על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
בגרות במזה"ת- טופס 19104: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־17:42, 27 במאי 2005
האסלאם של מוחמד: הקדמה: עד תקופתו של מוחמד, התקופה שהייתה באזור נקראה "תקופת הג'אהיליה"- (תקופת הבוּרוּת)- מבחינה דתית, אלה שנקראים ג'אהלים הם עובדי אלילים, אחד שלא מאמין באללה- באלוהים האחד. משמעות שנייה- ג'אהל- פרא אדם, ברברי, וואח'ש. מאפייני האזור- חצי האי ערב- 3 מליון קמ"ר. אין מקורות מים, אין אגמים ונהרות, ישנות נאות מדבר. אין אפשרות לחקלאות. אמצעי התעבורה הבלעדי למדבר הוא הגמל- אפשר להשתמש בעור שלו לאוהלים ולאכול את הבשר, אפשר לשתות את חלב הנאקה. שבט בדואי- אי אפשר לחיות במדבר לבד, לכן חיים בשבטים שמורכבים מחמולות (משפחה רחבה). מתפרנסים ממסחר, גניבות ובזיזות. מאפייני הבדואים- 'עצביה'- קנאות לשבט. הבדואי הטוב הוא האמיץ, גברי, נדיב, בעל חוכמת חיים. 'סיד'- ראש השבט, נבחר בהצבעה ע"י זקני השבט. שבט קורייש- השבט שישב במכה, היגר לשם אחרי שגר בחצי האי ערב, מי ששלט שם הוא קוצָי. האשם- אבא של סבא של מוחמד. הנהיג את המסחר הבינלאומי במזרח הקרוב. בגללו מכה גדלה ונעשתה עיר עשירה. האימפריות באזור- אתיופיה- שלטה באזור קרן אפריקה. האימפריה הביזנטית- שלטה בטורקיה ומזרח אירופה. האימפריה הפרסית- השושלת הססאנית, עובדי אלילים, שלטה באיראן ועיראק (של היום). האימפריה הביזנטית והפרסית חששו מפלישה, והקימו ממלכות חסות- אל חירה לפרסים וע'סאן לביזנטיון.
מוחמד (570- 632) 570-622- תקופת מכה 622-632- תקופה אל מדינה תקופת מכה: תקופה 1: מגיל 0-6: שבט קורייש היושב במכה, בתוך חמולת ההאשמים. אביו של מוחמד- עבדאללה/ עבדמנאת אמו של מוחמד- אמינה כשמוחמד נולד הופיעו מספר תופעות טבע שכנראה בשרו על כך שנולד נביא גדול. מוחמד חי כילד עני, יתום ועובד אלילים. תקופה 2: מגיל 6-25: עובר לאימוץ אצל דודו, אחיו של עבדאללה- אבו טאלב. אבו טאלב נותן למוחמד חסות, מכיוון שהיה אמיד מבחינה כלכלית. כשמוחמד מגיע לאבו- טאלב הוא מתגורר עם כל המשפחה של דודו, וגם עם בנו של אבו טאלב- עלי. למוחמד ולעלי יש קשר חזק, שמאוחר יותר גורם לכך שעלי הוא אחד המאמינים הראשונים במוחמד. במסעות של מוחמד בעולם המסחר, פגש מוחמד בסוריה אנשי דת נוצרים ויהודים שמספרים לו על האלוהים האחד שלהם, ומספרים לו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. הוא שומע את הסיפורים בע"פ, ואח"כ הם מופיעים בסיפורים בקוראן באופן חלקי ושונה. מוחמד לראשונה נחשף לתופעה של אימפריה ותוהה למה במקום שממנו בא, אי אפשר להקים אימפריה. תקופה 3: משנת 595 עד 610: מוחמד פוגש את חדיג'ה- חדיג'ה שומעת על מוחמד, שהיה סוחר מוצלח ושולחת מישהו שיתלווה אליו, שתדע אם הוא מתאים לה. היא מחליטה להעסיק אותו ומאוחר יותר מחליטה להתחתן איתו. למוחמד ולחדיג'ה היו 2 בנים שמתו בגיל צעיר ו4 בנות- 3 מהן בעלות חשיבות בגלל בעליהן. תקופה 4: מ610 עד 622: 1. קבלת המסר האלוהי הראשון. 2. תחילת בניית מחנה המאמינים 3. מסע הלילה לירושלים והעלייה לשמיים 4. תחילת בניית הדת: קוראן, מצוות. מוחמד מגיע להר חירא- מוחמד הרגיש בדיכאון, והוא עמד על סף התאבדות. הוא הלך להתבודד בהר חירא מדי פעם. בלילה אחד, היה מוחמד בהר חירא בלילה שנקרא מאז "לילת אל-קדר" (ליל הגורל). בלילה הזה נגלה אל מוחמד המלאך גבריאל (ג'יבריל). בידיו של גבריאל הייתה יריעה שעליה היו פסוקים מפרק 96- שם הפרשה "פרשת טיפת הדם הקפואה". מוחמד חוזר למכה, וכל יום הוא מטיף לתושבים את יסודות הדת החדשה. והוא אומר שמי שלא יעבור להאמין באללה, יסתבך. ב12 שנים מוחמד צובר 100 אנשים- רובם בני משפחתו. אחד המאמינים הראשונים היה אבו בכר, שהאמין בו ישר אחרי המסע הלילי.
מסע הלילה לירושלים: אִסראא- המסע הלילה לירושלים מִעראג'- העלייה לשמיים קיימות 2 גישות: 1. מוחמד אכן נסע לירושלים ועלה לשמיים בלילה אחד 2. הסיפור לא היה ולא נברא. מוחמד היה בביתו, וכשיצא ראה את גבריאל ולידו את הבוראק. צורת הבוראק- ראש של אישה, גוף של בהמה, כנפיים של נשר וזנב של טווס. הבוראק מגיעה לירושלים בשנייה אחת, ומוחמד קושר אותה בכותל המערבי שנקרא "הבוראק". מוחמד נכנס להר הבית, שבו נמצאת אבן השתייה- שהאמונה מספרת שממנה נברא העולם, וגם עליה נבנה בית המקדש. מוחמד מדבר עם האבן ועולה לשמיים. הוא עובר את 7 הרקיעים, מוחמד פוגש ומדבר עם אלוהים. אלוהים אומר למוחמד שהדת שלו צריכה להתפלל 50 פעם ביום. משה רבנו אומר לו שזה יותר מדי ומחליטים על 5 תפילות. הפסוק היחיד המתאר את המסע הלילי: "אשרי האל אשר הסיע את עבדו (מוחמד) מן המסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הקיצוני (אל אקצא)".
ההג'רה: סיבות לעזיבת מכה: מוחמד ניסה לאסלם את אנשי מכה, ובשלב כלשהו הבין שאי אפשר: יחס האנשים: האנשים ראו את מוחמד כאיש מוזר, שהיו רבים כמוהו, והתעלמו ממנו. הבעיה התחילה שמוחמד התחיל להטיף ולאיים, ואמר שיום הדין מתקרב, ואז האלוהים ישפוט את בני האדם לפני אמונתם. מוחמד בז על הרדיפה של אנשי מכה לכסף. תושבי מכה מתחילים לחשוב בגלל שאנשים חשובים במכה ובעלי השפעה חזקה מתאסלמים, ביניהם עומר- אחד המתנגדים הגדולים למוחמד שלבסוף התאסלם. אנשי מכה מטילים חרם על מוחמד ועל החמולה ומנסים לרצוח אותו אבל אבו טלב הגן עליו בגופו. מאוחר יותר חדיג'ה ואבו טאלב מתו ומוחמד מבין שאין לו מה לחפש במכה. הסיבות להגעה לאל מדינה: 1. באלמדינה יש אוכלוסיה גדולה של שבטים יהודים, שמאמינה באל אחד, ואין צורך לשכנע אותם שיש אל אחד, אלא רק לשכנע אותם שהוא שליח האל. 2. באל מדינה יש מלחמת אזרחים בין 2 שבטים שנאבקים על השליטה בעיר (אוס וחזרג'). מוחמד יעשה סדר ויהיה המנהיג בעיר. 3. חלק מאנשי אלמדינה מכירים את מוחמד מביקורם במכה ומעודדים אותו לעבור לאלמדינה. משמעות ההג'רה: להגירה יש 2 משמעויות: 1. מעבר פיסי 2. מעבר סמלי- מזכיר את המעבר של אברהם אבינו, שהיגר מאור כשדים לחרן, ואז לכנען. המעבר הוא מחושך לאור, ממקום שהיה להם רע למקום שבו יהיה להם טוב. המעבר הוא תחילה של עידן חדש ובניית חברה חדשה. הסיבה לכך שמתחיל עידן חדש היא זו שגרמה לתחילת לוח השנה האסלאמי שמתחיל ב622 לפי הלוח הגרגוריאני. הלוח הולך ע"פ שנת ירח ושונה מהלוח הגרגוריאני שהוא שנת שמש. תקופת אל מדינה- 622- 632: התקופה החשובה ביותר בבניית הדת האסלאם. מטרה מרכזית באלמדינה: יצירת מסגרת, זהות חדשה- דתית אסלאמית, מסגרת שתהיה שונה מהמסגרת השבטית. הקבוצות באלמדינה: הקבוצה של מוחמד שנמצאת באלמדינה נקראת המהגרים (100 איש). קבוצה שנייה נקראת אנצאר (המסייעים)- האנשים שהזמינו את מוחמד לאלמדינה. קבוצות נוספות- היהודים, עובדי אלילים וקבוצה נוספת: מנאפיקון- הצבועים, שהתאסלמו מאינטרסים אישיים ולא כי רצו להאמין באללה. מוחמד ידע שברגע שהאסלאם יהיה בבעיה הם יהיו הראשונים שיעזבו ויעברו להיות נגד האסלאם. חוזה האומה: מוחמד כותב מסמך שנקרא "עהד אל אומה". הנקודות המרכזיות- ליצור את המכנה המשותף- הזהות המשותפת- האסלאם. הסעיפים בחוזה: 1. כל תושבי אל מדינה הם חלק מהאומה. 2. במידה ויש בעיה שמתעוררת באלמדינה- היחיד שיכול לפתור אותה, והסמכות היחידה שייכת למוחמד. 3. במידה ומתרחשת מלחמה, המלחמה מחייבת כל אחד ליטול חלק, ולא משנה נגד מי המלחמה (אפילו שבטים שבעבר היו חלק ממכה/אלמדינה). 4. המסגרות השבטיות (אל מדינה ומכה) נשארות קיימות ולא מבטלים אותם. 5. אסור לבקש עזרה וסיוע מאנשי מכה- הסעיף תקף על כל תושבי אלמדינה, וגם על מי שעדיין לא התאסלם. 6. אסור לאדם פרטי ללכת ולבצע בעצמו נקמת דם. העדה המוסלמית תחליט אם תתבצע נקמת דם.
סוגיית יחסי מוחמד עם היהודים: מוחמד מנסה לגרום ליהודים להתאסלם בעזרת מספר צעדים: מוחמד קובע שכיוון התפילה יהיה לירושלים, כמו ביהדות. הוא מחליט על יום צום, שנקרא עשורא- היום העשירי של החודש ה7 (חודש מוחרם) של השנה המוסלמית, כמו חודש תשרי ביום העשירי: יום כיפור. הסיבות של הצום הן כמו יום כיפור: חרטה, חשבון נפש, האמונה מספרת גם שביום כיפור ירדו לוחות הברית למשה. מוחמד מספר ליהודים סיפורים מהקוראן שבהם יש דמויות מהתנ"ך. אף יהודי מאל מדינה לא התאסלם, למרות ניסיונותיו של מוחמד. בגלל שהם חשבו שמוחמד הוא נביא שקר, ולא קונים את הסיפורים שלו.
תגובת מוחמד ליהודים: תגובתו של מוחמד קשה מאוד ליהודים, הוא עוזב אותם ומפסיק את ניסיונות השכנוע. הוא משנה את הטכניקות שבהם השתמש לשכנוע היהודים. הוא משנה את כיוון התפילה למכה. הוא משנה את העשורא- לחודש הרמדאן. מוחמד מלכלך על היהודים ואומר שאי אפשר לסמוך עליהם, הם עם בוגדני ואומר שהיהודים זייפו את התורה. מוחמד מגש שני שבטים יהודים, ושבט אחד (קוריט'ה) הוא הורג את כל הגברים שבו. תקופת אלמדינה:
פעולות מוחמד בתחום הצבאי: מוחמד נלחם במלחמות על רקע אידיאולוגי ע"מ להגדיל את שטחי האמונה של האסלאם. הג'יהאד: ג.ה.ד- עשיית מאמץ. עשיית מאמץ למען האסלאם. מקובל לחשוב שהשמעות של הג'יהאד היא מלחמת קודש (טרור, אלימות, פיגועים). ישנם 2 סוגים של ג'יהאד: ג'יהאד גדול- קשה לביצוע, חשוב יותר- מגוון פעולות לא אלימות לקידום האסלאם- הטפה, שכנוע, לדבוק באמונה, חינוך. ג'יהאד קטן- מלחמת קודש- מעשי טרור. להפיץ את האמונה באמצעות אלימות. ג'יהאד זו מצווה של כל העדה, כל העדה צריכה לבצע אותה ביחד. שאהיד- זה שמת בחלק מעשיית ג'יהאד. הקרבות והפעולות המדיניות של מוחמד: קרב בדר (624)- המלחמה הראשונה של האסלאם- מוזכרת באסלאם. בדר זהו שם של מקום ליד מכה. המוסלמים מאלמדינה נלחמו נגד שבט קורייש. מוחמד רצה להחליש את מכה ע"י רצון של תקיפה של שיירות המסחר ממכה. במקום השיירה שחמקה מהם, הם פגשו בכוח צבאי גדול וחזק ממכה. מוחמד דוגל באסטרטגיה של מלחמה עם כל הצבא, במקום מה שהיה נהוג עד אז של לוחם מול לוחם. אם האסלאם היה מפסיד בקרב, זה היה סופו של האסלאם. הצבא המוסלמי נלחם נגד צבא מכה, הביס אותו והבין שצבא מכה ירצו בנקמת דם ומתכוננים לקרב הבא. קרב אוּחוּד (625)- המוסלמים מתחילים את הקרב בצורה טובה, והם חשבו שהקרב בידיים שלהם, ומתחילים לבזוז ולריב בניהם על הרכוש אותו הם בזזו. ואז הלוחמים ממכה נכנסו חזרה לקרב והרגו 65 מוסלמים, מוחמד נפצע והשמועות שרצו ספרו שמוחמד נהרג, חוקרים כיום טוענים שמוחמד הוא זה שהפיץ את השמועה, כדי שלוחמי אל מדינה ישבו שהם נצחו בקרב. ברגע שהשמועה ניפוצה, הסתיים הקרב (בכל זאת- הפסד למוסלמים). המצור על העיר אלמדינה (627): צבע גדול של מכה צר על העיר אלמדינה. אנשי אלמדינה חופרים בורות סביב העיר, וצבא מכה לא מכיר את המכשול הזה. וחייליו לא יודעים איך עוברים את זה. מוחמד משחד את שכירי החרב ממכה, כך שיקבלו תמרים תמורת עזיבתם מהצבא של מכה. אנשי מכה נכשלו במשימתם- להרוג את מוחמד. חוזה חודיביה (628): 1. הודנא (שביתת נשק) ל10 שנים 2. אם תושב מכה רוצה להתאסלם, הוא חייב לקבל אישור ממכה. 3. מוחמד מקבל רשות לעלות לרגל לכעבה. מבחינת מוחמד, ההסכם הזה הוא הצלחה, כי ההסכם נחתם עם עיר שבה הוא בגד, והכניעה שלו (ושל מכה) להסכם הזה היא סוג של ויתור. בעקבות ההסכם, מכה נחלשת, יותר מתאסלמים מאשר בעבר. כיבוש העיר מכה- 630: מוחמד כובש את מכה בלי בעיה או קרב גדול, הוא (וצבאו) מטהרים את העיר מדברים הקשורים לפולחן אלילים. מוחמד אומר שההסכם עם תושבי מכה היה זמני, כי הצד השני של החותמים (מכה) הם כופרים. חשיבות ההג'רה: חשיבות פוליטית: מוחמד מפליט לשליט המוסלמים מפליטים למדינה. אל מדינה- מנווה מדבר למרכז פוליטי חשיבות חברתית: היווצרות מעמדות. חשיבות דתית: צמיחה במספר המאמינים: ממאה לאלפים, האסלאם- הדת העיקרית בחצי האי ערב. תחילת עיצובם של עיקרי הפולחן המוסלמי: המוסלמים מקבלים את 3 המצוות הנותרות: צום, עלייה לרגל, והעדות. מוחמד מקבל את 24 הצורות הנותרות של האסלאם.
הקוראן: שורש ק.ר.א- מוחמד הקריא לאנשי מכה ואל מדינה את הפסוקים מהקוראן. שם נוסף לקוראן: פורקאן. 114 סורות (פרקים): 90 ממכה, 24 מאלמדינה. לכל פרק בקוראן יש שם, שהשם מכיל מילה שמופיעה בפרק, או על הנושא של הפרק. לאחר שם הפרק כתוב איפה הוא ניתן (מכה או אל מדינה), וכתוב את מספר הפסוקים בפרק. המשפט הראשון בכל פרק: בשם האלוהים הרחמן והרחום. ב30 פרקים בקוראן ישנן אותיות מסתוריות שמופיעות לפני הפסוק הראשון (בין 2-4 אותיות)- הן נקראות "אותיות הפוָתִח". פירושים: 1. לאותיות אין פירוש- ליצור אפקט של סקרנות, הפתעה לקורא. 2. ראשי תיבות של השמות של האנשים שהעתיקו את הפרק הזה. 3. סוג של טיוטה, ניסיונות העתקה, ואסור למחוק אותן. 4. אלה קיצורים של שמות האל. איה- פסוק (פירוש נוסף: מופת, נס) חזב- (מפלגה)- צירוף של 2 פרקים וישנם כ60 חזבים. ג'זא- צירוף של 4 פרקי קוראן. משתמשים בגזא בחגים.
עריכת הקוראן: הקוראן לא נכתב עם מותו של מוחמד, ותהליך הורדתו הסתיים. צחאבה- קבוצת המקורבים ביותר לנביא. נקראת גם חמלת אל-קוראן- נושאי הקוראן (בזיכרונם). היו כאלה שזכרו את הפסוקים שמוחמד הקריא, והיו כאלה שכתבו על כל מה שיכלו. ישנן מספר בעיות: 1. האנשים שוכחים את הסיפור, וכל אחד זוכר את הסיפור בנוסח שונה. 2. האנשים מהצחאבה נהרגים במלחמות, ומספר האנשים שזוכרים את הפסוקים קטן. האחד שהחליט להתחיל לערוך את הקוראן היה החליף ה-3 עת'מאן ששלט בין 644-654. עת'מאן מינה ועדה שתפקידה לערוך את הקוראן שבראשה עמד זייד בן ת'אבת. הועדה מזמינה את כל מי שתיעד חלק מהקוראן. הועדה קוראת את התיעודים, ובוחנת מה נכון ומה לא נכון או לא מדויק. תהליך העריכה לקח מספר שנים. והפרסום הראשון של הקוראן היה ב651. הבעיות בעריכה: העורכים לא ידעו איך לסדר את הפרקים. רצו סדר כרונולוגי כדי לעקוב אחרי התפתחותה של נבואת מוחמד וגם כי בקוראן הופיעו מספר חוקים שחלקם שונו עם הזמן. הפסוק שמופיע מאוחר יותר הוא זה שקובע (אל נאסח ואל מנסוח- המבטל והמבוטל). העורכים מוותרים על הסדר הכרונולוגי כי חששו שאם יטעו בתאריך ההורדה של סורה אחת או יותר זה יהיה חילול הקודש. בקוראן הייתה בעיה עם ניקוד דיאקריטי, ויצרו 7 נוסחאות מיוחדות לקריאה בקוראן. היו קבוצות שטענו שהועדה לא אמינה והורידו פסוקים חשובים בגלל ראייה פוליטית. התייחסות המוסלמים לקוראן: היחס של המוסלמים לקוראן הוא בהערצה מאוד קיצונית, על סף הסגידה. אל לוח אל מחפוט'- הלוח הגנוז- המוסלמים טוענים שהקוראן הוא חלק מהלוח הגנוז. הלוח הגנוז נמצא מאז בריאת העולם אצל אללה. הספר הקדוש אמור לעזור לבני האדם עם הקשיים בעולם. כל תקופה היסטורית, אללה מוריד פיסות (קטעים). הפיסה הראשונה הייתה התורה, השנייה זו הברית החדשה (אוָנגליון) והפיסה השלישית והאחרונה היא הקוראן- הפיסה המושלמת ביותר, הגדולה ביותר. אל קוראן ע'יר מחלוק- הקוראן נצחי. לדעת המוסלמים כל דבר שנברא הוא לא מושלם, אבל הקוראן היה מאז ומתמיד, לכן הוא מושלם. אעג'אז אל קוראן- הקוראן בלתי ניתן לחיקוי, מרוב השלמות של הקוראן (בסגנון הכתיבה והתוכן). הכותאב- בית ספר לילדים קטנים שבו לומדים את הקוראן בלבד, כדי שהילדים יכירו היטב את הקוראן ויוכלו לשנן אותו. סורת אל פאתיחה: נתנה במכה, ופסוקיה שבעה. "בשם האלוהים הרחמן והרחום"- 2 משמותיו של אללה. "התהילה לאלוהים ריבון העולמים."- השולט בעולם הזה ובעולם הבא. "הרחמן והרחום אדון יום הדין"- מי שאחראי על יום הדין- יום הגורל. "אותך נעבוד וממך נבקש עזר"- נעבוד אותך, והגמול יהיה עזרה ממך. "הנחנו באורח מישרים"- אלה שהולכים בדרך הישר, אותם אללה ינחה. "אורח אלה אשר חנותָ אותם. "אשר לא החרון עליהם ולא (מן) התועים"- לא אלה שאללה כועס עליהם, ולא התועים בדרך. הסורה הראשונה והחשובה ביותר, הגרעין של התפילה המוסלמית. כוללת את הרעיונות החשובים והבולטים ביותר בקוראן. על אף שהיא לא הארוכה ביותר, היא החשובה ביותר, ולכן היא הפותחת. מוחמד לא מוזכר בסורת אל פאתיחה כי העורכים רצו שהסורה תתאים לכל המונותיאיסטים. הסיבה שהסורה קצרה במיוחד היא כדי שאלה שלא יודעים לקרוא יוכלו לזכור את הסורה בע"פ, והמוסרים שיודעים לקרוא, אבל לא בערבית יידעו את הסורה בע"פ.
נושאים מרכזיים בסורות של מכה: 90 סורות, קצרות יותר, הסגנון נוטה יותר לשירה מאשר פרוזה. הסורות קצרות כי מוחמד צריך למשוך מאמינים והסורות קצרות כדי לא לשעמם את המאמינים. א. יום הדין- רעיון מרכזי חשוב, הרעיון הראשון שמוחמד משתמש בו. רעיון שהרגיז המון אנשים במכה, הוא איים על אלה שלא מאמינים בו. הוא מתאר את יום הדין, התיאורים מתחלקים לשניים: 1. תופעות טבע- הרים ישקעו ויקומו, שיטפונות, שריפות, רעמים, ברקים, רעידות אדמה. 2. מה שיקרה לבני האדם- אלוהים ישפוט גם את החיים וגם את המתים. השיפוט יקבע ע"פ האמונה, מי שמאמין באל אחד, ומתפלל לו ילך לגן עדן, אלה שלא- לגיהינום! ב. גדולת האל ויחודו: מדבר על השליטה של אלוהים, על היכולות שלו מול היכולת האפסית של האלילים. ג. סיפורי נביאים ושליחים: אלוהים שולח כל תקופת זמן שליחים, לפעמים העם שומע לנביא ויש מקרים שהוא לא, ושם מתואר מה קורה לשליח, לדוגמא: שני נביאים: הוּד וצלאח הגיעו לעם, העם לא האמין בהם והשבטים הושמדו. ד. 2 ממצוות האסלאם: התפילה והצדקה. אדם שיתפלל ויתן צדקה יינצל ביום הדין. ה. התייחסות לצד המוסרי של האסלאם- המלצות, תקנות ביחס למוסר: 1. יחס הוגן ליתומים ולאלמנות: עזרה כספית, ולא לזנוח אותם. 2. המלצה לשחרר עבדים- באותו זמן העבדים היו שוק עבודה רחב מאוד, הוא מסרב שיהיה אדם שנולד כאסלאמי ויהיה עבד. 3. מוחמד קורא לבטל לחלוטין את מנהג הואד: בתקופת הג'אהיליה, אם למשפחה נולדת בת, בד"כ היו קוברים את התינוקת חיה באדמה. בנים היו כוח עבודה, ולכן הבנות היו בעלות חשיבות פחותה. רעיונות מרכזיים בסורות של אל-מדינה: 24 סורות, ארוכות יותר, ולכן הן מופיעות בתחילת הקוראן. הסגנון ספרותי יותר, כוללות רעיונות שלא הופיעו בסורות במכה. הרעיונות: 1. תיאורים של מלחמות, הנסיונות של מוחמד לבניית האומה, המגעים עם הקבוצות השונות (יהודים), כיבוש מכה. 2. השלמה של שלוש המצוות- מצוות הצום, עלייה לרגל, והעדות. 3. באל מדינה הקימו את האומה המוסלמית והיא זקוקה לחוקים, הקוראן כולל את החוקים: התייחסות בנוגע לגניבות ופשעים, ומה העונשים הראויים לכך. האיסור על שתיית אלכוהול, הימורים ומשחקי מזל. דיני מלחמה, איך להתנהג בשעת מלחמה. דיני אישות- נישואין, גירושים ומוות. 4. דת אברהם והכעבה- מוחמד יודע שהיהודים יטענו שהם היו לפני, לכן האסלאם זה "זיוף". מוחמד ינסה להוכיח שהאסלאם הייתה הדת הראשונה. מוחמד טוען שאברהם, אבי המונותיאיזם, שכן בחצי האי ערב, ולכן היה ערבי. אברהם בנה את הכעבה במכה, מוחמד היה החניף הראשון. הכעבה זה המקדש הראשון שנוסד בשביל אללה. פרשנות הקוראן: מהי פרשנות ומהן מטרותיה? להסביר דברים שלא מובנים, להרחיב ולהצדיק. פרשנות הקוראן: הפרשן יוצא מתוך נקודת הנחה שהכול נכון, שהכול מוצדק. המטרה היא לגרום למאמין לקיים את כל מה שכתוב בקוראן. יש פרשן דתי שבא להצדיק, לפרש ולמשוך קוראים, ויש פרשן חילוני שבא רק לפרש ולהסביר. המוסלמים זקוקים לפרשנות כדי לדעת מה הם קוראים בדיוק, כי זו דת הלכה- צריך להתנהג בדיוק כמו שכתוב, והפרשנות עוזרת לדעת איך צריך להתנהג. הפרשנות חשובה גם לחוקרים, כי באסלאם התפתחו קבוצות שונות, הקבוצות מחפשות כלים להוכיח את דעתם ומוצאים הצדקה בפרשנות הקוראן. התפתחות הפרשנות- הפרשנות הראשונה מופיעה בקוראן עצמו, בסוגיה איך להתייחס לניקוד הדיאקריטי. המילונים- במאה הראשונה/שנייה הופיעו המילונים שבאו לפרש מילים בודדות בעלות מספר משמעויות. הזרם הרציונליסטי- הזרם הקדום באסלאם. המשמעות של הרציונליסטי זה הגיוני. הוא בא להוכיח שיש התאמה בין הדת להגיון. אפשר להבין את הקוראן בדרך שכלית. הקבוצה שבלטה בזרם הזה היא המועתזילה. המועתזילה לא היו חלק מהעם, טענו שלכל פרשנות צריך הגיון, ושצריך לבסס את הדברים. הם התעסקו בעיקר ב"ייחוד האל", על כך שהאל הוא יחיד, הוא שונה מכל דבר אחר. הם מסבירים את זה ע"י הסברת האנשת האל, האנשת האל מכחישה את ייחוד האל, כי האל מידמה לבן אדם. הם מסבירים את זה כך שהיד והרגל שמתייחסים לאלוהים מסמלים משהו, למשל יד האלוהים- חסד האלוהים, כיסא האלוהים- כבוד האל. הפרשנות הזו נקראת תאויל- פרשנות אלגוריתמית- סמלית. שיעים- השיעים זו כת, שטוענת שיורשו של מוחמד צריך להיות עלי בן אבו טאלב. השליט מהפלג השיעי ייקרא "אימאם". לשיעים יש בעיה להוכיח את הטענה שלהם ע"י הקוראן. כי עלי לא מוזכר בצורה של יורש בקוראן, אבל יש להם 3 טיעונים ונימוקים שעלי אכן יורשו של מוחמד: 1. השיעים טוענים שהיה כתוב שעלי אכן מונה להיות יורשו של מוחמד אבל בשלב עריכת הקוראן השמיטו את העדות הזו. 2. ביום הדין יבוא המשיח, הוא יביא את הנוסח המלא של הקוראן ובו הוכחה כתובה שעלי צריך להיות יורשו של מוחמד 3. השיעים טוענים בדרך האלגוריה שעלי מוזכר בקוראן ברמזים, לדוגמא: פסוק בקוראן שבו מוזכרות 2 מנורות, שלטענתם מסמלות את חסן וחוסיין- שני בניו של עלי. המיסטיקה- התנועה הצוּפית- המיסטיקה מחפשת דרך ישירה בין המאמין לבין האל, מנסה לגרום למאמין לממש את הקשר בצורה מרגשת כך שירגיש איחוד בינו לבין האל. לריגוש הזה מגיעים ע"י מספר טקסים: 1. עליה לקברי צדיקים: דרך הצדיק (שיש לו סגולה) מתקרבים לאל. 2. טקס הצ'יכֶּר- בטקס קוראים את השם "אללה" אלפי פעמים, ומגיעים לשיכרון חושים. 3. לקרוא פרשנויות בקשר לאסלאם, או למצוא פרשנויות חדשות. המיסטיקנים הראשונים היו מעין נזירים, צנועים מאוד, והם לבשו בגד מוזר שעשוי צמר, צמר בערבית- צ'וף. בפרשנות שלהם הם מחפשים הוכחות לטענות שלהם: שהדרך שצריך להתקרב לאל היא ע"י טקסים. הם טוענים שהמסע לירושלים היה חלום. הפסוק עם המנורות שלפי השיעים מסמלות את בניו של עלי, המנורות לפיהן הן לב המאמין, לב נקי. הם גם טוענים שהמצוות חייבות להיות מתוך כוונה, ואם עושים את המצווה מתוך חובה, אין צורך לעשות אותה. הפרשנות המודרנית- פרשנות שנכתבה בתקופה המודרנית. הפרשנים מנסים לגשר בין כתבי הקודש והאמונה לבין החיים המודרניים. עם בוא ההמצאות החדשות, שין להם אזכור בקוראן ניסו הפרשנים למצוא הוכחות לכך שזה כן מוזכר. בעניין הנשים, לכל מוסלמי מותר לשאת 4 נשים, באו אנשים ואמרו שצריך להיות כמו העולם המודרני, והפרשנים אמרו שאפשר, רק אם לכל הנשים יינתן אותו היחס.