התנועה הלאומית היהודית המודרנית - הציונות

פרק שני – התנועה הלאומית היהודית המודרנית – הציונות

1. דפוסי פעילות ציונית בגולה א. הגדרת יעדי התנועה הציונית – "תוכנית באזל":

הגדרת מטרת הציונות לפי תוכנית באזל: "הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית לאומי, בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל" 1)בית לאומי – אין אמירה של מדינה, שכן באותו זמן הרצל ניהל משא ומתן עם השולטן התורכי. אמירה של מדינה יכלה להרגיז את הסולטן ולפגוע בהישגי העלייה הראשונה. 2)בארץ ישראל- האמירה הזו באה בעקבות התפשרות עם חובבי ציון שעמדו על כך שהמדינה היהודית תוקם רק בא"י. 3)לפי משפט הכלל – על יסוד משא ומתן דיפלומטי ובהכרה בינלאומית – הצ'רטר שהרצל רצה.

דרכי מימוש של המטרה על פי תוכנית באזל : 1)ישובה של ארץ ישראל על ידי יהודים עובדי אדמה, ובעלי מלאכה.- הכרה בדרכה של הציונות המעשית. 2)ארגון היהדות וגיבושה על ידי מפעלים מקומיים.- זהו צעד ארגוני בו ראה הרצל מקור של כוח. הוא רצה לארגן את היהודים בכל ארץ, דרך מוסדות מקומיים של ההסתדרות הציונית. הפעילות של ההסתדרות הציונית תמומן על ידי "מס השקל", שיגבה אחת לשנה מחברי התנועה. 3)חיזוק הרגש הלאומי היהודי – הכוונה להקמת תשתית חינוכית באמצעות לימוד ההיסטוריה והשפה העברית -הכרה בדרכה של הציונות הרוחנית. 4)ביצוע פעולות הסברה בקרב הממשלות בעולם . – האני מאמין של הציונות המדינית .הכוונה למשא ומתן הפוליטי שבו ראה הרצל את המפתח לפתרון הבעיה היהודית. חשיבותו של קונגרס באזל : 5)בבאזל הונח הבסיס למדינה שבדרך. 6)אמצעי להפצת הרעיון הציוני והחדרתו לדעת הקהל הבינלאומית. 7)הקים את ההסתדרות הציונית – הגוף המבצע של הציונות.

ב.הקמת מסגרות ארגוניות ומוסדות לתנועה הציונית: בקונגרס הציוני הוקמה ההסתדרות הציונית שהייתה מורכבת ממספר גופים. גופים אלה היו אמורים לעזור במימוש המטרה של התנועה הציונית. מוסדות ההסתדרות מתחלקים לשלושה סוגים : 1) גופים מארגנים – לדוגמא הקונגרס הציוני . נציגי הקונגרס נבחרו ע"י חברי ההסתדרות הציונית ששלמו מס חבר. הקונגרס התכנס תחילה כל שנה ואחר כך כל שנתיים. הקונגרס הציוני קבע את המדיניות של ההסתדרות הציונית, קבע את התקציב והיה אחראי על החקיקה. 2) גופים ממנים – לדוגמא אוצר התיישבות היהודים . גוף זה היה אחראי על מימון הפעולות המדיניות- כלכליות של ההסתדרות הציונית. 3) מוסדות מיישבים – לדוגמא קרן קיימת לישראל. גוף זה היה אחראי על רכישת אדמות בא"י ולהופכן לאדמות הלאום. קק"ל עסקה גם בפעולות התיישבות עד מלחמת העולם הראשונה.

מאפייני ההסתדרות הציונית: 1)ארגון גג עולמי א- פוליטי של יהודי העולם. 2)להסתדרות היו סניפים מקומיים ברחבי אירופה. בראשם עמדו נציגים שנבחרו ע"י חברי הסניף ששילמו את "מס השקל", בבחירות דמוקרטיות. 3)מוסדות ההסתדרות יצרו מנגנון קבוע שדמה למוסדות של מדינה ושימש בסיס למוסדות המדינה שבדרך.

פעולות ההסתדרות הציונית: 1)ניהול משא ומתן להשגת צ'רטר מוכר ע"י אומות העולם. 2)פעילות ארגונית ותרבותית לטיפוח תודעה לאומית וציונית.

ג.התארגנות לעלייה ההתארגנות לעלייה אפיינה בעיקר את "חובבי ציון". הם ערכו רשימות של מועמדים לעלייה, אספו כספים לרכישת קרקעות בא"י, בחרו נציגים שיצאו לא"י כדי להכין את הקרקע לעולים וארגנו קבוצות שעלו לא"י. חובבי ציון היוו חלק נכבד מהעלייה הראשונה. חלקם עלו כבודדים וחלקם עלו בקבוצות. דוגמא לקבוצה של "חובבי ציון" שפעלה בנושא העלייה היא אגודת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה) . אגודה זו הוציאה כרוז אל הנוער היהודי בעיתון "המליץ", תחת הכותרת "קול בני הנעורים". הכרוז פנה לנוער וקרא להם להתאחד ולעלות לא"י. בסופו של דבר התארגנה קבוצה של 14 צעירים בראשותו של ישראל בלקינד. הם עלו לא"י, עבדו במקווה ישראל שם קיבלו הכשרה חקלאית. בהמשך הצטרפו אליהם חברים נוספים וחלקם הקימו את המושבה גדרה.

1)פעילות מדינית – הפעילות הדיפלומטית של הרצל

מה רצה הרצל להשיג בפעילות זו ? 1)הכרה משפטית בינלאומית וקבלת בעלות חוקית על א"י . 2)לשכנע את השלטונות העותומנים להקים מדינה יהודית בא"י.

יעד ראשון – גרמניה הרצל היה ער לקשרים שהלכו והתחזקו בין גרמניה לתורכיה, ולהשפעתו ההולכת וגוברת של הקיסר וילהלם השני על הסולטן עבדול חמיד, לכן פנה לגרמניה. הרצל ביקש מן הקיסר לנסות להשיג מהסולטן רשיון לייסד "חברת התיישבות יהודית" בחסות גרמנית. ההצעה נראתה לוילהלם, כי באותה תקופה התחרה עם בריטניה וצרפת על ההשפעה במזרח התיכון, ומצא חן בעיניו הרעיון של הגירת יהודים מגרמניה. הפגישה השניה בין הרצל לקיסר נערכה כשבועיים לאחר מכן בירושלים. אולם הפעם הקיסר היה קריר לא דיבר לעניין והתחמק ממתן תשובה ברורה. הרצל הבין שהקיסר נסוג מהרעיון. הקיסר שינה את דעתו בגלל : סירובו המוחלט של הסולטן לדון בהצעות הציוניות ווליהלם לא רצה להתעמת עם הסולטן.

יעד שני – האימפריה העותמאנית הרצל הציע לסולטן עבדול חמיד השני, להקים התיישבות יהודית בא"י בחסות האימפריה העותמאנית. בתמורה לכך הציע הרצל לסולטן עזרה כספית, ועזרה במשא ומתן עם הארמנים, שרצו שחרור לאומי. הרצל ניסה לגייס כספים כדי לתת לסולטן, אולם בעלי ההון היהודים סרבו לעזור לו. נראה שהדבר נודע לסולטן, וכאשר הרצל הוזמן פעם נוספת אליו, הוצע לו רישיון להתיישבות מפוזרת של יהודים באימפריה. הרצל סרב להצעה וקרא לה "תוכנית של גנבים". מדוע הסולטן דחה את הצעתו של הרצל ? 1)הסולטן חשש שהתיישבות מרוכזת של יהודים בא"י, תגביר את התסיסה של מיעוטים אחרים באימפריה וגם הם ידרשו אוטונומיה או שחרור לאומי. 2)הסולטן חשש שהצעתו של הרצל תגביר את מעורבות המעצמות, שיתנו את חסותם להתיישבות זו או להתיישבויות דומות. 3)הסולטן לא רצה לוותר על חלקים ממלכתו, והובהר לו שלהרצל אין כסף.

יעד שלישי – בריטניה בסוף המאה ה-19 הייתה הגירה גדולה של יהודים לבריטניה. הממשלה הבריטית הקימה ועדת חקירה מלכותית, שתפקידה היה לבדוק את נושא ההגירה היהודית. בהשפעת ציוני בריטניה זימנה הועדה גם את הרצל להעיד בפניה. הרצל הופיע בפני הועדה מלכותית והציג את הבעיה היהודית ואת התוכנית הציונית, שעשויה לפתור את בעיית ההגירה של היהודים. הרצל טען שניתן לפתור את הבעיה אם ממשלת בריטניה תציע ליהודים חבל ארץ להתיישבות עצמית. הועלו שלוש אפשרויות : 1)התיישבות יהודית בקפריסין שהייתה בשליטה בריטית – ההצעה נדחתה ע"י צמברליין, בטענה שתושבי האי היוונים והתורכים יתנגדו להתיישבות יהודית בשטחם. 2)התיישבות בחצי האי סיני –"תוכנית אל עריש" – תוכנית זו הועברה לטיפול משרד החוץ, ששלח משלחת לאזור כדי לבדוק האם הדבר אפשרי. הועדה שנשלחה קבעה כי, האזור אינו מתאים להתיישבות בגלל : מחסור במים, קשיי אקלים והתנגדות ממשלת מצרים לתוכנית זו. 3)התיישבות באוגנדה – שר המושבות הבריטי צמברליין הציע להרצל להקים התיישבות יהודית באוגנדה. הרצל דחה את הרעיון בשלב זה, אך חזר והציע אותו בשלב מאוחר יותר, בעקבות ביקורו ברוסיה והיחשפותו למצבם הקשה של היהודים שם. הרעיון עורר מחלוקת קשה והרצל ירד מן הצעה .

2)טיפוח תרבות ציונית בגולה א) שיח ציוני : התנועה הציונית יצרה בגולה שיח ציוני שמטרתו הייתה לשנות את התודעה של היהודים ולגייסם לעשייה. השיח הציוני כלל מספר נושאים : 1)שלילת הגולה והיהודי הגלותי ויצירת "יהודי חדש" - יהודי בעל שרירים, עובד אדמה ועובד כפיים. 2)שינוי ההתייחסות לא"י- הפיכתה ממושא לכמיהה דתית, לחבל ארץ בעל משמעות לאומית שיש לגאול ע"י פעולה אקטיבית בידי אדם ולא לחכות למשיח. הדבר נעשה תוך מתן פרשנות מחודשת להיסטוריה היהודית ושימת דגש על ההיבטים הלאומיים ולא על ההיבטים הדתיים. לא עוד היסטוריה של סבל פסיביות וניסים אלא היסטוריה אקטיבית ורציונלית. למשל חג החנוכה שהיה חג דתי הפך להיות לדוגמא לפעולה לאומית אקטיבית תוך שימת דגש על המקבים הגיבורים . מטרת הפרשנות המחודשת של ההיסטוריה הציונית הייתה להחליף את הבסיס הדתי של הקיום היהודי בבסיס לאומי חילוני. 3)הקמת מנהיגות מודרנית , פוליטית , שסמכותה נובעת מהעם ונרכשת באמצעים דמוקרטיים כמו  :

בחירות לקונגרס הציוני.

ב)עיתונות יהודית- במאה ה-19 יצאו לאור באירופה כ- 1500 עיתונים יהודיים, חלקם בשפה העברית. העיתונים עסקו בחקר ההיסטוריה היהודית והגבירו את תחושת השותפות ההיסטורית של היהודים בגולה. הם הוו גם במה עליה שגשגה הספרות היהודית והתפתחה הלשון העברית. העיתונים גם תרמו חלק בעיצוב דעת הקהל היהודית ובגיבוש הרעיון הציוני. דוגמאות לעיתונים: עיתון "המגיד", שהופיע בפרוסיה בשפה העברית, עיתון "המליץ", שהופיע באודסה בשפה העברית.

ג) הוצאות ספרים עבריות- שהוציאו ספרות חילונית של מאפו, שלום אש וביאליק רובה בעברית , על רקע נופי הארץ והגולה.

3).דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל

א.הקמת התיישבויות חדשות 1) הקמת מושבות ע"י בני העלייה הראשונה. – פתח תקוה, ראשון לציון, מזכרת בתיה המושבות היו ישובים חקלאים שהתבססו על בעלות פרטית על הבית, על הקרקע ועל המשק. למושבות היו תקנונים, שבהם נקבעו העקרונות לניהול המושבה וכללים לעזרה הדדית. חלק מהמושבות הוקמו בכסף פרטי, חלק בכספם של אגודות "חובבי ציון" וחלק בכספו של הברון רוטשילד. בני העלייה הראשונה הביאו להקמת 28 מושבות ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום. התיישבות זו בנתה תשתית להתיישבות מסוג חדש = התיישבות חקלאית לאומית בא"י. המושבות היוו סמל להתארגנות לאומית ציונית, תרמו לגאולת האדמות בא"י, יצרו אחיזה יהודית בא"י, והביאו להתפתחות משק הפלחה (ירקות) בגליל וענף המטעים (עצי פרי כמו כרמים, הדרים, עצי שקד וזית ) ביהודה. אולם לא עבר זמן רב והמושבות נקלעו לקשיים כלכליים קשים בגלל : יחסה השלילי של הממשלה התורכית (אסרו על היהודים לקנות קרקעות ולבנות בתים ), חוסר בידע חקלאי ובכסף, תנאי אקלים קשים, מחסור במים, מחלות, וסכסוכים עם האוכלוסייה המקומית. הברון רוטשילד בא לעזרת המושבות וסייע לבנין הבית הלאומי.

מה הניע את רוטשילד לעזור למושבות ? 1)ראה במושבות בא"י פתרון ליהודי רוסיה שהיו בסכנה. 2)למנוע התבוללות של יהודים בגולה. 3)לשפר את המצב הכלכלי של היישוב היהודי בא"י כדי שהמיסיונרים הנוצרים בארץ לא ינצלו לרעה את מצוקת היהודים וינסו לנצר אותם. 4)רצה להוכיח שהיהודים מסוגלים לעבוד את האדמה כמו שאר האומות וכך לצאת נגד הטענה האנטישמית שהיהודים יכולים לעסוק רק בפרנסות אוויר. פעולותיו של רוטשילד / ביטויי העזרה 1)לקח את המושבות הראשונות תחת חסותו, למעט גדרה, והנהיג את שיטת האפוטרופסות. בשיטה זו המושבות הועברו לבעלותו המלאה של רוטשילד, תוך התחייבות המתיישבים לקבל על עצמם את המרות של הברון ונציגיו. בכל מושבה הושמו פקידים ומפקחים מטעמו של רוטשילד, שדאגו לנהל את המושבות בכל התחומים על פי הוראותיו, ולדווח לו על הנעשה. 2)סיפק למושבות מערכת שירותים קהילתית כמו: שירותי רפואה, שירותי דת, שירותי חינוך והגנה משפטית.. 3)רכש אדמות בא"י בהיקף גדול והקים עליהם מושבות חדשות כמו : עקרון, מטולה, בת-שלומה ובאר טוביה . 4)דאג לחזק את הבסיס החקלאי של המושבות, ולהרחיב את הבסיס הכלכלי שלהם, ע"י הקמת שורה של מפעלי תעשיה לעיבוד התוצרת החקלאית. לדוגמא : היקבים בראשל"צ וזכרון יעקוב, בית חרושת למשי בראש פינה, בית חרושת לבשמים ביסוד המעלה .

לשיטת האפוטרופסות של רוטשילד היו אומנם יתרונות אך היו לה גם חסרונות . זו הייתה שיטה בזבזנית שהחזיקה מנגנון פקידות מנופח. שיטה שפגעה בעצמאות האיכרים ובמוסר העבודה שלהם, ויצרה חילוקי דעות ומריבות בין המתיישבים לבין פקידי הברון, שהביאו למאבקים אלימים. כתוצאה מכך המושבות נמסרו לחברת "יהודים קונים אדמה" = יק"א.

ב. הקמת התיישבות שיתופית- הקבוצה ע"י בני העלייה השנייה - דגניה, כנרת, חולדה בני העלייה השניה רצו להקים בא"י חברה חדשה, המשלבת את הרעיונות הסוציאליסטים עם האידיאולוגיה הציונית. הם רצו ליצור חברה חדשה ותרבות חדשה. כדי לממש רעיונות אלה הקימו העולים התיישבויות שיתופיות על קרקע לאומית . איזה סוג התיישבות זו הקבוצה ? 1)משק חקלאי שנמסר לקבוצת פועלים על אחריותה, ללא כפיפות למנהל כלשהו וללא פיקוח מבחוץ. 2)הקבוצה הראשונה הייתה דגניה, שהוקמה ע"י "הקומונה החדרתית" באדמות אום ג'וני. 3)מייסדיה של דגניה חיו חיי שיתוף מלאים ועל פי עיקרון השוויון. הם שמו דגש על אחריות הדדית מלאה בין החברים, תוך ביטול ההבדלים הכלכליים בין בני האדם. 4)בעקבות דגניה קמו קבוצות נוספות על בסיס דומה חלקן, לא החזיקו מעמד והתפרקו.

1. הקמת העיר תל אביב

הנסיבות להקמתה : תנאי דיור ותברואה ירודים ביפו ויחסים מעורערים עם הערבים במקום. תהליך הקמתה : ב-1906 הוקמה אגודה בראשות מאיר דיזינגוף בשם "אחוזת בית", שנעזרה בהלוואות מהמשרד הארצישראלי וההסתדרות הציונית. אנשי האגודה קנו אדמות צפונית ליפו, והחלו להקים את השכונה העברית הראשונה "אחוזת בית ". בבניית השכונה הושם דגש על כך שהרחובות יהיו יפים ומטופחים, שהבתים יבנו בסגנון אירופאי, ושיהיו בהם סידורים היגייניים. בהמשך כשהשכונה גדלה, הוחלט לקרוא לה ת"א על שם סיפרו של הרצל "אלטנוילנד". בעיר הוקמה "גימנסיה הרצליה" והעבירו אליה את המוסדות הציוניים המרכזיים. בעיר ת"א נוצרו תנאים להתפתחות חיי תרבות עבריים עצמאיים ושל מוסדות ציבור ואומנות.

אחד הארגונים שסייע לבני העלייה השנייה לממש את תוכניותיהם הלאומיות ולהתמודד עם הקשיים בא"י היה המשרד הארצישראלי בראשותו של ד"ר רופין שהוקם ע"י ההסתדרות הציונית. משרד זה שילב בפעולותיו בין הציונות המעשית לציונות המדינית. המשרד הוקם כדי: 1)לחזק את הקשר בין ההסתדרות הציונית בגולה ובין העולים בא"י. 2) לסייע לעולים בא"י ולהשפיע על דרך מימוש מטרת התנועה הציונית הקמת בית לאומי ליהודים. פעולותיו של המשרד הארצישראלי 3)הכשרת פועלים בעבודת השדה, הכנסת גידולים חדשים ושיטות עיבוד חדשות בחקלאות. פעולה זו נעשתה במסגרת החוות הלאומיות. 4)יזמו ועודדו הקמת צורות התיישבות חדשות כמו הקבוצה והקולקטיב. 5)רכשו קרקעות רבות בצורה מאורגנת ומתוכננת . 6)עודדו התיישבות עירונית ומשיכת הון פרטי לארץ, פעילות שעודדה את הקמת העיר העברית הראשונה ת"א.

ג.הקמת מסגרות ביטחוניות –כיבוש השמירה

1. ארגון "בר גיורא"

במושבות הברון נהגו הפקידים למסור את השמירה לידי תקיפים בסביבה. התקיפים היו בדרך כלל ערבים, בדואים וצרקסים. לא פעם נכרתו בריתות בין השומרים לגנבים והמושבות היהודיות סבלו ממעשי שוד. חלק מבני העלייה השניה החליטו לשנות את המצב והקימו ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" . מטרות הארגון: כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. דרכי הפעולה של הארגון: חברי הארגון עברו לגליל והשתלבו בפעילות היישובים באזור. בהדרגה הם שכנעו את המושבות להעביר את השמירה לידיהם. הצלחתם בתפקיד סללה את הדרך לקבלת השמירה בישובים נוספים. אנשי "בר גיורא התנו את שמירתם בהעסקתם של פועלים עבריים, דבר שאפשר את השילוב בין כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. הרחבת פעולות השמירה הביאה את חברי "בר גיורא" למסקנה שעליהם להגדיל את ארגונם. הם הקימו את ארגון "השומר".

1. ארגון "השומר"

במצע של הארגון הושם דגש על הקשר שבין השמירה לעבודת האדמה. בחוזי השמירה שנחתמו בין הארגון ובין ועדי המושבות התחייבו איכרי המושבות להעסיק פועלים עבריים. חברי הארגון עברו אימונים, למדו שיטות לחימה וצוידו בנשק. הם התלבשו כערבים, למדו את השפה הערבית ואת מנהגי הערבים. ארגון ה"שומר" רצה לייצור יהודי חדש, יהודי אמיץ שאינו מפחד מסכנות ומוכן להלחם. תרומתו של ארגון השומר : 1) כבש בהדרגה את מקומות השמירה והעבודה במושבות. 2)החדיר את תודעת הביטחון למושבות העבריות והווה בהמשך בסיס לארגון ההגנה. 3)העלה את כבודו של הישוב היהודי והיהודים בכלל בעיני הערבים.

ד.הקמת מסגרות פוליטיות

הסיבות להתעוררות המפלגתית : 1)מצב כלכלי – חברתי קשה של אנשי העלייה השניה. הם חשו בדידות והיו במאבק מתמיד עם האיכרים וחשבו שמסגרת מאורגנת תעזור להם. 2)לחלק מהעולים הייתה תודעה פוליטית מפותחת וניסיון בפעילות מפלגתית בגולה. 3)העולים ראו במפלגות מסגרת שבאמצעותה יוכלו לממש את האידיאלים שלהם.

בתקופה זו קמו שתי מפלגות פועלים : 1)מפלגת הפועל הצעיר – מפלגה שהתנגדה למהפכה סוציאליסטית עולמית ואימצה את רעיון ההתיישבות השיתופית. המפלגה הקימה מטבחים משותפים, קופות מלווה, ומכבסות משותפות. עזרה לחבריה בנושא דיור, הקימה לשכות עבודה, וארגנה טיולים . 2) מפלגת פועלי ציון – דבקה בהשקפת העולם של הציונות הסוציאליסטית, והתנגדה לבעלות פרטית על הקרקע. חבריה דיברו בשפת האידיש וסרבו להשתמש בשפה העברית. בשלב מאוחר יותר התמתנו, נאבקו על כיבוש העבודה, יזמו התיישבויות שיתופיות, אימצו את השפה העברית כשפת יום יום ופעלו להטבת תנאי חיוו של הפועל העברי.

מסגרות חינוכיות ותרבותיות

1. הקמת בתי ספר עבריים

כבר במושבות העלייה הראשונה החלו להתפתח ניצני התרבות הלאומית העברית. היו מושבות שחיפשו מורים שישלבו לימודי השכלה כללית עם לימודי קודש. בחלק מהמושבות הונהגה השפה העברית כשפת הוראה. האיש שפעל לתחיית השפה העברית היה אליעזר בן יהודה. הוא הקים את הבית העברי הראשון, בו התנהלו כל השיחות על טהרת השפה העברית. הוא הקים את "ועד הלשון העברי" בירושלים. כדי להפוך את השפה העברית לשפה מדוברת, חידש מילים כמו: רכבת, ממחטה, עגבניה. כאשר בשנת 1908 החליטה חברת "עזרה" להקים ביה"ס גבוה ללימודי המקצועות הטכניים, "טכניקום", ולידו ביה"ס תיכון ראלי, ששפת הלימוד בהם תהייה גרמנית, פרץ סכסוך בין נציגי עזרה לבין הציוניים, שדרשו ששפת ההוראה תהיה עברית. החל מאבק בישוב היהודי שנקרא "מלחמת השפות". במסגרת המאבק המורים והתלמידים בבתי הספר של "עזרה" שבתו ורובם עזבו את מוסדות החינוך של "עזרה" והקימו בעזרתה של ההסתדרות הציונית רשת חינוך חדשה שבה למדו עברית. למשל הגימנסיה העברית הרצליה ובית ספר תחכמוני ביפו. כתוצאה מכך השפה העברית הפכה להיות השפה השלטת בכל מוסדות החינוך של היישוב היהודי, מערכת החינוך שהייתה תחת אפוטרופסות של גורמים זרים הפכה להיות מערכת חינוך עברית לאומית עצמאית, דבר שחיזק את כוחו של היישוב והווה שלב לעצמאות תרבותית.

פרק שלישי : אירופה והמזה"ת לאחר מלחמת העולם הראשונה. 1.סיום המלחמה והסדרי השלום שנת 1918 הייתה השנה הקובעת. תחילה היה נראה שידה של גרמניה על העליונה, כי רוסיה פרשה מהמלחמה וגרמניה השתחררה מהחזית המזרחית ויכלה לתקוף חזק יותר בחזית המערבית. אך לבסוף גרמניה הוכרעה בזכות, הכנסת הטנק לשימוש ובזכות הצטרפותה של ארה"ב למלחמה ( בעקבות הטבעת האונייה "לוזיטנה"). הצטרפות ארה"ב למלחמה הביאה כוחות צבא רעננים, אספקה, ציוד, מימון להוצאות המלחמה ותמיכה מורלית. בולגריה הייתה המדינה הראשונה שהתמוטטה וביקשה שביתת נשק. אחריה נכנעו תורכיה ואוסטרו –הונגריה ולבסוף גם גרמניה. לאחר שנחתמו הסכמי שביתת נשק עם המדינות שנכנעו התכנסה בפריס ועידת שלום של המדינות המנצחות : צרפת, בריטניה , ארה"ב איטליה, שניסחה את הסכמי השלום עם המדינות המנוצחות: גרמניה, אוסטרו- הונגריה, האימפריה העותומנית, בולגריה. הסכם השלום הראשון נחתם עם גרמניה ונקרא חוזה ורסאי.

חוזה ורסאי: 

באפריל 1919 הוזמנה המשלחת הגרמנית לפריס והוצגו לה תנאי החוזה. הגרמנים התנגדו לתנאי החוזה, אבל המדינות המנצחות סרבו לנהל עם גרמניה משא ומתן והיא נאלצה לחתום עליו כמות שהוא. הסעיפים העיקריים של החוזה היו : 1)סעיפים טריטוריאליים : אזור אלזס לורן יוחזר לצרפת, חבל הסאר יימסר לפיקוח של חבר הלאומים למשך 15 שנה ומכרות הפחם שבו יועמדו לרשות צרפת, גדות נהר הריין יהיו מפורזות (ללא נוכחות של צבא ), חלקים בגבולה המזרחי של גרמניה ימסרו לפולין וגרמניה תפנה כוחותיה מרוסיה. 2)סעיפים צבאיים : המטה הגרמני יפורק, הצבא הגרמני יצומצם ל100,000 חיילים בלבד, שרות החובה יבוטל, נאסר על גרמניה לייצר או לקנות נשק כבד צוללות ומטוסים 3)פיצויים- גרמניה חויבה לשלם לבעלות הברית פיצויים על הנזק שגרמניה גרמה להן. 4)אשמת גרמניה – גרמניה קיבלה את האחריות לכך שהיא ובעלות בריתה אשמות בפרוץ המלחמה.

2.שינויים העיקריים שחלו במפה המדינית של אירופה ושל המזרח התיכון. א.המפה המדינית החדשה של אירופה ושל המזרח התיכון 1)שלוש אימפריות התפרקו : אוסטרו- הונגריה, רוסיה והאימפריה העותומנית 2)הוקמו תשע מדינות חדשות ועצמאיות באירופה כמו :צ'כוסלובקיה, פולין, יוגוסלביה, אוסטריה, הונגריה, פינלנד, ליטא לטביה, ואסטוניה. 4)במזרח התיכון: עמי ערב השתחררו מהשלטון העותומני, והקימו יחידות פוליטיות חדשות כמו : סוריה, לבנון, עיראק, עבר הירדן וארץ ישראל. יחידות אלה לא זכו לעצמאות מיידית, אלא הועמדו תחת שלטון מנדט של צרפת ובריטניה. 5)שונו גבולות של מדינות ותיקות באירופה כמו : -תיקוני גבול בין צרפת לגרמניה – אזור אלזס לורן הוחזר לצרפת, חבל הסאר נמסר לפיקוח של חבר הלאומים ל-15 שנה, חבל הריינוס פורז ונמסר לפיקוח בינלאומי. -חבל הסודטים , המיושב בגרמנים , נמסר לצ'כוסלובקיה. -גרמניה התחייבה למסור לפולין את הפרוזדור הפולני והעיר דנציג, הוגדרה כעיר נמל חופשית.

ב.הגורמים שעיצבו את השינויים במפת אירופה / הגורמים שהשפיעו על חוזה ורסאי האידיאלים של הנשיא וילסון שבאו לידי ביטוי בנאום "14 הנקודות" שלו בפני הקונגרס האמריקאי. תוכן הנאום :

1. תנאי יסוד לסדר עולמי חדש

1)דיפלומטיה גלויה – לפני המלחמה נחתמו הסכמים צבאיים חשאיים בין כמה מדינות באירופה, שהולידו פחדים הדדים ,שתרמו למרוץ החימוש והוו את אחד הגורמים למלחמה. וילסון האמין שכאשר כל ההסכמים הבינלאומיים יהיו גלוים לא תיווצר אווירת מתח שתביא למלחמה. 2)חופש שיט מלא בימים בימי שלום ובימי מלחמה. 3)סילוק חומות מסחר ומכסים כלכליים בסחר הבינלאומי- כדי למנוע מתח ואימפריאליזם 4)האטת מרוץ החימוש, שהיה אחד הגורמים לפרוץ המלחמה. 5)יישוב המחלקות והתביעות הקולוניאליות לפי האינטרסים של המתיישבים עצמם ולא של המעצמות הקולוניאליות.

1. תיקון גבולות

1)פינוי הטריטוריה הרוסית. 2)פינוי ושיקום בלגיה. 3)פינוי הטריטוריה הצרפתית והחזרת אלזס לורן לצרפת. 4)תיקון גבולות איטליה. 5)התפתחות אוטונומית לעמי הקיסרות האוסטרו- הונגרית. 6)הבטחת עצמאות לפולין תוך מתן גישה חופשית לים. 7) הקמת חבר לאומים כדי לשמור על העצמאות הפוליטית של מדינות קטנות וגדולות - גוף זה היה הכרחי בעיני וילסון .

1. שיקולים אסטרטגיים וכלכליים של המדינות המנצחות ורצון להעניש את המנוצחים- לאחר תום הקרבות התכנסו ראשי המדינות המנצחות לדון בהסדרי השלום. הסדרי השלום הושפעו בעיקר מהאינטרסים של "שלושת הגדולים" :

1)וודרו וילסון נשיא ארה"ב- אידיאליסט שרצה לעצב את הסדר העולמי החדש, על פי 14 הנקודות שפרסם בינואר 1918. וילסון רצה שלום של אמת, ללא מנצחים וללא מנוצחים, ללא רגשות נקם וללא השפלות. הוא רצה יציבות עולמית שתאפשר לארה"ב לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלה ולעצור את הבולשביזם. 2)ז'ורז' קלמנסו ראש ממשלת צרפת -מדינאי ותיק שפעל על פי האינטרסים של ארצו והרצון לנקום בגרמניה ולהחליש אותה ככוח צבאי ופוליטי כדי, להבטיח ביטחון לצרפת. בנוסף דרש פיצויים גבוהים מגרמניה כדי שיוכל לשקם את ארצו. 3)לויד ג'ורג' ראש ממשלת בריטניה –ראה את האינטרסים הכלכליים של בריטניה לנגד עיניו. הוא רצה לחדש את המסחר הבינלאומי ולחזור למדיניות המסורתית של בריטניה, מדיניות של "מאזן כוחות". הוא רצה הסכם של פשרה, כי חשש שהחלשתה והשפלתה של גרמניה תחזק את צרפת יתר על המידה .

3.הקשיים בעיצוב המפה המדינית לאחר המלחמה והבעיות הנובעות מהסדרי השלום

1)הפיזור הרב של הלאומים השונים והמתחים ביניהם- לאחר המלחמה נעשה ניסיון לקבוע גבולות מדויקים למדינות החדשות על פי עקרון ההגדרה העצמית של הלאומים. אך תוך זמן קצר התברר שהדבר ניתן למימוש רק בצורה חלקית. כי במהלך השנים התערבבו בני לאומים שונים זה בזה. לדוגמא : כ- 40% מאוכלוסייתה של פולין היו בני לאומים לא פולנים : אוקראינים, גרמנים ויהודים. השוני והאיבה ביניהם גרמו לתסיסה ומתחים. 2)התחשבות באינטרסים הכלכלים והביטחוניים של המדינות החדשות יצרו מיעוטים חדשים . לדוגמא: -כדי להבטיח לפולין מוצא לים נתנו לה שטחים גרמניים שהייתה בהם אוכלוסייה גרמנית. כך נוצר "הפרוזדור הפולני", שניתק את פרוסיה המזרחית משאר חלקי גרמניה, ונוצר מיעוט גרמני בתוך פולין. -כדי שיהיו לצ'כוסלובקיה גבולות שאפשר להגן עליהם, נתנו לה את חבל הסודטים שאוכלוסייתו הייתה בעיקר גרמנית ( כשלושה מיליון איש). אומנם המדינות החדשות חוייבו לחתום על "חוזי מיעוטים "מיוחדים כדי להבטיח את זכויות המיעוטים אך זה לא עזר. 4)התחשבות בשיקולים כלכליים ואסטרטגיים של המדינות המנצחות בעיקר צרפת ובריטניה. לדוגמא -החזרת חבל אלזס לורן שהיו בו הרבה גרמנים לצרפת, ומסירת חבל הסאר לפיקוח חבר הלאומים תוך מסירת מכרות הפחם בחבל לידי צרפת, נעשה בגלל אינטרס צרפתי ללא התחשבות בפגיעה הקשה בגרמניה מבחינה כלכלית. 5)חוזה השלום עם גרמניה היה "חוזה מוכתב"- החוזה לא נעשה ע"י משא ומתן אלא מתוך כפיה. דבר זה יצר תסכול שאיפות נקם ותוקפנות בקרב המנוצחים. רבים מהם ראו בחתימת ממשלתם על הסכמים אלה בגידה, כניעה ומתן אישור להשפלת ארצם והנצחת נחיתותם.

ד.שיטת המנדטים בעקבות הסדרי השלום שנחתמו לאחר המלחמה, שטחים שהיו בשליטת גרמניה והאימפריה העותומנית הועבר לידי צרפת ובריטניה כשטחי מנדט. מנדט היינו פיקדון, ייפוי כוח מטעם חבר הלאומים לשליטה זמנית בשטח מוגדר, כדי לפתחו ולהכשיר את תושביו לעצמאות. המנדט על סוריה ולבנון נמסר לצרפת.המנדט על עיראק, עבר הירדן וא"י נמסר לבריטניה. בכתב המנדט על ארץ ישראל נקבע במפורש שעל בריטניה לקיים את ההבטחה שניתנה ליהודים בהצהרת בלפור. שיטת המנדטים הייתה פשרה בין תפישתו של וילסון , שרצה לתת לשטחים אלה עצמאות, לבין רצון המעצמות הקולוניאליות הישנות, שרצו לקבל את השטחים לצורכיהן. המעצמות שקיבלו מנדט היו חייבות לדווח לחבר הלאומים על פעולותיהן למען קידום העמים שבחסותן לקראת עצמאות.

בית הלאומי בארץ-ישראל בשנות ה-20.

• המצב בארץ ישראל בין שתי מלחמות עולם:

כשהסתיימה מלחמת העולם הראשונה החליפה שיטת המנדטים את השיטה הקולוניאלית (שיטת המושבות)הישנה.בריטניה וצרפת קיבלו בתום המלחמה מנדט(פיקדון)על אזורי המזרח-התיכון תחת פיקוח חבר הלאומיים.המנדט העניק סמכויות ניהול למעצמות ומטרתו הייתה להכיר את העמים היושבים באזורים אלה לעצמאות מדינית.בריטניה קיבלה מנדט על ארץ-ישראל ובראש השלטון המנדטורי עמד נציב עליון שמונה על-ידי הממשלה.ביולי 1922 בריטניה פרסמה את נוסח טופס המנדט.

טופס המנדט:

• התחייבות לקידום הבית הלאומי היהודי (התחייבות לתושבים היהודיים):

1.סעפי טופס המנדט הדגיש את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לבין ארץ-ישראל וקבעו את מחוייבותה של ממשלת המנדט לפתח את התשתית התעשייתית,הכלכלית,המדינית והמנהלית של העם היהודי. 2.הכרה בסוכנות היהודית כגוף המייצג את התנועה הציונית והעם היהודי. 3.להקל על עלייה יהודית לארץ-ישראל תוך עידוד התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע ללא הגבלה,ותוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית. 4.הכרה בשפה העברית כשפה רשמית לצד האנגלית והערבית. 5.עידוד והכרה במוסדות שלטון עצמי של התושבים כמו הוועד הלאומי והסוכנות היהודית. 6.פיתוח הארץ וחיזוק התשתית הכלכלית של הבית הלאומי.

• התחייבות טופס המנדט כלפי התושבים הלא יהודים בארץ-ישראל:

1.שמירה על זכיות כל הדתות במקומות הקדושים. 2.שמירה על חופש דת ומצפון ועל חופש הפולחן(לא תיהיה שום אפליה על רקע דת,גזע ולשון). 3.הכרה בשפה הערבית כשפה שמית לצד האנגלית והעברית. 4.הכרה בחגים של כל עדה ובימי המנוחה שלה. 5.הבטחת זכויותהם ומעמדם של שאר האוכלוסייה שלא תקופח.

• משמעות טופס המנדט:

1.החלפת השלטון הצבאי בשלטון אזרחי,עובדה שהקלה מאוד על הישוב היהודי. 2.המנדט היווה במידה רבה את המשך הצרת בלפור למרות שהוא ניתן גם לאוכלוסייה הערבית(הצרת בלפור קיבלה תוקף משפטי,מחייב בטופס המנדט). 3.טופס המנדט נתן בסיס חוקי לפעולותיה של הממשלה האזרחית הבריטית בארץ ולמעמדו של היישוב היהודי בארץ.המנדט הכיר בקיומה של אומה יהודית ובקשר ההיסטורי שבין העם היהודי ארץ-ישראל ובזכותו של כל העם היהודי לשוב ולבנות מחדש בארץ-ישראל את הבית הלאומי. 4.ביום אישורו של טופס המנדט הכריזה ההנהלה הציונית כי התגשמה במלואה השאיפה הפוליטית של תכנית באזל,כלומר,הטופס היווה נצחון לגישה המדינית של הרצל והוא צ'רטר שהוזכר בתוכנית באזל.(הצ'רטר המיוחל).

פעולות הנציבים הבריטים הרברט סמואל והלורד פלומר בארץ-ישראל.

• הנציב העליון הראשון,הרברט סמואל(1920-1925):

הרברט סמואל מתמנה לנציב העליון הראשון בארץ-ישראל,הוא היהודי אוהד הציונית וסייע במתן הצרת בלפור.הוא פעל רבות לטובת היהודים בארץ-ישראל. פעולותיו: 1.השליט חוק וסדר בארץ-ישראל. 2.קבע מכסת עליית היהודים.(16,000 רשיונות בשנה) 3.אישר מכירת קרקעות ליהודים בפיקוח ממשלתי. 4.מיפוי הארץ וקביעת הבעלות על הקרקעות("חוק הקרקעות"-טאבו). 5.הכרה בעברית כשפה הרשמית. 6.הכרה במוסדות הישוב(המוסדות הלאומיים:אספת הנבחרים,הועד הלאומי והרבנות הראשית). 7.קבע את גבולות ארץ-ישראל,חילק את הארץ לארבעה מחוזות והעמיד בראשם מושלים ופעל לטיפוח ירושלים כבירת ארץ-ישראל.

• פעולותיו של הרברט סמואל לטובת הערבים:

1.העניק לערבים אדמות מדינה והפלה את הערבים לטובה בתקציב החינוך. 2.מינה את המנהיג האנטי-ציוני חאג' אמין אל חוסייני למופתי-כהן הדת המוסלמי הבכיר של ירושלים. 3.לאחר מאורעות תרפ"א(1921),הפסיק הרברט סמואל את העלייה היהודית לארץ באופן זמני,והעניק חנינה לפורעים הערבים.

• סיכום:

בתקופתו של סמואל התפתחה התשתית הכלכלתי בארץ-ישראל והחל בניין הבית הלאומי היהודי.סמואל השתדל לנהוג במדיניות מאוזנת כלפי היהודים והערבים,אך עם זאת, היו ביישוב היהודי מי שחשבו כי פעל לטובת הערבים.

• הנציב העליון השני הלורד פלומר(1925-1928):

הלורד פלומר היה אדם תקיף,איש צבא לשעבר, יחסו הפתיע לטובה,הוא נקט ביד ברזל ובתקופתו שרר שקט בארץ-ישראל, בעיקר תודות לדרך שבה הוא ניהל את העיניינים. הוא היה חסיד נלהב של האימפריה הבריטית ולא גילה אהדה לשום צד,דאג לסדר בטחון וידע לכבד את הרגשות הלאומיים של היישוב. פעלותיו: 1.ארגן מחדש את כוחות הבטחון,שבהם פעלו ערבים ויהודים במשותף כשוטרים וכחיילים תחת פיקוד אנגלי.כוחות אלה דאגו לסדר וביטחון בארץ. 2.בתקופתו נחקק "חוק האזרחות" שהבטיח אזרחות ארץ-ישראלית למי שישב בארץ שנתיים. 3.הכיר במוסדות הלאומיים של הישוב היהודי כקודמו,ובימיו אישרו סופית מוסדות אלו וגובשו תקנות עלייה לארץ.כמו כן,אישר מתן תקציבים לאוכלוסיה היהודית וסיע לה בימי המשבר הכלכלי שפקד את הארץ בשנות כהונתו.

דרך בניין הבית הלאומי בשנות ה-20.

• מאפייני העולים:

בין השנים 1920-1924 עלו ארצה בעלייה השלישית כ-35,000 יהודים בעיקר מרוסיה ומפולין.מרבית העולים ציונים סוציאליסטים ותרמו להכפלת האוכלוסיה היהודית בארץ. בעלייה הרבעית שהתרחשה בין השנים 1924-1929 עלו ארצה כ-70,000 עולים גם הם ממזרח אירופה.בתחילת 1924 מנתה האוכלוסיה בארץ כ-95,000 נפש(יהודים),ובתום העליה הרביעית מתנה האוכלוסיה כ-175,000 נפש(יהודים). כ-50% מאנשי העליה הרביעית היו פועלים וכ-25% מהם בעלי הון.

• הסיבות לעלייה ארצה:

1.שחרור ארץ-ישראל משלטון האימפריה העותומנית ומסירת המנדט על ארץ-ישראל לידי הבריטים,עוררו תקווה בקרב היהודים בגולה,כי הבריטים הם שנתנו ליהודים את הצהרת בלפור יפעלו כעת להגשת החלום הציוני. 2.האנטישמיות בפולין גברה בשנות ה-20 על רקע משבר כלכלי שפקד את פולין הביאה לסילוק היהודים ממעמדותיהם במסחר ובמלאכה וההתייחסות להם הייתה כאל זרים חסרי זכיות.שר האוצר הפולני גרבסקי פרסם תקנות שנשלו את יהודי פולין מבחינה כלכלית והטילו עליהם מיסים. 3.הקלטותם המוצלחת של בלי העליה השניה בארץ למרות הקשיים עוררה התפעלות בקרב הצעירים היהודים ברוסיה.דמות הפועל העברי שחי בקומונה וכובש את הקרקע עודדה צעירים אידיאליסטים לעלות לארץ-ישראל. 4.המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ב-1917 ומצבם הכלכלי הקשה של היהודים שם דחפו צעירים יהודים לעזוב את רוסיה ולנסות לממש את חזון החברה השוויונית גם בא"י. 5.חוקי ההגירה שבארצות-הברית שנכנסו לתוקף ב-1924 נועדו להגביל את כניסתם של מהגרים כדי למנוע את ירידת שכרם של המקומיים.לפיכך נאלצו יהודים לעלות לי"א.

• הכשרת העולים והמאפיינים החברתיים שלהם:

בשנתיים הראשונות לעלייה שלישית,עלו רוב העולים במסגרות מאורגנות של תנועות הנוער החלוציות,בעיקר תנועת "החלוץ" ברוסיה,בהנהגתו של יוסף טרומפלדור ו"השומר הצעיר.היו אלו צעירים חדורי רוח חלוצית ואידיאולוגיה ציונית סוציאליסטית ובעלי הכשרה מוקדמת.תנועת "החלוץ" קיימה מחנות להכשרת חבריה לקראת עלייה לארץ-ישראל.במסגרת זו הוכשרו הצעירים לעבודת כפיים ועבודת חקלאות ולמדו עברית.כמו כן,חונכו הצעירים לחובת העלייה לארץ וצייתנות להנהגת התנועה תוך נכונות והתחייבות לעמוד לרשות התנועה ולמלא כל תפקיד שיוטל עליהם. בעלייה רביעית הגיעו מחצית העולים מפולין.בניגוד לעלייה הקודמת הייתה זו עלייה בלתי מאורגנת ברובה.בעלי משפחות,בני המעמד הבינוני שהגיעו לרוב מחוסר ברירה וללא חינוך ולהט ציוני.למרות שהעלייה הרביעית נקראת "העלייה הבורגנית" המשיכו להגיע בתקופה זו גם עולים רבים במסגרת תנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטית.

דרך בניין הבית הלאומי בתחומים שונים.

• תחום ההתיישבות:

בתחילת שנות בעשרים היו עולים רבים בעלי רעיונות סוציאליסטים שביקשו לחיות בקיבוץ, שהוא צורת התיישבות שיתופית וכמוה גם מושב העובדים, חלק נכבד מן העולים התיישבו בערים.

• מאפייני הקיבוץ:

הקיבוץ הוקם על-ידי בני העלייה השלישית,שדגלו בצורת ההתישבות השיתופית של "הקבוצה הגדולה" לעומת,בני העלייה השניה שדגלו ב"קבוצה הקטנה".בני העלייה השלישית טענו שצורת ההתישבות שלהם מבטיחה עתיד כלכלי טוב יותר וזאת בזכות משק שעוסק בתחומים ובענפים שונים,דבר שמאפשר לקלוט יותר עולים והסיכויים לפיתוח חיי חברה ותרבות גדולים יותר.הקיבוצים הראשונים שקמו בעמק-יזרעאל היו: עין-חרוד,בית אלפא עוד...

• העקרונות שאפיינו את הקיבוץ:

1.הקיבוץ קם על קרקע לאומית (קרקע שנתנה ע"י קק"ל או המשרד הארצישראלי). 2.העבודה בקיבוץ הייתה עבודה עצמאית ללא העסקת שכירים. 3.מסגרת חברתית שוויונית של מאות חברים שמקבלת החלטות משותפות.(ניהול הקיבוץ ע"י אספת חברים בה מתקבלות החלטות,מסגרת חברתית שוויונית ברכוש,בזכיות ובחובות של החברים בכלכלה,בחינוך ואחריות הדדית). 4.אין רכוש פרטי,יש קופה משותפה ממנה מקבלים חברי הקיבוץ תקציב על –פי צוריכהם וכל אחד עובד על-פי יכולתו החלוקה של ההכנסות היא שווה. 5.משק מעורב רב ענפים הכולל מפעלי מלאכה וחרושת מתוך מגמה לספק במידת האפשר את כל צורכי החברים.הקיבוץ שאף להיות עד כמה שפחות תלוי בשירותיים חיצוניים. 6.הפעלת שירותים משותפים לכל החברים כמו חדר אוכל,מכבסה וחינוך שווה לכל.

• מושב עובדים:

אנשי העלייה השלישית החלו בהקמת צורות התיישבות נוספות-מושב עובדים. ביסוד הרעיון היה מונח הרצון להקים צורת התיישבות שיתקיים בה עקרון השיתוף הכלכלי תוך שמירת עצמאות של הפרט.מושב העובדים הראשון היה נהלל ,נוסד ב-1921 על אדמות עמק יזרעאל.בעקבותיו קמו מושבים נוספים כמו כפר-יהושע,תל-עדשים ועוד. מאפייני מושב העובדים: 1.התיישבות על קרקע לאומית. 2.משק משפחתי עצמאי-המשפחה והפרט שומרים על עצמאותם ללא תלות בהחלטות כל חברי המושב,והרווחים מההכנסות המשק נשארים בידי המשפחה בעלת המשק. 3.עבודה עצמאית-המשק המשפחתי יעובד באורח עצמאי על-ידי בני המשפחה וחל איסור מוחלט על ההעסקת עבודה שכירה. 4.עזרה הדדית-חברי המושב חייבים לסייע אחד לשני בעבודות המשק במידת הצורך. 5.ארגוני קניות ושיווק משותפים-מכירת התוצרת החקלאית וקניית חומרי היצור התבצעים במשותף.

• התיישובת עירונית:

העלייה הרביעית הביאה לגידול ניכר באוכלוסיית הערים,תל-אביב הכפילה את אוכלוסייתה וחל גם גידול באוכלוסייה יהודית בחיפה ובירושלים ונבנו בהם שכונות חדשות.העולים בני המעמד הבורגני שהגיע לתל-אביב השקיעו בבניין,תעשיה ופיתוח טכנולוגי.קמו מפעלים כמו מפעל "נשר"-למלט,מפעל שמן-למוצרי מזון,מפעל "לודז'יה"-טקסטיל. בתל-אביב הוקמו בתי-אופנה ובתי מסחר ונבנו רחובות רחבים יותר ששינו את פני העיר.בתל-אביב שכנו המוסדות והארגונים העיקריים של ההתיישבות העובדת ,ההנהלה הציונית,משרדי המפלגות השונות ומרכזי תרבות. הוקמו בה בתי-קפה,קיוסקים,מסעדות,בתי-קולנוע(עדן).נוסדו בה תיאטרון המטאטא,האוהל והבימה בתל-אביב התיישבו ציירים משוררים(ביאליק) וסופרים והוקמה בה האופרה הישראלית והתזמורת הפילרמונית.תל-אביב הייתה למעשה העיר העברית הראשונה שנוהלה על-ידי יהודים ושלטה בה השפה העברית.מערכת החינוך התפתחה מאוד הערים ובחיפה קם הטכניון ובירושלים האוניברסיטה העברית.

מסגרות חברתיות כלכליות. 1.גדוד העבודה: העולים החדשים נתקלו בבעיות קיום ופרנסה.מצבו הקשה של המשק העברי לאחר המלחמה והעדפת הפועל הערבי במושבות מנעו מהחלוצים מציאת מקומות עבודה.בעזרת ממשלת המנדט(הרברט סמואל)והלחץ מצד מפלגות הפועלים החלו מאות פועלים לעסוק בסלילת כבישים,חציבה ועוד.כך צמחו מחנות פועלים בהם התגוררו הפועלים בקומונות של צעירים וצעירות שמנו 20 חברים.בקומונות הם חיו חיי שיוון,שיתוף ואחווה הקומונות הקטנות לא יכלו לקלוט עשרות חברים מבני העליים השלישית והחליטו להקים את גדוד העבודה לזכרו ועל שמו של טרומפלדור.הגדוד היה קבלן העבודות,גוף בילתי מפלגתי שישיג עבודה כקבלן וישלח לשם עובדים.חברי הגדוד הציבו לעצמם כמה מטרות: התיישבות חקלאית. קליטת עלייה. הגנה על הישוב. כיבוש העבודה. ומימוש רעיון הציונות הסוציאליסטית-בניית חברה שיוויונית ללא מנצלים. הם עסקו בכל עבודה שקיבלו ואת שכרם הכניסו לקופה משותפת,אשר ממנה להם מטבחים,מכבסות,נגרייה ועוד.כל אדם שנכנס לגדוד קיבל את השירותים בתמורה למשכורת שהכניס וכאשר עזב יצא ללא רכוש אך עם שפה,מכרים והכשרה.היו קבוצות בתוך הגדוד שהפכו אחר-כך להתיישבות(עין-חרוד). הגדוד התפרק באופן סופי ב-1927 לאחר עימותים עם ההסתדרות ובעקבות מחסור בעבודות.

2.הסתדרות העובדים הכללית.

• רקע:

ב-1920 קמה הסתדרות העובדים הכללית בעקבות פילוג בין מפלגות העובדים(פועלי ציון והפועל הצעיר)שהביא לתחרות קשה בניהן ואי-הצלחה לאחד את שתיהן תחת מפלגה אחת חיזק את הרעיון כי יש להקים ארגון גג לכל העובדים בארץ-ישראל שטיפל בנושאים כלכליים ותרבותיים.לכך תרם גם המצב הכלכלי הקשה בארץ.ההסתדרות הייתה מורכבת מאגודות מקצויות המייצגות כל אחת מתחום עיסוק אחר.

• תפקידה של ההסתדרות:

1.להגן כל שכר הפועל ורמת חייו תוך השגת תנאים סוציאליזם מתקדמים. 2.לספק תעסוקה לפועלים על-ידי הרחבת היקף הייצור,פיתוח משקים חקלאיים וענפי עבודה ברחבי הארץ. 3.הענקת חינוך והשתלמות לפועל,הקמת מוסדות שנתנו לפועלים השכלה כללית,חקלאית ומקצועית. 4.לארגן את הפועלים באיגודים מקצועיים שלא על בסיס מפלגתי. 5.לארגן שמירה והגנה. 6.לקלוט עולים ולהסדיר להם מקומות עבודה. 7.להסתדרות היה תפקיד ציוני מכיוון שהייתה מכשיר להגשמת הציונית ומתוקף תפקידה טיפלה גם בעיניינים חברתיים,לאומיים,תרבותיים והתיישבותים.בהסתדרות פעלו מספר גופים שבאמצעותם היא ממישה את מטרותיה ותפקידה:

• חברת העובדים:הקימה מפעלים כדי לספר תעסוקה לפועלים ולשמש מסגרת לכל המפעלים הכלכליים.היא הקימה מספר חברות כמו:"סולל בונה","תנובה","בנק הפועלים" ו"הסנה".
• "תנובה":חברה שעיבדה ושיווקה את התוצרת החקלאית.
• "סולל בונה":חברה שסיפקה עבודה בתחום הבניין.
• "בנק הפועלים":שימשה כמכשיר כספי לבניין משק העובדים.
• "הסנה":חברה הביטוח שביטחה את הפועלים והמפעילים.
• בתחומי החינוך והתרבות: הקימה הסתדרות הפועלים מוסדות שונים כמו עיתון"דבר",

הוצאות ספרים:"עם-עובד","ספריית הפועלים" ו"הקיבוץ המאוחד".הקימה את תאטרון "האוהל" ותנועות נוער כמו"הנוער העובד והלומד" ו"השומר הצעיר".

• בתחום שירותי הרווחה:הוקמו קופות חולים,צרכניות\מכולות,ושיכוני פועלים.
• התחום ההתישבות:רכשה קרקעות ועזרה לקליטה והתיישבות של עולים.
• בתחום הביטחון: טיפלה ההסתדרות בארגון השומר ועזרה להפוך אותו לארגון ההגנה שמילא תפקיד חשוב במאבק על הגנת היישוב.

מסגרות פוליטיות בשנות ה-20.

• אחדות העבודה:

ב-1919 הוקמה מפלגת אחדות העבודה שכללה את אנשי מפלגת פועלי ציון הוותיקה ופועלים בני העלייה השלישית.מטרת המפלגה הייתה לארגן את פעולות העובדים ולהגן על האינטרסים שלהם.הייתה זו מפלגה בעלת ערכים סוציאלים שביקשה לפעול ליצירת חברה שיוויונית,לדאוג לפרנסת הפועל הצעיר העברי ולחינוכו,ולהגן על זכויותיו.בין ראשי המפלגה בלטו דוד בן-גוריון,יצחק בן-צבי ועוד.

• מפלגת פועלי ארץ-ישראל(מפא"י):

ב-1929 נחתם הסכם לאיחוד מפלגת האחדות העבודה עם מפלגת הפועל הצעיר.המפלגה החדשה שקמה ב-1930 נקראה מפא"י והחזיקה באידיאולוגיה של תחייה לאומית והגנה על זכויות הפועל העברי וכן באידיאולוגית סוציאל-דמוקרטית.היא ריכזה סביבה את ציבור הפועלים והפכה למפלגה הדומינטית ביישוב היהודי בארץ-ישראל ולגוף הפוליטי החשוב ביותר בתקופת היישוב.

• המפלגה הרביזיוניסטית:

ב-1929 פרש זאב ז'בוטינסקי מן ההנהלה הציונית במחאה על "הספר הלבן" השני והקים בפריז את "הברית הציונית הרביזיוניסטית",בטענה כי ההסתדרות הציונית איננה עושה מספיק למען העלייה.ז'בוטינסקי טען שיש לפעול בתחום הציונות המדינית כי בלעדיה אין ערך לציונות המעשית.המפלגה דגלה בעלייה יהודית גדולה והשגת רוב יהודי בארץ ובארגון ההתיישבות הארץ תוך שיתוף פעולה עם הבריטים.זבוטינסקי רצה מדינה יהודית משני צידי הירדן.מבחינה כלכלית הוא היה אנטי-סוציאליסטי ותמך בעלייה של בורגנים שישקיעו את כספם ויביאו לביטול העוני בנוסף האמין בהקמת כח יהודי צבאי שתנועת נוער יהודית.

• הגוש האזרחי:

כלל את החוגים הבורגנים(סוחרים,בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים)שלא השתייכו לתנועת הפועלים וכלל את המפלגה הרביזיוניסטית והמפלגות העדתיות.הוא הקים אירגונים כמו התאחדות בעלי התעשייה שפעלה לשיפור היחסים בין העובד למעביד,לשיווק תוצרת הארץ ולחיזוק קשרי יבוא,ויצוא עם חו"ל.בנוסף,הם הקימו את מרכזי בעלי מלאכה כדי לחזק את מעמדם של בעלי המלאכה ואת התאחדות הסוחרים והתאחדות האיכרים.גוש זה תמך בהקמת משק חופשי ורצה לממש את הרעיון הציוני לא-דווקא במעמד הפועלים ,אלא,על-ידי שיתוף פעולה של כל החוגים בארץ-ישראל.

המוסדות הלאומיים בשנות ה-20 בארץ-ישראל.

• הסוכנות היהודית:

הוכרה ע"י הממשלה המנדטורית הבריטית כבר ב-1920 כגוף ביצוע של ההסתדרות הציונית,הסוכות הפכה לגוף מייצג את כל העם היהודי,ישבו בו יהודים ציונים ולא ציונים שהיו מוכנים רק לתמוך כספית ללא הזדהות עם המטרות הציונית. תפקידה היה: *הגברת העלייה.

                    *גאולת הקרקע כרכושו של הלאום.
                    *התיישבות חקלאית.
                    *טיפוח הלשון והתרבות העיברית.

הסוכנות ראתה עצמה אחראית לגורל העם בתפוצות ולא רק בגורל הישוב בארץ-ישראל. היא ניהלה את המוסדות הכספיים של התנועה הציונית,ייעצה לשלטונות המנדט בנוגע לבניין הארץ,בארגון העלייה,קליטת העלייה ורכישת הקרקעות.

כנסת ישראל-כינוי לישוב היהודי בא"י, ובתחילת שנות ה-20 נוסדו המוסדות הבאים:

1)אסיפת הנבחרים: המוסד העליון של יהודי א"י,מנתה 71 חברים, מעין רשות מחוקקת-כנסת ישראל תפקידה היה: *לגבות מיסים.

                     *תרומות לעיינים ולחינוך.
                     *טיפול בחולים.
                     *תמיכה במוסדות הרבנות הראשית והוועד הלאומי.

2)הוועד הלאומי: מעין רשות מבצעת של אסיפת הנבחרים:

• שימש נציג הישוב בארץ כלפי חוץ וכלפי פנים.
• פיקח על הקהילות.
• טיפל בעיניני חינוך ותרבות.
• עזרה סוציאלית.
• עיניני בריאות.
• היה ראשי לקנות נכסים לאומיים.

חבריו נבחרו כל שנה,בשנות ה-20 היה חלש ולא נתמך ע"י הבריטים הישוב וההסתדרות הציונית,אך בשנות ה-30 התחזק ואוייש ע"י נצידי מחנה הפועלים,נלחמם למען עלייה והתישבות,נגד קיפוח המנדט, השליט שיוויון בחיי הציבור.

3)הרבנות הראשית: המוסד הדתי העליון של "כנסת ישראל",בחרה רק אשכנזי ורב ספרדי. תפקידה היה: *פיקוח על החיים הדתיים.

                    *מינוי רבים מקומיים.
                    *ביה"ד בעליון לעיניני דת.

זכתה להערכה רבה מצד רוב היישוב,הוכרה ע"י השלטון המנדטורי.

הויכוחים הישוב על כמות החברה ודרך בניין הארץ. בואן של העליות והיקלטותן בארץ תרמו להתארגנות שני מחנות חברתיים בישוב. מצד אחד-חלוצים בעליי השקפות סוצאליסטיות ששאפו להקים בארץ חברת פועלים ומן הצד השני-בורגנים בעלי הון פרטי,שתמכו בקפיטליזם הויכוח האידיאולוגי גרם לחשדנות בין 2 המחנות החברתיים והמשבר הכלכלי בשנות העשרים התריץ את הויכוח האידיאולוגי בניהם. החלוצים הסוציאליסטים בני העליות השניה והשלישית קיבלו את בני העליה הרביעית בעלי הרכוש ברגשות מעורבים כיהודים שמחו לבואם,אך חששו מן הבורגנים שהיו לדעתם "חסרי אידיאולוגיה וחזון" יעלו לארץ לא מתוך רצון אלא מנוכח הנסיבות והעובדה היא שהעדיפו את ההתישבות העירונית על פני ההתישבות החקלאית. הם טענו כי העולים בורגנים אינם יכולים לתרום ליצירת "האדם החדש" עובד אדמה יצרני-שאותו רצתה הציונות לטפח. מנהיגי מחנה הפועלים(בן גוריון)האמינו שכך חברה סוציאליסטית היא חברת מופת מוסרית וזו הציונות האמיתית לכן הם תמכו בהתישבות העובדת ותמכו בהון לאומי.לדעתם ההון הלאומי חשוב יותר מההון הפרטי והוא זה שייתן תשתית לישוב ע"י קניית אדמות והתישבות העובדת ועזרה לישוב היהודי בשעת משבר כלכלי,כפי שהיה בתקופת העליה הרביעית,ונגדם טענו העולים בעלי ההון הפרטי כי החלוצים הקימו ישובים כושלים והם "אוכלי לחם חסד" החיים על חשבון הזולת,על חשבון ההון הלאומי. זו הייתה תפיסתו של הגוש האזרחי שתמך בהקמת משק חופשי ליברלי,התנגד למדיניות הריכוז הכלכלי של מפלגות השמאל ולגישה הסוציאליסטית.הם ראו בהון הפרטי כבסיס להקמת הבית הלאומי וטענו שההון הפרטי הוא שבונה את יסודות התעשייה,המסחר והמלאכה.ותורם בכך למקומות עבודה לאלפי יהודים.כמו כן,ההון הפרטי מושקע גם בהתיישבות חקלאית ותורם את חלקו גם במגזר הזה. ז'בוטינסקי שעמד בראש התנועה הרויזיוניסטית התנגד להתסדרות הכלללית וראה בה אסון.הוא דרש את הקמתן של לשכות עבודה נטרליות בכדי שלא יקופחו אנשי המפלגות שלא השתייכו למחנה הפועלים. המחלוקת בין המחנות הסתיימה בפשרה שאליה הובילה המציאות.במהלך השנים 1921-1931 הושקע בארץ בעיקר הון פרטי והחלוקה הייתה 3 /1 הון לאומי

ו- 2/3   הון פרטי.

התרומות לקרנות הלאומיות הלכו ופחתו וההסתדרות הציונית התקשתה בגיוס כספים. מציאות זו הובילה את שני המחנות(סוציאליסטים מול קפיטליסטים) להכרה בנחיצותו של שיתוף פעולה בבניין הבית הלאומי בין ההון הלאומי להון הפרטי.

                                            המוסדות   הלאומיים
 
                                                                             מוסדות ישוביים                               
                      מוסדות ציונים 
                                                                   
                                                                                       כנסת-ישראל
                        
                   הנהלה-ציונית                                          
                                             
                                                                 אספית הנבחרים    ועד לאומי          הרבנות-הראשית
                 הסוכנות היהודית

הויכוח בין "מחנה הפועלים" לבין "מחנה האזרחי": "מחנה הפועלים" "מחנה אזרחי" 1.הבית הלאומי צריך להיבנות ע"י פועלים. 1.הבית הלאומי לא צריך להיבנות ע"י פועלים בלבד,אלא גם ע"י בלי-הון. 2.רק הפועל העברי יכול להגשים את הציונות. 2.הבורגנים,בעלי ההון הם שיגשימו את הציונות,בכספם תיבנה הארץ. 3.רק חברה סוציאליסטית היא חברה מוסרית ונכונה. 3.הסוציאליזם,השיתוף והשוויון הם רעיונות מוטעים,הם מנוגדים לטבע האדם.הם האמינו רק בקפיטליזם. 4.יש לתמוך במעמד הפועלים בא"י, במפלגות שלו ובצורות ההתיישבות שלו (קיבוץ,מושב עובדים). 4.אסור למזג בין הציונות לסוציאליזם.צריך שיהיה דגל אחד: כחול ולבן ללא אדום 5.הון לאומי-מה שיעזור לבנות את הארץ זה הון לאומי ולא הון פרטי.ההון הלאומי נאסף בתרומות ע"י יהודים ברחבי העולם למען קניית אדמות ויישובים. 5.ההון הפרטי הוא החשוב,בעזרתו אפשר לבנות את הארץ בתעשייה,במסחר והתיישבות.ההון הפרטי נותן תעסוקה לאלפי פועלים המפעלים.חייבת להיות השתתפות של כל העם בבניית הארץ. 6.העלייה לארץ תהיה תלוייה ביכולתו הכלכלית של היישוב. 6.יש לתמוך בעלייה המונית לארץ ללא תנאי. 7.תמך בזכות הפועלים לשבות. 7.יש לאסור שביתות ולאפשר בוררות.

ב.ביסוס הבית הלאומי היהודי בשנות ה-30 בתחומים התיישבות,כלכלה,ותרבות: 1)העלייה הבלתי לגאלית: לאורך שנות ה-30 העפילו לארץ-ישראל כ-25 אלף יהודים.ההעפלה התנהלה ללא גוף מרכזי שיפקח עלייה וירכז אותה.רק ב-1939 הקים ארגון "ההגנה" גוף מיוחד שיטפל בארגון ההעפלה מאירופה:"המוסד לעלייה ב". העלייה הבלתי לגאלית ברובה התקיימה לקראת סוף שנות ה-30.ההעפלה נתפסה כאחת מדרכי המאבק במדיניות הבריטית הנוקשה כלפי היישוב היהודי בארץ. הסיבות לעלייה הבלתי לגאלית: 1)צמצום רישיונות העלייה על-ידי השלטונות הבריטים,בעקבות נסיגתה של בריטניה מהתחייבותיה לתנועה הציונית. 2)ההחמרה במצבם של היהודים במזרח אירופה במרכזה והחשש מפני מלחמה באירופה. 3)הלחץשבא מקיבוצי ההכשרה בפולין שהכשירו צעירים יהודים ציוניים לעלייה לארץ-ישראל. דרכי העלייה וארגונה: ההעפלה הראשונה הייתה ב-1934 באונייה "ולוס" ביוזמת ארגון "ההגנה".באונייה זו הגיעו כ-350 מעפילים חברי ה"חלוץ" מפולין.ניסיון נוסף להעלות יהודים מפולין באונייה זו נשכל,בשל חשיפה על-ידי הבריטים.באותה שנה(1934) ארגנה גם התנועה הרוויזיוניסטית העפלה של כ-100 מעפילים באונייה "אוניון". העלייה הבלתי לגאלית ברובה התקיימה בשנים 1937-1939. הארגונים "ההגנה" ו"החלוץ", התנועה הרוויזיוניסטית במסגרת "אף-על-פי" וגורמים פרטיים הם שטיפלו בנושא ההעפלה.אוניות המעפילים יצאו מנמלים באיטליה,ביוון וברומניה.יעדי המעפילים היו יישובי עמק חפר,ערי החוף נתניה ואשקלון,והיישובים שפיים ואביחיל.

2)הצגת הישגי היישוב היהודי בתחום ההתיישבות: יעדי ההתישבות בשנות ה-30 היו:חיזוקם והרחבתם של היישובים הקיימים,יצירת גושי התיישבות גדולים במקומות שונים ברחבי הארץ,חיזוקם של יישובים מרוחקים ממרכז הארץ(יישובי ספר),יצירת רצף טריטוריאלי בין יישובים והקמת יישובים חדשים כדי לעצב את גבולות המדינה שבדרך. גידול היישוב העירוני: רוב עולי העלייה החמישית התיישבו בערים תל-אביב ירושלים וחיפה.ב-1936 מנתה אוכלוסיית העיר תל-אביב כ-130 אלף נפש.הקמת הנמל בעיר בשנת 1936 הביאה לתנופה בפיתוחה.העיר העברית הראשונה הפכה לעיר של תרבות ובילויים.העיר ירושלים התפתחה בקצב מהיר בעיקר בשל גידול אוכלוסייתה ותוכניות הפיתוח של שלטונות המנדט הבריטיים.אוכלוסיית העיר מנתה ב-1936 כ-75 אלף יהודים מתוך 125 אלף נפש.העיר חיפה אף היא התפתחה בקצה מהיר.הביטוי הגדול לפיתוחה של העיר היה חניכת הנמל ב-1933.נמל חיפה היה לנמל חשוב שממנו יצאה סחורה ונכנסה.ב-1936 מנתה האוכלוסייה היהודית כ-50 אלף נפש.ליד הנמל הוקמו בתי זיקוק המפורסמים. העיר חיפה התפתחה כעיר תעשייתית.

יישובי עמק חפר: ב-1933 בוצעה רכישת קרקעות גדולה על-ידי יהושע חנקין לשם התיישבות.יותר מ-20 יישובים הוקמו בעמק חפר,והם נועדו ליצור רצף טריטוריאלי-התיישבותי בין צפון השרון לדרום השרון.יישבוים אלה שימשו חומת מגן מפני היישובים הערבים הסמוכים.עם היישובים שהוקמו נמנו הקיבוצים והמושבים כפר ויתקין,כפר חיים,גבעת חיים ועוד. התיישבות האלף: ב-1932 הוחל בשימוש תוכנית התיישבות של 1000 משפחות.מטרת התוכנית הייתה ליישב את המשפחות ביישובים בסמוך למושבות,כדי שישמשו חומת מגן ויספקו ביטחון למושבות.בסופו של דבר,בשל סיבות תקציביות יושבו רק כ-450 משפחות בתשעה מושבים ובקיבוץ אחד.למשל,כפר ביל"ו וגבתון ליד רחובות, נטים ועוד.

3)הצגת הישגי הישוב היהודי בתחום הכלכלה: בשנות ה-30 התבססה התשתית הכלכלית של המשק היהודי בתחומים שונים.חלה התפתחות משמעותית התחום התעשייה ,הוקמו יותר מ-500 מפעלים חדשים,בניהם בתי-חרושת לנייר בעתלית,מפעל לטקסטיל "אתא",מפעל לברזל "להט",בית חרושת "דובק" לסגריות ועוד…מפעלים קיימים כמו "נשר" ו"שמן" הרחיבו את פעילותם.העולים מגרמניה פתחו מספר בנקים.התפתחות כלכלית זו התאפשרה הודות להגעתם של עולים משכילים מגרניה,בעלי ידע וניסיון בתחומים רבים,והודות להון שהביאו עימם שהושקע בתעשייה ובחקלאות. עולים רבים מגרמניה אף השתלבו בענף הבנייה,והביאו לתנופה בענף זה.ההתפתחות הכלכלית התחילת שנות ה-30 התאפשרה גם להודות למדיניות כלכלית מסייעת של שלטונות המנדט.ממשלת המנדט יזמה פרויקטים ציבוריים רבים כגון סלילת כבישים,הקמת מפעלים,הקמת מבני ציבור ועוד,שבהם הועסקו רבים.

4)הצגת היישגי הישוב היהודי בתחום החינוך והתרבות: מוסדות להשכלה גבוה: במוסדות להשכלה גבוהה בארץ,הטכניון בחיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים חלה התפתחות גדולה.אל המוסדות הללו התקבלו אנשי רוח ומדע ואקדמאים מתחום המקצועות החופשים שהגיעו לארץ מגרמניה במסגרת העלייה החמישית.שתלבותם במוסדות ההשכלה הגבוהה העלתה את רמתם של מוסדות אלו. התזמורת הפילהרמונית: בשנות ה-30 הקימו את התזמורת הפילהרמונית מוזיקאים ואמנים בני העלייה החמישית שעלו מגרניה. תאטרון: התאטראות "הבימה" ו"האוהל" שהוקמו בשנות ה-20 העלו הצגות לפני קבל חובב תאטרון.

ג.המרד הערבי: 1)הסיבות למרד: א)חולשת המעצמה הבריטית באירופה- בשנת 1935 התנהלה מלחמה בין איטליה לאתיופיה,שהסתיימה בכשלונה של אתיופיה.הבריטים תמכו באיתיופיה אך לא עזרו להם ואילו כלפי איטליה היו פייסנים.הערבים ראו בכך חולשה של בריטניה והאמינו שיש להם סיכוי להשיג את רצונם בארץ.בנוסף,התחזקותו של היטלר מול חולשתן של בריטניה וצרפת עודד את הערבים שקיוו שאויבי בריטניה שדגלו באנטישמיות יעזרו להם במאבק נגד הבריטים בארץ ויסייעו להם להקים מדינה ערבית עצמאית בארץ-ישראל. ב)עצמאותן של מדינות-ערב השכנות- מדינות ערביות שכנות לארץ-ישראל קיבלו עצמאות כמו עיראק ב-1932, סוריה,מצרים ולבנון.היו בדרך לעצמאות.כל עוד היו המדינות הערביות תחת שלטון זר,המאבק על ארץ-ישראל נתפס בעיני ערביי ארץ-ישראל כמאבק כלל ערבי.לאחר מתן עצמאות למדינות ערב השכנות ,חששו ערביי ארץ-ישראל שמדינות ערב לא יעזרו להם להקים מדינה ערבית בארץ-ישראל ולכן החליטו למרוד על מנת לעודד אותן לתמוך בהם ג)התחזקות היישוב היהודי בארץ -בשנים 1933-1936 גדל מספר היהודים בארץ ל-400,000 והם היוו כ-31% מכלל האוכלוסייה הארץ.היישוב היהודי התבסס מבחינה כלכלית ובכך הפך לאיום על ערביי ארץ-ישראל.הערבים חששו שיווצר רוב יהודי בארץ,שהערבי ינשול מעבודתו ומגזילת אדמתיהם. ד)ביטול התוכנית להקים בארץ-ישראל מועצה מחוקקת-הנציב הבריטי בארץ,ארתור ווקופ,הציע להקים מועצה מחוקקת שתכלול 11 נציגים מוסלמים,7 יהודים,3 נוצרים ו-5 פקידים מטעם השלטון. ההצעה לא התקבלה בפרלמנט הבריטי,מהחשש שמדינות אחרות בשליטת בריטניה ידרשו גם מועצות. ה)התחזקות התנועה הלאומית הערבית-מאורעות תרפ"ט חיזקו את מעמדו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. בשנות ה-30 חלה הקצנה בקרב צעירים קיצוניים על חשבון "זקני העדה" שנהגו במתינות יחסית.אגרת מקדונלד גרמה לרבים בתנועה הערבית-לאומית לראות באנגלים אוייבים וב-1932 קמה מפלגת "העצמאות",שדרשה עצמאות לפלסטין הערבית,עודדה את הערבים לא להכנע לפשרות ולפתוח במרד.

2)דפוסי המאבק של הערבים כלפי הבריטים וכלפי היהודים: הערבים פתחו במאבק צבאי,שמטרתו הייתה לחסל את התוכנית להקים בארץ מדינה יהודית.ב-19 באפריל 1936 החלו התקפות ורציחות יהודים ביפו.9 יהודים נהרגו ו-54 נפצעו. המהומות פשטו בכל הארץ ונמשכו 3 שנים.כשבוע לאחר פרוץ המהומות נערך כינוס חירום ערבי בו הוקם"הוועד הערבי העליון" בראשותו של חאג' אמין אל חוסייני ובו הוחלט על שביתה כללית עד שימלאו את דרישות הערבים: 1)הפסקה כללית של העלייה היהודית לארץ-ישראל. 2)איסור מכירת קרקעות ליהודים. 3)הקמת ממשלה ייצוגית לפי יחס מספרי של האוכלוסייה בארץ. השביתה נמשכה 175 יום ונועדה לפגוע ביישוב היהודי שהיה תלוי במשק הערבי.סוחרים ובעלי מלאכה סגרו את חיונותיהם ואספקת מזון ומוצרי חקלאות ליהודים נפסקה.פועלים ערבים לא התייצבו לעבודה אצל היהודים ונמל יפו הושבת. במקביל נמשכו הפרעות ביהודים.בשנה הראשונה של המרד נהרגו 91 יהודים וכ-400 נפצעו.מאות בתים פרטיים ובתי מלאכה נהרסו,הושמדו עצים וגידולים חקלאיים.למרות זאת המשיכו הבריטים לתת רשיונות עלייה ליהודים בעקבות זאת החלו הערבים להתקיף מוסדות בריטים בארץ(תחנות משטרה) וירו בשוטרים ובחיילים בריטים.המרד הערבי ידוע "מאורעות תרצ"ו-1936.

ד.היערכות היישוב היהודי בשנים 1939-1936. בתחום הכלכלי: החרם בכלכלי שהטילו הערבים על היישוב היהודי אילץ אותם להתמודד מול איום זה.כאשר הושבת נמל יפו על-ידי הערבים הופעל לחץ על השלטונות הבריטים לתת רשיון לנמל עברי,ואכן,במאי 1936 נפתח נמל יפו,שהיה מסוגל לקלוט אוניות שהביאו מטענים ולהוציא משלוחים לייצוא,בנמל חיפה נמנעה השביתה הודות למאות יהודים שעבדו בנמל ובינהם חברים מהקיבוצים באזור.העצמאות הכלכלית של המשק היהודי באה לידי ביטוי בקטיף פרי הדר בו תפסו היהודים את מקומם של הערבים,גם בבנין ובמפעלי תעשיה מלאו היהודים את תפקידי הערבים ששבתו. שטחי העיבוד החקלאי הורחבו,חל איסור משמעותי בתוצרות הלול,באספקת החלב ומוצריו,בירקות,נהגים יהודים תפסו את מקום הערבים בתחבורה הציבורית ואכן הוגשם עקרון העבודה העברית בתקופה זו והאבטלה היהודית פסקה.היישוב הקים את קרן"כנפר היישוב" במגבית למס בטחון שבעזרתה נאסף כסף למימון פעולות הבטחון היהודיות,לאור ההוצאות הרבות ומכיוון שתרומות היהודים בתפוצות לא הספיקו להגנה.המשק היהודי הצליח לשרוד ואף התפתח ושגשג בשנות העלייה החמישית כונו "תקופת הזוהר של היישוב היהודי בארץ". בתחום ההתיישבות:

1)תקופת המרד הערבי הביאה את קק"ל לרכוש קרקעות רבות.רבים מן הערבים ביקשו למכור את קרקעותיהם בשל מחסור כלכלי,מכירן ירד וקק"ל ניצלה את ההזדמנות כדי לקנות קרקעות בזול,ליצור עובדות בשטח(כדי ליצור רצף התישבותי ושלא יהיו חלק מהמדינה הערבית)ולכן נרכשו קרקעות בצפון ובאזורים אסטרטגים.

2)התיישבות חומה ומגדל(1936-1939).לאור המאורעות שגרמו סכנה למפעל ההתישבותי ודרישת הערבים החוזרת לאסור עלייה,קניית קרקעות והתיישבות יהודית הוקמו בשנים 1936-1939 כ-50 יישובים חדשים,רובם קיבוצים.התנופה קשורה במספר גורמים:

א)במישור בפוליטי-ועדת פיל והמלצתה לחלק את ארץ-ישראל לשתי מדינות הביאה להקמת יישובים רבים בכל חלקי ארץ-ישראל כדי לקבוע עובדות בשטח ולאבטח אותן.

ב)במישור הצבאי-מטרת היישובים הייתה לבלום את פעולות הכנופיות הערביות במרד הערבי.

ג)במישור ההתיישבותי- נועדו היישובים ליישב את האדמות שנרכשו על-ידי יהודים ואף לשפר את הרצף הטריטוריאלי בין ההתיישבויות השונות.

אופי ההתישבות: קבוצה של קיבוץ או מושב רכזה את המבנים שבעזרתם ניתן להקים ישוב במשך יום אחד,בבוקר הם עלו למקום המסומן,מקמו את החומות עם חצץ מסביב לחצר,באמצע החצר נבנה מגדל שמירה ועליו זרקור ובפינות החצר הוכשרו פינות ירי להגנה.שיאה של ההתיישבות הייתה העלייה לחניתה,בהקמת היישובים לקחו חלק חברי ההגנה,הנוער הציוני,הקיבוץ הדתי,קק"ל,הקיבוץ הארצי ועד.

תרומתם של יישובי חומה ומגדל: א)יישובים אלה השתלבו במערך הבטחוני של ארגון ההגנה במאבק נגד הכנופיות הערביות.הם שימשו מעין בסיסים צבאיים ששלבו את עבודת האדמה והשמירה. ב)ישוביי חומה ומגדל יצרו רצף התיישבותי חשוב בבקעת הירדן לבין עמק בית-שאן,בין השפלה לבין הנגב הצפוני. ג)יישובים אלו הוכיחו כי ההתיישבות היא שקובעת את גבולות הארץ.

התחום הבטחוני: בתקופת המרד הערבי התעורר וויכוח בין "ההגנה" לבין "האצ"ל"(שהתפלג מההגנה ב-1931) על הדרך שבה יש להגיב על האיום הערבי.ההגנה החליטה לנקוט במדיניות של הבלגה שמשמעותה שהיהודים לא יגיבו במעשי אלימות ללא הבחנה כי אם יעשו כל מאמץ לפגוע רק באשמים.הסיבות לכך שלא נראה בעיני הבריטים טרוריסטים כמו הערבים ועלינו להיות מוסריים במאבקינו.לעומת "ההגנה" טענו "האצ"ל" כי יש לנקוט במדיניות של התקפה כיוון שההבלגה מבטאת חולשה,מתפרשת אצל הערבים כסימן של פחדנות יהודית ומרגילה את הבריטים לחשוב שהיהודים אינם מסוגלית למלחמה ולכן יש לתמוך בטרור מול טרור ובפעולות תגמול לערבים.במסגרת המרד הוקמו זרועות ההגנה,חלקן לגליים(חוקיים)באישור הבריטים וחלקן לא לגליים(לא חוקיים) .

הגופים הלגליים היו: 1)הנוטרים:כח משטרה יהודי שפעל באישור המנדט ובתקופת סוף המרד הגיע ל-22,000 שוטרים עיבריים.הם היו נתונים למרות הבריטים אך הופעלו על-ידי ההגנה ובזכותם קיבלו היהודים בטחון עצמי רב יותר. המורל ביישוב עלה ושיטות המלוחמה הבריטיות שלפיהם אומנו הועברו להגנה. 2)פלוגות הלילה של וינגייט:קמו ב-1938 כאשר מצב הבטחון הלך והתערער.יוזם הרעיון של הקמת יחידות צבא בריטיות-יהודיות וינגייט,איש צבא הרפתקן שהגיע לארץ מאנגליה כקצין מודיעין והתעניין בבעית ההגנה של היהודים. הוא הגיע למסקנה שהברטים אינם יוצאים בלילות לעזרת היישובים ללחום בכנופיות ערביות תוך ניצול החשיכה להתקפות פתע.ביולי 1939 פורקו פלוגות הלילה ווינגייט הודח מתפקידו בשל קשריו ההדוקים עם היהודים.חשיבותם של פלוגות הלילה היו לא רק בחיסול כנופיות,כי אם בכך שלימדו את מפקדי ההגנה שיטות לחימה חדשות,חשיבות הניידות,ההפתעה,ההטעייה ולומחת לילה שאומצה על-ידי ההגנה בעתיד.

הגופים הלא לגליים היו: 1)הנודדת: בקיץ 1936 הקים יצחק שדה,מראשוני ההגנה,ועוד מספר צעירים את ארגון הנודדת.אנשי הפלוגה יצאו מחוץ לגדרות היישובים כדי ליפגש עם האוייב בשדה ולהפתיע אותו בהתקפה לא צפויה.גישב חדשה זו שמטרתה להרחיק את הסכנה מהיישוב ולקדם את פני הערבים לפני כניסתם ליישוב היהודי. לשיבותם בכך שלראשונה נקטו היהודים יוזמה ועברו מקרבות הגנתיים לקרבות התקפיים ניידים. 2)פלוגות השדה) :פו"ש) בסוף 1937 החליטה מפקדת ההגנה להקים את פלוגת השדה,יחידה גדולה שתפעל בהיקף ארצי על-ידי המפקדה הארצית של ההגנה,כך שהיוזמה להתקפה עברה מהערבים להיהודים. בין תפקידיהם לעזור ליישובים ולאזורים נתקפים,לקדם את פני האויב,לרדוף את האויב ולערוך פעולות מיוחדות. הם הקימו מערבים נגד חוליות ערביות,פשטו לכפרים וסייעו לכנופיות,חדרו לשטח האויב והטילו פחד על הערבים.

ה.מדיניות בריטניה לנוכח המאורעות. בתחילת המאורעות התגובה הבריטית הייתה מתונה.הנציב ארתור ווקט נקט יד רכה כלפי המתפרעים,בתקווה שהעיניים ירגעו ובשל החשש שתגובה קשה מצד הבריטים תביא להקצנת האירועים.רק לאחר שהגיע לארץ קצין צבא עיראקי שעמד בראש כח המתנדבים(קאוקג'י),הגיבו הבריטים ביד קשה.וכמו כן,הענישו כל מי שנתן עזרה לפורעים.עם פרוץ השלב השני של המרד הערבי,לאחר פרסום מסקנות ועדת פיל שלחו הבריטים תגבורת צבאית לארץ ונקטו ביד קשה כלפי המורדים(עונשים,הגליות והוצאות להורד).לאחר רצח המושל הבריטי בגליל יצאה מלונדון פקודה לאסור את חברי הועד הערבי העליון ואת חברי המועצה המוסלמית העליונה,כולל חאג' אמין אל חוסייני.הבריטים נעזרו ביישוב היהודי מבחינה צבאית וכלכלית ע"י גיוס יהודים לכוחות שיטור,הנוטרים,משטרת היישובים העבריים,הקמת מפלגות הלילה של וינגייט והקמת גדר הצפון.

ועדת פיל: על רקע המרד הערבי ומצבה הבינלאומי של בריטניה בסוף שנות ה-30 ,חיפשה בריטניה פתרון מדיני לשאלת ארץ-ישראל.בסוף 1936 נשלחה לארץ ועדה מלכותית שבראשה הלורד פיל,מדינאי בריטי בכיר,במטרה לבדוק את הגורמים לפרוץ המרד הערבי והמהומות בארץ,לבדוק כיצד בריטניה מבצעת את התחייבותה במנדט ביחס ליהודים ולערבים ולהמליץ על פתרונות שימנעו פרעות בעתיד.

מסקנות ועדת פיל: 1)הפער שקיים בין יהודים לערבים לא מאפשר הקמת בית לאומי משותף.המנדט הבריטי נכשל משום שאינו יכול לרצות את היהודים ואת הערבים ובשלב זה אין סיכוי לשלום בין העמים.הוועדה ממליצה לסיים את שלטון המנדט בארץ. 2)יש לחלק את הארץ לשתי מדינות,יהודית וערבית ולאזור שיהיה נתון לשליטה בריטית.המדינה היהודית תכלול כ-17% משטח ארץ-ישראל.היא תכלול את שפלת החוף מבאר –טוביח בדרום עד עתלית בצפון,את עמק יזראל, עמק בית-שאן ואת אזור הגליל.המדינה הערבית תכלול את רוב שטח הארץ,הרי השומרון,הרי יהודה והנגב.האזור בשליטת הבריטים יכלול את ירושלים,בית-לחם ואזור הכולל את שדה התעופה בלוד ובנמל יפו. 3)בתקופת המעבר עד להקמתן של שתי המדינות יוקפא בניין הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל.היהודים יורשו לרכוש קרקעות רק בשטח המיועד למדינה היהודיתובמשך 5 שנים יותר רק ל-12 אלף יהודים בשנה לעלות לארץ-ישראל על-פי כושר הקליטה הכלכלי של המדינה היהודית. 4)המדינה היהודית תשלם למדינה הערבית פיצוי קבוע מדי שנה,מפני שבתחום המדינה היהודית יכללו הקרקעות הפוריות ביותר בארץ-ישראל,והיות ובתחום המדינה היהודית יכלל מיעוט ערבי גדול,יש לבצע הערבת אוכלוסייה מהמדינה היהודית למדינה ערבית.

תגובות הערבים למסקנות ועדת פיל: 1)המופתי חאג' אמין אל חוסייני דחה את תוכנית החלוקה ומדינות ערב גיבו את עמדתו.ערביי ארץ-ישראל דרשו פעם נוספת לעצור את בניין הבית הלאומי ע"י הפסקת העלייה היהודית ואיסור רכישת קרקעות ע"י יהודים בארץ. הערבים דרשו הקמת מדינה ערבית בלבד בארץ-ישראל. 2)הביטוי העיקרי להתנגדות הערבים לתוכנית החלוקה היה חידוש המרד הערבי בצורה אלימה ביותר תוך ביצוע פעולות נגד מתקנים צבאיים בריטיים ונסיונות חבלה בקו צינור הנפט,ובנוסף רצחו את המושל הבריטי בגליל.

תגובת היהודים למסקנות ועדת פיל:

התומכים בתוכנית ונימוקיהם: 1)הראש התומכים עמדו דוקטור חיין ויצמן ודוד בן-גוריון אשר טענו כי למרות הסכנות הבטחוניות הצפויות למדינה היהודית,זהו הרע המיעוטו,בתוכנית יש פתח עתיד שבו יקבלו היהודים שטחיים גדולים יותר. 2)בריטניה מאפשרת את הקמת המדינה היהודית ועל-כן תתמוך בה ותסייע לה מבחינה כלכלית ובטחונית ולכן אין להחמיץ הזדמנות היסטורית זו. 3)תכנית החלוקה מאפשרת עלייה גדולה שתביא להצלת יהדות אירופה מפני רדיפות והתעללויות.

המתנגדים לתוכנית החלוקה ונימוקיהם: 1)מחנה הפועלים ובהם גולדה מאיר,טענו כי המדינה היהודית ע"פ תכנית החלוקה קטנה,ולא תאפשר את גידולו של היישוב היהודי.בנוסף גבולותיה מסכנים את עצם קיומו של היישוב היהודי הן משום שהמדינה נמצאת באזור השפלה והערבים שולטים על איזור ההר,והן משום משום שבשטח המדינה לא נכללים מקורות המים של הארץ. 2)המחנה האזרחי ובהם הרביזיוניסטים דחו את תכנית החלוקה ותובעת בית לאומי יהודי משני עברי הירדן בא"י.

ההחלטה הרישמית של התנועה הציונית: ההחלטה הרשמית התקבלה בקונגרס הציוני ה-20 שהתכנס ב-1937 ובו נטען כי תכנית החלוקה סותרת את כתה המנדט ואת הצהרת בלפור שבהם קיימת העדפה ברורה ליהודים,והתוכנית גם פוגעת בעלייה והתיישבות היהודית בארץ. הספר הלבן השלישי 1939(הספר הלבן של מקדונלד): לאור כשלון נסיונותיה של בריטניה לפשר בין היהודים לערבים בארץ-ישראל,החליטה הבריטניה לבטל את החלטות ועדת פיל ולחפות את מדיניותה על ארץ-ישראל.ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הגיעו הבריטים למסקנה שתמיכתם בבית לאומי יהודי בארץ-ישראל עלולה להביא להתקוממות העולם הערבי ולתמיכתו בגמניה הנאצית,ולכן ביקשה בריטניה לפייס את ערביי ארץ-ישראל והמזרח התיכון לבטלה את התחייבותיה ליהודים עם פרסום הספר הלבן השלישי. סעיפי הספר הלבן השלישי של מקדונלד: 1)לא תיהיה תוכנית חלוקה על ארץ-ישראל.תוך 10 שנים תוקם מדינה שתיהיה משותפת ליהודים ולעריבם.אופיה של המדינה יקבע על בסיס הרוב החי בארץ במהלך 10 השנים, עד הקמת המדינה ישלטו הבריטיםבארץ. 2)מכסת העולים היהודית במשך 5 בשנים הבאות תהיה 75 אלף יהודים בלבד.בתום תקופה זו תופסק העלייה לחלוטין,ותותנה בהסכמת הרוב הערבי. 3)רכישת קרקעות על-ידי היהודים תוגבל וההתישבות היהודית תוגבל לאזורים מסויימים. משמעותו של הספר הלבן השלישי: הספר הלבן השלישי ביטל למעשה את התחייבותה של בריטניה לרעיון הציוני מפני שהוא מציג נסיגה מוחלת של בריטניה מהצהרת בלפור ומכתב המנדט.הספר מבטל את רעיון הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל מפני שהוא סולל את הדרך להקמת מדינה ערבית על שטחה של ארץ-ישראל ולהפיכתו של היישוב היהודי למיעוט שיכול להמשיך ולהתיישב על שטח מוגבל מאוד שהיווה 5% מכלל הארץ.

א.המציאות הקולוניאלית בארצות המזה"ת וצפון אפריקה. חדירת הקולוניאליזם האירופאי: השלטון הקולוניאלי בארצות המזה"ת ובארצות צפון אפריקה החל את צעדיו במהלך המאה ב-19.צעדים אלה הלכו והתגברו עם התדרדרות האימפריה העותומניץ שהגיעה לשיאה בתחילת המאה ה-20.בסיומה של מלחמה העולם הראשונה נשלטו מרבית הארצות המזרה"ת וצפון אפריקה על ידי שלוש המעצמאות הקולוניאליות-צרפת,בריטניה ואיטליה. התהליכים שעברו האוכלוסיות בארצות אלו היו שונים ממקום למקום והושמפעו ממספר גורמים: 1)אופי ההשתלטות של המדינה או הדרך שבה נכבשה. 2)מעמדה המדיני של הארץ-סיפוח,מנדט או חסות. 3)חשיבות האזור בעיני המעצמה הקולוניאלית. 4)גודלו וחוזקו של המיעוט הקולוניאלי(המתיישבים) מול האוכלוסיה המקומית ותגובתה.

המעצמאות הקולוניאליות ושטחי שילטונן: צרפת-כבשה בהדרגה את ארצות צפון אפריקה. אלג'יריה נכבשה ראשונה ב-1830,והפכה לחלק מצרפת כלומר לקולוניה(מושבה)צרפתית. תוניסיה נכבשה מידי השליט המקומי אשר היה תחת חסות האימפריה העותומנית בשנת 1881,והונהג בה משטר של חסות צרפתי. מרוקו נכבשה בשנת 1912 על-ידי הצרפתים והפכה אף היא למדינת חסות צרפתי. בסוריה הונהג מנדט צרפתי,שהוענק לצרפת על-ידי חבר הלאומים,בהסכמי סאן רמו ב-1920,אך למעשה הונהג שם משטר קולוניאלי שדיכא כל התארגנות מקומית. בלבנון הונהג מנדט צרפתי כמו בסוריה. בריטניה-המעצמה הקולוניאלית הגדולה ביותר במזה"ת.בריטניה פרשה את חסותה על עירק,א"י,עדן,מצרים והירדן. מצרים כנבשה בשנת 1882.בשנות ה-20 שלטו הבריטים במצרים תוך מתן סמכויות נרחבות למצרים,ובלי להתערב באופן ישיר בניהול המדינה.ב-1922 הכריזה בריטניה כי היא מכירה בעצמאותה של מצרים תוך שמירה על אינטרסים בריטים חיוניים.ב-1936 נחתם חוזה העצמאות מול בריטניה. עיראק הבריטים קיבלו מנדט על עיראק ב-1920 במסגרת הסכמי סאן-רמו.לפני כן הייתה עיראק נתונה תחת שלטונה הישיר של האימפריה העותומנית.ב-1922 נתחם בין בריטניה לעיראק הסכם המבטיח עצמאות,אולם רק ב-1930 נחתם חוזה המעניק לעיראק עצמאות מלאה. עדן נכבשה על-ידי הבריטים כבר ב-1839 ,והייתה תחת שלטום בריטי ישיר. איטליה-הייתה מדינה קולוניאלית חדשה יחסית.היא הצליחה להשתלט רק על לוב ב-1911.לוב סופחה לאיטליה והפכה למושבה איטלקית.החל משנת 1922 השלטון הפאשיסטי הנהיג בה משטר פיקוח חמור.בשנת 1943 נכבשה לוב מידי האיטלקים על-ידי בריטניה,אשר שלטה בה עד 1951. מדינות עצמאיות-שלוש מדינות במזה"ת לא היו נתונות תחת שלטון קלוניאלי: תוריכה-בסוף מלחמת העולם הראשונה האיפמריה העותומנית,התפרקה ובוטל בה מוסד הסולטנות הוכרז ב-1922 על הקמת רפובליקה תוכרית ובשנת 1923 היא הפכה למדינה עצמאית. איראן-הייתה עצמאית החל מ-1925,והיה בה משטר מלוכני שבראשותו של השאשה האיראני. תימן- מהמאה ה-16 ועד לשנת 1872 הייתה תימן שייכת רשמית לאימפריה העותומנית,אך בפועל הייתה נתונה לשליטת אדונים מקומיים.בין השנים 1872-1918 הייתה תימן נתונה תחת שליטה ישירה של האימפריה העותומנית זאת במספרת"הכיבוש העותומני השני".בשנת 1905 הטיל האימאם יחיא,שליט תימן,מצור על תנעא והצליח להקים ממלכה עצמאית מאוחדת בתימן.עם פירוק האימפריה העותומנית בתום מלחמת העולם הראשונה זכתה תימן לעצמאות מוחלטת.

הבדלים עיקריים בים דפוסי הקולוניאליזם הצרפתי לקולוניאליזם הבריטי: 1)בריטניה שלטה בעיקר במזרח-התיכון(היה לה רצף טריטוריאלי מהים התיכון ועד הודו בנוסף לשליטה על עדן ומצרים),בעוד שעיקר השליטה הצרפתית הייתה בצפון אפריקה(המגרב).צרפת שלטה גם בסוריה ובלבנון,אותן השיגה לא באמצעות כיבוש,אלא בתוקף הסכמים בינלאומיים. 2)הקולוניאליזם הצרפתי היה מונחה על-ישי תפיסה של מעורבת ישירה בחיי האוכלוסיה המקומית ובניסיון להנחיל את התרבות הצרפתית לחברה המקומית.הצרפתיים ראו בכך מעין שליחות תרבותית ובמסגרת תפיסתם זו הקימו בארצות הקולוניאליות בתי-ספר צרפתיים ומוסדות תרבות צרפתיים.לעומת זאת הקולוניאליזם הבריטי מידת המעורבות לא הייתה ישירה ועמוקה כמו זו של הצרפתים.הבריטים נמנעו בדרך-כלל מניהול ישיר של המדינה,למעט השליטה על עיניינים הנוגעים לשמירה על האינטרסים האימפריאליים הצבאיים והכלכליים.בקולוניאליזם הבריטי ניתנו יותר סמכויות לתושבי המקום,ובחלק מן המקרים הובטחה עצמאות,היינו,הקולוניאליזם הבריטי ניתפס כזמני. בנוסף-לכך,היה ניסיון לדיאלוג עם התנועות הלאומיות המקומיות. 3)דפוסי השליטה הצרפתי היה בעיקר סיפוח מלא של המדינה,או פרוטרטוראט-שלטון חסות עם פיקוח מחמיר ומעורבות ישירה בניהול הארץ.גם בארצות בהן שהוטל מנדט צרפתי שלושת דפוסי השליטה האופיינים לקולוניאליזם הבריטי

היו:1.הסתמכות על שושלות המקומיות(כמו בירדן ובערב הסעודית). 2.מנדט בריטי(כמו בארץ-שיראל. 3.סיוע לאוכלוסייה המקומית בניהול תוך מתן הבטחה לעצמאות(כמו מצרים ועיראק) 4)הצרפתים ראו במושבות שלהם חלק בלתי נפרד מצרפת והקימו שם התיישבות קולוניאלית גדולה(בעיקר באלגירה,מעט בתוניסיה),בעוד שבמסגרת הקולוניאליזם הבריטי לא הייתה התישבות קולוניאלית,למעט משפחותהם של אנשי הצבא ומנהל הבכירים. לסיכום,ניתן לומר שהקולוניאליזם הצרפתי היה ישיר יותר מזה הבריטי והוא הותיר את חותמו על תרבות המקומית,בעוד שהקולוניאליזם הבריטי הותיר את חותמו בעיקר על המנהל ועל מוסדות המדינה. הקולוניאליזם האיטלקי-דפוס השליטה בלוב היה סיפוח מלא של הארץ לאיטליה והפיכתה לקולוניה איטלקית. המדיניות בה נקטו האיטלקים היה פיקוח מחמיר של חיי המקומיים.מאוחר יותר הושפעה לוב מהשלטון הפשיסטי ומגישתו האנטישמית ליהודים.

ז.התמורה בחיי היהודים בתחומים שונים. בתום מלחמת העולם הראשונה התחלקו שטחי האימפריה העותומנית ושאר המדינות המנוצחות במזרח-התיכון בין המדינות המנצחות-צרפת ובריטניה.לשליטתן של שתי מדינות אלה על שטחים במזרח-התיכון הייתה השפעה רבה על ההתפתחות של האוכלוסייה המקומית וגם האוכלוסייה היהודית שחייה בהן.האוכלוסייה היהודית חייה בדרך-כלל בקרבת המוסלמים ושמרה על יחסים טובים עימם. התמורות בתחום הדמוגרפי: 1)גידול בספר היהודים באופן ניכר לגודמא:באלג'יריה 17 אלף יהודים בשנת 1830 ואילו ב-1940 הגיע מספרם ל-125 אלף.הסיבות לכך היו שיפור התנאים התפרואתיים,ירידה בשיעור התמותה,שיפור יחס האוכלוסייה אל היהודים ושיפור המצב הכלכלי. 2)תהליך עיור-הגירה יהודית פנימית מאזורים כפריים אל מרכזי הערים הגדולות.הסיבות העיקריות למעבר הן האפשריות הכלכליות הנפתחו בעקבות כיבוש הקולונאלי וההשפעה האירופאית באזורים אלה. ריכוז היהודים במספר מצומצם של ערים שהפכו למוקדי הכלכלה המודרנית הביא לצמיחת בורגנות יהודית ונתן ליהודים תחושה של עוצמה.לדוגמא:התפתחות העיר קזבלנה ואוכלוסייתה היהודית.לפני בוא הצרפתים הייתה זו עיר נמל קטנה עם אוכלוסייה יהודית לא גדולה ובסוף התקופה הצרפתית כשליש מיהודי מרוקו התגוררו בעיר,כ-80,000 נפש. בטוניס בירתה של טוניסיה התגוררו כ-60% מהיהודים. 3)מעבר מרובעים יהודים מסורתיים לרובעים חדשים בערים לצד התושבים האירופאים-מעבר שהתאפשר בשל עשרת הגבלות המשטר הישן ,התפתחות הערים והשינוי ברמת החיים של רבים מן היהודים. 4)מגוון המקצועות של היהודים הולך ומתרחב,יותר יהודים עוסקים במקצועות חופשיים ונשים מתחילות לצאת לעבודה וללימודים.