מבחן 4 בהיסטוריה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־07:27, 11 במאי 2008

המרד בגטאות - מי היו המורדים, מה היו מטרות המרד, קשיי ההתארגנות, לבטים ודילמות של המורדים, ייחודו של המרד בגטו ורשה לעומת מרידות בגטאות אחרים

הסיבות להתארגנות למרד ומטרות המרד

ללוחמים בגטאות לא היו אשליות בדבר יכולתם להציל את עצמם או את יהודי הגטו האחרים באמצעות מרד. ביסוד החלטתם למרוד עמדה התחושה הבסיסית, שעליהם להיאבק נגד הנאצים גם אם הסוף ידוע ובלתי נמנע. לתחושה זו היו שותפים חברי תנועות שונות מאוד בתפיסת עולמן - הקומוניסטים וחברי תנועת ה“בונד“ לצד חברי התנועות הציוניות. בקרב חברי התנועות הציוניות רווחה התחושה, שמאבקם זה הוא מעין שליחות לאומית למען העם היהודי, ולמען היישוב ההולך ונבנה בארץ ישראל. כל הלוחמים ראו בלחימתם מעין גשר, המחבר בינם לבין העולם הנאבק נגד הגרמנים.

אנשי המחתרת דנו במרד כאפשרות ממשית רק כאשר הבינו שהאפשרויות העומדות בפניהן אינן בין חיים למוות, או בין מוות ודאי לסיכויי הישרדות, אלא בין מוות למוות. שתי סיבות עיקריות הניעו את הלוחמים בגטאות לנהל את המרד בתוך הגטו עצמו:

הרצון להתקומם נוכח אקציות של הגרמנים ולהפוך את המרד לתגובה לאקציות.
הרצון לנקום על הרצח במקום שבו ישבו המוני יהודים.
”למען שלוש שורות בהיסטוריה“. שהדורות הבאים יידעו שהייתה התנגדות ליהודית לנאצים ושהיהודים מתו בכבוד כבני חורין.
הרצון למות בכבוד.

דילמות וקשיים בדרך למרד הכרעות ופתרונות

המחתרות הלוחמות ניצבו בפני קשיים רבים במהלך ההתארגנות וההכנה למרד:

ליהודים הסגורים בגטאות לא היו האמצעים, הקשרים, והניסיון שנדרש לבנייתו של גוף לוחם, חמוש, וערוך לקרב. בגטאות לא היו כלי נשק, ורק מעטים מחברי המחתרת עברו אימון צבאי כלשהו. חברי ארגוני המחתרת נזקקו להדרכה בכל הקשור ללחימה, ובפרט ללוחמה בשטח בנוי. העדרה של רשת מודיעין היה אף הוא בעוכרי ארגוני המחתרת.
הלוחמים היהודים בגטו זכו לתמיכה מועטה בלבד מצד המחתרות הפולניות. המחתרת העיקרית שפעלה בפולין, ”המחתרת הלאומית“, הגיבה לפניות המורדים בהסתייגות. למחתרת זו היו יעדים משלה, ומגמת היהודים לפתוח בהתנגדות מיידית עמדה בניגוד למטרותיה. לפיכך, היא לא נעתרה בקלות לפניות העזרה שהונו אליה.
קושי אחר נבע מן ההחלטה על עיתוי המרד. כל כוח לוחם שואף, משיקולים אסטרטגיים, לפעול בעיתוי שהיה רצוי מבחינתו. בגטאות נוצר מצב שבו הגרמנים הם שהכתיבו ליהודים את מועד ההתקוממות. הלוחמים היהודים החליטו שלא לפתוח בפעולה מזוינת בגטו כל עוד לא פתחו הגרמנים בחיסול סופי של הקהילה. מאחר שהגירושים התבצעו בשלבים, קשה היה לדעת אם פעולת הגרמנים היא אכן סופית. הדבר הקשה מאוד על יכולת ההחלטה של הלוחמים.

מהלך המרד בגטו ורשה

מרד גטו ורשה. ב-18 בינואר 1943, פרץ השלב הראשון במרד, בעת שהגרמנים ביצעו אקציה. קבוצת יהודים שיועדו למשלוח פתחו באש על השומרים ונמלטו לפני העלייה לרכבות. חברי היודנראט לא שיתפו פעולה עם הגרמנים, והמשטרה המקומית לא הצליחה לכפות על היהודים לעלות לרכבות. במהלך חיפושי הגרמנים אחר הבורחים הם נתקלו באש מיושבי הגטו, הפתעתם מן האש הביאה לנסיגתם המהירה מן הגטו. ב-19 באפריל 1943, בערב פסח, נכנסו הגרמנים לגטו במטרה לחסלו, בראשם עמד גנרל האס אס והמשטרה יורגן שטרופ. הם נעזרו בכוח שריון ובחיל רגלים שמנה כ-2,000 לוחמים.

כאשר צעדו הגרמנים אל הגטו נתקלו בהתנגדות כבדה מצד הלוחמים אשר ירו בהם מחלונות הקומות העליונות של בתי המגורים שהתרוקנו מיושביהם. לוחמת הגרילה שבה השתמשו מגיני הגטו, הביאה ליתרון זמני של המגינים על הגרמנים, ואלו נאלצו לסגת ולהתארגן מחדש. בבוקר היום שלאחר מכן ניתן ללוחמים אולטימטום להניח את נשקם עד השעה עשר בבוקר. כוחות הואפן אס.אס. שהגיעו למקום נתקלו בהתנגדות כבדה. בשלב זה החלו הגרמנים להצית את בתי הגטו. פעולה זו הייתה היחידה שבכוחה היה להתגבר על ההתנגדות המזוינת בגטו. כאשר נמלטו הלוחמים מן הקומות העליונות הבוערות אל הבונקרים התת קרקעיים, כילתה השריפה שמעל את אספקת החמצן שמתחת, והפכה את הבונקרים למלכודות חנק. הגרמנים הזרימו גזים רעילים לתעלות הביוב, והיהודים שנאלצו לצאת מן המסתור נורו למוות.

הסיוע שקיבלו הלוחמים מן הפולנים שמחוץ לגטו היה מוגבל. הארמיה קריובה לא השתתפה בלחימה, ולמעט יוזמה מקומית של אחד מן הקצינים שתקף בראש אנשיו עמדה גרמנית ב-20 באפריל, היה היחס למרידה אדישות. הרדיו המחתרתי אשר שידר מלונדון, הודיע על ההתקוממות היהודית אך שבועיים לאחר פריצתה. אנשי הארמיה לודובה ביצעו מספר פעולות, ובמיוחד פעלו כנגד קוי התחבורה של הגרמנים אל הגטו, אך השפעת פעולות אלו הייתה מוגבלת, ונראה כי ערכן היה סימבולי בלבד.

הלחימה נמשכה מבית לבית עד ה-16 במאי. ב-8 במאי נהרגו אנילביץ' וחברי מפקדתו בבונקר שלהם, ברח' מילא 18, כשהם לוחמים עד הסוף, ואיש מהם לא נפל חי בידי הגרמנים. רבים שלחו יד בנפשם. כמה עשרות הצליחו להמלט אל "הצד הארי". ב-16 במאי 1943 הודיע הגנרל יורגן שטרופ כי "גטו ורשה איננו עוד".

יחודו/משמעותו של מרד ורשה

1. זה היה המרד העירוני הראשון ברחבי אירופה הכבושה בידי גרמניה.
חיסולו לקח שישה שבועות, והמרד הקרין על מקומות רבים אחרים באירופה.

2. ההכנות למרד – זה המרד המאורגן הראשון.
הארגון כלל הכנות של כל תושבי הגטו להתנגדות המזוינת, נחפרו בונקרים, תעלות קישור בינם, נאגר נשק, והוכנו חומרי לחימה מתוצרת עצמית.
בבונקרים נאגר מלאי מזון ותרופות.

3. הסכמה להתנגדות – כל תושבי הגטו לקחו בו חלק, גם אלה שלא לקחו חלק בפעולות צבאיות גילו התנגדות פיסית ולא נענו לקריאות הגרמנים לצאת ולהתייצב לסלקציה, ולשלוחם למחנה ההשמדה.
היודנראט בגטו איבד כל השפעה, וכל תושבי הגטו סרו למרותו של ארגון אי"ל בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.

4. המרד אמנם לא הצליח בתוצאותיו הסופיות, אך אפשר לרבים למצוא את מותם בכבוד, היו כאלה שלראשונה בתולדות חייהם ראו דם גרמני ניגר ברחובות הגטו.

חסידי אומות עולם (שתי דוגמאות לפחות).

כותרת הקישור לתצוגה== הגדרת המושג ==

מושג "חסידי אומות עולם" נטבע ע"י ארגון "יד ושם" במסגרת חוקי מדינת ישראל. מושג זה מציין אנשים לא יהודיים שסיכנו את חייהם להצלה ועזרה ליהודים ללא תמורה. ההצלה הייתה קולקטיבית או פרסונאלית

מניעים

מניעים לפעולתם של חסידי אומות העולם:

1)יחסי שכנות טובים בינם לבין היהודים לפני המלחמה.

2)דרך להביע מחאה נגד מעשי הנאצים.

3)אנושיות והומאניות – מניעים הומניטאריים של עזרה לאדם בצרה, באשר הוא אדם.

4)שליחות דתית – שמירת ערכי המוסר והאנושיות.

דפוסי עזרה והצלה

א)הסתרה – לדוגמא: במנזרים, בבתים פרטיים כמו סיפור משפחתה של אנה פרנק, באסמים, במרתפים וכו'.

ב)הברחה מעבר לגבול ללא תעודות מעבר תוך סיכון עצמי.

ג)זיוף תעודות, דוגמת סיפורו של ראול ולנברג, שהוזכר בנושא "צעדות המוות".

דוגמאות לחסידי אומות עולם

אוסקר שינדלר – תעשיין גרמני, תושב חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה (הרפתקן, שתיין ורדף נשים) למרות היותו חבר במפלגה הנאצית הוא ניצב מול זוועות השואה ובחר להציל יהודים. הוא הציל כ- 1,200 יהודים. לאחר כיבוש פולין ע"י הנאצים הוא רכש בית חרושת למוצרים צבאיים וכלי מטבח שהוחרם ממשפחה יהודית ליד קראקוב. הוא העסיק מאות יהודים וכך הציל אותם מגירוש. בשנת 1943 כאשר החלה האקציה בגטו קראקוב והוקם מחנה פלאשוב הוא הקים מפעל בפלאשוב שם הועסקו מאות יהודים והצילם. ב- 1944 קיבל רשות להקים מפעל בחבל הסודטים. הוא הצליח להעביר לשם את כל מאות הפועלים היהודים שעבדו אצלו בפולין. הוא העלה כמה מאות מעובדיו היהודים שהיו אמורים להישלח לאושוויץ על רכבת בקרונות לבהמות. כדי שהמבצע יצליח גנב שינדלר את טופס המשלוח וזייף אותו כאילו היהודים אמורים היו להגיע לעיירה נידחת בחבל הסודטים. הוא הביא רתכים ששחררו את היהודים מהקרונות ובמשך שלושה ימים דאגה אשתו לכל מחסורם, לאחר ששיכנה אותם במבנה הצמוד לבית החרושת. בבית החרושת קבלו תנאים טובים ושהו שם עד תום המלחמה.

ראול וולנברג – דיפלומט ואציל שוודי, ששהה בבודפשט בירת הונגריה ב- 1944 כנציג השגרירות ופעל להצלת כ- 200,000 יהודי הונגריה אשר נותרו שם. כנספח בשגרירות שוודיה הוא לחץ על ממשלת הונגריה שתאשר לו להעסיק 300 יהודים במחלקתו והסתיר יהודים בבתים מיוחדים שרכש למטרה זו. הוא יזם את הקמתו של גטו בינלאומי, שאכלס 33 אלף יהודים תחת חסותם של מדינות ניטרליות כ"אזרחים שוודים חדשים" והדפיס להם דרכוני חסות שוודים, שבעזרתם יכלו לצאת מתחום השלטון הנאצי. הוא דאג להקים מטבחים, בתי"ח, שירותים שונים ודאג להציל יהודים תוך סיכון מעמדו הדיפלומטי. כאשר ב- 1944 גורשו רבבות יהודי בודפשט לגבול אוסטריה במסגרת צעדות המוות הוא לווה במשאיות את ההולכים וחילק להם מזון ובגדים. בדרך זאת הציל 500 יהודים והחזירם לבודפשט. עם שחרור הונגריה הוא נאסר ע"י הסובייטים ומאז נעלמו עקבותיו. ב- 1957 הודו הרוסים כי מת בכלא מהתקף לב. ב- 1993 התברר כי נרצח בכלא.

ואדיסלאבה חומס - ...

יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי ישיר,נובמבר 1942-מאי 1943

נסיבות הכיבוש הנאצי ומטרתו

נסיבות הכיבוש הנאצי- פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה . בעלות הברית הגיעו למצרים וניצחו שם בקרב באל-עלמיין. הגרמנים והאיטלקים היו באותו הזמן בלוב וידעו כי תוניסיה היא ציר תחבורה (נמלי ים ונמלי תעופה) חשוב. בעקבות כך פלשה גרמניה לתוניסיה. מטרתה של גרמניה בעודה בתוניסיה היא העברה של כל יהודי תוניסיה אל "המזרח" כלומר להשמדה.

מדיניות הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה

סיכום זה דורש הרחבה! אנו מבקשים מהמשתמשים המבינים בתחום לעזור להרחיב את הסיכום.

לפרטים נוספים ראה סיכומונה:סיכומים הדורשים הרחבה. אין להוריד הודעה זו בלי אישור.

לאחר שגרמניה פלשה לתוניסיה היא החלה לגייס יהודים לעבודות כפייה, היא ביצעה מאסרים המוניים ופגעה במוסדות היהודיים. רכוש רב של היהודים הוחרם (אריזציה של רכוש כחלק מהמדיניות הנאצית שהופעלה גם בפולין) ואף הוטלו על היהודים מיסים כבדים.לטוניס נשלח נציג מיוחד מטעם הס"ס-ולטר ראוף. ראשי הקהילה היהודית נעצרו אך שוחררו לאחר מספר ימים בעקבות התערבות המושל הצרפתי. בוטל ועד הקהילה ובמקומו הוקם ועד חדש שהוטל עליו לגייס 2000 יהודים לעבודות כפייה. לאחר שהועד לא הצליח לעמוד במכסה פתחו הגרמנים במעצרים המוניים של יהודים. כ4000- 5000 יהודים נלקחו למחנות עבודה.התנאים במחנות העבודה היו קשים מאוד,היהודים סבלו ממכות והשפלות נוסף לעבודה הקשה בשדות פתוחים שהיו חסרי שירותים בסיסיים. השמירה על המחנות הופקדה בידי חיילים גרמנים, איטלקים וצרפתיים. הנאצים החרימו רכוש רב של יהודים.קנסות הוטלו על הקהילה היהודית ,יהודים נחטפו מבתיהם והוכו . הגרמנים עצרו כ-20 פעילים פוליטיים ושלחו אותם למחנות השמדה באירופה ושם הם נרצחו. הפתרון הסופי לא יושם במלואו בתוניסיה בגלל סיבות וגורמים הקשורים למיקומה הגיאוגרפי של תוניסיה,המרחק שלה ממערך התחבורה של הרייך וניתוקה ממוקדי ההשמדה. הגרמנים לא סמכו על האוכלוסייה המוסלמית המקומית שתשתף איתם פעולה בתוכניות ההשמדה ולא הצליחו להקים תשתית פוליטית ותעמולתית מתאימה.

*הסיכום נלקח מסיכום שנערך על ידי מורים מבית הספר התיכון הרצוג בכפר סבא

עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות (הצרפתית והאיטלקית) ליהודים

המושלים המקומיים גילו יחס אוהד אל היהודים ובמקרים רבים לא הוציאו אל הפועל את דרישות הגרמנים או שעשו את הוראות הגרמנים באופן חלקי. האיטלקים דרשו ממשלת גרמניה שלא תפעיל את חוקי הגזע כלפי יהודי תוניסיה בעלי אזרחות איטלקית