האדונית והרוכל / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף

לאחר ימים מספר הוא חולם שהכלבה שלה נשכה אותו ולקקה את דמו.  

הוא חולם שהאדונית תוקעת סכין בלבו ומתעורר בפחד ובזעקות.  

בלילה הוא מרגיש צורך להתפלל לה' ומכיוון שעל קיר חדרו תלוי צלב, הוא יוצא להתפלל בשלג.  

הוא מאבד את דרכו וצועק "''אלוהים שבשמיים, כמה נתרחקתי!''". כשהוא חוזר הוא מוצא את כלי מיטתו מחוררים ואותה מוטלת על הרצפה, פצועה וסכין בידה. כאשר רוכן הרוכל אל האדונית מזנקת היא עליו תוקעת שיניה וצווארו ומתחילה לנשוך ולמצוץ, אבל אז דוחפת אותו האדונית וצועקת בגועל שדמו לא דם, אלה מי קרח! (הדם שלו קר כקרח).

הרוכל מנסה לטפל ולהאכיל אותה מכיוון ונפצעה, אבל היא לא יכולה לאכול אוכל של בני אדם ולאחר 5 ימים מתה.  

לאחר מותה הוא קורא לכומר, מכין לה ארון מתים וטומן את הארון בשלג בגג ביתה כי האדמה קפואה ואינו יכול לחפור בה. בסוף הסיפור, העופות הטורפים מנקרים את הארון ואוכלים את גופתה - האירוניה שכן במהלך הסיפור מסופר כיצד הרגה האדונית את הציפורים על מנת להכין אוכל וכעת הציפורים הם אשר אוכלים אותה.