הלכתי - תהילים מזמור נ"א

תהילים מזמור נ"א

חלוקת המזמור לנושאים

• א' – ב' – פתיחה
• ג' – ז' – ודוי ובקשת רחמים
• ח' – י"ד – בקשת מחילה והתחדשות הלב
• ט"ו – י"ט – נדר ללמד את דרכי ה' ולספר תהילתו
• כ' – כ"א – בקשה לבנין ירושלים ואז יהיו הקורבנות רצויים לפני ה'

במה עוסק מזמור זה? מזמור זה עוסק בהצטערותו של דוד אחרי שחטא עם בת שבע. החטא מפורט בשמואל ב' פרק י"א.

פסוקים א' – ב' – פתיחה

פסוק א' – "למנצח מזמור לדוד."

פסוק ב' – "בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע."

(דוד אמר מזמור זה) בבוא אליו נתן הנביא (להוכיחו בדבר ה') כאשר (=על כך שהוא) בא אל בת שבע. הערה: "בבוא אליו נתן הנביא" = כאשר בא אליו נתן הנביא, זה הפירוש הפשוט. אבל, רד"ק מפרש כך: לאחר שבא אליו נתן הנביא. כלומר, לפי רד"ק, דוד אמר את המזמור הזה לאחר שנתן הנביא הוכיח אותו וחזר לביתו – רק אז הוא הצטער ואמר מזמור זה.

פסוקים ג' – ז' – ודוי ובקשת רחמים

פסוק ג' – "חנני אלה-ים בחסדך, כרוב רחמיך מחה פשעי."

חנני (=חוס עלי – תרגום יונתן) אלה-ים בחסדך (=בגלל חסדך ולא בגללי), כרוב רחמיך מחה פשעי (=כמו שרחמיך רבים כך כפר לי על הפשעים שלי). הערה: "מחה פשעי" – למה דוד מבקש מה' למחות את הפשעים שלו? הוא עשה פשעים? הרי הוא רק עשה פשע אחד, שזה הפשע עם בת שבע! הסבר 1: דוד מבקש מה' שיכפר לו על הפשע עם בת שבע ועל הפשעים הקודמים שלו. הסבר 2: דוד מבקש מה' שיכפר לו על הפשע עם בת שבע וגם על הפשע עם אוריה, כי יש סוברים שבכך שדוד שלח את אוריה לקרב – גם זה היה לו לפשע. (רד"ק)

פסוק ד' – "הרבה (קרי: הרב) כבסני מעווני, ומחטאתי טהרני."

הרבה / הרב כבסני מעווני (=הרבה את רחמיך וכבס אותי מעווני עם בת שבע, או פירוש אחר: כבסני הרבה כדי לנקותי מעווני), ומחטאתי טהרני (כי נטמאה נפשי מהחטא הזה).

פסוק ה' – "כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד."

כי (=אכן) פשעי אני אדע (=אני מכיר בפשיעותי [ודוד הזכיר שוב פעם "פשעים" בלשון רבים והסבר לכך כתבתי בהערה לפסוק ב'] ומצטער עליהם), וחטאתי נגדי תמיד (=ואני נמצא תמיד בחרטה על החטא שלי עם בת שבע). פסוק ו' – "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי – למען תצדק בדברך, תזכה בשפטך."

לך לבדך חטאתי (=לפניך בלבד חטאתי עם בת שבע כי חטא זה היה בסתר ואין אף אחד שיודע מזה חוץ ממך, וכנ"ל גם עם אוריה – אף אחד לא יודע למה הוא מת) והרע בעיניך עשיתי (=כנ"ל, וכפילות הדבר באה לחיזוק העניין) – (ואני מבקש ממך זאת) למען תצדק בדברך (=כדי שתהיה צודק במה שאמרת שאתה סולח לאדם, כמו שאמרת למשה רבינו שאתה "נושא עון ופשע וחטאה" – רד"ק), (וגם למען) תזכה בשפטך (=תהיה זכאי בשפטך את הרשעים המסרבים לשוב בתשובה, כי אם הם יראו שאינך סולח לי אז הם יגידו שאין צדק ואי אפשר לחזור בתשובה לה' ולכן מותר לחטוא).

פסוק ז' – "הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי."

הן בעוון חוללתי (=הנה בעוון נולדתי, והכוונה היא שהנה – אני נולדתי ע"י תשמיש [ע"י שאמא ואבא שלי שכבו ביחד] ובתשמיש בטוח עוברים על כמה עוונות), ובחטא יחמתני אמי (=ועל ידי חטא אמי נתחממה והיא הייתה מעוברת ואני הייתי העובר שבתוכה). [דוד רוצה לומר לה' – שאני חטאתי בעוון שממנו אני בעצם נולדתי, ולכן איך יכולתי שלא לחטוא בו? הרי זה עוון שטבוע בטבעו של האדם מלידתו.]

פסוקים ח' – י"ד – בקשת מחילה והתחדשות הלב

פסוק ח' – "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חוכמה תודיעני."

(אף על פי שחטאתי) הן אמת חפצת בטוחות (=הנה אמונתי בך לא השתבשה ולא עלה בלבי ובטוחות [=ובכליותי] למרוד בך – והרי זה מה שאתה חפץ מהאדם), ובסתום חוכמה תודיעני (=ובלב שהוא איבר סתום הודעת לי [=למדתני] את דרך החוכמה להתוודות לך).

פסוק ט' – "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין."

תחטאני (=תסיר חטאי) באזוב (=כמו שמסירים טומאת צרעת ממצורע ע"י אזוב [=סוג של עשב] ) ואטהר (=ואז אהיה טהור), תכבסני (=מחול לי שלא ישאר שום זכר לעווני) ומשלג אלבין (=ואהיה לבן יותר מן השלג, כלמר אז אהיה בלי זכר לעוונותי).

פסוק י' – "תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית."

תשמיעני (ע"י נביא שסלחת לחטאי – ואז יהיה) ששון ושמחה (לנפשי הכואבת על החטא), תגלנה עצמות דכית (=ואז גם ישמחו עצמותי שנדכו [=שנשברו] מכעסך עלי). [וכמובן שכל דברי דוד כאן הם דימוי, ואין באמת הכוונה שהעצמות שבגופו נשברו.]

פסוק י"א – "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותי מחה."

הסתר פניך מחטאי (=התעלם מחטאי כדי שלא יעמדו לפניך לקטרג נגדי) וכל עוונותי מחה (=ואת כל העוונות שעשיתי עד היום – מחול להם, כי על כולם אני מתחרט).

פסוק י"ב – "לב טהור ברא לי אלה-ים, ורוח נכון חדש בקרבי."

לאחר שביקש מחילה על העבר, מבקש דוד שלא לחטוא בעתיד: לב טהור ברא לי אלה-ים (=לב טהור שלא מושל בו יצר הרע ברא בתוכי אלה-ים), ורוח נכון חדש בקרבי (=כנ"ל, רוח נכון = לב טהור, וכפילות הדבר במילים שונות באה לחיזוק העניין).

פסוק י"ג – "אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממני!"

אל תשליכני מלפניך (=אל תעזבני כמו שעוזבים אדם שנוי ומתועב), ורוח קדשך אל תיקח ממני! (=ואת רוח הקודש ששרתה בי אל תיקח ממני בגלל חטאי!) [בעקבות החטא, רוח הקודש עזבה את דוד וכשדוד אומר לה' בפסוק זה "אל תיקח ממני" –היא כבר לא בתוכו אלא בדרך לחזור אל ה' לתמיד, ודוד מבקש בפסוק זה מה' לא לקחת אותה – רד"ק.]

פסוק י"ד – "השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני!"

השיבה לי (את) ששון ישעך (=רוח הקודש שהסתלקה ממני, וקרא לה "ששון ישעך" כי היא מביאה ששון וישועה לנשמה), ורוח נדיבה תסמכני! (=ורוח של נדיבות תן בי!)

פסוקים ט"ו – י"ט – נדר ללמד את דרכי ה' ולספר תהילתו

פסוק ט"ו – "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו."

אומר דוד לה': (כשתסלח לי) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו (=אלמד את הפושעים והחוטאים את דרכך שאתה א-ל סלחן והם ישובו אליך בתשובה ותסלח להם). ורש"י פירש: אם תסלח לי אז ממני ילמדו הפושעים והחוטאים וישובו גם הם בתשובה.

פסוק ט"ז – "הצילני מדמים אלה-ים אלה-י תשועתי, תרנן לשוני צדקתך."

הצילני מדמים (=מדמי אוריה שהרגתי ואל תענישני עליהם) אלה-ים אלה-י תשועתי (=הא-ל המושיע אותי בדין), (וכשתמחול לי) תרנן לשוני (על) צדקתך (שעשית איתי).

פסוק י"ז – "אד-ני שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך."

אד-ני (=ה') שפתי תפתח (על ידי שתמחול לי), ופי (=ואז פי) יגיד תהילתך.

פסוק י"ח – "כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה."

כי (=אכן) לא תחפוץ זבח ואתנה (=אין אתה חפץ בקרבן על העוון, כי אם היית חפץ בכך הייתי נותן לך קרבן, אבל אתה חפץ בלב נשבר והנני שב אליך בלב נשבר), עולה לא תרצה (=כנ"ל). [וראינו רעיון דומה במזמור נ'.]

פסוק י"ט – "זבחי אלה-ים - רוח נשברה, לב נשבר ונדכה - אלה-ים לא תבזה!"

זבחי אלה-ים (=הקורבנות הרצוים לה') – רוח נשברה (=הם רוח נשברה), (ולכן) לב נשבר ונדכה (=את לבי השבור לרסיסים) – אלהי-ם לא תבזה! (=ה', אל תבזה אותו!)

פסוקים כ' – כ"א – בקשה לבנין ירושלים ואז יהיו הקורבנות רצויים לפני ה'

פסוק כ' – "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים."

מבקש דוד מה' שבית המקדש שיבנה בימי בנו שלמה – שיבנה בתוך ירושלים: היטיבה ברצונך את ציון (=שכלל ויפה את ציון [=ירושלים] על ידי שתבנה בתוכה את בית המקדש), תבנה חומות ירושלים (=ובנוסף, יפה אותה ע"י בניית חומותיה).

פסוק כ"א – "אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים."

(וכאשר תייפה את ירושלים) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (=אז תחפוץ בקורבנות שיביאו לך, כי כל הקורבנות האלו לא יהיו קורבנות על חטאים אלא זבחי צדק [=שלמים] וקורבנות עולה וכליל [=מנחת כהן] ), אז יעלו על מזבחך פרים (=כנ"ל, וכפילות הדבר באה במילים שונות לחיזוק הענין).

הערה: את 2 הפסוקים כ' – כ"א הסברתי בכיוונו של רש"י. הרד"ק סובר אחרת ואומר ש 2 פסוקים אלה מדברים על העתיד, על בית המקדש השלישי שייבנה בירושלים, על חומות ירושלים שייבנו מחדש, ועל הקורבנות שנקריב לה' ויהיו רצויים לפניו. אבן עזרא סובר שאחד מחסידי ישראל שהיה בימי גלות בבל התפלל לפני ה' באותה תפילת דוד (באותם פסוקים א' – י"ט) ואת פסוקים כ' – כ"א הוא הוסיף למזמור כתפילה שמביעה כמיהה לבניין ירושלים ובית המקדש השני.

---

• דבר קצר לסיכום המזמור,

מזמור זה הוא מזמור שמביע חרטה על חטא וחזרה בתשובה ממנו. הרבה מהלשונות במזמור הם לשונות של ציווי (השיבה, חנני, הצילני) ואלה לשונות שמראות את הבטחון של המשורר בה'. 2 הפסוקים האחרונים ככל הנראה לא מתקשרים לתוכנו של מזמור.