הלכתי - תהילים מזמור ב'

תהילים מזמור כ"ג

חלוקת המזמור לנושאים:

• א' - ד' - המשורר מדמה את עצמו לשה ואת ה' לרועהו
• ה' - ו'- המשורר מדמה את עצמו לאורח בבית ה'

אומר המלבי"ם: במזמור זה חרט דוד את קורות חייו - מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה. בהתחלה הוא משתמש בדימויים של רועה צאן, ובסוף הוא משתמש בדימויים כמו "תערוך לפני שולחן", "דשנת בשמן" - שמסמנים את המשחת דוד למלך. והרד"ק אומר: את המזמור הזה אמר דוד על עצמו כשיצא מצרה לרווחה. אפשרות אחרת - את המזמור הזה יגידו ישראל בצאתם מבבל. לפי האפשרות שישראל אומרים מזמור זה, אפשר להסביר מדוע מזמור כ"ב בא לפניו - שכן הוא מתאר את צרות ישראל בבבל. [בין המלבי"ם לפירוש הראשון ברד"ק (שאומר שדוד אמר את המזמור) אין מחלוקת! פשוט כל אחד רק מוסיף פרט אחר - המלבי"ם על תוכן המזמור והרד"ק על מתי נאמר.]

פסוק א' - "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר."

מזמור לדוד [=זו פתיחה שמצויה בספר תהילים] , ה' רועי לא אחסר (=מכיוון שה' רועה אותי - לכן לא אהיה חסר מאומה כי הוא נותן לי את כל מה שאני צריך).

פסוק ב' - "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני."

בנאות דשא (=במקומות של דשא וצמחיה) ירביצני (=יתן לי לשכב לנוח), על מי מנוחות ינהלני (=בקרבת מים שקטים ונחים יובילני). הערה: הרד"ק מעיר שלפי האפשרות שאומרת שדוד אמר מזמור זה - מפסוק זה אנחנו רואים שדוד אמר את המזמור הזה כשהוא הצליח לברוח משאול. איך? כי יש הקבלה - כשהוא ברח משאול כתוב "וילך דוד ויבוא יער חרת" ואצלנו "בנאות דשא".

פסוק ג' - "נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו."

נפשי ישובב (=לנפשי ה' יתן לנוח בשקט / פירוש אחר: את נפשי שעברה צרות רבות ה' ישיב לקדמותה / פירוש אחר: אותי ה' ישיב אליו), ינחני במעגלי צדק למען שמו (=ה' ינהיג אותי בדרכים ישרות, כדי שהבריות ידעו כמה ה' משגיח על אלו שיראים אותו).

פסוק ד' - "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני."

גם (=אפילו) כי (=אם) אלך בגיא צלמות (=במקום עמוק וחשוך, כלומר במקום סכנה), לא אירא רע כי אתה עמדי (=לא אפחד שיקרה לי אסון כי אתה נמצא איתי), שבטך (=הייסורים) ומשענתך (=והתורה) המה ינחמוני (=הם ינחמו [=יעודדו] אותי). הערה: השאלה הכי גדולה שנשאלת כאן - איך ייסורים יכולים לנחם בן אדם? יש מספר תשובות אפשריות: 1)הייסורים באים לטובה, כי הם גורמים לאדם לחזור לדרך הישר. (מלבי"ם)

2)הייסורים מכפרים על חטאי האדם, וכשהאדם יודע שנסלח לו - זה מנחם אותו. בנוסף, גם ה"משענת" מנחמת כי גם כשאדם מקבל טוב מה' הוא יודע שנסלח לו. (רש"י)

3) כשאדם מקבל ייסורים מה' הוא לפחות יודע ורואה שה' לא עזב אותו. (מצודת דוד)

הערה: ה"אבן עזרא" מסביר את הפסוק לגמרי בצורה אחרת כך - אפילו אם תבוא רעה לעולם לא אפחד, כי אתה עמדי, והשבט והמשענת (שאיתם אתה מדריך אותי) יובילו אותי למקום בטוח.

פסוק ה' - "תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה."

תערוך לפני שולחן (=מכיוון שלא עזבת אותי אני בטוח שעוד תערוך לפני שולחן עם מעדנים להתענג בהם) נגד צוררי (=לעיני צוררי [=אויבי] שיראו בכבודי ולא יוכלו לעשות נגדי כלום), דשנת בשמן ראשי (=ראשי שמן [=מנופח] כל צורכו, וגם כל הגוף שלי - והמשורר רוצה לומר במילים אלו - לא החסרת לי שום דבר ממה שהייתי צריך), כוסי רויה (=כוסי מלאה ביין, והמשורר רוצה במילים אלו להודות לה' על כל הטוב שהוא נתן לו).

פסוק ו' - "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים."

אך (=רק) טוב וחסד ירדפוני (=ירדפו אחרי לבוא אלי) כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים (=וישיבתי בבית ה' תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד נודד). הערה: הרד"ק מסיק מהמילים "לאורך ימים" שפסוק זה מדבר על מה שיקרה בעולם הבא. [ויש מפרשים אחרת ומסיקים שהכוונה במילים אלו היא כמו "כל ימי חיי".] הערה: פסוק זה אינו נאמר בלשון מוחלטת, אלא בדרך של בקשה ותפילה: יהי רצון שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושיהיה שבתי בבית ה' לאורך ימים. (דעת מקרא)

דברים אחדים בסיכומו של המזמור, בפסוקים ה' - ו' אנחנו רואים שהתחלף המשל של השה והרועה במשל של אורח ובעל בית. במשל של השה והרועה (למעט פסוק ד') מדבר המשורר אל ה' בלשון נסתר (ישובב, ירביצני, וכו') שזו לשון שמביעה ריחוק, ולעומת זאת במשל של האורח ובעל הבית מדבר המשורר אל ה' בלשון נוכח ומדבר (תערוך, דשנת, ושבתי) שזו לשון שמביעה יותר קרבה אל ה'. גם במשל עצמו - שה ורועה - יש ביניהם distance גדול יותר מאשר בעל בית ואורח.