פנים אחרות / ש"י עגנון

הדמויות בפתיחה

טוני - האשה לשעבר
הרטמן - הבעל לשעבר
סווירש - החבר של טוני
טנצר - חבר נוסף של טוני

על טוני מסופר שהיו לה עיניים חמות ולחות המעידות שהיא לא לקחה בקלות את הגט. ישנה מיטונימיה של השורש ח.ו.מ. בתיאור של טוני. המיטונימיה יוצרת דמות של אישה חמה.

הפירוש של השם הרטמן הוא איש קשה. הפירוש מתקשר לתיאור של עיניו הקשות. התיאור מעיד על היותו איש קשה.
טוני והרטמן מקבלים את הגירושים בצורה רצינית.

הפירוש של השם טנצר הוא רקדן. הפירוש של השם סווירש הוא צרצר. טנצר וסוורש הם חבריה של טוני החל מתחילת הנישואין. טנצר וסווירש מורידים את עפעפיהם כדי להסתיר את השמחה אך לא מצליחים. שמחתם עומדת בניגוד לעצב של טוני והרטמן. הדמויות של טנצר ושל סווירש מדגישות את הכאב של טוני ושל הרטמן דרך הניגוד ואת העובדה שטוני והרטמן לוקחים את החיים ברצינות.

היציאה מבית הדין

הסיפור פותח ביציאתה של טוני הרטמן מבית הדין וגיטה בידה. מדובר על נישואין שכשלו. המשך הסיפור הוא בשני מישורים: האחד - אירועי ההווה, והשני - אירועי העבר. יש פלאשבק לכל מה שהוביל לניקור, לניתוק, ולגירושים. מעורבות הגיבורים היא שכלית-רפלקטיבית, הגיבורים מנתחים את מה שקרה. בהווה זה מסייע להם להבין את מה שקרה וגורם להם להיות שוב מעורבים רגשית. הפתיחה רומזת שהקשרים הנפשיים ביניהם בעבר אל נותקו הם אינם אדישים זה לזו. כשהרטמן יצא מבית הדין וראה את טוני עם סווירש וטנצר, הוא שואל אותה "עם ההם את הולכת?" והיא לא אומרת לו שהיא חופשייה ושהיא יכולה ללכת עם מי שהיא רוצה, אלא שואלת "אי אתה רוצה?". הוא עונה לה "אל תלכי עמהם" הוא עדיין מדבר כאילו היא אשתו ואכפת לו עם מי היא הולכת. עמידתה של טוני אומרת "התבונן עלי אם יכולה אני ללכת יחידה". מתוך דבריה אפשר להבין שאולי בעלה לא התבונן בה כראוי במשך שנות נישואיהם, ולא היה איתה מספיק, לא היה הרבה בחברתה ולכן נזקקה לידידים אפילו קלי-דעת כמו סווירש וטנצר. שניהם מנסים להפיק תועלת מגירושיה של טוני ומהווים ניגוד להרטמן, וכן משמשים כדמויות נגד לבני הזוג. הם ליצנים, מתנהגים בקלילות, מתלוצצצים, לוקחים את החיים בקלות ובעלי בטחון עצמי. טוני ומיכאל רציניים בעלי רגשות עמוקים עצובים, נתונים במבוכה ולוקחים את החיים ברצינות.

מבוכה ועצב לאחר היציאה

טוני ומיכאל נמצאים לבד כמעט לאורך כל הסיפור. הם הולכים יחד, משוחחים ומעלים זכרונות מחיי הנישואין, וחושפים את הסיבות לכישלונם. הדברים לא נאמרים בבית-אחת אלא נחשפים בתהליך איטי וארוך תוך כדי כאב, עצב ומבוכה. ההרגשה הכבדה של שניהם משתקפת גם בסביבתם "רוח עמומה הייתה שרויה על הרחוב ועמימות טרושה פעתה מבין אבניו", "החלונות הציצו מתוך כותלי הבתים זרים לעצמם וזרים לבתים". ההרגשה הקשה מתרככת ע"י זכרון זתי הבנות ביאטא בת ה- 9 ורינאטא בת ה- 7, אבל גם בזכרון זה יש משהו עצוב. מיכאל נזכר בעיני הבת הגדולה שהשחירו מעצב ומיגון כשראתה בפעם הראשונה את ההורים רביםץ הרגשה שניה שמלווה אותם היא של מבוכה. היא באה לידי ביטוי אצל מיכאל בתנועותיו: מסיר כובע, מנגב מצחו,מנגב את הכובע וחובש אותו. תינוקת של מוכרת פרחים מוציאה אותם מהמבוכה וגורמת לשינוי בהרגשה של שניהם. אצל טוני רגשות של חיבה, יש חיוך נוגה על שפתיה, אצל הרטמן היא גורמת לפתיחות והוא מתחיל לספר על עסקיו, בתחילה בצורה מבובלת ולאחר שמרגיש את תמיכת של טוני חזר וסיפר הכל לפי הסדר. בפעם הראשונה גורמי הגירושין מובנים טוב יותר לשני בני הזוג ולקוראים. הרטמן לא שיתף את אשתו בבעיותיו הכספיות והעסקיות והן גרמו לו רוגז, עצבונות וכעס שהביא עמו הביתה. העסקים נכנסו לביתו, הוא התחיל לעבוד גם בבית ולא היה לא זמן וסבלנות להיות עם אשתו ולאט לאט הוא מתרחק ממנה - כמעט שלא ראה אותה והביט בה.
"אביו לא הנחיל לו ממון"
"אשתו לא הכניסה לו נדוניה"
"כל שסיגל לו בעבודתו שעבד"
הוא מתייחס לנישואים כאל עסק. כשהיה רווק עבד קשה ולא הייתה לו קורת-רוח וחשב שאם יתחתן ימצא קורת רוח מביתו. אבל אחר כך הלכו ופחתו צפיותיו ותקוותיו, התחיל להרגיש זר בביתו והתחיל להתרחק עוד יותר מטוני. הוא הרבה לו חברים והרגיש שהם מתעניינים בטוני יותר מאשר בו. הוא ניסה לקרוא ספרים שמעניינים אותה, עך אהבות ורגשות, אך הספרים אינם מוצאים חן בעיניו, וערכה של טוני יורד בעיניו. הבדידות הולכת וגוברת, הוא החל לעשן ולקנא בטוני ועשן הסיגריות מפריד ביניהם. עגנון משתמש במינוח פרקמטיה (=עסקים). בפרקי אבות כתוב: "אל תרבה שיחה עם האישה באישתו אמרו קל וחומר באשת חברו". המסר בסיפור זה יוצא כנגד תפיסת חז"ל ולמעשה עגנון רואה את שורש הרע ביחסים ביניהם בניתוק הקשר ובאי-השיתוף שבשתיקה בין השניים. בעצם, אומר עגנון להרטמן חבל שלא הייתה לך אמונה בהבנתה ומעשיותה של טוני. תהליך ההדרדרות מומחש במתארי-זמן החוזרים כמה פעמים. "בראשונה, משעברו הימים, התחיל, תחילה, אחר-כך, לבסוף". כל חוליה או תיאור מהווה תיאור תמציתי של התרחקות והסתגרות. העישון המופרז הואר סימן להסתגרות, עצבנות והתבודדות. אחר כך מתחילה קינאה שמחריפה והולכת עד שהוא נעשה אדיש, "לימים נתרגל בדבר", "עד שנתמעטה בעיניו".

תפקידה של טוני

טוני מופנת ושומעת הרבה, רואה הרבה אבל מדברת מעט. טוני מסייעת למיכאל להפתח, לדבר להתוודות ותוך כדי זה להשתנות בכוח האזנה הפעילה שלה, מבטיה וחיוכה, וכן אישיותה הרגישה והעדינה. המספר, האוהב את טוני, מדבר בעדה ומראה שהיא הגורמת העיקרית לתהליך הריפוי.
הפרק הראשון מסתיים במדרגת היחסים הנמוכה ביותר ביניהם.

החלום

המקום: ברלין
דמויות: הדובר - הרטמן

זיסנשטיין - חברו

עוד בחור - היה עם זיסנשטיין

הרטמן	זיסנשטיין	החבר
נמצא בברלין. בד"כ שמח לחברתו של זיסנשטיין. באותו יום לא שמח לביקורו. התחיל מיד לשנוא את החבר. אומר לזיסנשטיין שיש דירה נאה בעיר אחרת. הולך עם זיסנשטיין לדירה. האישיות של חיי היום-יום. האישיות של מה שהוא חייב לעשות.	מבקר את הרטמן. חזר מאפריקה. אומר שאם היה מוצא דירה נאה כמו של הרטמן היה שוכר אותה. בנוסף הוא אומר שהוא עייף ממלונות. רוצה ללכת לדירה ומיד. מייעץ להרטמן לא לשכור את הדירה כאשר הגיעו אליה. מייצג את הדמות ההרפתקנית.	כשנכנס השניא עצמו על הרטמן. כנראה שנסע עם זיסנשטיין במסעותיו. הולך לבעלת הבית. מייצג את האישיות שהרטמן הפך להיות אחר נישואיו - לא סימפטית.

שלוש הדמויות מייצגות למעשה את הפנים השונות של הרטמן, של החלקים השונים באישיותו. הדירה מייצגת את חיי הנישואים של הרטמן. החיפוש אחרי דירה חדשה מייצג את הגירושים. התנור מייצג את החום בחיי הנישואים של הרטמן וטוני. כמו שזיסנשטיין לא ראה את התנור, כך הרטמן לא ראה את האהבה בנישואין עם טוני. הרטמן סגר את עצמו עם העבודה בחדר ללא התנור, ללא האהבה. האהבה בנישואים הייתה קיימת תמיד אך הוא התבודד ממנה. החלנות בחדר העבודה מסמלים את זה שוא פנה החוצה מהנישואים ולא התעניין בהם.

בעלת הבית מסמלת את טוני. כמו לטוני יש לה פגמים. בהתחלה הוא ראה רק את הפגמים אצל טוני וכעת הוא מסתכל על התמונה הגדולה. בעלת הבית איננה בעלת מום, הילוכה הוא כריקוד ויש שמחה בעיניה. התיאור בסוף של בעלת הבית כמושכת משקף את התהליך שהרטמן עובר: רק כעת הוא רואה את יופיה של טוני.

בסוף הוא אומר שהוא רוצה לברוח מהקור כמו שבמציאות הוא רוצה לחזור אל האהבה.

תפקיד החלום

1. השהיית העלילה כדי להרוויח זמן ואולי לאחר בכוונה את התחבורה הציבורית
2. להוסיף פרטים על היחס המשתנה של מיכאל לטוני.
3. לחדש את מוטיביציה של טוני להתעניין בדבריו של מיכאל.
4. לפתוח פתח לווידוי, להגיד את רגשותיו כי קל יותר לעשות זאת דרך חלום.
5. עוד אמצעי כדי לשכנע את טוני באמיתות רגשותיו כיוון שהחלומות באים מתת-המודע.
6. אמצעי נוסף להכניס אירוטיקה ליחסים בין שניהם.

לעגנון יש ספר בשם "אורח נטה ללון". בספר זה הוא מזכיר את גיבורי הסיפור "פנים אחרות" ורומז שם שמיכאל הרטמן הצליח להחזיר את טוני "מה שארע להרטמן ארע לך. הרטמן זה, מיהו? אמרתי לו: אדם אחד יש, הרטמן שמו, יום אחד נתן גט לאישתו וכשיצאו מבית הרב נכנסה בו אהבתה והחזירה" (מתוך "אורח נטה ללון" מאת ש"י עגנון).

סיכום

דווקא אחרי הגט, לקראת סיום הפרק הראשון כתוב "הביט וראה אותה בדרך שלא הביטו בה ולא ראה אותה ימים הרבה". מכאן מבינים את שם הסיפור "פנים אחרות" ואפשר לפרש זאת מכמה בחינות:

1. עיניה ופניה של טוני נראים בעיניו כפנים חדשות, אחרות. חל בו שינוי וכשהוא מסתכל עכשיו עליה היא נראית מושכת בעיניו ולכן הוא רואה שאפשר לדבר איתה על עסקיו ושעצם הקשבתה תורמת לו להבין דברים טוב יותר.
2. גם הרטמן נרא עכשיו לטוני בפנים אחרות. היא מבינה את הסיבות לכעסו, רוגזו, והתבודדותו.
3. מיכאל הרטמן רואה את עצמו מחדש בפנים אחרות: "ראה פתאום את ענייניו בדרך שלא ראה אותם מקודם". אולי אם היה מביט לעיניה ומשתף אותה בבעיותיו לא היו יחסיהם מדרדרים.
4. משמעות הביטוי "פנים אחרות" ביידיש הוא "משמעות אחרת".

בסיום הסיפור נוצרת זירמה רגשית הדדית בין בני הזוג שלא הייתה הרבה שנים בנישואייהם. יש ביניהם הבנה, חיבה, הזדהות, קרבה נפשית ומשיכה פיזית. גם לטוני יש חלק בהדרדרות היחסים. אולי לא עשתה מספיק כדי להפנות את תשומת לבו אליה. גם היא התייאשה ונסחפה לעולמה ולידידיה. לאורך הסיפור משתנה הדמות המרכזית מהרטמן למיכאל. הדבר בא לידי ביטוי בשורה של "פתיחות" המשובצות במהלך הסיפור"

1. "הרטמן תלה עיניו בחלון שנפתח לעומתו"
2. "אלא שבאותה שעה נפתח לבו..."
3. "הרטמן פתח באמצע הדברים... ומוציא מן הפה ממה שלבו מלא"
4. הביט בה וראה אותה בדרך שלא הביט בה ולא ראה אותה ימים הרבה" כלומר נפתחו עיניו.

סיום הסיפור

ביסום נשזרים עיקרי המוטיבים והסמלים באי-סדר המוחו של אדם עייף. הפרטים מתערבבים כמו בחלום. טוני שבתחילת הסיפור נתמעטה בעיניו הפכה להיות דיוקן מופלא שמתעלמת ממנו שלא מרצונו. הרטמן שומע מחדרה כביכול קול המייה כמו של יונה. אהובה רוצה להיות אביר הבא לעזרת אהובתו ומתפלל לאלוהים שיבוא לעזרתו ונרדם. הסיום הוא סיום פתוח ויש בו רמזים לכאן ולכאן. הסקרנות לגבי מה יקרה מחר לגיטימית מנקודת מבטו של הקורא אבל אינה חלק מהסיפור. הוא מחוץ למסגרת העלילה. הסיפור צומח מאירוע הלכתי יהודי: "משיצאה וגיטה בידה" ע"פ מסכת גיטין נאמר "משהגיע הגט לידיה, שוב אינו יכול לבטלו". לכן יש שם סוגייה הדומה לסיטואציה שבסיפור "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק" יש לשים לב ליחסי הגומלין בין כותרת הסיפור "פנים אחרות" לבין המשמעות האסוציאטיבית של הביטוי.

מוטיבים בסיפור

א. ראייה- עיניים
ב. בית
ג. אש
ד. נפילה

מהלך הסיפור

א. היציאה מבית המשפט
ב. ההליכה לפונדק בשעת הדמדומים
ג. האכילה בפונדק
ד. ההליכה אל הנחל
ה. החזרה לפונדק מהנחל
ו. היציאה של הרטמן אל התלולית

חלק ראשון

פירושי מילים

א. "שעה טובה": אמירה אירונית של הגברים על דבר גירושה של טוני מבעלה
ב. סוככה: שמשיה כנגד השמש
ג. "ידיים לאות: סינקדוכה- טוני היא זאת שעייפה מצרות החיים
ד. לבקן: חסר צבע
ה. הרטמן: (מאנגלית) איש קשה
ו. "קולה של טוני הרעיד את לבו של הרטמן": מטאפורה לכך שהוא עדיין אוהב אותה
ז. פעייה: בכי
ח. "עדיין לא יצא בשלום": רמז מטרים לכך שהנישואים של הרטמן וטוני לא הסתיימו
ט. פרקמטיא: סחורה
י. מיכאל: שם של מלאך- עומד בניגוד להרטמן
יא. עישון: מתקשר לחוסר סיפוק, חוסר אושר
יב. "עונג של טוני ממקום אחר": הרמז לבגידה של טוני בהרטמן (לפי דעתו של הרטמן)

פסקה ראשונה

זהו סיפור ריאליסטי שנכתב על רקע המאה התשע עשרה ועיקרו- קונפליקט בין בני זוג:
א. גבר ואישה
ב. אלוהים והמאמין
הסיפור מתחיל דרך תיאור סינקדוכי (הפרט מייצג את הכלל) של עיני טוני, כלומר העינייםשלה מייצגות את כל האישיות שלה ואת כולה. העיניים לחות ורטובות מבכי, דבר המעיד על עצב ומלנכוליה בחייה של טוני. היא יוצאת מבית המשפט עם גט בידה, ובחוץ מחכים לה שני גברים שמעוניינים בה מיד עם גירושה מבעלה. הם אורבים לה ומעוניינים ליהנות איתה הנאות מפוקפקות שקשורות לתאוות יצרים ומיניות. שני הגברים הם דמויות קומיות וגרוטסקיות (מגוחכות, נלעגות) , הם בעלי תאווה מינית ואינם מבינים לכאבה של טוני בדבר גירושה מבעלה. הם טיפוסים קלי דעת שדואגים להנאתם השטחית והאגואיסטית. קיים ניגוד חריף בין שמחת הגברים לעצבותה של טוני.

פסקה שנייה

- בעלה לשעבר של טוני המכונה הרטמן יוצא אף הוא מבית המשפט ופונה אל האפלה (סמל לאי- וודאות, תחושת חוסר אונים וכדומה). הוא נראה עצוב ומודאג מכך שאשתו לשעבר מסתובבת בחברת הגברים הללו, ניתן לראות שהיא עדיין חשובה לו וכי הוא אוהב אותה, אך מתקשה להביע את רגשותיו ואת מחשבותיו. הוא אינו מעיז להגיד בקול רם את המילה- גירושין ומתקשה לעכל את העובדה כי טוני כבר איננה אשתו אלא אישה זרה מהרחוב. הוא אינו מגולח, אינו לבוש יפה וכדומה. ההזנחה החיצונית מעידה על ההזנחה הפנימית של אהבתם.

- הרטמן הוא הגיבור ביצירה והדמות העגולה שיש בה כמה ממדים ותכונות אופי שעוברים שינויים במהלך העלילה. הוא מתגלה כאדם עם שתי פנים- רגיש ואוהב מול אדם קשה וקשוח. לעומתו, טוני היא דמות נשית רכה, אמיתית ורגישה, היא תלויה בדמותו של הגבר ובפרנסתו. לש"י עגנון היה קושי רב לתאר את דמותה ואת אופייה של האישה, לכן טוני היא הדמות המשנית ביצירה. הרטמן מתואר לפרטי פרטים הן מבחוץ והן מבפנים, ואילו טוני מתוארת מבחוץ בלבד, היא מוצגת כאישה אידיאלית שאינה ניתנת להשגה.

- לאחר היציאה מבית המשפט, הרטמן וטוני מתחילים מסע פיזי ומסע נפשי של גילוי רגשותיהם ויחסם האמיתי אחד כלפי השני. ההשלכות של הגירוש עדיין אינן מובנות במפורש וישנה תחושה של חוסר וודאות לגבי העתיד. ישנו תיאור רחב של תחושות הבלבול והמבוכה של בני הזוג, תוך הרמזים רבים לסיבת הגירושין שלהם ולכך שיש ביניהם עדיין רגשות כלשהם.

- מצב רוחו העכור של הרטמן בא לידי ביטוי בנוף מסביב במהלך המסע שלו עם טוני; החלונות שמציצים מבטאים זרות וניכור, בדומה לתחושותיו האמיתיים של הרטמן. לאחר הליכה ארוכה של שתיקה, הרטמן לקח את היוזמה לידיו והחל לשוחח עם טוני, הוא חש מבוכה ובלבול, אך טוני אינה אדישה כלפיו ומשתדלת להקשיב ולהבין אותו. טוני מרגישה שהרטמן חושב על שתי הבנות שלהם שנלקחו על ידי דודתה של טוני אל הכפר. הבת הבכורה חשה כי ההורים מסוכסכים, והרטמן מרגיש כי היא מאשימה אותו בפירוק של הבית ושל ההרמוניה המשפחתית.

- הילדה הקטנה שרצתה למכור לבני הזוג פרחים, הייתה זקוקה ליחס חם ואנושי, יחס שרק טוני כאישה רגישה יכלה להעניק לה. לעומתה, הרטמן התייחס אל הילדה הקטנה כמו שסוחר מתייחס לסחורתו, הוא נותן לה כסף ולא לוקח את הפרחים מידה. במקומו, טוני לוקחת את הפרחים ומדברת אל הילדה בנועם וברכות. בסיטואציה זו ישנו הרמז לסיבת הגירושין של הרטמן וטוני- הכישלונות של הרטמן בעסקים. בעקבותיהם, הרטמן הפריד בין חיי העבודה לחיי המשפחה ובכך הוא הפריד בינו (איש העסקים) לבין אשתו (משפחה). הבית של הרטמן הפך להיות כסניף לעסקים שלו, הוא חשב עליהם כל הזמן ולא שיתף את אשתו בצרות שלו. הוא שאף להיות גבר מצליח שיכול לפרנס את משפחתו, לכן הוא פחד שטוני תראה בו מפסידן וכישלון גמור. הפחד של הרטמן מפני האמת, גרם לו לזנוח את אשתו, ולשקוע בעולם דכאוני שבו הוא חש בודד, עזוב ומתוסכל.

- בסיפור ישנה אירוניה שבאה לידי ביטוי בכך שהרטמן פתח את לבו בפני טוני, אך במקום לדבר דברי אהבה וחיבה, הוא מתחיל לדבר על העסקים שלו ועל כך שהוא הפסיד הרבה מאוד כסף בשנים האחרונות. הרטמן מתקשה לדבר עם טוני על הרגשות שלו, הוא מתקשה לחלוק עמה את הצער והכאב שבכישלונו האישי,כישלונו כמפרנס המשפחה ושומר על שלמות ושלום הבית. בשלב זה, חל תהליך ההתפתחות הפנימית של הגיבור על כך שהוא הבין שהוא לא צדק לאורך כל הדרך. הוא קלט כי החיים אינם כל כך קשים כפי שתמיד היה נראה לו וכי ישנה אמת אחרת, אמת שיכולה לחולל שינוי פנימי בתפיסת עולמו. הוא מתחיל לצאת מהאגוצנטריות שאפפה אותו במשך הרבה זמן, אגוצנטריות שהתחלפה באהבה, רכות וחום. הוא חש כי הוא התאהב מחדש בטוני וכי ייתכן והגירושין הייתה טעות עצומה.

- טוני הבינה כי סיבת הגירושין האמיתית היא עסקיו הכושלים של הרטמן שגרמו לו להיות אטום, קר ומסוגר. היא החלה להיזכר בכל אותן השנים הקשות שהיא רצתה לעמוד לצדו, אך הוא דחה אותה מעל פניו. למרות כעסה, היא עדיין מתנהגת אליו ברכות ובטוב לב, כשתוך כדי כך היא מנסה לתת לו תחושה של בטחון עצמי ויציבות.

- הרטמן מתואר כאדם קשה- יום שבנה את כל מה שיש לו לבד בעבודת פרך קשה ומייגעת. בצעירותו, הרטמן סבר כי ברגע שהוא יתחתן ויקים משפחה, החיים שלו יהיו קלים יותר והוא לא יהיה בודד ועזוב. היה לו אידיאל של המשפחה המושלמת, לכן טוני היוותה בשבילו כאמצעי למימוש האידיאל שלו, אך לא ברור אם הוא אהב אותה באמת. לאחר הגירושין, להרטמן אין לאן לחזור, התא המשפחתי שלו נשבר והוא אינו מחובר רגשית יותר למשפחתו, כיוון שבבית הוא היה רגיל לחשוב על העסקים שלו.

חלק שני

פירושי מילים

א. מקשאות: שדות של אבטיחים, מלונים, קישואים
ב. דודאים: צמחי מרפא (ורעל בו זמנית) שמפיצים ריח
ג. בתולה: נערה צעירה
ד. "נפשו רווחה עליו": הוקל לו

- הדרך הפיזית שהרטמן וטוני עוברים מסמלת את הדרך הנפשית שלהם, מרחב הזמן הוא המרחב של הנפש. בחלק זה ישנה התייחסות רחבה לחושים- חוש ריח, חוש ראייה שמבוססת על ספר שיר השירים. היחס של הרטמן לטוני הוא כאילו הם נפגשו לראשונה, הם כביכול נמצאים בתהליך ההכרות הראשוני. הפריחה של הטבע אנלוגית לפריחת האהבה בין הרטמן לטוני, והזוג הצעיר אנלוגי אף הוא להרטמן וטוני, כך שנוצרת אווירה סמויה של ארוטיקה, רומנטיקה ומאווים מיניים. ברגע זה, הרטמן הפכך להיות בעיניה של טוני- מיכאל (המלאך), היא מביטה בטבעת הנישואין שלה ומבטה תוהה על עתיד הקשר ביניהם.

- היציאה של הרטמן וטוני מהאזור המיושב אל הטבע, פותחת את נשמתם ומאפשרת לשניהם לעשות חשבון נפש. הויכוח שלהם אודות שני הגברים, קוטע את רצף העלילה, אך יחד עם זאת, הרטמן מבין שטוני אינה מעוניינת בהם וייתכן כי היא עדיין מעוניינת בו ואוהבת אותו. התקשורת בין הרטמן לטוני, היא פחות מילולית ויותר מוחשית, הם מנסים לשקם ולשחזר מערכת יחסים על ידי ההבנה הפנימית האחד את השני.

- הילד הקטן שעובר עם הגפרור הדולק, מחזיר את הרטמן אל העבר- שימוש בטכניקה רטרוספקטיבית ומזכיר לו תחושות של חום ואהבה שהיה רגיל לחוש אותם בימי ילדותו. מוטיב האור בא לידי ביטוי גם בהליכתם של הרטמן וטוני אל האור- פונדק, למרות שטוני הייתה בטוחה שזו גחלילית בקצה הדרך.

אלו הם מוטיבים אשר משקפים ומעצבים את התהליך המתרחש בין גיבורי הסיפור: מוטיב האור והחושך מוטיב הכוכבות

חלק שלישי

פירושי מילים

א. קינבה: חתכה
ב. "רגליים עייפות": מטונימיה לעייפות של טוני

- בפרק זה מסופר על שהייתם של הרטמן וטוני בפונדק. לפי התנ"ך, גבר ואישה שהתגרשו, ולאחר מכן הם ישנים יחדיו בפונדק, כאילו הם לא התגרשו מעולם. זהו רמז לכך שהנישואין של הרטמן וטוני לא הסתיימו באמת וכי הם עדיין אוהבים אחד את השני. בישיבתם לאכול את הארוחה בחוץ, הרטמן מתחשב בטוני ושואל אותה היכן היא רוצה לשבת, מה היא רוצה לאכול וכדומה. הוא מגלה כלפיה יחס של אכפתיות, חום ומחויבות. הוא נפתח לפניה ומאזין יחד עמה לקולה של הציפור ולשקט של הטבע מסביב.

- ישנה הקבלה בין מערכת היחסים של הרטמן וטוני לבין הארוחה שלהם, לשניהם הם מקדישים את תשומת הלב המלאה. בזמן הארוחה, הרטמן הבין את המשמעות של הנישואין ואת התקשורת האמיתית שצריכה להיות בין שני בני הזוג, אך יחד עם זאת הוא נשאר באופיו אדם קשה- יום שחושב על עסקים ועל כסף.

- גן הפירות מחוץ לפונדק הוא הזכר לגן העדן מהתנ"ך, מקום של יצרים ומיניות. גם המלצרית האדמונית והשזיפים שהיא החזיקה בידה, תורמים לאווירה הארוטית והמינית שנוצרת סביב שהותם של הרטמן וטוני.

- הכוכבות (פרחים) הן מטונימיה לטוני, את שתיהן צריך להשקות מעט והן ישר פורחות= מתעוררות לחיים. לאחר הארוחה, האורות בגן כבים והרטמן וטוני נשארים באפלה, זהו הרמז להתדרדרות במערכת היחסים ביניהם.

- הנחל שהרטמן וטוני הולכים אליו לאחר הארוחה, מתואר משתי נקודות מבט שונות- מנקודת המבט של טוני ומנקודת המבט של הרטמן. טוני מתארת את הנחל בצורה עדינה, ואילו הרטמן מתאר את הנחל בצורה ארוטית, רמז לכך שהוא חושק בטוני.

חלומו של מיכאל הרטמן

- החלום שמסופר לטוני על ידי הרטמן, הוא חידוש במערכת היחסים שלהם וביטוי לקרבה. הרטמן פותח את לבו לפני טוני, הוא אינו רוצה לאבד את תשומת הלב שלה, כך שהוא חש מבוכה ולחץ ברגע אינטימי שכזה. החלום הוא שלב נוסף לשיקום מערכת היחסים של הרטמן וטוני, הוא מבטא את הקור ששרר בזוגיות שלהם ואת הריחוק הרב שהם חיו בו במשך שנים רבות.

- המוטיבים המרכזיים בחלום הם מוטיב הבית, נושא שמעסיק מאוד את הרטמן ומוטיב הראייה. בחלום זיסנשטיין (מתוק- קטן) הוא נציגה החיובי של הילדות והוא היבט אחד לאישיות של הרטמן. זיסנשטיין שבא לחפש דירה והרטמן עוזר לו בחיפושיו, מחליף תפקידים עם הרטמן, כך שהרטמן הוא זה שמחפש את הדירה (ביטוי לגירושין שלו עם טוני ולפירוק התא המשפחתי שלו). הדירה שהרטמן נכנס לתוכה, יש בה תנור בחדר השינה, אך אין בה תנור בחדר העבודה, (התנור מסמל את התיחום שעשה הרטמן בין המשפחה= חדר שינה לבין העסקים= חדר עבודה). החלום מסמל את הפחד של הרטמן מפני איבוד המשפחה והאהבה, זוהי נורת אזהרה להרטמן כי הגירושין שלו מטוני הם טעות חמורה בחייו.

חלק רביעי

=פירושי מילים

א. "לקח לו לב": אזר אומץ
ב. "פקח את לבו": מטאפורה לשינוי מהותו ותפיסת עולמו של הרטמן

- זהו חלק ההתרה של העלילה. הרטמן וטוני חוזרים אל הפונדק מהטיול שלהם אל הנחל, הם מחפשים בפונדק מקום ללון, כאשר בעל הפונדק רואה בהם זוג אוהבים שמחפש מקלט אהבה למשך הלילה. הרטמן מאבד שליטה אל מול בעל הפונדק הזקן שמשכיב את שניהם בחדרים נפרדים, הוא מקבל את גזר דינו מבלי להתווכח ולהילחם עמו.

- חדרה של טוני בפונדק אפוף בסמליות- זר כלולות (סמל לנישואין), ראשי חזיר ואייל (סמל לשתי פניו של הרטמן). הרטמן נשאר בחדרו לבדו, הוא יוצא החוצה אל הגן, כאשר יציאתו מלווה במוטיב הנפילה של הערמונים. הוא מנסה להסיח את דעתן מעניין הגירושין על ידי היזכרות בילדות שלו וחשיבה על הטבע מסביב.

- התלולית היא סמל לפחד הנפילה ואיבוד השליטה של הרטמן. הפחד קיבל משמעות מוחשית על ידי הגירושין שלו מטוני ופירוקה של המשפחה. הפחד מהנפילה ומהכישלון, גדול יותר מנפילה עצמה אל תוך התהום. התלולית שהרטמן נפל ממנה בילדותו, שבה ומציפה את זכרונו- הנפילה גרמה לו להיפצע, אך אחריה הוא חש שהרע מכל כבר אחריו, הוא חש הקלה ומרגע. התלולית מסמלת קושי, מחסום, בעיה בעבר של הרטמן שלא באה לפתרונה, משהו שהשאיר בו צלקת למשך כל החיים.

- הסיפור מסתיים במילים "ואין כל מחיצה חוצצת ביניהם", כלומר זהו רמז לכך שייתכן הרטמן וטוני יחזרו להיות ביחד. התלולית התכסתה בכוכבות, זהו סמל לכך שטוני היא הפתרון של הרטמן לכל הבעיות שלו. היא זאת שתוכל להעניק לו תמיכה ואהבה. הסיום של הסיפור הוא אופטימי, ישנה תחושה שתהיה גאולה ושלום הבית יישמר.