הלכתי - יחזקאל פרק ל"ג

יחזקאל פרק ל"ג

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' - ו' - תפקיד הצופה במלחמה
• ז' - ט' - יחזקאל הוא צופה לבית ישראל ואחריות העם מוטלת עליו
• י' - י"א - יאוש מחמת החטאים
• י"ב - כ' - הפתרון: חזרה בתשובה
• כ"א - כ"ב - הפליט בא
• כ"ג - כ"ד - טענת העם בזכות לירש את הארץ
• כ"ה - כ"ט - תשובת ה' לטענתם ופירוט עונשם
• ל' - ל"ג - חוסר אמון הבריות בדברי הנביא

פסוקים א' - ו' - תפקיד הצופה במלחמה

פסוק א' - "ויהי דבר ה' אלי לאמר."

פסוק ב' - "בן אדם, דבר אל בני עמך ואמרת אליהם: ארץ כי אביא עליה חרב, ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם, ונתנו אותו להם לצופה."

בן אדם, דבר אל בני עמך ואמרת אליהם: (אם תהיה) ארץ (שתדע) כי אביא עליה (אנשי) חרב (לבוא להלחם בה), ולקחו עם הארץ (=אז יקחו יושבי הארץ הזו) איש אחד מקציהם (=מביניהם) ונתנו אותו להם (=ושמו אותו עליהם) לצופה. [צופה הוא אדם שעומד במגדל ומזהיר את האנשים אם סכנה מגיעה. ראינו את המושג "צופה" כבר מקודם בפרק ג'.]

פסוק ג' - "וראה את החרב באה על הארץ - ותקע בשופר והזהיר את העם."

וראה (=וכאשר יראה הצופה) את (אנשי) החרב באה (=באים) על הארץ - ותקע (=אז הוא מיד יתקע) בשופר והזהיר (=וכך הוא יזהיר) את העם.

פסוק ד' - "ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו - דמו בראשו יהיה!"

ושמע השומע (=מי שישמע) את קול השופר ולא נזהר (=ובכל זאת הוא לא נזהר לשמור את נפשו), ותבוא חרב ותקחהו (=ולכן הוא נהרג) - דמו בראשו יהיה! (=זה שהוא מת זו אשמתו והצופה לא אשם בכך כי הוא עשה את שלו!)

פסוק ה' - "את קול השופר שמע ולא נזהר - דמו בו יהיה, והוא נזהר - נפשו מילט."

והסיבה לכך שהאשמה נופלת עליו היא כי את קול השופר שמע ולא נזהר - (ולכן) דמו בו יהיה, והוא (=אבל אם הוא היה) נזהר - נפשו מילט (=הוא היה בורח מהאויב).

פסוק ו' - "והצופה כי יראה את החרב באה, ולא תקע בשופר, והעם לא נזהר, ותבוא חרב ותיקח מהם נפש - הוא בעוונו נלקח, ודמו מיד הצופה אדרוש."

והצופה (=אבל הצופה) כי (=אשר) יראה את (אנשי) החרב באה (=באים), ולא תקע בשופר (כדי להזהיר את העם), (וכתוצאה מכך) העם לא נזהר (לשמור את נפשו), ותבוא חרב ותיקח מהם נפש (=ויבואו אנשי החרב ויהרגו אחד מיושבי הארץ) - הוא (=אותו אחד שנהרג ע"י אנשי החרב) בעוונו נלקח (=בגלל חטאיו הוא מת) ודמו מיד הצופה אדרוש (=ואת הצופה אעניש על כך). הערה: למה הצופה צריך להיענש? הרי בכל אופן מי שמת מת בגלל חטאיו ולא בגלל הצופה? תשובה: זה לא משנה! על הצופה מוטלת אחריות להזהיר את כל העם. כל העיקרון הוא שהעם בחר בו ובוטח בו ושיקולים של המצב האישי של כל אחד ואחד ביחס לה' לא אמורים להכנס בכלל לעסק. (רד"ק)

פסוקים ז' - ט' - יחזקאל הוא צופה לבית ישראל ואחריות העם מוטלת עליו

פסוק ז' - "ואתה בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני."

אומר ה' ליחזקאל: ואתה בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני (=וכאשר תשמע ממני דברי אסון תזהיר את ישראל עליהם).

פסוק ח' - "באומרי לרשע: רשע, מות תמות! ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו - הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש."

(ולכן) באומרי (=כשאגיד לך לומר) לרשע: רשע, מות תמות! ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו (=ולא תגיד זאת לרשע כדי להזהיר אותו מדרכו הרעה) - (לכן) הוא רשע בעוונו ימות (=הנה הרשע ההוא ימות בגלל חטאו), ודמו מידך אבקש (=ואתה תקבל עונש על מיתתו כי אם היית מזהירו אולי הוא היה שב מדרכו ולא מת). [פסוק דומה לפסוק זה ראינו בפרק ג' פסוק י"ח.]

פסוק ט' - "ואתה, כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה, ולא שב מדרכו - הוא בעוונו ימות, ואתה נפשך הצלת."

ואתה, כי (=אם) הזהרת רשע מדרכו (הרעה) לשוב ממנה, (ובכל זאת הוא) לא שב מדרכו - הוא בעוונו (=בגלל חטאו) ימות, ואתה נפשך הצלת (=ואתה לא תקבל עונש על מיתתו מכיוון שאתה הזהרת אותו). [פסוק דומה לפסוק זה ראינו בפרק ג' פסוק י"ט.]

פסוקים י' - י"א - יאוש מחמת החטאים

פסוק י' - "ואתה בן אדם, אמור אל בית ישראל - כן אמרתם לאמר: כי פשעינו וחטאתינו עלינו, ובם אנחנו נמקים, ואיך נחיה?"

ואתה בן אדם, אמור אל בית ישראל - כן (=כך) אמרתם לאמר: כי (=אכן) פשעינו וחטאתינו עלינו (=אנחנו מודים שעשינו פשעים וחטאות), ובם (=ובגללם) אנחנו נמקים (=נמסים בצרות), ואיך נחיה? [ישראל בעצם טוענים שאין להם בשביל מה לחזור בתשובה כי בכל אופן זה לא יועיל להם ומרוב חטאיהם אין להם סיכוי לחיות.]

פסוק י"א - "אמור אליהם: חי אני, נאם אד-ני ידוד, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה! שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל?"

(על טענה זו שלהם) אמור אליהם: חי אני (=הנני נשבע), נאם ה' (=דברי ה'), אם אחפוץ במות הרשע (=אינני רוצה שימות הרשע), כי אם (=אלא רצוני הוא) בשוב רשע מדרכו וחיה! (ולכן) שובו (מהאמירה הזו שאמרתם), (וגם) שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל (בגלל אי-חזרתכם בתשובה)? [ה' בעצם מציג כאן את הפתיח לטענת ישראל - הוא מביא עונשים על הרשע כדי לעורר אותו לחזור בתשובה ולזכות לחיים, ולא כדי לנקום בו.]

פסוקים י"ב - כ' - הפתרון: חזרה בתשובה

פסוק י"ב - "ואתה בן אדם, אמור אל בני עמך: צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו."

ואתה בן אדם, אמור אל בני עמך: צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו (=המעשים הטובים שעשה הצדיק בעבר לא יצילו אותו מן העונש שיבוא עליו ביום שבו הוא יחטא), ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו (=והמעשים הרעים שעשה הרשע לא ימנעו ממנו לקבל את הטובה ביום שבו יחזור בתשובה), וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו (=אבל צדיק לא יוכל לחיות בה [=בזכות מעשיו הטובים] ביום שבו הוא יחטא). [יחזקאל רוצה לומר כאן שאפילו צדיק ורשע ששניהם עשו מעשים רעים - עדיין זה יחיה וזה ימות, כי הכל תלוי במה שהם עושים עכשיו בהווה, ולא בעבר.]

פסוק י"ג - "באומרי לצדיק חיה יחיה, והוא בטח על צדקתו ועשה עול - כל צדקתו לא תזכרנה, ובעולו אשר עשה - בו יומת."

באומרי לצדיק חיה יחיה (=כשאומר על הצדיק שהוא יחיה), והוא בטח על צדקתו (=על מעשיו הטובים) ועשה עול (=ועשה מעשים רעים כי חשב שה' יכפר לו עליהם בזכות מעשיו הטובים) - כל צדקותיו לא תזכרנה (=כל מעשיו הטובים לא יזכרו לו להגן עליו מן העונש שהוא צריך לקבל), ובעולו אשר עשה - בו (=בגללו הוא) יומת.

פסוק י"ד - "ובאומרי לרשע מות תמות, ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה."

ובאומרי לרשע מות תמות (=וכשאומר על הרשע שהוא ימות), ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה (=ועשה מעשים טובים). [והמשך הדברים שעשה הרשע - בפסוק הבא.]

פסוק ט"ו - "חבול ישיב רשע, גזלה ישלם, בחוקות החיים הלך, לבלתי עשות עול - חיו יחיה, לא ימות."

חבול ישיב רשע (=הרשע הזה מחזיר את המשכון בזמן - ראו הערה), גזלה (שגזל מחברו) ישלם (לו בחזרה), (ומעתה) בחוקות החיים הלך (=בחוקי התורה שבזכותם הוא יזכה לחיים בעולם הבא הוא הלך), (והוא נזהר) לבלתי עשות (=לא לעשות) עול (מכאן ולהבא) - חיו יחיה, (והוא) לא ימות (בגלל החטאים שהיו לו בעבר). הערה: על המושג של "משכון" - ראו בסיכום שלי לפרק י"ח, פסוק ז'. הערה: "חבול ישיב" ו"גזלה ישלם" הם מעשים שעושה הרשע כדי לתקן את העבר הרע שלו. "בחוקות החיים הלך" ו"לבלתי עשות עול" הם המעשים שהוא כעת לוקח על עצמו לעשות בעתיד.

פסוק ט"ז - "כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה - חיו יחיה."

כל חטאתיו אשר עשה (בעבר, לפני ששב בתשובה) לא תזכרנה לו (=הוא לא ימות בגללם), (ומכיוון שכעת) משפט וצדקה עשה (=הוא עושה מעשים טובים) - חיו יחיה (=לכן הוא יחיה).

פסוק י"ז - "ואמרו בני עמך: לא יתכן דרך ה'! והמה דרכם לא יתכן!"

ואמרו (=ואם יאמרו) בני עמך: לא יתכן דרך ה'! (=לא יתכן שה' שופט את האדם לפי מעשיו האחרונים בלבד ולא לפי כל מעשיו - גם הראשונים וגם האחרונים!) והמה דרכם לא יתכן! (=והם שחושבים כך - דרכם לא תיתכן!)

פסוק י"ח - "בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם."

בשוב (=וכאשר ישוב) צדיק מצדקתו (ויהפוך לרשע) ועשה עול (=ועשה מעשים רעים) ומת בהם (=בגללם).

פסוק י"ט - "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה - עליהם הוא יחיה." [עליהם = בזכותם]

פסוק כ' - "ואמרתם לא יתכן דרך ה' - איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל!"

ואמרתם (=ואתם שאומרים) לא יתכן דרך ה' - (תשובתי אליכם היא ש)איש כדרכיו (=לפי מעשיו העכשויים ולא אלה שהיו בעבר, לפיהם) אשפוט אתכם בית ישראל!

פסוקים כ"א - כ"ב - הפליט בא

הערה: ה' הודיע ליחזקאל שהפליט יבוא בפרק כ"ד, פסוקים כ"ה - כ"ז.

פסוק כ"א - "ויהי בשתי עשרה שנה, בעשירי, בחמישה לחודש לגלותנו, בא אלי הפליט מירושלים לאמר: הוכתה העיר!"

ויהי בשתי עשרה שנה (=בשנה 12), בעשירי (=בחודש העשירי, חודש טבת), בחמישה (=ביום החמישי) לחודש לגלותנו (=לגלות יהויכין), בא אלי הפליט מירושלים לאמר (=ואמר לי): הוכתה העיר! (=הבבלים כבשו את ירושלים והכו את אנשיה!)

פסוק כ"ב - "ויד ה' הייתה אלי בערב לפני בוא הפליט, ויפתח את פי עד בוא אלי בבוקר, ויפתח פי ולא נאלמתי עוד."

ויד ה' הייתה אלי בערב לפני בוא הפליט (=ורוח נבואה באה אלי בערב שלפני היום שבו בא הפליט), ויפתח את פי עד בוא אלי בבוקר (=מהערב עד לבוקר שמעתי בנבואה הזו שה' יפתח את פי), (ואכן בבוקר) ויפתח (=נפתח) פי ולא נאלמתי עוד (=ולא שתקתי יותר). הערה: על שתיקתו של יחזקאל - ראו בסיכום שלי לפרק כ"ד, פסוק כ"ז. כתזכורת, יחזקאל שותק ולא מדבר כי העם לא מאמין לו, אבל כעת שהם יראו שכל הנבואות שהוא ניבא להם על חורבן ירושלים (והוא ניבא להם אותם לפני החורבן) הם באמת נבואות נכונות - הם יאמינו בו, והוא כעת ידבר אליהם.

פסוקים כ"ג - כ"ד - טענת העם בזכות לירש את הארץ

פסוק כ"ג - "ויהי דבר ה' אלי לאמר."

פסוק כ"ד - "בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר: אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים - לנו ניתנה הארץ למורשה!"

בן אדם, יושבי החרבות על אדמת ישראל (=המיעוט שנשאר בארץ ישראל לאחר שנחרבה) אומרים לאמר: אחד היה אברהם ויירש את הארץ (=אברהם היה אחד והוא זכה לקבל את כל ארץ ישראל), ואנחנו רבים - לנו ניתנה הארץ למורשה! (=ואנחנו, לא אדם יחיד אלא רבים - אז כל שכן שלנו ניתנה הארץ למורשה [=לירושה] ! ) [מכאן אנחנו רואים את שיא החוצפה - לא רק שהמיעוט הזה ספג חורבן שלם כרגע, אלא במקום ללמוד את הלקח הוא ממשיך לתקוף את ה'.] הערה: הסבר אחר לטענת העם: אברהם עבד א-ל אחד (=את הקב"ה), ואנחנו שעובדים הרבה אלילים - על אחת כמה וכמה שמגיע לנו לרשת את הארץ הזו! הסבר נוסף אחר: אברהם נצטווה מצוה אחת (ברית מילה) וזכה לרשת את ארץ ואנחנו שנצטווינו הרבה מצוות - כל שכן שנירש את הארץ!

פסוקים כ"ה - כ"ט - תשובת ה' לטענתם ופירוט עונשם

פסוק כ"ה - "לכן אמור אליהם - כה אמר אד-ני ידוד: על הדם תאכלו, ועיניכם תשאו אל גלוליכם, ודם תשפוכו, והארץ תירשו?"

(בגלל טענתם השטותית) לכן אמור אליהם - כך אמר ה': על הדם תאכלו (=אתם אוכלים דם של קורבנות שאתם מקריבים לשדים - וזה סוג של עבודה זרה), ועיניכם תשאו אל גלוליכם (=ואתם פונים אל גלוליכם [=תועבותיכם, הפסלים שלכם] לעבוד אותם עבודה זרה), ודם תשפוכו (=ואתם רוצחים אנשים כדי לקחת את כספם), והארץ תירשו? (=בתמיהה: ואחרי כל זה מגיע לכם לרשת את הארץ??)

פסוק כ"ו - "עמדתם על חרבכם, עשיתן תועבה, ואיש את אשת רעהו טמאתם, והארץ תירשו?"

עמדתם על חרבכם (=בכל עת הייתם מוכנים להרוג נפשות), עשיתן תועבה (=שכבתם איש עם איש, שזה אסור), ואיש את אשת רעהו טמאתם (=וגם שכבתם עם נשות חבריכם), והארץ תירשו?? הערה: אפשר לראות שבפסוקים כ"ה - כ"ו יש תלונה על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. הערה: אפשר לומר "עשיתן תועבה" שהכוונה למשכב אישה עם אישה שגם זה אסור. (רד"ק)

פסוק כ"ז - "כה תאמר אליהם - כה אמר אד-ני ידוד: חי אני אם לא אשר בחרבות - בחרב יפולו, ואשר על פני השדה - לחיה נתתיו לאוכלו, ואשר במצדות ובמערות - בדבר ימותו!"

כך תאמר אליהם - כך אמר ה': חי אני אם לא (=הנני נשבע - ראו הערה) אשר בחרבות (=אלו שנמצאים בערים הנחרבות בישראל) - בחרב יפולו (=עוד יפלו בחרב), ואשר על פני השדה (=ואלו ששוכנים בשדות) - לחיה נתתיו לאוכלו (=חיות השדה יאכלו אותם), ואשר במצדות ובמערות (=ואלו שמסתתרים במבצרים ובמערות) - בדבר ימותו! (=במגפה ימותו!) הערה: "אם לא" זו לשון שבועה. זה כמו להגיד "הנני נשבע ש...". אנחנו רגילים שבד"כ צריך להיות כתוב "אם לא... אז..." אבל החלק של "אז..." לא מופיע, וזה מדרך המקרא לכתוב כך.

פסוק כ"ח - "ונתתי את הארץ שממה ומשמה, ונשבת גאון עוזה, ושממו הרי ישראל מאין עובר."

ונתתי את הארץ שממה ומשמה (=ואת הארץ אעשה שוממת וריקה, והכפילות "שממה ומשמה" באה להדגיש שתהיה שממה מאוד גדולה), ונשבת גאון עוזה (=ואבטל את גאותה וכוחה של הארץ הזו), ושממו הרי ישראל מאין עובר (=והרי ישראל יהיו ריקים מאדם ואף אחד לא יעבור בהם).

פסוק כ"ט - "וידעו כי אני ה', בתתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבותם אשר עשו."

וידעו כי אני ה', בתתי (=כאשר אתן) את הארץ שממה ומשמה על כל (=בגלל כל) תועבותם אשר עשו (=תועבותיהם, מעשיהם הרעים שראינו בפסוקים כ"ה - כ"ו).

פסוקים ל' - ל"ג - חוסר אמון הבריות בדברי הנביא

הערה: כאן באה התוכחה האחרונה של יחזקאל לעם ישראל. מכאן ואילך יבואו רק נבואות נחמה (=נבואות טובות) ואפילו אם מורגשת נימה של אזהרה כלפי יחידים (פרק כ"ד) - דעת מקרא. פסוק ל' - "ואתה בן אדם, בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים, ודיבר חד את אחד, איש את אחיו לאמר: בואו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה'."

אומר ה' ליחזקאל: ואתה בן אדם, בני עמך הנדברים בך (=צוחקים ולועגים לך) אצל הקירות (=הם מסתתרים בקירות וצוחקים עליך) ובפתחי הבתים (=והם עושים זאת גם בפתחי בתיהם), ודיבר חד את אחד, איש את אחיו לאמר (=הם אומרים אחד לשני בלעג): בואו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה' (=בואו ונשמע מפי יחזקאל את דברי ה'). הערה: הוכחות לכך שאכן דברים אלו של העם נאמרים בלשון לעג נראה בפסוקים הבאים.

פסוק ל"א - "ויבואו אליך כמבוא עם, וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, ואותם לא יעשו, כי עגבים בפיהם המה עושים, אחרי בצעם לבם הולך."

ויבואו אליך כמבוא עם (=והם באים אליך בקבוצה אחת ועושים עצמם כאילו הם כולם מחכים לשמוע מה יש לך להגיד), וישבו לפניך עמי (כמו שתלמידים יושבים לפני הרב שלהם) ושמעו את דבריך, ואותם לא יעשו (=אבל את דבריך הם לא יעשו), והסיבה לכך היא כי עגבים בפיהם המה עושים (=כי הם הופכים בפיהם את דבריך לעגבים [=דברי לעג וצחוק], כלומר הם שומעים את דבריך רק כדי לצחוק עליהם אחר כך), אחר בצעם לבם הולך (=אחר מה שליבם חומד ומתאווה לו - לגזול כסף - את זה הם עושים).

פסוק ל"ב - "והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן, ושמעו את דבריך, ועושים אינם אותם."

והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן (=ואתה בשבילם כמו אדם ששר שיר עגבים [=שיר אהבה] עם קול יפה ומנגינה יפה), ושמעו את דבריך (=ואכן הם רק באוזן בלבד שומעים את דבריך), ועושים אינם אותם (=יש חילוף מילים ויש לקרוא כך: אבל הם אינם עושים אותם). [ה' אומר ליחזקאל שהעם שם לב רק לקולו היפה כשהוא אומר את הנבואות - אבל לתוכן הנבואי הם לא מקשיבים.]

הערה: פירוש אחר ל"ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם" = שמיעה יש בהם, אבל עשיית הדברים בפועל אין בהם. (מהר"י קרא)

פסוק ל"ג - "ובבואה - הנה באה! וידעו כי נביא היה בתוכם."

ובבואה (של הרעה שאתה מנבא שתבוא אליהם) - (אז הם פתאום יאמרו) הנה באה (הרעה שיחזקאל ניבא לנו!) וידעו (=ואז הם ידעו) כי נביא (אמת) היה בתוכם.