עריכה אחת
←כל הפרטים הידועים על האדונית והרוכל:
| שורה 36: | שורה 36: | ||
הרוכל עוזב את ביתה וחוזר למכור את סחורתו מבית לבית. | הרוכל עוזב את ביתה וחוזר למכור את סחורתו מבית לבית. | ||
תמצית הסיפור: | |||
מסופר על רוכל יהודי המחזר בין הבתים ומוכר את סחורתו. | |||
יום אחד הוא מגיע לביתה של אדונית נוצריה, בית הנמצא ביער, ומנסה למכור לה את סחורתו. האדונית מסרבת לקנות, אבל לבסוף מתרצה וקונה סכין של ציידים. הרוכל עוזב את ביתה וממשיך בדרכו, אך הלילה יורד והוא מאבד את הדרך. הוא הולך לכיוון נקודת אור רחוקה וכשהוא מגיע הוא מגלה שחזר לאותו בית. האדונית נותנת לו ללון ברפת הישנה בחצר. | |||
למחרת בבוקר הוא עושה תיקונים בביתה, כדי להישאר אצלה ולא לצאת החוצה לגשם ולסערה. היא מכינה לו אוכל והוא נשאר ללון שם, הפעם במחסן בתוך ביתה. כך גם למחרת. הרוכל רואה שהאדונית גרה לבדה ומתחיל לחזר אחריה,הם מתקרבים זה לזה וגרים יחד כבני זוג בביתה. | |||
הרוכל חי חיים טובים מבחינה חומרית בביתה של האדונית – היא מטפלת בו, מבשלת לו ומשרתת אותו. הוא מרגיש כי פשט את בגדי רוכל ולבש בגדי חירות. נדמה לו שמעמדו דומה כעת לזה שלה. ככל שהוא מתקרב אליה, הוא מתרחק מהדת ואפילו אוכל בשר בחלב(יחדיו). אבל שאלה אחת מטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח- הוא אף פעם אינו ראה אותה אוכלת. הוא שואל אותה מספר פעמים על כך, אבל היא מתחמקת מתשובה וקוראת לו עורבי, נשרי, פגר מתוק שלי. היא נושכת את שפתיו ואומרת בחיוך שמעולם לא ידעה שדמו של יהודי מתוק כל כך. הרוכל חושב שכך דרכן של גברות במעמדה לומר דברי אהבה לבעליהן ומחליט לא לשאול יותר מדי שאלות. ככל שעובר הזמן, החיים במחיצתה קשים לו יותר, שכן היא מציקה לו ומשלימה אותו ונאמר שאינו יודע מדוע רבו ועל שום מה השלימו. מכיוון שכך, שואל אותה הרוכל שוב על בעלה הקודם, שעליו סיפרה לו בראשית היכרותם. האדונית שואלת לאיזה מהם התכוון ומונה את בעליה הקודמים בעשר אצבעותיה. היא לועגת לו על פחדו, ולשאלתו היכן הם, עונה שאכלה אותם. הרוכל איננו יודע כיצד להגיב, אבל ברור לו שהיא מהווה סכנה בשבילו. הוא מחליט לעזוב את ביתה, אבל לא עושה זאת. לאחר ימים מספר הוא חולם שהכלבה שלה נשכה אותו ולקקה את דמו. הוא חולם שהאדונית תוקעת סכין בלבו ומתעורר בפחד ובזעקות. למחרת בבוקר הוא מעביר את כלי מיטתו למחסן, לטענתו כדי לא להפריע לה. בלילה הוא מרגיש צורך להתפלל לה' ומכיוון שעל קיר חדרו תלוי צלב, הוא יוצא להתפלל בשלג. הוא מאבד את דרכו וצועק "אלוהים שבשמיים, כמה נתרחקתי!". כשהוא חוזר הוא מוצא את כלי מיטתו מחוררים ואותה מוטלת על הרצפה, פצועה וסכין בידה. היא ניסתה להרוג אותו, אבל צועקת בגועל שדמו קר כקרח. הרוכל מנסה לטפל ולהאכיל אותה, אבל היא לא יכולה לאכול אוכל של בני אדם ולאחר מספר ימים מתה. לאחר מותה הוא קורא לכומר, מכין לה ארון מתים וטומן את הארון בגג ביתה כי האדמה קפואה ואינו יכול לחפור בה. בסוף הסיפור, העופות הטורפים מנקרים את הארון ואוכלים את גופתה. הרוכל עוזב את ביתה וחוזר למכור את סחורתו מבית לבית. | |||
כל הפרטים הידועים על האדונית והרוכל: | |||
האדונית הרוכל | |||
עשירה עני | |||
מתנכרת אליו חסר בית | |||
נאה,יפה תמים,חלש | |||
אלמנה מוכר | |||
נוצריה יהודי | |||
בעלת רפת חסר משפחה | |||
ביתה בית ציידים שוכח את דעתו | |||
מסתורית בעל מקצוע | |||
בודדה בעל ידיים טובות | |||
גרה לבד ביער | |||
====הכותרת:==== | ====הכותרת:==== | ||