הלכתי - ישעיהו פרק י"א'

ישעיהו פרק י"א - חזון אחרית הימים

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' - ט' - המושל מבית דוד ימשול בצדק, בשלום וביראת ה'
• י' - י"ב - קיבוץ גלויות
• י"ג - י"ד - אחדות שבטי ישראל ונצחונם על אויביהם
• ט"ו - ט"ז - ניסים כבימי יציאת מצרים

פסוקים א' - ט' - המושל מבית דוד ימשול בצדק, בשלום וביראת ה'

פסוק א' - "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה."

[הפרק הקודם הסתיים במפלת אשור שנמשלה ליער שנכרת, ופרק זה פותח בשגשוג שיהיה בימי המשיח שנמשל לענף אחד שממנו יצמח יער גדול.] (אם אתם חושבים שמפלת אשור היא נס גדול, אז תדעו לכם שבעתיד יהיה נס עוד יותר גדול) ויצא (=כי יצא) חוטר (=ענף) מגזע ישי [כלומר יצא שליט שיהיה צאצאו של ישי, אביו של דוד המלך] , ונצר משרשיו יפרה (=וענף רך משרשיו של ישי יוציא פירות).

פסוק ב' - "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'."

ונחה (=ותשכון) עליו (=על מלך המשיח הזה) רוח ה' (=רוח נבואה), רוח חכמה (=ידיעות שאדם משיג במהלך חייו) ובינה (=הבנת דבר מתוך דבר), רוח עצה (=כשרון למצוא תחבולות עת הצורך) וגבורה (=אומץ לב לנהוג לפי העצה), רוח דעת ויראת ה' (=ידיעת ה' [אמונה בו] ויראת ה' [קיום מצוותיו] ).

פסוק ג' - "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח."

והריחו (=מכיוון שלהריח זו הרגשה שקל לעשות, לכן השתמש ישעיהו בביטוי "והריחו", וישעיהו בא לומר בביטוי זה, שכאשר מלך המשיח ישפוט 2 אנשים במשפט, הוא יבחין בקלות מי צודק ומי לא) ביראת ה' (=והוא יזכה לכח כזה בזכות יראתו מה'), ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח (=והוא לא יצטרך לראות או לשמוע מהנשפטים מה קרה, כי חכמת הקב"ה שבתוכו תגרום לו לדעת ולהבין בדיוק מי זכאי במשפט ומי חייב).

פסוק ד' - "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע."

ושפט (=והוא ישפוט) בצדק דלים (=את העניים) והוכיח (=ויוכיח את החזקים) במישור (=ביושר, בצורה הראויה להוכיח אותם) לענוי ארץ (=בעבור האנשים הענוים [=הצנועים] שאותם החזקים גוזלים), והכה ארץ (=והוא יכה את רשעי הארץ) בשבט פיו (=על ידי קללה שתצא מפיו) וברוח שפתיו ימית רשע (=כנ"ל, וכפילות הדבר באה במילים שונות).

פסוק ה' - "והיה צדק אזור מתניו, והאמונה אזור חלציו."

והיה צדק אזור מתניו (=הצדק [=הצדק של בין אדם לחברו] יהיה כמו חגורה על המתנים), והאמונה אזור חלציו (=והאמונה [=האמונה של בין אדם למקום] תהיה כמו חגורה על המתנים). [והדימוי כאן בא להגיד שהצדק והאמונה יהיו דבר שדבוק למלך המשיח, כמו שהחגורה דבוקה למתניים - מלבי"ם.]

פסוק ו' - "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפר ומריא יחדיו, ונער קטן נוהג בם."

וגר זאב עם כבש (=ובימיו הזאב ישכון עם הכבש ולא יטרוף אותו), ונמר עם גדי ירבץ (=ישכבו לנוח), ועגל וכפיר (=ואריה) ומריא (=ושור שמנמן) יחדיו (=ירבצו יחדיו), ונער קטן נוהג בם (=מוליך אותם, משמש להם כרועה שאומר להם לאן ללכת, והם לא יזיקו לנער הזה). הערה: יש דמיון בין המצב בימות המשיח לבין המצב שהיה בבריאת העולם. למשל, נקודה אחת דומה היא שהאדם ישלוט וינהיג את החיות. בפסוקנו כתוב "ונער קטן נוהג בם", ובמקביל, ראו בראשית א', 26.

פסוק ז' - "ופרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן."

ופרה ודוב תרעינה, יחדיו (=ביחד) ירבצו (=ישכבו לנוח) ילדיהן (=גוריהן), ואריה כבקר יאכל תבן (=והאריה יאכל תבן [=קש] כמו הבקר שאוכל תבן). הערה: מכאן יש לנו נקודה שניה דומה שהיא שכל החיות (גם הטורפות) יהיו צמחוניות. בפסוקנו כתוב "ואריה כבקר יאכל תבן" ובמקביל, ראו בראשית א', 30 - 31.

פסוק ח' - "ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני, גמול ידו הדה."

ושעשע (=וישחק) יונק (=תינוק) על חור פתן ועל מאורת צפעוני (=ליד מאורות של נחשים, ואפילו ליד מאורות של נחשים מסוכנים כמו פתן וצפעוני, והוא לא יפגע), גמול (=תינוק שכבר סיים את תקופת היניקה שלו משדי אימו) ידו הדה (=ידו תושט אל עבר מאורות הנחשים האלה והיא לא תוזק). הערה: כאן יש לנו נקודה שלישית דומה שהיא השלום בין האדם לנחש. שלום זה היה בבריאת העולם, ולפי פסוק זה אנחנו רואים שהוא יחזור להתקיים גם כן בעתיד, בימות המשיח.

פסוק ט' - "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים."

(הנחשים המסוכנים האלה) לא ירעו ולא ישחיתו (=ולא יזיקו) בכל הר קדשי (=בכל ארץ ישראל, והכנוי "הר" בא לרמז שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות), (והסיבה לכך שהם לא ירעו ולא יזיקו היא) כי מלאה הארץ דעה את ה' (=כי כל האנשים ללא יוצא מן הכלל בעולם, מהקטן ועד הגדול, ידעו את ה'), כמים לים מכסים (=כמו שהמים ממלאים את הים ואין שום מקום בים שלא ממולא על ידם - כך גם כל הבריות ואפילו בעלי החיים יהיו מלאים בידיעת ה' אשר תתפשט על כל בשר).

פסוקים י' - י"ב - קיבוץ גלויות

פסוק י' - "והיה ביום ההוא, שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו, והיתה מנוחתו כבוד."

והיה ביום ההוא (=ביום של קיבוץ הגלויות - רד"ק), שורש ישי (=אותו מלך המשיח שבא מזרעו של ישי) אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו (=אשר יהיה כמו אותו חייל שנושא דגל וכל החיילים הולכים אחריו - כך כל העמים ילכו אחריו לעשות מה שיצוה אותם), והיתה מנוחתו כבוד (=והיתה עיר מנוחתו [=עיר משכנו, והכוונה לירושלים] מקום של כבוד).

פסוק י"א - "והיה ביום ההוא, יוסיף אד-ני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים."

והיה ביום ההוא (של קיבוץ הגלויות), יוסיף אד-ני (=ה') שנית ידו לקנות (=לקחת) את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים... (כלומר ה' יאסוף את כל בני ישראל שנשארו בארצות הגולה ולא חזרו לארץ). [כתוב "שנית" בפסוק כי פעם ראשונה שה' קנה את עמו - הייתה ביציאת מצרים.]

פסוק י"ב - "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ."

ונשא (ה') נס לגוים (=דגל לגוים שאותו יראו גם ישראל שנמצאים עם הגוים האלה, ויבואו ויתקבצו ישראל אל אותו מקום עם הדגל), ואסף נדחי ישראל (=וכך ה' יאסוף את ישראל שהיו נדחים [=רחוקים] מארצם), ונפוצות יהודה יקבץ (=יאסוף) מארבע כנפות הארץ (=מכל העולם). ["ישראל" בפסוק מכוון על בני 10 השבטים, ו"יהודה" בפסוק מכוון על 2 השבטים יהודה ובנימין.]

פסוקים י"ג - י"ד - אחדות שבטי ישראל ונצחונם על אויביהם

פסוק י"ג - "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים."

וסרה קנאת אפרים (=ותסור האיבה של אפרים [=בני 10 השבטים] שהייתה להם על יהודה מאז פירוד ישראל ל 2 ממלכות בימי ירבעם בן נבט [ראו מלכים א', פרק י"ב] ) וצוררי יהודה יכרתו (=והשונאים את יהודה מבני אפרים ימותו), אפרים לא יקנא את יהודה (על כך שהמשיח בא ממנו - מלבי"ם, וחז"ל דרשו אחרת והסבירו שיהיה גם משיח מבני 10 השבטים, והמשיח שלהם לא יקנא במשיח דוד ולהפך), ויהודה לא יצור את אפרים (=ויהודה לא תהיה שונאת לאפרים, וכן להפך).

פסוק י"ד - "ועפו בכתף פלשתים ימה, יחדיו יבוזו את בני קדם, אדום ומואב משלוח ידם, ובני עמון משמעתם."

ועפו (=וימהרו כל ישראל [יהודה ו 10 השבטים] כמו העוף) בכתף (=ביחד) פלשתים ימה (=להלחם עם פלשתים הנמצאים בצד מערב לארץ ישראל), יחדיו יבוזו (=ישדדו) את בני קדם, אדום ומואב משלוח ידם (=ישראל ישלחו את ידם בהם כדי לשדוד אותם), ובני עמון משמעתם (=ובני עמון יהיו ממושמעים לישראל וישמעו אליהם, או במילים אחרות בני עמון יהיו משועבדים לישראל).

הערה: העמים המוזכרים כאן, לפחות חלק נכבד מהם כבר הושמד או התערבב עם עמים אחרים במהלך ההיסטוריה, ולכן, הכתוב כאן מתכוון שישראל לא ישמידו ממש את אותם עמים בימות המשיח, אלא, הוא מתכוון שישראל ישמידו את העמים היושבים במקומות שבהם ישבו אותם עמים המוזכרים בפסוק. ולא רק זאת - הכתוב הזכיר רק את העמים שישבו קרוב לארץ ישראל, אבל הכוונה בפסוק זה היא לומר שכל הארצות שבעולם יהיו תחת שלטון ישראל. (רד"ק)

פסוקים ט"ו - ט"ז - ניסים כבימי יציאת מצרים

פסוק ט"ו - "והחרים ה' את לשון ים מצרים, והניף ידו על הנהר בעים רוחו, והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים."

והחרים (=וישמיד) ה' את לשון ים מצרים (=את נהר הנילוס שבמצרים), והניף ידו על הנהר בעים רוחו (=והרים ידו על נהר פרת וישלח רוח חזקה), והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים (=והרוח הזאת תכה את נהר פרת ותפריד אותו ל 7 נחלים, ודרך אותם נחלים הוא ידריך את בני ישראל שבגלות לדרוך עם נעליהם ולבוא אל ארץ ישראל, כי הנחלים האלה יהיו יבשים ולא יהיה בהם מים).

פסוק ט"ז - "והיתה מסילה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים."

והיתה (=ותהיה) מסילה (=דרך סלולה במקום שהתייבשו המים) לשאר עמו אשר ישאר מאשור (=לשאר ישראל אשר לא ימותו בארצות הגולה [ובמילה "אשור" הכוונה לכל ארצות הגולה, ונכתב אשור כי אליה הוגלו הרבה מאוד מבני ישראל] ) כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים (=כמו אותה דרך סלולה שהייתה לישראל בקריעת ים סוף, כשיצאו מארץ מצרים).