תיירים / יהודה עמיחי

"פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושמשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו". אבל הוא זז, הוא זז! אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו."

תייר-אדם הבא להסתכל, לראות.

התיירים מפגינים הזדהות (אמפטיה) כלפי אתרים חשובים, סמלים בירושלים, אך למעשה הם צוחקים מאחורי ווילונות. מסתתרים. הצירוף "מתים חשובים" הוא צירוף אירוני, לעג-הם כאילו יצאו ידי חובה, באו רק לראות אבל לא באמת מעניין אותם מה זה. זה מה שבעצם יהודה עמיחי מנסה להראות לנו. הוא מעלה ביקורת כלפי אותם תיירים שמבקרים במקומות האלו, כלפי הצביעות. עמיחי מתאר את התיירים שהם מזדהים, בוכים על מות הלוחמים, ומצד שני הוא מתאר אותם כחושקים בנערות. תולים את התחתונים שלהם- דברים יומיומיים כאלו. בבית שני ישנו ניגוד בין הנשגב לארצי. נשגב- בכי החיילים, ארצי-תיאורים יומיומיים (תליית התחתונים, הנערות...)

הדובר אינו רוצה שהתייחסו לירושלים כאל סמל, כעיר היסטורית אלא שיראו בה את חיי היום יום-ההווה, לא רק העבר. חיי היום יום מתוארים בשיר כפירות וירקות, איש עם סלים, האיש זז וכו'...

מבנה השיר: זהו אמצעי אומנותי, הוא משרת את התוכן בשיר הזה. השיר בנוי משני בתים של שיר (שיר = שפה גבוה, נחשב מכובד,נשגב), לעומת החלק האחרון שהוא כתוב בפרוזה-לשון רגילה, יומיומית, פשוטה. בדבר זה בולט הניגוד בים הנשגב לארצי.

לשון הפרוזה מתארת את האנשים הפשוטים בחי היום יום, הדובר מנסה לשנות את דרך ההסתכלות על ירושלים,זהו מקום שיש בו חיים. ההווה והעתיד לא פחות חשובים מהעבר שאותו העיר מייצגת. עמדתו של הדובר היא שהגאולה תבוא רק עם התיירים יתייחסו להווה ולעתיד של המקום, לא רק לעבר, ואז הכל יהיה טוב!