הבהרת המושג "מלחמה קרה" והצגת גילוייה

מושג "המלחמה הקרה" מציין תקופה של מאבק ותחרות בין שתי מעצמות-העל שהתגבשו לאחר מלחמת העולם השנייה- ארה"ב ובריה"מ . כתוצאה מהאינטרסים המנוגדים בין ברית-המועצות הקומוניסטית לבין מדינות המערב הדמוקרטי-קפיטליסטי, התגבשה מערכת מדינית עולמית חדשה. הייתה זו מערכת דו-קוטבית: קוטב אחד כלל את מדינות מזרח אירופה, שבריה"מ כפתה עליהן את שלטונה. קוטב זה נקרא "הגוש המזרחי". קוטב אחר כלל את מדינות מערב אירופה וצפונה שחסו בצלה של ארצות הברית, שסייעה להן לשקם את כלכלתן והגנה עליהן מפני התפשטות הקומוניזם. קוטב זה נקרא "הגוש המערבי". המאבק בין "הגוש המזרחי" לבין "הגוש המערבי", בראשותן של ארה"ב ובריה"מ, קיבל את השם "המלחמה הקרה". מקורו של השם בעובדה שאף כי יותר מפעם אחת עמד השלום העולמי על בלימה, ונראה היה שהעולם עומד בפני מלחמת עולם חדשה- העימות בין שני הגושים לא הידרדר בשום שלב לעימות צבאי ישיר בין שתי מעצמות-העל. המאבק והתחרות ביניהן נשארו במסגרת מדינית וכלכלית, ולא הידרדרו לעימות מזוין. בגלל החלוקה לשני גושים פוליטיים שניצבו זה מול זה קיבל הסכסוך גם את הכינוי הפוליטי "הסכסוך הבין גושי".

ארבעה גילויים של המלחמה הקרה: 1. הקמת הדמוקרטיות העממיות והיווצרותו של מסך הברזל עם תום מלחמת העולם השנייה חנה הצבא האדום במזרח אירופה, בשטחן של המדינות המשוחררות. בריה"מ ניצלה מצב זה כדי לפעול להקמת משטרים אוהדים במדינות אלה. בשנתיים הראשונות לאחר המלחמה הסתפקה בריה"מ בשלושה יעדים מיידיים: א. הקמת משטרים אוהדים לברית-המועצות. ב. ניצול המשאבים הכלכליים במדינות מזרח אירופה לצורכי כלכלתה של ברית-המועצות. ג. יצירת תנאים שיאפשרו את ההשתלטות הקומוניסטית על המדינה בעתיד. נוכח היעדים שהציבה לעצמה בריה"מ בטווח המיידי, במדינות המשוחררות אפשרו הסובייטים התהוות של משטרים שאותם כינו "דמוקרטיות עממיות". לאחר 1947 פעלה בריה"מ ביתר נחרצות להשלטת המודל של המשטר הסובייטי על ארצות הדמוקרטיה העממית. תחת הלחץ הסובייטי הלך ונוצר גוש פוליטי חדש ואחיד בזירה הבינלאומית- "הגוש המזרחי". מנהיגים לא קומוניסטים הודחו ממנגנוני השלטון; מנהיגים שנאמנותם הוטלה בספק הושלכו לכלא באשמת בגידה, ובמקומם מונו נאמניה של בריה"מ; נאסרה פעילותן של מפלגות לא קומוניסטיות; חוזקה המשטרה החשאית במדינות אלה והיא אוישה בנאמני המפלגה ונאמני בריה"מ בלבד. על מדינות מזרח אירופה ומרכזה- מדינות הגוש המזרחי- הוטל פיקוח כלכלי ונאסר עליהן לקיים קשרי מסחר עם המערב; הוגבל חופש התנועה של אזרחי מדינות אלה מחוץ לגבולות המדינה; מדינות הגוש המזרחי ואזרחיהן נותקו מכל מגע עם המערב. "מסך של ברזל" ירד על אירופה וחצה אותה לכל רוחבה.

2. דוקטרינת טרומן ג'רוג' קנהאן, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא טרומן, הציע לנשיא לנקוט "מדיניות בלימה" תקיפה: לדבריו, בכל מקום שבו תעמוד ארה"ב על עמדותיה בתקיפות ייסוג סטאלין מכוונות ההתפשטות שלו. במסגרת "מדיניות הבלימה" אימץ הנשיא מדיניות שהכתיבה את אופי המלחמה הקרה: מלחמה כלכלית. טרומן הבהיר את עמדתו בנאום בפני הקונגרס, כשביקש תקציב מיוחד לסיוע ליוון ולטורקיה נוכח כוונותיה של בריה"מ כלפי מדינות אלה וחתירתה להפלת המשטרים הדמוקרטיים בהן. ברקע הדברים עמדה גם התחזקותן של המפלגות הקומוניסטיות באיטליה ובצרפת. בנאומו בפני הקונגרס קבע טרומן כי העוני והמחסור שוללים מן האדם את התקווה, והם הקרקע שעליה צומחת התמיכה במשטרים טוטאליטריים. טרומן קבע בנאומו כי רק סיוע לעמי אירופה, הסובלים לאחר המלחמה ממשבר כלכלי עמוק, ישיב את אמונם במשטר הדמוקרטי; תמיכת העמים במשטר הדמוקרטי בארצותיהם תמנע את תמיכתם בקבוצות פוליטיות קיצוניות כמו הקומוניסטים.

3. תכנית מרשל על בסיס דוקטורינת טרומן גובשה תכנית מרשל, במטרה להביא לשיקום כלכלתה של אירופה לטווח ארוך. ג'ורג' מרשל, שהיה שר החוץ של ארה"ב מ-1947, האמין כי שיקום כלכלתה של אירופה- שהייתה חלשה מאד לאחר המלחמה יסייע לבלימת ההתפשטות של הקומוניזם בתוך אירופה. החשש מפני התגברות ההשפעה הקומוניסטית התחזק נוכח הסימנים לכך שההשפעה הקומוניסטית בצרפת ובאיטליה גברה עד כדי כך שנראה היה כי הקומוניסטים ינצחו בבחירות. עם קבלת ההחלטה להפעלתה של תכנית מרשל לשיקום כלכלת אירופה, כונסה בפריז ועידה של מדינות אירופה בראשות ארצות-הברית. ברית-המועצות ומדינות מזרח אירופה הוזמנו לועידה זו, אך ברית המועצות ראתה בתכנית מרשל מלחמה כלכלית המכוונת כלפיה ונמנעה להשתתף בוועידה. יתרה מזו: בריה"מ אסרה על גרורותיה להשתתף בוועידה או בתכנית הסיוע הכלכלי של ארצות הברית. צ'כוסלובקיה ופולין, שהיו מעוניינות בסיוע האמריקני , נאלצו לוותר עליו בצל איומיה של בריה"מ. בסופו של דבר, מהסיוע הכלכלי הנרחב של ארה"ב במסגרת תכנית מרשל נהנו רק מדינות מערב אירופה וכמה מדינות ממרכז אירופה שלא היו נתונות להשפעתה ולאחיזתה של בריה"מ. בין 1948 ל-1952 הוזרמו לתכנית מרשל ולכלכלתן של המדינות שהסתייעו בה כ-13 מיליארד דולר. התכנית הביאה לשגשוג כלכלי ולשיקום כלכלתה של אירופה המערבית , וצמצמה את השפעת הכוחות הפוליטיים הקיצוניים.

4. משבר ברלין – 1948 למרות העובדה שניהול האזורים השונים של גרמניה היה אמור להיעשות במשותף ע"י כל ארבע המעצמות, בריה"מ נקטה בצעדים מידיים לניתוק האזור שבשליטתה משאר אזורי גרמניה והקימה באזור ההשפעה שלה בגרמניה משטר בנוסח הדגם הסובייטי. נוכח ניתוק האזור שבשליטת ברית-המועצות משאר אזורי גרמניה החישו שלוש המעצמות הנותרות את ההחלטה לבצע האחדה כלכלית בכל אזורי הכיבוש שבניהול מדינות המערב. במסגרת ההאחדה הכלכלית ביצעו מדינות המערב רפורמה כלכלית וקבעו מטבע חדש לגרמניה – מרק חדש. הרפורמה נועדה לאושש את כלכלתה של גרמניה ולבלום את האינפלציה. מדינות המערב רצו להנהיג את המרק החדש גם בשטח הנתון לפיקוחן בברלין, כדי למנוע את הצפתו של שטח זה במק הישן ע"י בריה"מ.

מצור ברלין סטלין ניצל את הרפורמה במטבע כאמתלה למימוש תכניתו לסילוק המערב מברלין. בתגובה לרפורמה במטבע הטיל סטלין מצור על אזור הכיבוש של המערב בברלין, וניתק אותו משאר אזורי גרמניה ע"י ניתוק של דרכי הגישה היבשתיות – כבישים, אוטוסטראדות ומסילות ברזל. סטלין נמנע מסגירת הגישה האווירית. עם הטלת המצור נותקו שני מיליון אזרחים וחצי ו- 10,000 חיילים של המערב משאר אזורי הכיבוש של המערב בגרמניה – וממקורות האספקה שלהם.

תגובת ארצות הברית בתגובה להטלת הסגר על ברלין הורה טרומן להעביר לגרמניה שתי טייסות של מפציצים אסטרטגיים, המסוגלים לשאת נשק גרעיני. סטלין לא נרתע. במערב שקלו לנקוט צעדים צבאיים ולהשתלט על השטח המחבר את מערב ברלין עם שאר אזורי הכיבוש של המערב בגרמניה, אך טרומן דחה את הרעיון. המערב החליט על הפעלה רכבת אווירית שתספק את צורכי הנצורים בברלין. במשך 11 חודשים ביצעו טייסי ארצות-הברית ואנגליה כמעט 280 אלף טיסות, ומדי יום הנחיתו בברלין יותר מ-2000 טונות של אספקה. לאחר חודשים ארוכים של משבר החלו הצדדים במשא ומתן דיפלומטי ששם קץ למשבר.

התוצאות של משבר ברלין בעקבות המשבר הוקמה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה המערבית. עם הקמת הרפובליקה, חלוקת גרמניה לשתיים- גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית- הייתה לעובדה. גם העיר ברלין חולקה לשתי ערים- מערבית ומזרחית. בין שני חלקי העיר הקימו הקומוניסטים חומה, שנותצה בסוף שנות ה-80 עם התמוטטות הקומוניזם.

1. בלימת ההתפשטות של הקומוניזם מערבה חלוקת גרמניה לשתי מדינות אמנם הייתה לעובדה, אולם המשבר הבהיר לסטלין שהמערב, בהנהגת ארצות-הברית, אינו מתכוון לוותר על עמדותיו. תהליך ההתפשטות של הקומוניזם מערבה נבלם, כמו גם תהליך הסובייטיזציה של המדינות שממערב לאזורים שבהם כבר נקבע השלטון הסובייטי (מדינות מזרח אירופה). 2. הידוק שיתוף הפעולה בין ארוצות הברית לאירופה בעקבות משבר ברלין התהדק שיתוף הפעולה בין ארה"ב למדינות אירופה. עד משבר ברלין התקיים שיתוף פעולה במישור הכלכלי- כדי לשקם את כלכלת אירופה; אך המשבר העלה את שיתוף הפעולה דרגה נוספת: מכאן ואילך נוצר שיתוף פעולה צבאי, שמטרתו המוצהרת הייתה בלימת שאיפות ההתפשטות של ברית המועצות. שיתוף הפעולה בין ארצות-הברית לבין אירופה היה לברית שבראשה התייצבה ארצות הברית – ברית נאט"ו.

הציגו והסבירו את המאפיינים של המלחמה הקרה כפי שבאו לידי ביטוי במשבר ברלין. 1. שאיפות ההתפשטות של ברית-המועצות: משבר ברלין הביא לכלל ביטוי את שאיפות ההתפשטות של ברית-המועצות במזרח אירופה ובמרכזה. 2. חוסר יכולת לשיתוף פעולה בין הקומוניזם לקפיטליזם. משבר ברלין ביטא את אי יכולתן של בעלות הברית ממלחמת העולם השנייה- מדינות המערב הדמוקרטי וברית המועצות הקומוניסטית- לשתף פעולה ביניהן. המשבר ביטא את הפער האידיאולוגי ואת האינטרסים הכלכליים והביטחוניים הסותרים של שני הצדדים. 3. חלוקת אירופה: בברלין הייתה חלוקת אירופה לשני אזורי השפעה לעובדה מוגמרת. חומת ברלין הנציחה באופן מוחשי את חלוקת אירופה ואת העובדה שעל אירופה ירד "מסך ברזל". 4. "מדיניות בלימה": בצעדיה הבהירה ארצות-הברית שהיא תהיה נכונה לנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי להגן על האינטרסים של המערב וכדי לבלום את מגמות ההתפשטות של ברית המועצות. נחישותה במשבר ביטאה את "מדיניות הבלימה" שעליה החליט הנשיא טרומן בהמלצתו של יועצו לביטחון לאומי , ג'רג' קנאן.