א. עלייה יהודי תימן בתקופת מלחמת העולם השנייה

תימן:

בפברואר 1948 נרצח האימאם יחיא בידי קושרים ממשפחות המנהיגים המכובדות בתימן. בשבועיים שלאחר מכן היו פרעות רבות ביהודים, עד שבנו של האימאם, אחמד, השתלט על הפורעים. לאורך תקופת שלטונו סבלו היהודים מפרעות, עד אשר בראשית שנת 1949 בישר ליהודים כי כל מי שירצה להגר לא"י – יורשה לעשות זאת.
הסיבות שהביאו לשינוי הפתאומי:
1. היה רעב כבד בתימן ועזיבת כמות גדולה של יהודים עתידה הייתה להקטין את נטל הפרנסה על הממשלה.
2. יציאת היהודים הביאה הכנסות גדולות לשלטונות, עקב הרכוש שנינטש, מיסים שהוטלו ו"מתנות" שנאלצו לתת במקומות שונים בדרך.
3. האימאם חשש שהפרעות ביהודים יתרחבו ויסכנו את יציבות השלטון.
4. הידיעות על ההצלחות של צבאות ישראל גרמו מצד אחת לתוקפנות נגד היהודים, אולם האימאם נכנס גם לפחד מיסטי מנקמת האל במידה ולא יאפשר ליהודים לשוב לארצם. אחד התנאים ליציאת היהודים היה שעליהם למכור את רכושם וכן להעביר את הידע המקצועי שלהם בתחום בו עסקו לבני המקום. העברת ידע זו התבצעה לרוב בחופזה, ופעמים אף ניתן כסף לאדם על מנת שיעיד כי למד מקצוע מסוים.

תאריכים חשובים:

 1882 – 1881 – גל העלייה הראשון מתימן (אעלה בתמ"ר). 
 1914 – 1904 – המשך עלייה מתימן.
 1948 – 1920 – המשך עלייה מתימן.
 1942 – 1939 – עלו 543 איש מתימן, נקלטו על ידי "התאחדות התימנים".
 1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן ינואר. 
 1949- חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצריים. 
  יוני 1949- תחילת מבצע "על כנפי נשרים".
 1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן.

עקב 2 סיבות עיקריות:
א. תעמולה רבה של הסוכנות ושליחה הראשי יוסף בן דוד.
ב. הקצאת המסה הגדולה של הסרטיפיקטים ליהודי תימן, עקב חוסר האפשרות להעלות את יהודי אירופה בזמן המלחמה.

עם הגעתם של העולים לא"י התנהל מאבק בדבר הגוף שיקלוט אותם. מסיבות פוליטיות החליטה ההסתדרות הכללית להשתלב בתחום זה וגייסה לשם כך צעירים תימנים אשר עלו כמה שנים קודם לכן. הדבר עורר כעס רב מצד התאחדות התימנים. ארגונים נוספים ניסו אף הם להשתלב במהלך והמריבות הכבידו מאוד על חבלי הקליטה של העולים, עד כי נשמעו קולות כי מנסים לפגוע להם במסורת ולמשוך אותם למסגרת חיים חילונית.
מאי 1945 – סגירת שערי תימן, פסקה העלייה. יהודים שכבר יצאו מתימן לעדן חזרו לתימן או נשארו בעדן. עדן – מושבה בריטית מאז 1839, אשר הייתה כפופה לשלטון הבריטי בהודו. ממוקמת במקום אסטרטגי מבחינת דרכי מסחר, מקום אטרקטיבי ליהודים.
1937- העיר הופרדה מהודו וקיבלה מעמד של מושבת כתר ולסביבתה איזור של ארץ חסות. תחנת מעבר מרכזית בדרך מתימן לישראל.