פעולותיהם של הציונים בא"י עד מלחמת העולם הראשונה.

הישוב הישן והישוב החדש

לאורך מאות שנים התקיים בא"י ישוב יהודי, אף שרוב העם היהודי ישב בגולה. הישוב היהודי בא"י היה דתי והתרכז בארבעת ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.
יהודי הארץ התפרנסו בין היתר מתרומות שהגיעו מיהודי הגולה, תרומות אלו נקראו "כספי החלוקה". הישוב הנ"ל נקרא "היישוב הישן".
משנת 1881 החלו יהודים לעלות לא"י ולהתנהל על פי אורח חיים שונה מזה של הישוב הישן. הם התיישבו מחוץ לערי הקודש ולא התבססו על כספי החלוקה.
שאיפתם לא הייתה לימוד תורה וישיבתם בארץ לא נבעה דווקא ממניע דתי אלא ממניע לאומי. הם שאפו להקים ישוב יהודי משגשג ועצמאי בארץ. ישוב זה נקרא "היישוב החדש".
העלייה הראשונה של הישוב החדשה החלה בשנת 1881 והעלייה השנייה החלה בשנת 1903.

העליה הראשונה והגורמים לה (1881-1903)

העליה הראשונה היא כינוי לעליית יהודים לארץ ישראל בין השנים 1881-1903. רוב העולים בעליה זו היו יהודי רוסיה ומעטים מתימן.

• מאפייני העולים:

1. אופיינו כבעלי משפחות
2. בני מעמד הביניים.
3. בעלי מלאכה ומקצועות חופשיים.
4. גיל ראש המשפחה היה על פי רוב בין 30-40.
4. רובם הגיעו ללא רגע מוקדם בחקלאות.
5. הם הגיעו ללא הנהגה פוליטית וללא גוף מארגן.
6. היו שומרי מסורת ברובם והקפידו על קיום המצוות.

• המניעים לעלייה:

1. אנטישמיות = האנטישמיות שהתגברה ברוסיה הייתה המניע העיקרי לעליה זו. בשנת 1881 התרחש בדרום רוסיה פוגרום שכונה "הסופות בנגב". דבר זה גרם לרבים מיהודי רוסיה להגר אל מחוץ למדינה ומעטים מהמהגרים החליטו להגיע לא"י.
2.השאיפה לשפר את המצב הכלכלי = הלשטונות ברוסיה הגבילו את זכויות היהודים והחמירו את מצבם הכלכלי. "חוקי מאי" למשל מנעו מיהודים לסחור בימי ראשון ופגעו בכלכלתם.
3. רגשות לאומיים ודתיים = רשות אלו עוררו חלק מן היהודים המהגרים מרוסיה לעלות לא"י בשל הערגה לציון.

• צורת ההתיישבות

צורת ההתיישבות העיקרית הייתה המושבה. מושבה היא ישוב חקלאי המורכב מאיכרים עצמאיים. לכל איכר משק משלו וממנו הוא מתפרנס.
המושבות הראשונות הוקמו בעיקר בשפלת החוף (ראשון לציון, זכרון יעקוב) ובגליל (מטולה, ראש פינה). סך הכל הוקמו בעלייה הראשונה כ-20 מושבות.

• קשיי העולים

מתיישבי העלייה הראשונה התמודדו עם כמה קשיים.
1. חוסר ניסיון בחקלאות - רובם הגיעו ללא רקע מוקדם בתחום החקלאי ונאלצו לספוג כישלונות רבים במשקיהם. כשלונות אלו הביאו רבים מהם לחרפת רעב והטילו בספק את המשך קיומן של המושבות.
2. תנאי הטבע והאקלים בארץ - העולים ממזרח אירופה לא היו רגילים לאקלים בארץ ודבר זה הקשה עליהם. לקושי זה מצרפת העובדה כי בארץ לא הייתה מערכת כלכלית ומערכת תשתיות מפותחת.
3. עריצות השלטון העות'מאני - השלון העות'מאני הוציא צווים אשר הגבילו את העלייה, רכישת הקרקעות ובניית הבתים. בשנת 1884 נאסה עליית יהודים לארץ לגמרי ועלייתם נעשתה באופן בלתי חוקי.

• הסיוע של הברון רוטשילד

הברון רוטשילד היה יהודי צרפתי, הוא תרם רבות ליהודי רוסית שנפגעו מן הפוגרומים ולימים החליט לסייע גם למתיישבי העלייה הראשונה.
הסיוע שהגיש למושבות בא לידי ביטוי בשיטלת האפוטרופסות. על פי שיטה זו מינה רוטשילד פקידים שייצגו אותו במושבות ויפקחו על כל המתרחש בהן.
התושבים היו נתונים תחת חסותו של הברון בכל תחום, הפקידים הם שקבעו מה יהיו ענפי החקלאות והם גם לקחו את הרווחים מן התוצרת, אולם הברון שילם לאיכרים שכר קבוע בכל חודש אשר איפשר להם להתקיים. נגד שיטת האפוטרופסות של הברון נמתחה ביקורת משום שנטען כי שיטה זו מדכאת את הרוח הציונית של המתיישבים ובעקבותיה המוטיבציה שלהם לעבודה יורדת (מכיוון שלא משנה אם הם יעבדו קשה או לא יעבדו כלל, הם עדיין מקבלים שכר קבוע מהברון בכל חודש.)

• תרבות וחינוך

1. החייאת השפה העברית - רוב היהודים במאה ה-19 לא דיברו עברית אל שפות יהודיות אחרות (ידייש ולדינו).
התנעה הציונית ראתה כמטרה את החייאת השפה העברית לשפה דיבור. אליעזור בן יהודי היה איש העלייה הראשונה ופעל למען החייאתה של השפה העברית. בנו איתמר היה הראשון שעברית הייתה שפת האם שלו.
אנשי היישוב הישן התנגדו לפעולותיו כיוון שטענו שעברית היא שפת קודש ואין להופכה לשפת דיבור.
2. חינוך ציוני עברי - באמצע המאה ה-19 התקיימו בא"י שתי מערכות חינוך, זו של הישוב הישן שכללה חדר וישיבה, וזו של הישוב החדש, שכללה בתי ספר מודרניים שהורמו על ידי אירגונים אירופעים (כי"ח בצרפת, עזרא בגרמניה). בבתי הספר המודרנים למדו גם בנות וגם בנים, הלימודים שילבו מקצועות מסורתיים יהודיים ומקצועות מודרניים כמו מתמטיקה. בסוף המאה ה-10 הוקמו ביפו ובמושבות בתי ספר של התנועה הציונית בהם הושם דגש על תכנים יהודיים.

העלייה השנייה והגורמים לה (1904-1914)

העליה השנייה היא כינוי לעליית יהודים לארץ ישראל בין השנים 1904-1914. רוב העולים בעליה זו היו יהודי מזרח אירופה (רוסיה, פולין).

• מאפייני העולים:

1. צעירים חסרי משפחות
2. סוציאליסטים
3. חילוניים
4. שאפו להקים בארץ חברה חדשה המושתת על ערכי הסוציאליזם.

• המניעים לעלייה:

1. המניע הציוני - מניע זה היה מניע מרכזי. רוב עולי העלייה השנייה עלו ממניע ציוני אידיאולוגי.
2. אנטשימיות - בעקבות גילויי האנשימיות (פוגרום קישנייב - 1903) יהודים החליטו לעלות לא"י.
3. קשיים כלכליים.
4. חשש מחובת הגיוס לצבא הרוסי.

• צורת ההתיישבות

1. קבוצה - רבים מבני העלייה השנייה התקשו למצוא עבודות במושבות משום שאיכרי המושבות העדיפו להעסיק פועלים ערבים.
עולי העלייה השנייה היו אידיאליסטים וסוציאליסטים וראו בערך העבודה המשותפת בשיוויון ערכים חשובים. במשך הזמן הקימו העולים צורת התיישבות חדשה שנקראת הקבוצה.
צורת התיישבות זו הייתה שיתופית וכל אחד בה עבד לפי יכולתו. הרכוש התתחלק בין כולם. דגניה הייתה הקבוצה הראשונה שהוקמה. (1909) 2. התיישבות עירונית - עם התגברות זרם העולים היהודי התפתחה ההתיישבות העירונית של היהודים. יפו הייתה עיר נמל שמכה אליה אינטיליגנציה רבה.
בשנת 1905 היו ביפו 5,000 יהודים והמחסור בדירות ותנאי התברואה הירודים, גרמו להקמת שכונה חדשה - "אחוזת בית", שלימים הפכה לתל אביב.

• קשיי העולים

1. עריצות השלטון העות'מאני - גם בעלייה זו הערימו השלטונות העות'מאניים 'שיים ומנעו כניסת יהודים לארץ.
2. חוסר בתעסוקה - האיכרים הוויתיקים מהעלייה הראשונה העידפו להעסיק ערבים כפריים מכיוון שהם היו מנוסים יותר וגם זולים יותר.
3. ביטחון המתיישבים - במקוות שונים בארץ היה מצב ביטחון רעוע. השלטון העות'מאני לא סיפק את צרכי הביטחון של הישוב היהודי והדבר בא לידי ביטוי בשודדים שפשטו על מושבות ובכנופות ערביות שפגעו במתיישבים.

• הפיתרון לבעיות

עקב מסעדי השדידה וחוסר הביטחון ששרר בארץ, הגיעו אנשי העלייה השנייה למסקנה שיש צורך בשמירה עברית. מתיישבי העלייה השנייה ניצלו את הצורך בשמירה בכדי לזכות במקומות עבודה. בשנת 1907 הוקם ארגון השמירה "בר גיורא" על ידי אנשי העלייה השנייה. מטורתיו היה כיבוד העבודה וכיבוש השמירה במושבות. כך הם פתרו 2 בעיות. גם את המחסור בעבודה וגם את בעיית הביטחון. כשנה וחצי לאחר הקמת האירגון ובעקבות הצלחתו, הורחב האירגון והפך לאירגון "השומר". האירגון פעל באופן נרחב יותר וחייב את המושבות להקצות מכסה מסויימת מפועליהם ליהודים. כמו כן האירגון חייב את חבריו להקדיש שנה לעבודה חקלאית.

• תרבות וחינוך

1.מלחמת השפות - בשנת 1913 הסתיימה בניית הטכניון בחיפה והתיכון הצמוד לו. חברי הנהלת הטכניון הציוניים ומנהל חברת עזרא (שהקימה את הטכניון) התווכחו בעניין שפת ההוראה הרשמית. מנהל חברת עזרא החליט כי לא תהיה שפה רשמית לטכניון, ומדעי הטבע ועטכנולוגיה יילמדו בגרמנית כיוון שהעברית דלה במונחים. (איך למשל יגידו "משוואה" בעברית?) החלטתו גררה התנגדרות רבה וחברי ההנהלה התפטרו. מורים ותלמידים רבים השביתו את הלימודים במשך 3 חודשים. ההתנגדות לוותה בהפגנות ברחבי הארץ ובעזיבת בתי הספר של חברת עזרא.
בשנת 1914 הושגה פשגה ועל פיה בתיכון תהיה השפה הרשמית עברית, בטכניון יילמדו מתמטיקה ופויזקה בעברית והיתר ידון בעוד 4 שנים. בפועל הדבר לא התקיים בשל מלחה"ע ה-1 ופתיחת הטכניון נדחתה עד לאחר המלחמה. לאחריה שני המוסדות לימדו בעברית. שפת הלימוד הייתה משמעותית מאאוד בכלל שהיא הייתה ביטוי להגשמת הלאומיות. בעזרת הנחלת השפה העברית נוצרה שפה לאומית לעם היהודי וכל המתיישבים התגבשו.

• המשרד הארצישראלי

גוף שתפקידו היה קישור ביו הציונות בגולה לבין ההתיישבות היהודית בא"י. הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית.
בין פעולותיו המרכזיות: תכנון ההתיישבות, קניית אדמות, מתן כספים, הקמת ישובים חקלאיים ועירוניים חדשים, ניהול חוות חקלאיות ועזרה לישובים קיימים. הגוף החל לפעול בשנת 1918 ביפו ובראשו עמד ארתור רופין.