תוכנית ד' והניצחון על ערביי ארץ ישראל

תקציר: תוכנית ד' הייתה תוכנית שהוכנה על ידי ההגנה במרץ 1948, כהכנה למלחמת העצמאות. הרעיון שמאחורי תוכנית זו היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית להתקפית.

מטרתה של התוכנית הייתה לערוך שינויים בהיערכות כוחות ההגנה וליטול את היוזמה מידי הערבים. במסגרת תוכנית ד' נערכו שינויים ארגוניים במטה ההגנה ומעבר לחטיבות ולפיקודים. מבחינה מבצעית הוחלט לנסות ולהשתלט על כל האזורים שנועדו להכלל במדינה היהודית עפ"י תוכנית החלוקה של האו"ם, כולל יישובים ערביים שנכללו בשטח זה. כמו כן השתלטות על הערים המעורבות, כיבוש משלטים לאורך צירי תחבורה וכפרים ערביים שישבו על צירי התחבורה, תפיסת תחנות משטרה בריטיות שפונו לפני שהערבים ישתלטו עליהן וביצור יישובים.

---

תוכנית ד' מתבצעת בחזיתות שונות: חזית ירושלים והפרוזדור, חזית הצפון, חזית המרכז וחזית הדרום במסגרתן מתקיימים גם מבצעים בערים המעורבות.

למעשה מבצע נחשון לא נכלל במסגרת תוכנית ד' אבל יישם את התפיסה המרכזית המונחת בבסיס התוכנית.

במקביל למבצע נחשון, ולא ביוזמת ההגנה התנהלו:

קרבות של "צבא ההצלה" שניסו לכבוש בצפון הארץ

קרבות משמר העמק. 4.4-12.4

קיבוץ משמר העמק שוכן 4 ק"מ מדרום ליוקנעם על הכביש למגידו. בקבוץ היו 600 איש מחציתם ילדים.

קאוקג'י מפקד צבא ההצלה באזור פתח בהתקפה על הקבוץ במטרה לכבוש יישוב יהודי. כיבוש משמר העמק היה מאפשר לערבים שליטה על הכביש המוביל ליגור ולשלוט על התחבורה מהשרון לצפון הארץ.

ההתקפה על הקבוץ החלה ב- 4.4.48 לפנות ערב. בלילה הגיעה תגברת של 100 לוחמי חי"ש(יחידות השדה). ולמחרת נמשכה ההתקפה הערבית. הבריטים הציעו הפסקת אש ל-24 שעות, כדי לפנות את הנשים והילדים מהמקום. ההפוגה נוצלה לפינוי פצועים,נשים וילדים אבל, גם אפשרה לכוחות ההגנה להתארגן מחדש. לקבוץ הגיעו 50 פועלי סולל בונה לסייע בפעולות ביצור היישוב. וגדוד פלמ"ח ושתי פלוגות בפיקודו של דן לרנר לעזרת המגינים בישוב.

קאוקג'י בקש להאריך את הפסקת האש כדי לשלוח כוחות סיוע ללוחמים הערבים שנלחמו בחזית ירושלים נגד מבצע נחשון, אך נענה בסירוב.

ב-8.4 החלה ההתקפה בתגבורת של כוחות מחטיבות "כרמלי" ו"אלכסנדרוני". בקרב שנמשך 13 שעות כבשו כוחותינו את מרבית הישובים הערביים והמשלטים סביב משמר העמק, יוקנעם,עין השופט,דליה וגלעד. כוחות קאוקג'י נאלצו לפנות את השטח ולסגת לג'נין. נסיגת צבא ההצלה מהווה ניצחון חשוב לכוחות ההגנה הן בשליטה בשטח והן מוראלית.

קרבות רמת יוחנן והברית עם הדרוזים 12.4 – 16.4

הישוב נמצא 10 ק"מ מזרחית מחיפה. כשההתקפה על משמר העמק לא הצליחה דרש קאוקג'י מהמפקד הדרוזי בשפרעם לחוש לעזרתו. המפקד הדרוזי שכיב והאב בן 60 היה קצין בצבא הסורי והגיע לשפרעם עם 100 חיילים דרוזים שכירים מהר הלבנון. הם קיוו לכבוש את רמת יוחנן ובעקבות הכיבוש להשתלט על כביש חיפה יגור, לתפוס את בתי הזיקוק ולהשתלט על מלאי הדלק במקום.

בהתנגשות הראשונה בין הכוחות הדרוזים ואנשי חטיבת "כרמלי" הצליחו הדרוזים להדוף את כוחות ההגנה. אל הכוחות הגיעה תגבור נוספת והוחלט לכבוש שני כפרים ערביים שהוחזקו בידי הדרוזים. בקרב נהרגו 6 מלוחמי ההגנה ולדרוזים היו מאות הרוגים ופצועים.

במהלך הקרבות נעשו ניסיונות תווך של נכבדים דרוזים ולאחר המפלה ברמת יוחנן החלו הדרוזים לשתף פעולה עם כוחותינו ומאוחר יותר השתלבו בצה"ל.

לאחר הקרבות במשמר העמק ורמת יוחנן החלו בביצוע של תוכנית ד' . הוצאה לפועל של התוכנית ביוזמת כוחות ההגנה. בשלב הראשון הוחלט להשתלט על הערים המעורבות:

מבצעי תוכנית ד'

כיבוש טבריה 8.4 – 18.4

טבריה הייתה העיר המעורבת הראשונה שנכבשה על –ידי כוחותינו. ישבו בה 6400 יהודים ו-2000 ערבים. רוב הישוב היהודי ישב על רכס ההר וחלקו בעיר התחתית העתיקה. בדרך כלל נשמרו יחסים טובים בין היהודים והערבים בעיר התחתית, אבל במרץ 48 החלו הערבים לתקוף את התחבורה היהודית וחסמו את הדרך ליישובי הגליל העליון וליישובי מזרח הכנרת.

ב-8.4 הותקפה השכונה היהודית בעיר התחתית. השכונה פונתה ובמקומם נכנסו 2 כתות מחטיבת "גולני". הלוחמים נותקו ושמרו על קשר רק בשחייה.
ב-13.4 הגיעה תגבורת של 20 לוחמים נוספים ופלוגה של הפלמ"ח.

ב-18/4 החלה המתקפה. הלוחמים ביתרו את השכונה הערבית לשניים עם כיבוש מלון טבריה נכנעו ערביי העיר והם פונו באמצעות הצבא הבריטי.

לאחר כיבוש טבריה פנו כוחותינו לכיבוש חיפה.

כיבוש חיפה 22.4 – 23.4

הפעילות הצבאית החלה לאחר הודעתו של הגנרל סטוקוול (מפקד הצבא הבריטי באזור חיפה) על פינוי הכוחות הבריטים מהאזור.

התוכנית לכיבוש העיר הייתה בנויה על ביתור חיפה הערבית לשני חלקים.

נקודה ראשונה שעליה השתלטה היא "בית הנג'אדה" שליד גשר רושמיה , בניין ששלט על הכניסה המזרחית לעיר. בהתקפה השתמשו הכוחות בפעם הראשונה בדווידקה שקולות הפיצוץ שלה זרעו פחד ובהלה.

נקודה שנייה שנכבשה הייתה שכונת חליסה שבנווה שאנן. אנשי ההגנה דרדרו חביות מלאות חומר נפץ במורד הכבישים היורדים לשכונות הערביות שהתפוצצו ברעש מחריד ומפחיד.

הערבים החלו להימלט, חלקם מהיבשה לשכונה הגרמנית וממנה אל נצרת וחלקם פונו לנמל ודרך הים ברחו לעכו וללבנון.

ב-22.4 דרשה ההגנה את כניעת הערבים שנשארו בחיפה והובטח להם שוויון זכויות. הערבים שנועצו בוועד הערבי העליון סרבו ורובם יצאו מהעיר . רק 3000 ערבים ברובם נוצרים נשארו בואדי ניסנס(שכונה בחיפה).

בקרבות לכיבוש חיפה נפלו 21 לוחמים מחטיבת "כרמלי" שהתפנתה לאחר הקרב לפעולות באזורים אחרים.

ההשתלטות על חיפה הייתה משמעותית ביותר בעיקר עקב השליטה על נמל חיפה שעבר לידנו לאחר הפינוי הבריטי.

העיר המעורבת הבאה שנכבשה הייתה יפו.

כיבוש יפו - מבצע "חמץ"

יפו הייתה איום מתמיד על תל-אביב ולכן, כוחות ההגנה תכננו את מבצע "חמץ" לכיבוש יפו לאחר הפינוי הבריטי.

למבצע היו שתי מטרות:
1. לכתר את יפו הערבית.
2. לפנות את הדרך המובילה לשדה התעופה לוד.

הפעולה תוכננה לחול המועד פסח, אך הוקדמה לאחר שניסיון מוקדם של האצ"ל לכבוש את העיר נכשל.

ב-25.4 החלו כוחות של האצ"ל לתקוף את שכונת מנשיה ויעדים מבוצרים שהוחזקו על-ידי חיילים: עירקים, סודנים ואנשי לגיון ירדנים.

ב-26.4 הבריטים לקחו על עצמם את הגנת יפו ותקפו, בעזרת כוחות שהגיעו ממלטה ומקפריסין, את כוחות האצ"ל ודרשו מהם להיכנע.

ב-26.4 נחתם הסכם בין מפקדי כוח אצ"ל לבין אנשי ההגנה לשיתוף פעולה תחת פיקוד של ההגנה.

ב-27.4 התקדמו כוחות האצ"ל והגיעו עד לים, תוך ניתוק שכונת מנשיה משאר השכונות הערביות. אלפי ערבים החלו לברוח והבריטים הפגיזו שכונות בתל-אביב.

בלילה שבין ה-27.4-28.4 החלה ההגנה בביצוע מבצע "חמץ". כוחות: קרייתי, אלכסנדרוני וגבעתי תקפו את כפר סאלאמה, אבו-כביר וג'בליה, כבשו את מחנה תל-השומר ואת הכפרים חירייה ושאקיא (אור יהודה). ניסיון לכבוש את תל-גיבורים נכשל ו-33 לוחמי גבעתי נהרגו.

ב- 29.4 נכבשו כפר סאלמה ויאזור וכוחות אצ"ל הפגיזו את יפו עד שכותרה מכל עבריה ונכנעה.

• ביפו ישבו כ-90 אלף ערבים ורובם ברחו דרך הים ללבנון, לעזה ודרך מקווה ישראל ומבית דגן לרמלה שנותר רק 5,000 ערבים ביפו.

כיבוש צפת - מבצע "יפתח"

בצפת ישבו 12000 ערבים ו-2000 יהודים.
ב-7.5 החלו תותחי כוחות ההצלה לצלוף מהר מירון על הרובע היהודי בצפת. אל צבא ההצלה הצטרפה פלוגה סורית כתגבורת.

לכוחות ההגנה הביאו נשק כבד: 3 "פיאטים", דווידקות ו"פרעושים.

ב-11.5 החלה התקפה משולבת על ה"מצודה", בית הספר "שלוה" בו התבצר כוח עיראקי והמשטרה העירונית שכ - 100 מתנדבים לבנוניים הגנו עליה.

לאחר התקפה קשה השתלטו כוחות ההגנה על שלוש המטרות והשתלטו על העיר וכל 12000 התושבים הערבים עזבו את העיר. עם כיבוש צפת חודש קשר התחבורה עם הגליל העליון.

בעקבות מבצע יפתח בוצע מבצע "מטאטא"

גדוד מחטיבת יפתח השתלט על השטח שבין כביש ראש פינה לבין הירדן, ועל כל ריכוזי הבדואים שישבו במקום ורובם נמלטו לסוריה. בעקבות המבצע חודש הקשר לגליל העליון.

במסגרת המבצעים נעשו שלושה ניסיונות להשתלט על מצודת נבי יושע ללא הצלחה 28 לוחמים נהרגו, ואחד מהם יזהר ערמוני זכה לאחר מותו באות "גיבור ישראל" על אומץ לבו בקרב. על שמם נקראה משטרת נבי יושע בשם "מצודת כח"

בהמשך למבצע יפתח ומטאטא כבשו כוחות ההגנה את: משטרת צמח, העיר הערבית בית שאן ופרסו כוחות סביב קבוץ גשר שהותקף על-ידי הלגיון הירדני.

מבצע "בן עמי"

מטרת המבצע הייתה לפרוץ את המצור שניתק את יחיעם, חניתה, אילון ומצובה בגליל המערבי ולהעביר שיירת אספקה ולוחמים ליחיעם.
נהרייה עוד לפני ה- 15.5 פתחה את הדרך ליישובי הגליל המערבי. המבצע נקרא על שמו של בן עמי פכטר(מפקד שיירת יחיעם שנפל עם מגיני השיירה).

ב- 13.5 יצאה שיירה עם מזון ולוחמים מחיפה לכיוון נהרייה. במקביל יחידה של ההגנה יצאה דרך הים,לכבוש את גבעת נפוליאון ששלטה על הדרך. הגבעה נכבשה והשיירה המשיכה לנהרייה.

כיבוש עכו

לאחר העברת השיירה לנהרייה החליט מפקד יחידת "כרמלי" להמשיך על אף עייפות לוחמיו ולכבוש את עכו שנשארה המכשול האחרון באזור שלא נכבש. ב- 17.5 הופגזה משטרת עכו מגבעת נפוליאון וערביי עכו נקראו להיכנע לאחר קרב ממושך נכבש מבצר עכו והעיר נפלה בידי כוחות ההגנה וההשתלטות על הגליל המערבי הושלמה.

המאבק בתוך ירושלים:

מטרות המבצע

1. לכבוש את הכפר נבי סמואל ששלט על צפון ירושלים, ולהתחבר לשכונות נווה יעקב ועטרות.

2. לכבוש את שייח ג'ארח ולפתוח את הדרך להר הצופים

3. לכבוש את שכונת קטמון וליצור בכך רצף טריטוריאלי בתוך העיר.

--

1. כוח של חטיבת "הראל" כבש את בית איכסה ואת שועפאט, אך לא הצליח לכבוש את נבי סמואל.

2. שכונת שייח ג'ראח נכבשה על-ידי כוחותינו אך הבריטים הפגיזו את הכוח שנאלץ לסגת.

• (כשלון המבצע גרם לבן גוריון לצאת בעצמו במטוס לירושלים לבדוק את המצב בחזית ולהאשים את ישראל גלילי (מפקד ההגנה) במחדלים.)

3. ב-27.4 יצא גדוד פלמ"ח לכבוש את שכונת קטמון ונאלץ לסגת. לאחר יומיים נעשה ניסיון נוסף ונכבש מנזר סן סימון שעליו הגנו כוחות עיראקיים של צבא ההצלה.

4. לערבים הגיעה תגבורת של הלגיון ולוחמי הפלמ"ח הגיעה תגבורת של לוחמי עציוני, הערבים החלו להמלט מהשכונה שנכבשה על-ידי כוחותינו, שכבשו גם את השכונה היוונית, את מקור חיים ואת השכונה הגרמנית. במהלך המבצע נהרגו 18 לוחמים.

5. ב- 30.4 הגיעו 2 מחלקות להר הצופים, אך לא הצליחו להשלים רצף טריטוריאלי את ההר.

מבצע קלשון

מפקד המבצע דוד שאלתיאל תכנן את המבצע שפעל בשלושה כיוונים

1.השתלטות כוח אצ"ל על שייח ג'ארח ובית הספר לשוטרים

2, השתלטות על בניין הדואר ומגרש הרוסים, מלון המלך דוד ובניין איגוד צעירי הנוצרים(ימק"א).

3. השתלטות על שכונת טלביה ובקעה.

המבצע הסתיים בהצלחה ערב הפלישה.

בנגב

הישובים בדרום היו צעירים שקיבלו מימון בדר"כ מחו"ל.
.
.
.
נמצאה דרך עפר עוקפת באזור גברעם שאפשרה מעבר שיירות לנגב, במסגרת מבצע אברהם הקימו שני גדודי פלמ"ח את ברור חייל נקודה חשובה על דרכי התחבורה באזור, במבצע ברק נכבשו 5 כפרים בין רחובות לבאר טוביה.

תוצאות תכנית ד'

1. ביצוע התוכנית הסתיים ברובו בהצלחה, הושג רצף טריטוריאלי בין חלקי הישוב היהודי,ממטולה בצפון ועד הנגב.ירושלים העברית הושג רצף בין השכונות הערים המעורבות וחלק מהערים הערביות עברו לשליטת הישוב היהודי. בכך הושג נכס איסטרטגי חשוב של הישוב היהודי.

2. כ-600,000 פליטים פלשתינאים נעקרו ממקומם במהלך מלחמת העצמאות עד הפינוי הבריטי.

3. ארגון ההגנה הוכיח את הפוטנציאל הצבאי בישוב היהודי, ושינתה מיסודו את מצבו של הישוב היהודי שנראה היה כעומד להתמוטט בסוף חודש מרץ 48.