עיקרי המשפט במשפט הפועלי

נושא

הנושא הוא אחד מן השמות במשפט, והוא מתאים בגוף, במין ובמספר לנשוא הפועלי. לפני נושא לא תופיע מילת יחס.

דוגמה - שיטות לימוד חדשות מגבש משרד החינוך

• כאשר מופיע פועל נטוי בזמנים עבר, עתיד או ציווי, ואין לידו ציון מפורש של נושא המשפט (הנושא חבוי בתוך הפועל), יש לנתחו כנושא+נשוא.

דוגמה - אל תפתרו את התשבץ!

נושא סתמי - פועל בבינוני רבים, כשאין לידו ציון מפורש של הנושא. דוגמה - מכריזים על המראת המטוס. (הניתוח יהיה תמיד נושא סתמי + נשוא).

(לעיתים הפועל יופיע בעבר או בעתיד בגוף נסתרים לדוגמה: שכחו אותי בבית).

נשוא

נשוא פועלי - הפועל כמשפט.

דוגמה: המורים לא יקבלו העלאה בשכרם.

נשוא מורחב - נשוא הבנוי משני יסודות או יותר ומציין תמיד משמעות אחת בלבד. הנשוא המורחב מופיע בשלושה דמגים עיקריים:

1. פועל עזר + שם פועל (המצייינים פעולה אחת)
   דוגמה: התינוק התחיל לבכות.
2. פועל ופועל (המציינים פעולה אחת)
   דוגמה: הים הלך וגעש. (להבדיל מ- הילד אכל ושתה - נשוא כולל).
3. ניב שבמרכזו פועל
   ניב - צירוף של מספר מילים בעל משמעות אחת.
   הניב נחשב ליחידה תחבירית אחת, ולכן אין לנתח כל אחד ממרכיביו בנפרד' אלא יש לראותו כנשוא מורחב.
   דוגמאות:
   הספר יצא לאור לפני שנה.
   בעל החנות פשט את הרגל.
   הנער הזה מוצא חן בעיני.

נשוא שמני - נשוא שאיננו פועל.

הנשוא השמני עשוי להיות:

שם עצם - אוחתי גננת.

שם תואר - הסרט מעניין.

שם פועל - המטרה (היא) להצליח.

צירוף יחס - הכלב במלונה.

תואר הפועל - הטיול מחר.

אוגד

אוגד - מילה המקשרת בין אגף הנושא לבין אגף הנשוא במשפט השמני. תפקידו העיקרי של האוגד הוא להורות על כך שצריוף שמני הוא משפט שלם ולא חלק של משפט.

לדוגמה - הספרים החדשים הם על השולחן שלי.

לעומת - הספרים החדשים על השולחן שלי הם של אחי.

סוגי האוגד

1. אוגד כינוי גוף - הוא, היא , הם ,הן.
   הערה - כינוי הכוף לנסתר עשוי להצטרף למילים הנה, הרי, אין(מילת שלילה):
   דוגמאות:
   הנני כאן. - נשוא + אוגד
   הילד הזה הריהו אני.
   מתעמלות אלה אינן אלופות.
2. אוגד המציין זמן.
   בעבר - היה: האיש הזה היה שחקן מפורסם.
   בעתיד - יהיה: שיר זה יהיה להיט.
   בציווי - הֱיֵה : הֱיֵה זהיר!
   הערה - לפועל היה שני ניוחים תחביריים:
   1. נשוא (קיומי)
   2. אוגד

היה כנשוא	היה כאוגד
היה לי חום. היתה רעידת אדמה. לא תהיה מלחמה.	החום לא היה גבוה. רעידת האדמה היתה מפחידה. המלחמה לא תהיה קשה.

• הבחנה ביניהם:
  היה -> יש = נשוא: היה לי חום -> יש לי חום.
  היה -> הוא = אוגד: איוב היה איש צדיק -> איוב הוא איש צדיק.

3. אוגד המציין התהוות ושינוי מצב

הפך, הפך לְ, היה לְ, היווה/מהווה ועוד.

דוגמאות:

-שערו הפך לבן.

-החלב נעשה חמוץ.

-עניין זה מהווה מוקד התעניינות.

• הערה - הפעלים 'הפך' ו'נעשה' עשויים לציין פעולה של ממש ואז הם ינותחו כנשוא.
  

דוגמאות:

- התינוק הפך את הצלחת.

- כל הפעולות למבצע נעשו.

• אם ניתן להמיר פעלים אלה בכינוי גוף 'הוא' הם ישמשו כאוגד: הצפרדע הפך לנסיך.

ניתוח המילים יֵש ו-אֵין

המילה יש תנותח תמיד כנשוא במשפט.

למילה אין שני תפקידים תחביריים:

א. נשוא- אם ניתן להמירה ב- 'יש'.

אין שיעור תנך -> יש שיעור תנך.

ב. אוגד- אם לא ניתן להמירה ב- 'יש'.

אין הביישן לָמֵד. - במקרה זה היא שוללת בינוני.

הערה: הצורות 'יש' ו'אין' משמשות במשפט תחליפי פועל' על-כן נהוג להתחייחס אל המשלימים שלהן כאל משלימי פועל (מושא/תיאור).

משלימי הפועל

מוּשא

השלמה שהפועל צריך אחריו על מנת שיהיה מובן ושלם מבחינת משמעותו.

דוגמאות:

-השרים חתמו על ההסכם.

-הקהל האזין לקונצרט.

-הקצינה התתפה בדיונים.

-החתן התנשק עם הכלה.

-קראתי ספר מעניין.

-לחבר שלי יש רישיון נהיגה.

תיאוּר

השלמת רשוּת המוסיפה מידע למשפט כוּלו לגבי זמן הפעוּלה, מקום התרחשוּתה, אופן ביצועה, הסיבה לקיומה וכן הלאה.

השלמה זו אינה חיוּנית להבנת משמעוּתו של הפועל במשפט.

דוגמאות:

- הילד התלבש בחדרו.

- אחותי ישנה עכשיו.

- הילדים הרעישו בשל השביתה.

- השחקנים התקלחו במהירות.

- בחדר זה אין מזגן.

אבחנה בין מוּשא לתיאוּר

אם הפועל הנתוּן המשפט מצריך אחריו שלמה כלשהי, לפנינוּ מוּשא, ואם הפועל הנתוּן במשפט אינו מצירך אחריו השלמה, לפנינוּ מוּשא.

דוגמאות:

- התייעצתי עם חברתי. -> מושא

- צפיתי בסרט עם חברתי. -> תיאור

- התינוק הביט במיטתו. -> מושא

- התינוק בכה במיטתו. -> תיאור

- שרתי על הבמה. -> תיאור

- הכנתי על הבמה. -> מושא

• עצה - אם מתלבטים לגבי השאלה האם ההשלמה היא מושא או תיאור רצוי לבדוק אם היא עונה על אחד התיאורים ורק אם לא - לבדוק אם היא מוצרכת (מושא) או אינה מוצרכת (תיאור).

סוגי התיאורים

"זאת מסוממת" - זמן אופן תכלית מקום סיבה ויתור מצב מידה תנאי.

לחלק מן התיאורים יש מיליות מאפיינות:

-תיאור סיבה - בגלל, בשל, עקב, מפאת, מחמת, בגין, בזכות הודות לְ(למשמעות חיובית), בְּעֶטְיוֹ שֶל (למשמשעות שלילית).

-תיאור תכלית - כדי, לשם, בשביל, על מנת, עבור, למען, לכבוד, לקראת, לצורך.

-תיאור ויתור - למרות, חרף, על-אף.

-תיאור תנאי- במקרה של... בלי X, ללא X.

הערות:

1. תיאור מקום

ישנם פעלים הנקראים פעלים לוקאטיביים, כלומר פעלים הקשורים בהימצאות במקום מסויים או בתנועה ממקום/למקום. ההשלמה אחי פעלים אלה היא אמנם השלמה מוצרכת, ולמרות זאת היא תנותח כתיאור מקום.

דודי גר בתל אביב. חבריי נסעו לאילת. אני חוזר הביתה.

-לעיתים יצויין תיאור המקום מקום מופשט, ולא מוחשי.

כולם הגיעו למסיבה. הילדים שבו מן הטיול לגליל. הגעתי לפגישה באיחור.

2. תיאור אופן

לרוב מאופיין בסיומת Xוּת: התלמיד פניה אלי באדיבות. הנהג נסע במהירות.

תת-קבוצות של תיאור אופן:

תיאור מידה - מוצרי היסוד התייקרו בעשרות אחוזים.

תיאור מכשיר - התורנית מחקה את הלוח במטלית.

תיאור השוואה - נהניתי מהטיול בחו"ל יותר מחברי.

תיאור היחיד/המלווה - אחי נסע למזרח הרקו עם חברו.

תיאור תדירות - לעיתים רחוקות מוזמים הורי למסיבה.

• ניתן לנתח את כל תת-הקבוצות הנ"ל כתיאור אופן.

3. תיאור מצב - תיאור מצב הינו התיאור היחיד שמתייחס לאחד מן השמות במשפט (בדר"כ לנושא או למושא) ומתאר את מצבו בעת ביצוע הפעולה.

מאפייני תיאור המצב:

א. מתאים לשם הצעם במין ובמספר ולעולם איננו מיודע.

ב. מופיע בדר"כ בצורת בינוני או שם - תואר, וניתן להטייה.

ג. ניתן להוסיף לפניו 'כשהוא', 'כשהיא', 'כשהם', 'כשהן'.

דוגמאות:

- הצופים יצאו מהמופע מאוכזבים.

- הילד חזר מן הטיול שמח.

- ראיתי את אימי בוכה.

אבחנה בין תיאור מצב לתיאור אופן

תיאור מצב	תיאור אופן
- המורה נכנסה לכיתה זועמת. - התלמידות יושבות בכיתה שקטות. - הבטתי בו נדהמת.	- המורה נכנסה לכיתה בזעם. - התלמידות יושבות בגיתה בשקט. - הבטתי בו בתדהמה.

דוגמאות לכל התיאורים

1. הילדים שיחקו בחצר. -> תיאור מקום

2. הספרייה תהיה סגורה מחר. -> תיאור זמן

3. עקב הפקקים בכבישים אחרתי לביה"ס. -> תיאור סיבה

4. ערכתי מסיבה לכבוד אחי. -> תיאור תכלית

5. ביצענו את המשימה כהלכה. -> תיאור אופן

6. הנער חזר לביתו עָיֵף. -> תיאור מצב

7. חרף השביתה התקיימו הלימודים כסדרם. -> תיאור וויתור.

8. בלי מים לא תוכל החקאות בארצנו להתפתח. -> תיאור תנאי

משלימי השם

לוואי

חלק תחבירי המתלווה אל שם הצעים ומרחיב אודותיו. (מוסיף לגביו מידע). הלוואי מופיע ברך כלל אחרי שם הצעים שאליו הוא מתלווה, למעט מקרה אחד - לוואי כמות - לוואי המציין את כמו שם העצם, שיופיע לפני השם.

דוגמאות:

- קראתי את הספר החדש של עמוס עוז.

- חברי הקיבוץ זכו להנחות גדולות.

- הרכבת לחיפה תעצור בתחנה הזאת בעוד חמש דקות.

הערות

1. המילית שֶל תפתח תמיד לוואי.

2. כאשר מופיע צירוף סמיכות יהווה הסומך לוואי לנסמך (ראו דוגמא 2),אולם כאשר צירוף הסמיכות מתפקד כצֶרֶף כמו בית-ספר, קופת חולים, יושב ראש וכו' לא ינותח הסומך כלוואי (סימן זיהוי לצֶרֶף - על פי רוב נכתב בראשי תיבות).

3. כינוי שייכות החבור לשם אין צורך לנתח כלוואי. (איבדתי את מחברתי. -> לא לוואי)

תמורה

סוג של לוואי. לתמורה הקלאסית תכונות מיוחדות:

א. התמורה זהה התוכנה לשם שאותו היא ממירה.

ב. ניתן להחליף את מיקום התמורה עם מיקום שם העצם.

ג. ניתן להשמיט את התמורה מן המשפט מבלי לפגוע במשמעותו.

דוגמאות:

- ירושלים, בירת ישראל, מושכת אליה תיירים מכל העולם.

- ראש הממשלה, אריאל שרון, נפגש אמש עם נשיא ארה"ב.

- מחנכת הכיתה חניתה מלמדת הסטוריה.

סוגי התמורה

(בניתוח התחבירי אין צוריך לציין את סוגי התמורה)

1. תמורה קלאסית(רגילה) - זהות מלאה בין תוכן התמורה לתוכנו של שם העצם.

- בעיתון פורסמה תגובת שרת החינוך, הגברת לימור לבנת.

2. תמורה מבארת - תמורה המבהירה את השם הקודם לה. בתמורה זו קיימת זהות מלאה בין תוכן התמורה לתוכנו של העצם. לפני תמורה מבארת מופיעות מילות הבהרה: כלומר, דהיינו, זאת-אומרת, פירוש הדבר, הווה אומר' רוצה לומר ועוד.

- הצלחתי בבחינה הקשה, כלומר בבחינה במתמטיקה.

3. תמורה מפרטת תמורה המפרטת את השם הקודם לה. בתמורה זו קיימת זהות מלאה בין תוכן התמורה לתוכנו של שם העצם. לפני תמורה מפרטת יופיעו ביטוי מכליל ונקודתיים.

- דגש קל יופיע בשני מקרים: בראש מילה ואחרי שווא נח. (ביטוי מכליל תמורה)

4. תמורה מצמצמת - תמורה המצמצמת את השם הקודם לה ע"י ייחוד או הדגמה. בתמורה זו קיימת המרה חלקית, כלומר אין זהות בין תוכן התמורה לתוכנו של כל שם העצם, אלא רק לחלק ממנו. לפני תמורה מצמצמת ומופיעים ביטוי מכליל ומילות צמצום והדגמה:

בעיקר, במיוחד, בייחוד, בפרט (צמצום)

כגון, למשל, כמו, לדוגמה (הדגמה)

- אני אוהבת לקרוא ספרים, במיוחד ספרי מתח. (ביטוי מכליל תמורה)

- קניתי במרכול מצרכים רבים, כגון: לחם, גבינה, חלב וביצים. (ביטוי מכליל תמורה)

5. תמורה המהווה שם - תמורה המציינת שם של יצירה, ספר, סרט, עיתון, מוסד וכו'.

- העיתון "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הנפוץ ביותר במדינה. (תמורה)

קלאסית	מבארת	מפרטת	מצמצמת	שֵם
מופרדת בין פסיקים, למעתט תמורה בת מילה אחת	פסיק לפני מילת ההבהרה	נקודתיים לפני התמורה, פסיקים בין חלקיה (למעט לפני ו' החיבור)	פסיק לפני מילת צמצום/הדגמה, פסיקים בין החלקים (למעט פני ו' החיבור)	מרכאות ללא פסיקים

נספחי המשפט

נספחי המשפט הם חלקים תחביריים שאנים שייכים לגוף המשפט ואנים מתקשרים למילה ספציפית המופיעה במשפט.

חלקים אלה מתייחסים למשפט כולו ומביעים בדרך כלל עמדה או רגשות של הכותב.

ק פ ה = קריאה פנייה הסגר

קריאה

קריאה היא סוג של הערה שלא שייכת לגוף המשפט המביעה את יחסו של הכותב בצורה ספונטנית לנאמר במשפט. מילים המשמשות כקריאה:

הידד! אוי ובוי, אוף וכו'

הסגר

ביטוי, הערה שאינה שייכת לגוף המשפט.

מטרת ההסגר היא לציין את יחסו של הכותב לנאמר המשפט. הוא מובע לאחר מחשב ולא כמו הקריאה הספונטנית.

ההסגר עשוי להיות מילה אחת או מספר מילים והוא יכול להופיע בכל מקום במשפט. ההסגר יופרד משאר חלקי המשפט באמצעות פסיקים (למעט הסגר המפיע בראשי תיבות).

דוגמאות:

- לשמחתי, נבחרת ישארל ניצחה במשחק.

- צבא זה, לדעת רבים, הוא הצבא החזק ביותר בעולם.

- החתונה תיערך אי"ה בעוד חודש.

מילים המשמשות בהסגר:

הבעת רגשות: לשמחתי, לדאבוני, לצערי, למזלי, לרוע המזל.

הבעת וודאות/אי-וודאות: בוודאי, כידוע, כנארה, כזכור, לדעתי, לעניות דעתי.

מקור הדברים: לפי דברי X, לטענת X, למיטב ידיעתי.

ביטויים עממים: אם ירצה השם (אי"ה), ברוך השם, זכרונו לברכה (ז"ל), עליו השלום, חס וחלילה.

פנייה

חלק משפט (בדרך כלל אדם) שאליו מפנה הכותב את דבריו בצורה ישירה (הפנייה מופנית לגוף שני).

הפנייה עשויה להופעי בכל מקום במשפט ומופרדת משאר חלקי המשפט באמצעות פסיקים.

דוגמאות:

- נבחן יקר, קרא את ההוראות!

- בואי, כלה!

- רבותי, ההסטוריה חוזרת.

תפקידי שם הפועל

1. חלק מנשוא מורחב

- דני מיטיב לשחות בבריכה.

- דני מסוגל לשחות בבריכה.

- דני צריך לשחות בבריכה.

2. מושא

- אמא הרשתה לדני לשחות בבריכה.

- דני חשש לשחות בבריכה.

3. תיאור תכלית

- הכענו לכאן לשחות בבריכה.

4. נושא

- אסור/מותר לשחות בבריכה ללא כובע רחצה (אסור לשחות = השחייה אסורה --> נושא נשוא)

5. נשוא

- ההוראה היתה לשחות בבריכה. (לפניו יופיע בדרך כלל אוגד)

6. לוואי

- ההוראה לשחות בבריכה עם כובע הופרה ע"י מתרחצים רבים.