ביבר הזכוכית: הבדלים בין גרסאות בדף

אמנדה כאם, מקדישה את עצמה לילדיה, מעונינת מאוד באושר ילדיה אך נוקטת באמצעים פסולים כדי להשיג את האושר הזה ולכן היא מוצגת ע"י בנה תום כאישה תובענית ואגרסיבית , היא חונקת את ילדיה באהבתה, דורשת קורבנות וויתור על חלומות אישיים למען התחייבויות משפחתיות, מחנכת לתלות ולחוסר בגרות, מנסה להכתיב לילדיה אורח חיים שאינו מתאים להם ומשמשת דוגמה רעה באישיותה הרומנטית וברקמת אשליותיה. אופייה זה גורם לקונפליקטים רבים .

אמנדה מתגלה כבעלת עיוורון אנושי אך העיוורון שבו היא נמצאת מתגלה כמקור כוחה כי העיוורון "מגן על עיניה" כדי שתוכל להמשיך ולחיות את חיי הסבל והייסורים בהווה.  

בסוף המחזה ניתן ללמוד על הגבורה שלה בכך שלמרות שנכשלה והובסה היא מנחמת את לורה. ברגע זה, הקהל מבין שהיא זקוקה למידה גדולה יותר של רחמים ואהדה מאשר לורה השקטה והמכונסת בעצמה.

תום הינו משורר צעיר ועדין נפש שאינו מאושר בעבודתו במחסן הנעליים. הוא אינו מרוצה מהחיים בבית והוא חש שכופים עליו התחייבות נוראה לפרנס את בני משפחתו שכלל אינם דומים לו. הוא חש אהבה עמוקה לאימו ולאחותו אך אינו חש אחראי לחיים שהן יצרו לעצמן. הוא דורש שתינתן לו הזכות לחיות את החיים עפ"י דרכו והשקפותיו ולקראת סוף המחזה אכן הוא מבצע את רצונו ועוזב את ביתו.בית  

לורה היא הדמות המרכזית ביותר במחזה . המחזה נסב סביבה ותלוי בדמותה.

ללורה יש מום ברגלה בעקבת אסון והיא חייבת לענוד על רגלה מכשיר. מכשיר זה גורם לה להתרחק מכל ילדי כיתתה. לורה נזכרת ברעש הנורא שהמכשיר השמיע בשעה שהיה צועדת במסדרונות בית הספר ולכן החליטאה לעזוב את בית הספר.אמנדה עומדת על כך שלורה תכין את עצמה לקראת העתיד הצופן בחובו חיים קשים. היא דורשת ממנה להרשם לבית בספר למסחר ודרישתה העקשנית מסתיימת בבריחה נוספת של לורה מהעולם הסובב אותה. לורה בורחת אל הדמיון והזכרונות. היא מעסיקה את עצמה באהבתה ליצורים זעירים עשויים מזכוכית שהם עדינים ושבירים כמותה, היא מקשיבה לתקליטים מיושנים. לורה מצטיירת כאחת הזקוקה להיות נאהבת ומובנת וכאשר אדם מן החוץ מבין אותה היא מגיבה בחיוב ומתאכזבת מאוד כשהוא עוזב והיא נאלצת לטעום את טעם המציאות הקשה.  

התצלום מוצג בחדר האורחים לנוכח הקהל.זהו תצלום ענק שלו, בו הוא נראה כאיש צעיר ויפה במדי הצבא האמריקאי . תום מספר שהאב ויתר על משרתו בחברת הטלפונים והתאהב בשיחות למרחקים ארוכים.

האב משפיע מאוד על כל הגיבורים במחזה למרות שהוא לא מופיע בצורה ריאלית.

לורה נזכרת בו באמצעות התקליטים הישנים.

טיפוח האביזרים העדינים והשבירים עשוי לבטא את חלומה האבוד של לורה על מציאות יפה ומעודנת בעולם הקר והאכזרי שמסביבה.

עולם הביבר הוא עולם שונה מעולם ביה"ס למסחר שבו לורה נדרשת להוכיח את עצמה כל הזמן ולהתחרות עם אחרים על מהירות ההדפסה, ובו מחשיבים אדם לפי הישגיו לא לפי תוכנות אופיו.

ג'ים אינו מבין את משמעות האוסף "איזו מין זכוכית זו?" הוא מתייחס רק לסוג החומר כאילו בעולם המודרני אין מקום לטיפוח עדינות אנושית אך הוא עצמו מגלה רגישות ביחסו ללורה ושבירותו ורגישותו מתגלים כאשר שאיפתו היא "להאבק עם אנשים ולהשאר בלתי תלוי בכל דרגה חברתית כלשהי" ולשם כך הוא לומד את תורת הנאום. רגש הנחיתות שלו מסביר תגובות שלו בשיחתו עם לורה בתמונה ז'.

כל הגיבורים במחזה מתגלים כשבירים.

סמלים של חיות במחזה משקפים את מערכת הקונפליקטים. לאמנדה עיני נץ (קובע תום). לורה מכונה ציפור ועכבר. היא מתבוננת בציפורים בגן החיות. תום מכונה חזיר וקוף. מטאפורות אלה חושפות את הקונפליקט בין טום לאימו השתלטנית, הטורפת כ"נץ את חזיריותו . לדעת האם בכוונתו לחקות כקוף את אביו ולנטוש את ההתחייבויות המשפחתיות. לורה בסמל הציפור והעכבר מאופיינת כדמות נפחדת, חסרת הגנה ושבירה, לכוד ומאוסה.

לפנינו ג'ונגל אנושי שבו טורפים ונטרפים, לוכדים ונלכדים אבל כולם כלואים בכלובים, נפעלים ועיוורים לגבי עצמם ולגבי אחרים וכלולם שבירים כאותו ביבר של זכוכית.  

מסמל עבור תום את ההרפתקאות על כל מאפייניהן: אורות נוצצים, מוסיקה ואנשים הנהנים מכך. משמעות גן העדן מסמלת ציניות. גן העדן פירושו הנאה אולם במקרה הזה ההנאה היא רק רגעית. אנשים מבקרים בו ולמשך זמן קצר שוכחים את הכאב שהביאם לכאן. זהו מפלט מהצרות שבאו להם בעקבות משבר הכלכלי והמלחמה המאיימת לכבוש את העולם כולו ומהכשלונות  בחיי היומיום. כל אחד מחפש לו את גן העדן שלו שיופיע בכל צורה שהיא.

לאחר עזיבתו של ג'ים, אמנדה מגיב בסערת רגשות ותום הופך להיות שוב קורבן. היא נוזפת בו שהוא חי בעולם של חלומות ואשליות ולא חושב על דבר מלבד הנאותיו האנוכיות. סבלנותו פוקעת. הוא חש רצון עז להחלץ מהמצב שממנו סבל זמן רב כל כך. באופן אוטומטי הוא פונה לעבר הדלת ואמנדה צועקת לעברו "לך ..אל הירח אגואיסטי חולמני שכמוך". האור מתעמעם , אמנדה מתקרבת ללורה ומנחמת אותה. המאבק הסתיים והמלחמה היא המציאות האבודה ואמנדה עומדת בה בכבוד של מנהיג מובס.

תום מספר לקהל שעזב את סט. לואיס והוא נודד מעיר לעיר כי הוא חש שמשהו רודף אותו וכל דבר מזכיר לו את לורה. הוא ניסה לשכוח אותה אך דמותה חרוטה בליבו והוא מבקש ממנה לכבות את שלהבת הזכרונות הבוערת במוחו "כבי את הנרות שלך לורה והיי שלום" ולורה כאילו שמעה אותו קמה מהספה, כורעת על ברכיה ומכבה את הנרות.  

בעצם העזיבה נמלט תום מהמלכודת ממצב שהוא בלתי נסבל לחלוטין אך אין במעשה הזה שום דבר חיובי או הרפתקני. תום נכשל בעבודתו בבית החרושת לנעליים ובכך נכשל בהתחייבויות שיש לו כלפי משפחתו. אפשר לראות בבריחתו מעשה פחדנות בלתי מחושב ובלתי אחראי והוא מאוד מיוסר על כך שעזב את לורה

על חיי הנפש של אמנדה ניתן ללמוד גם באמצעות הוראות הבמה המתארים את התפאורה.

האדם הוא אסיר כלובו הפנימי וממנו אין לו מוצא. האם שבויה בעברה מושפעת ממצוקותיה בעבר ובווה , לכודה בתסכוליה ובאשליותיה. הבת והבן שבויים באשליות ובחלומות ובעולמם הסגור. הבת נסגרת בעולמה הפנימי יותר ויותר כמהה לחום אנושי והבן שבוי בעולם הקולנוע הכוזב חולם על הרפתקאות, צייד וחרות אישית.  

ביבר הזכוכית הוא מחזה זכרון. זהו מחזה שמקורו בזיכרונותיו של המחבר. בכתיבת המחזה, וויליאמס הסתמך באופן בולט על חוויותיו המשפחתיות. הוא תאר את חייהם של אמו, אחותו ושלו. וויליאמס עצמו הודה שמטרתו היא לבטא תמיד את עולמו ואת ניסיון חייו, בכל דרך שתתאים מבחינת העיצוב של החוויה.  

את הנושא של המחזה: צפיות גבוהות אשר נענות באכזבה בלתי נמנעת מבטא טנסי וויליאמס באמצעות סמלים, עוצמה של רגשות קיצוניים עד כדי אלימות כמעט, וגם על ידי אירוניה.  

• מדרגות החרום  

• ביבר הזכוכית

• בתמונה הסופית – התבוננותו של טום בחלונות הראווה, בפיסות הזכוכית המזכירות לו את אחותו, ממנה הוא מבקש לכבות את הנר שלה. בקשה שיש בה הרבה אירוניה.

האירוניה בולטת בעיקר בדברי המספר. באמצעות יצירת דמות מספר, יוצר טום המבוגר מרחק בינו לבין המציאות הכואבת. האירוניה שומרת עליו מפני הכאב באופן שיוכל להשתמש בכאב לאומנותו. (עיינו בדברי הפתיחה בהם טום מסביר את אופי מחזהו). הוא עושה בדיחה מנטישת אביו, מלותיו האחרונות במחזה הם כמו אלו של אביו – להתראות.