משבר ארבעת החודשים הראשונים: הבדלים בין גרסאות בדף

תחילת המלחמה מצאה את הישוב במצב רגיש: כוחות ההגנה שהיו תחת שליטתה היו מאומנים וחמושים טוב יחסית ובדרך כלל הביסו את הכוחות הערבים באיכותם, אך מעבר ליחידות הפלמ"ח שמנו רק 3,000 אנשים לא היה לישוב כוחות תקיפה או הגנה ניידת. בעוד שמקומות בהם הייתה נוכחות חזקה של ההגנה נשארו בידיים עבריות בבטחה (כגון תל אביב שהותקפה מאזור יפו אך הדפה את כל ההתקפות), ישובים מבודדים יותר סבלו מפשיטות הערבים.  

הערבים נקטו בכמה שיטות לחימה: היו להם כמה כנופיות מאורגנות תחת שליטת גורמים שונים, וכמו כן מתנדבים זרים תחת "[[צבא ההצלה]]" של קאוקג'י והאחים המוסלמים, אך מרבית הכוחות שלהם היו כפריים שנקראו ע"י ראש הכפר לקחת את הרובים הישנים שלהם ולפשוט על היהודים. טקטיקה זאת הייתה יעילה בנטרול שיירות האספקה של היהודים, והקשתה מאוד את הנסיעה בדרכים ממקום למקום. קטע זה של הלחימה כונה "המלחמה בדרכים" בשל הנסיונות החוזרים והנושנים של העברת אספקה לישובים מבודדים בשיירות חמושות, כמו שיירת נבי-דניאל ואחרות.<BR>