מוקדי הלחימה העיקריים בארבעת החודשים הראשונים

במשך כל השלב הראשון הערבים הם התוקפים הם היוזמים. הלחימה הייתה ב-3 מוקדים: 1. ערים מעורבות.

2. יישובים מבודדים.

3. לחימה על הדרכים.

ערים מעורבות: הערבים נהגו לשבש ליהודים את חיי היומיום. המטרה שלהם לשתק את חיי היומיום. הם נהגו להצית מכוניות, לפוצץ מכוניות כמכוניות תופת, לפוצץ משרדי ישוב, לצלוץ מהגגות על יהודים שהיו בדרכם לעבודה. הם שרפו חנויות, בזזו אותן. עיקר הפיגועים היו בירושלים וחיפה [אבל היו ערים נוספות].

ישובים מבודדים: הערבים החליטו לפגוע בישובים מבודדים כמו "גוש עציון", "טירת צבי", "יחיעם" וכד'. הם נהגו לתקוף את הישובים האלה בלילה וניצלו את היותם מבודדים . במכוון חסמו את דרכי הגישה אליהם כך מנעו אספקה או תגבורת. הם נהגו להצית שדות ובתים. המדיניות של היהודים הייתה "למרות הקושי, לא עוזבים".

לחימה על הדרכים: המלחמה בדרכים הייתה קשה. איזורים שלמים לאורך הדרכים היו בשליטה של הערבים. לערבים היה יתרון טופוגרפי. העובדה שהיהודים לא עזבו את הישובים למרות שהערבים תקפו את הדרכים גרמה לכך שהערבים מיקדו את כל הכוח שלהם במתקפה על הדרכים. הם נהגו לחסום את הדרכים ולפגוע בכלי רכב שנעצרו בגלל המחסום או פגעו ברכבים נוסעים. הנסיעות בד"כ הסתיימו במוות בעיקר בגלל נקודת הייתרון של הערבים. כדי להתגונן מול המתקפה בדרכים נהג הישוב היהודי לשריין את המכוניות בלוחות פלדה וברשתות (כדי למנוע פגיעה של אבנים בשמשות). רוב הנסיעות היו בשיירות, הדרך הכי קשה הייתה הדרך לירושלים ולישובים מסביב. שיירת הל"ה (35) הייתה השיירה שיצאה מכיוון מישור החוף לכיוון גוש עציון. הכוונה הייתה להעביר להם תגבורת ואספקה. 35 לוחמים חברי ארגון ההגנה להרגו לאחר שהם התגלו ע"י הערבים. שיירה שניה הייתה שיירת "יחיעם", שיירה שיצאה מנהריה לכיוון יחיעם והישובים מסביב. המטרה להעביר להם אספקה. למעלה ממחציתם נהרגו.