בערבים ללא הבחנה, אלא לפגוע רק בפורעים באשמים. הנודדת השפיעה על "ההגנה" כולה. היא הבהירה להגנה שאפשר בהחלט ליזום פעולות שעד עכשיו היו בגדר משאלה. פלוגות השדה: (הפו"ש 1937) לאור הצלחת הנודדת הוקמו פלוגות השדה בכל רכבי הארץ. תפקידיהן היו: לסייע לישובים מותקפים, לרדוף אחרי האויב ולהלחם בו גם מחוץ לשטח היישוב המותקף. בראש הפו"ש עמד יצחק שדה. פלוגות השדה מסמנות שלב חדש בתולדות ההגנה שעברה בשנת 1938 מהגנה פסיבית לפעולה אקטיבית. יחידות לגאליות הנוטרים היהודים במשטרת ישראל: הטרור הערבי בשלב השני היה כאמור גם אנטי בריטי. במהלך הפרעות גבר האינטרס הבריטי לשתף יהודים בפעילות המבצעית, כדי להקטין את העומס על הכוחות הבריטים. זהו הרקע להסכם שהושג בין הממשלה הבריטית ובין הסוכנות על הקמת הנוטרים כוח שמירה משטרתי יהודי הפועל באישור שלטונות המנדט. השלטונות הכירו בו כחטיבה ארצית קבועה ויציבה שנקראה בשם "משטרת היישובים העבריים". מרכז ההגנה היה מעוניין שמס' גדול ככל האפשר של יהודים יקבלו רשות חוקית להשתמש בנשק. הבריטים החלו לגייס שוטרים יהודים. לקראת סוף 1936 מנה הכוח כ300 נוטרים. בסוף המאורעות – 1939 היו 22000 נוטרים מבני היישוב. הם עברו אימונים בנשק, טיפול בפצצות, איתות והצבת מארבים. הם צוידו בנשק, תחמושת ומדים. הנוטרים היו נתונים כביכול כפופים לבריטים אך למעשה הם הופעלו על ידי "ההגנה". לפעילות הנוטרים הייתה חשיבות רבה. באמצעות הנוטרות יכלה ההגנה לבצע פעולות מגן בגלוי, לאור היום, בכל מקום. הנוטרות חיפתה על הפעלת נשק וציוד לא לגאלי ואפשרה שמירה על ביטחון היישובים החדשים. הנוטרות הייתה אפוא הכוח ששילב בין הזרוע הלגאלית המוכרת ע"י הבריטים לבין הזרוע הבלתי לגאלית. פלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט: קמו ב1938 כאשר המצב בארץ הלך והדרדר. וינגייט היה איש צבא, הוא הגיע לארץ ב1936 כקצין מודיעין והתעניין בבעיות ההגנה על היהודים. וינגייט ערך סיורים בגבול הצפוני ובעמק הירדן כדי לעקוב אחר הכנופיות הערביות. הוא נוכח שהבריטים אינם יוצאים בלילות לעזרת יישובים שהותקפו וכי ניתן לסמוך על הנוטרים היהודים. הוא קיבל אישור מיוחד להקים כוח משותף ליהודים ולבריטים כדי להלחם בכנופיות הערביות בצפון. ב1938 הוקמו פלוגות הלילה המיוחדות, בהן שירתו כ-60 חיילים בריטים ויהודים. פלוגות אלו אומנו בעיקר ללוחמת לילה. הן תקפו את בסיסי הכנופיות הערביות והצליחו להדוף אותן מאזור הצפון. פלוגות הלילה המיוחדות אבטחו את קו החשמל והגנו על צינור הנפט ששימש יעד למורדים הערבים. תמיכתו של וינגייט בציונות הדאיגה את הבריטים, בעיקר בגלל השינוי במדיניות השלטון כלפי הציונות (הספר הלבן השלישי). ב1938 יצא לחופשת מולדת ולא הורשה לחזור לארץ. חשיבותן העיקרית של הפלוגות לא הייתה אך ורק בתרומתן המעשית לחיסול הכנופיות ולהרגעת הארץ, אלא בכך שבהן למדו מפקדי ההגנה שיטות לחימה חדשות ואופני מחשבה צבאיים חדשים: חשיבות הניידות, ההפתעה, ההטעייה ולוחמת הלילה, חשיבות יוזמתם של הלוחם הבודד והמפקד הזוטר. בשל הסיוע שנתן ליישוב והאהדה שרחש ליהודי ארץ ישראל כונה וינגייט בשם "הידיד". הקמת גדר הצפון: שיתוף הפעולה הביטחוני של היישוב עם הבריטים התבטא גם בהקמת גדר הצפון. הגדר נועדה לחסום את המעבר מלבנון הן של נשק לערביי ישראל והן של קבוצות חמושות. רעיון הקמת גדר התיל הוצע על ידי המומחה הבריטי טיגארט, מומחה משטרה מהודו. במסגרת פעילות זו הוקמו עשרות תחנות משטרה בנוקודות שולטות שנקראו על שמו ,"מבצרי טיגארט". את הגדר בנתה "סולל בונה" ולשם כך גייסה כ-1000 עובדים שעסקו בהובלה, בנייה ושמירה. העבודה בשטח ההררי והסלעי הייתה קשה ומורכבת. הכנופיות התקיפו את העובדים וכדי להגן עליהם גויסו כ300 נוטרים. למרות הקשיים הרבים הושלמה בניית הגדר תוך 3 חודשים.