הלכתי - יחזקאל פרק ח'

==יחזקאל פרק ח'==

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' - ד' - יחזקאל מובא לירושלים במראות אלה-ים
• ה' - ו' - מראה סמל הקנאה
• ז' - י"ב - תועבות זקני בית ישראל
• י"ג - ט"ו - הנשים המבכות את התמוז
• ט"ז - י"ח - שליחת הזמורה אל האף

פסוקים א' - ד' - יחזקאל מובא לירושלים במראות אלה-ים

פסוק א' - "ויהי בשנה השישית, בשישי, בחמישה לחודש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני, ותיפול עלי שם יד אד-ני ידוד."

אומר יחזקאל: ויהי בשנה השישית (לגלות יהויכין), בשישי (=בחודש השישי, חודש אלול), בחמישה (=ביום החמישי) לחודש, אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני (=והזקנים מאנשי יהודה שגלו בגלות יהויכין יושבים לפני), ותיפול עלי שם יד אד-ני ידוד (=ואז נכנס בי כח חזק של נבואה).

פסוק ב' - "ואראה, והנה דמות כמראה אש, ממראה מתניו ולמטה אש, וממותניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמלה."

ואראה (מראה נבואי), והנה (ראיתי) דמות כמראה אש (=הנראית כמו דמות האש), ממראה מתניו... הערה: רש"י כותב שאסור להתבונן בפסוק זה, ומצודת דוד מעיר הערה דומה. למה? ובכן, הפרשנים רוצים להגיד לנו כאן שאי אפשר לפרש ולהסביר את המראה הזה שראה יחזקאל! המראה הזה הוא מראה שאי אפשר לתפוס ולהבין אותו בדמיון, אי אפשר גם בכלל להסביר ולתאר אותו.

פסוק ג' - "וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי, ותישא אותי רוח בין הארץ ובין השמים, ותבא אותי ירושלמה במראות אלה-ים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה."

וישלח (=ותשלח הדמות שראיתי) תבנית יד (=צורה של יד) ויקחני בציצית ראשי (=והיד הזו תפסה את שערות ראשי וכך היא לקחה אותי), ותישא אותי רוח (=ואז הרימה אותי רוח) בין הארץ ובין השמים (=באוויר), ותבא אותי (הרוח) ירושלמה (=אל ירושלים) במראות אלה-ים (ובירושלים הובאתי) אל פתח שער (החצר) הפנימית (של בית המקדש) הפונה (לכיוון) צפונה, אשר שם מושב (=נמצא) סמל הקנאה (=פסל הקנאה) המקנא (=הגורם קנאה [=רוגז וכעס] לקב"ה בגלל היותו נמצא בבית המקדש).

פסוק ד' - "והנה שם כבוד אלה-י ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה."

והנה שם (=והנה בפתח השער הזה ראיתי את) כבוד אלה-י ישראל כמראה (=באותו מראה) אשר ראיתי (אותו) בבקעה [כמתואר בפרק ג' פסוק כ"ג].

פסוקים ה' - ו' - מראה סמל הקנאה

פסוק ה' - "ויאמר אלי: בן אדם, שא נא עיניך דרך צפונה! ואשא עיני דרך צפונה, והנה מצפון

                לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה." 

ויאמר (ה') אלי: בן אדם, שא נא עיניך דרך צפונה! (=לכיוון צפון!) ואומר יחזקאל: ואשא עיני דרך צפונה, והנה (ראיתי) מצפון לשער המזבח (=צפונית לשער הצפוני, ושער זה נקרא גם "שער המזבח" כי הוא עמד מול המזבח בבית המקדש) סמל (=את סמל) הקנאה הזה בביאה (=בכניסה לחצר בית המקדש).

פסוק ו' - "ויאמר אלי: בן אדם, הרואה אתה מה הם עושים? תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה לרחקה מעל מקדשי! ועוד תשוב תראה תועבות גדולות!"

ויאמר (ה') אלי: בן אדם, הרואה (=האם רואה) אתה מה הם עושים? תועבות גדולות (=התועבות הגדולות) אשר בית ישראל עושים פה (=בבית המקדש ובירושלים) לרחקה מעל מקדשי! (=מביאות אותי להתרחק מבית המקדש!) ועוד תשוב תראה תועבות גדולות! (=ומלבד זה, אתה יחזקאל, תשוב ותראה תועבות גדולות יותר מהתועבות האלו!) משמעות סמל הקנאה: סמל הקנאה (או במילים אחרות: פסל הרוגז והכעס) מסמל את הרוגז והכעס שיש לה' בגלל שהוא נמצא בבית המקדש, ולא ראוי לפסל להיות במקום כזה. ישראל שמו את הפסל הזה בבית המקדש - מה שגורם כמובן לה' לכעוס עליהם. הערה לידע כללי בלבד: בתקופת גלות יהויכין, רק אנשי יהודה (ובנימין) נשארו בארץ. 10 השבטים המכונים "בית ישראל" כבר גלו. אז למה פסוק זה קורא לאנשי יהודה שבארץ "בית ישראל"? תשובה: גם אנשי יהודה לעתים נקראים כך (הרי הם גם בניו של ישראל [=יעקב] ).

פסוקים ז' - י"ב - תועבות זקני בית ישראל

פסוק ז' - "ויבא אותי אל פתח החצר, ואראה והנה חור אחד בקיר."

ויבא (=ותבא הרוח) אותי אל פתח (שער) החצר, ואראה והנה חור בקיר. [בפסוק ג' כתוב שהרוח כבר הביאה את יחזקאל אל פתח שער החצר של בית המקדש. אבל שם, הרוח הביאה אותו מבחוץ לשער. כעת, בפסוק זה, הרוח מביאה אותו אל מה שיש מבפנים לשער, ויחזקאל רואה כעת את הלשכה העומדת מול אותו פתח השער שממנו הוא בא, ובקיר של הלשכה שעומד מולו יש חור - רד"ק.]

הערה לידע כללי: לשכה בבית המקדש הייתה ביתן / חדרון. הייתה למשל לשכת העצים בה אספו עצים.

פסוק ח' - "ויאמר אלי: בן אדם, חתור נא בקיר! ואחתור בקיר והנה פתח אחד."

ויאמר (ה') אלי: בן אדם, חתור נא בקיר! (=חפור במקום החור שבקיר כדי להרחיב את החור!) ואומר יחזקאל: ואחתור בקיר והנה (נוצר) פתח אחד (=פתח שיכול אדם להכנס בו - רד"ק).

פסוק ט' - "ויאמר אלי: בא וראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה."

ויאמר (ה') אלי: בא (דרך הפתח) וראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה (=בבית המקדש).

פסוק י' - "ואבוא ואראה, והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב."

ואבוא ואראה (את תועבותיהם), ומפרט יחזקאל את התועבות הללו: והנה כל תבנית (=כל מיני תבניות [=ציורים] של) רמש (=חיות זוחלות) ובהמה (=ובהמות) שקץ (=ושרצים), וכל גלולי (=וכל שאר תועבות) בית ישראל מחוקה (=חקוק, חרוט) על הקיר (=על קיר פנימי יותר שעומד מולי). [אנחנו רואים אם כן את ההתמכרות הגדולה שהייתה לעבודה זרה, עד כדי כך שהיא נכנסת לתוך בית המקדש עצמו.]

פסוק י"א - "ושבעים איש מזקני בית ישראל, ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם, עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו, ועתר ענן הקטורת עולה."

ו 70 איש מזקני בית ישראל, ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם (=בראשם), (הם היו כולם) עומדים לפניהם (=לפני הצורות של העבודה זרה שהוזכרו בפסוק הקודם), ואיש (=וכל איש ואיש מחזיק את) מקטרתו (=מחבת שמקטירים בה קטורת) בידו, ועתר ענן (=והרבה מעשן) הקטורת עולה. הערה: 70 הזקנים הם ראשי הסנהדרין שבאותה תקופה, ובמקום להדריך את העם ללכת בדרך טובה, הם מחטיאים את העם, וגם חוטאים לה' ומקטירים קטורת לעבודה זרה מול ציורים של עבודה זרה! (רד"ק)

פסוק י"ב - "ויאמר אלי: הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכיתו? כי אומרים: אין ה' רואה אותנו, עזב ה' את הארץ."

ויאמר (ה') אלי: הראית בן אדם אשר זקני (=את מה שזקני) בית ישראל עושים בחושך (כל) איש (ואיש) בחדרי משכיתו? [כלומר הראית איך הם חושבים שאני לא רואה את מה שהם עושים במקומות נסתרים?] (הם לא יראים אותי) כי (הם) אומרים: אין ה' רואה אותנו, עזב ה' את הארץ (=ה' בכלל לא משגיח בעולם הזה, אלא רק בעולמות העליונים, הוא עזב את העולם הזה והשאיר אותו לבני האדם שיעשו בו מה שהם רוצים). הערה: יש כאן אם כן תלונה אחת כנגד טענת הזקנים שמנוסחת ב 2 אופנים שונים בפסוק: 1) ה' לא רואה את מעשיהם. 2) ה' לא משגיח בעולם הזה. התלונה במובן אחד: ה' לא קיים בעולם הזה.

פסוקים י"ג - ט"ו - הנשים המבכות את התמוז

פסוק י"ג - "ויאמר אלי: עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים."

ויאמר (ה') אלי: עוד תשוב (ו)תראה תועבות גדולות (יותר ממה שראית) אשר המה (=הם, ישראל) עושים. [בפסוק ו' ראינו שה' כבר אמר משפט כזה ליחזקאל. רק שם, הוא אמר שהוא יראה תועבות גדולות יותר מסמל הקנאה - והתועבות הגדולות יותר האלה הם תועבות זקני ישראל (שראינו בפסוקים ז' - י"ב). בפסוק זה ה' אומר ליחזקאל שהוא יראה תועבות גדולות יותר מתועבות זקני ישראל. מכאן אנחנו רואים את מבנה הפרק - הדרגה מחטא קל אל חטא חמור יותר.]

פסוק י"ד - "ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז."

ויבא (=ותבא הרוח) אותי אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה (=השער הצפוני של ההיכל שבבית המקדש) [כהערה, במקביל להדרגה בחטאים שראינו, יש גם הדרגה בקדושת המקום שאליה מתקדם יחזקאל כל פעם], והנה שם (ראיתי את) הנשים יושבות מבכות את התמוז (=היו מכניסות מים לאליל שנקרא "תמוז" והיה נראה שהוא בוכה וכאילו הוא מבקש שיעבדו בשבילו). הערה: אנחנו רואים כאן את חומרת הדרגת החטא באופן בולט - לא רק שלנשים אסור היה להכנס ולעמוד ליד ההיכל בבית המקדש, הן באותו מקום שאסור להן להיות עובדות עבודה זרה! [הזקנים לעומת זאת אמנם עבדו עבודה זרה אבל הם לפחות היו נמצאים במקום פחות קדוש ובמקום שמותר להם לעמוד בו.]

פסוק ט"ו - "ויאמר אלי: הראית בן אדם? עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה!"

ויאמר (ה') אלי: הראית בן אדם (את מה שעושות הנשים האלה)? עוד תשוב (ו)תראה תועבות גדולות מאלה!

פסוקים ט"ז - י"ח - שליחת הזמורה אל האף

פסוק ט"ז - "ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית, והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמישה איש, אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש."

ויבא (=ותבא הרוח) אותי אל חצר בית ה' הפנימית (=עזרת הכהנים, שאליה אסור לזרים ואפילו גברים להכנס, רק לכהנים היה מותר להכנס לשם), והנה (ראיתי מול) פתח היכל ה' בין האולם והמזבח כ 25 איש (=בערך 25 איש), אחוריהם (=הגב שלהם פונה) אל היכל ה' ופניהם קדמה (=והפנים שלהם פונים לכיוון מזרח), והמה משתחויתם קדמה לשמש (=והם משתחויתם [=מילה מורכבת שפירושה: הם גם משתחווים לשמש שבכיוון מזרח, והם גם משחיתים והורסים את היכל ה'] ).

פסוק י"ז - "ויאמר אלי: הראית בן אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה? כי מלאו את הארץ חמס וישובו להכעיסני, והנם שולחים את הזמורה אל אפם."

ויאמר (ה') אלי: הראית בן אדם (את מעשיהם של 25 האנשים)? הנקל (=וכי דבר קל הוא) לבית יהודה מעשות (=לעשות) את התועבות אשר עשו פה (=בבית המקדש)? כי (=אכן) מלאו (בית יהודה) את הארץ חמס (=בתועבות) וישובו להכעיסני, והנם (=ואותם 25 אנשים לא רק שמשחיתים את היכלי ומשתחווים לשמש אלא הם גם) שולחים את הזמורה אל אפם (=מוציאים מפי טבעתם זמורה [=ריח רע] אל אפי).

הערה: "אל אפם" - צריך להיות כתוב "אל אפי", כי אלה דברי ה'! הסבר: אכן כך הדבר, רק התנ"ך נכתב בצורה הזו כדי לא לפגוע בכבודו של ה'. התיקונים בכתובים שמשנים את הכתוב כדי לא לפגוע בכבודו של ה' נעשו ב 18 מקומות בתנ"ך (אחד מהם זה פסוקנו), והם נקראים "תיקון סופרים". הערה: אותם 25 איש עושים את התועבות הכי גדולות שיכולות להיות. הם נמצאים במקום שאסור להם להמצא (עזרת כהנים), עובדים במקום הזה עבודה זרה, משחיתים את היכל ה' ומוציאים נוד לפניו.

פסוק י"ח - "וגם אני אעשה בחמה, לא תחוס עיני ולא אחמול, וקראו באוזני קול גדול ולא אשמע אותם."

וגם אני אעשה בחמה (=אשמיד אותם מכעסי), לא תחוס עיני ולא אחמול (=לא ארחם אליהם), וקראו באזני (כשאעניש אותם) קול גדול ולא אשמע אותם. [וכאן ה' מתנהג במידה כנגד מידה.]