על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מלכים ב' פרק י"ז - גלות ממלכת ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==='מלכים ב' - פרק י"ז - חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים. (722 לפנה"ס)== | |||
| שורה 38: | שורה 21: | ||
התנ"ך, ובעקבותיו המסורת היהודית, נוטעים את הרושם כי בגלות שומרון גלו כל עשרת השבטים לאי-שם, ומאז ועד היום איש לא יודע את מקום המצאם. זהו גם המקור לכל אותן אגדות על עשרת השבטים, הנמצאים מעבר להרי החושך. אחת האגדות מספרת כי הגולים יושבים מעבר לנהר הסמבטיון. הנהר גועש וקוצף במשך כל ימות השבוע ואינו ניתן למעבר. רק בשבת הוא נח מזעפו, אך אז, כמובן אי אפשר לחצותו בגלל קדושת היום. | התנ"ך, ובעקבותיו המסורת היהודית, נוטעים את הרושם כי בגלות שומרון גלו כל עשרת השבטים לאי-שם, ומאז ועד היום איש לא יודע את מקום המצאם. זהו גם המקור לכל אותן אגדות על עשרת השבטים, הנמצאים מעבר להרי החושך. אחת האגדות מספרת כי הגולים יושבים מעבר לנהר הסמבטיון. הנהר גועש וקוצף במשך כל ימות השבוע ואינו ניתן למעבר. רק בשבת הוא נח מזעפו, אך אז, כמובן אי אפשר לחצותו בגלל קדושת היום. | ||
גרסה מ־17:36, 4 במאי 2008
='מלכים ב' - פרק י"ז - חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים. (722 לפנה"ס)
פרק י"ז
כאמור, מלך אשור מגלה כי הושע, מלך ישראל, קשר נגדו קשר. הוא עלה על שומרון, צר עליה שלוש שנים, עד שהעיר נפלה בגלל הרעב והצמא. חורבן שומרון גרם לחיסולה המוחלט של ממלכת ישראל, מבחינה לאומית ומדינית ולהפיכתה לפרובינציה אשורית. תוצאות חמורות אלה הטרידו רבות את הדורות הבאים, וספר מלכים בא, בין היתר, לענות על השאלה מדוע חרבה שומרון, והוא עושה זאת בדרכו הוא.
נפילת ממלכת ישראל הביאה להחלשה מיידית גם של ממלכת יהודה, זאת היות ובמרוצת 200 שנות קיומה עמדה הממלכה הצפונית במרכז הזירה המדינית, והיא אשר ספגה את מכותיהן של ארם וסוריה, והייתה מעין חיץ ומגן לממלכת יהודה.
הסקירה ההיסטורית, המתחילה בפסוק 7 , מפרטת את הסיבות לחורבן ממלכת ישראל. אין היא כורכת אותו בהתמודדות בין כוחות בלתי שווים במזרח, ולא בנטיות הכיבוש וההתפשטות של אשור, ואפילו לא במרד הכושל של הושע בן אלה, אלא בהתנהגות הדתית הקלוקלת. בני ישראל הלכו בדרך הכנענים, עבדו את אליליהם ובנו במות לעבודה זרה בכל ערי הארץ. הם לא שעו לאזהרות הנביאים, שנשלחו על-ידי ה', וחטאיהם הלכו והחריפו עד שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא להענישם בהחרבת שומרון והגליית חלק מתושביה.
לאחר ההגליה הפכה הארץ רובה לשממה, וחיות טרף (אריות) התרבו בה והתקיפו את התושבים. אלה, וכן גם שליטי אשור, חשבו כי הדבר הוא עונש על הימנעות מעבודת אלוהי המקום, ולכן הביאו האשורים כהן ישראלי לבית-אל, כדי ללמד את תושבי הארץ החדשים את עבודת ה'.
השומרונים
התנ"ך, ובעקבותיו המסורת היהודית, נוטעים את הרושם כי בגלות שומרון גלו כל עשרת השבטים לאי-שם, ומאז ועד היום איש לא יודע את מקום המצאם. זהו גם המקור לכל אותן אגדות על עשרת השבטים, הנמצאים מעבר להרי החושך. אחת האגדות מספרת כי הגולים יושבים מעבר לנהר הסמבטיון. הנהר גועש וקוצף במשך כל ימות השבוע ואינו ניתן למעבר. רק בשבת הוא נח מזעפו, אך אז, כמובן אי אפשר לחצותו בגלל קדושת היום.