הלכתי - ישעיהו פרק ז'

ישעיהו פרק ז'

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' – ט' – עצת רצין ופקח לא תקום
• י' – י"ז – אות "עמנואל"
• י"ח – כ"ה – פלישת צבאות אשור ועיקבותיה

פסוקים א' – ט' – עצת רצין ופקח לא תקום

פסוק א' – "ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו מלך יהודה, עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלים למלחמה עליה, ולא יכול להלחם עליה."

בימי אחז מלך יהודה, חברו יחד רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל למלחמה על ירושלים, בירת ממלכת יהודה, ולא יכול (=ולא יכל רצין, ולא כתוב "ולא יכלו" בלשון רבים אלא בלשון יחיד, כי רצין היה העיקרי במלחמה הזאת) לנצח במלחמה על ירושלים. [כתוב "אחז בן יותם בן עוזיהו" – למה? שיהיה כתוב רק "אחז"! אז מסביר רש"י שאחז היה מלך רשע ולא היה מגיע לו לנצח במלחמה, אבל בזכות אביו (יותם) וסבו (עוזיהו) שהיו צדיקים – הוא ניצח, ולכן שניהם נכתבו בפסוק.]

פסוק ב' – "ויוגד לבית דוד לאמר: נחה ארם על אפרים! וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח."

ויוגד (לפני המלחמה) לבית דוד (=לאחז, ומפני רשעותו לא נכתב שמו) לאמר: נחה ארם על אפרים! (=ארם וממלכת 10 השבטים חנו לידינו להלחם בך!) וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח (=אחז ועמו פחדו מאוד ולבם נע מהר [=דפק בחוזקה] כמו עצי היער הנעים ברוח).

פסוק ג' – "ויאמר ה' אל ישעיהו: צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך, אל קצה תעלת הבריכה העליונה, אל מסילת שדה כובס."

ויאמר ה' אל ישעיהו: צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך (=אתה ותלמידיך [תרגום יונתן] , ופירוש אחר – אתה והבן שלך שנקרא "שאר ישוב" על שם שאנשי יהודה ישובו לארץ לאחר גלות בבל, בימי עזרא), (ולכו) אל קצת תעלת הבריכה העליונה (=אל קצת התעלה של הבריכה העליונה בירושלים [ואמר עליונה, כי היה שם גם עוד תעלה תחתונה] ), אל מסילת שדה כובס (=אל שביל השדה שבו היו שמים את הבגדים המכובסים מול השמש כדי שיתביישו). [בפרק י' פסוק כ"א כתוב "שאר ישוב…" וזה מכוון על 10 השבטים, אבל בן ישעיהו "שאר ישוב" נקרא כך על שיבת יהודה ולא 10 השבטים – רד"ק.]

פסוק ד' – "ואמרת אליו: השמר והשקט! אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחורי אף - רצין וארם ובן רמליהו!"

ואמרת אליו (=וכשתגיע לשם תאמר לאחז): השמר והשקט! (=שב בנחת ובשקט!) אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה (=אל תפחד ואל תתן לליבך להיות רך בגלל שני זנבות האודים העשנים האלה [=בגלל שני קצות האודים (אוד = חתיכת עץ שאיתה הופכים גחלים שבתנור) האלה שמעלים עשן] ) בחורי אף (=אשר באים עם כעס) – (ומפרט הכתוב מי זה שני הזנבות האלה) רצין וארם (=רצין מלך ארם והעם שלו) ובן רמליהו. [ולא כתוב "ובן רמליהו וישראל" (=ובן רמליהו והעם שלו) כי זה די ברור מזה שאמר כבר "רצין וארם" ולכן אין צורך לחזור ולומר זאת שוב.]

הערה: הדימוי של האודים בא לומר לאחז שכמו שהאודים רק יכולים להעלות עשן ולא יכולים להבעיר משהו – כך גם שני המלכים האלה יכולים רק להפחיד אותך אבל לא לפגוע בך. הערה: "בחורי אף" – ישעיהו בביטוי זה רוצה לומר לאחז שמפני שהם באים עם כעס – לכן הם דומים לזנבות אודים שגורמים לך לפחד מהם.

פסוק ה' – "יען כי יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן רמליהו לאמר:"

יען כי יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן רמליהו לאמר (=מפני שמלך ארם יעץ לבן רמליהו ולעמו להביא עליך רעה [=אסון] ) לאמר (=וכך הם אמרו, ודברי ארם לבן רמליהו ועמו יובאו בפסוק הבא). [פסוק זה הוא פסוק סיבה, ופסוק התוצאה לפסוק זה הוא פסוק ז'.]

פסוק ו' – "נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו, ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל."

נעלה ביהודה (=נפלוש אל בירת ארץ יהודה, ירושלים) ונקיצנה (=ונשים עליה מצור, עד שתושביה לא יוכלו יותר ויפתחו לנו את שערי העיר) ונבקיענה אלינו (=ונצרף את אנשי יהודה להיות חלק מהעם שלנו), ונמליך מלך בתוכה (=ונמליך בירושלים מלך אחד שיהיה על כל 12 השבטים) את בן טבאל (=מצודת דוד אומר שזה איש מהר אפרים, הגר"א אומר שזה שר מסוים, ויש עוד פירושים).

פסוק ז' – "כה אמר אד-ני ידוד: לא תקום ולא תהיה!"

(בעקבות עצה זו) כה (=כך) אמר אד-ני ידוד: לא תקום ולא תהיה (=לא תתקיים עצתם ולא תהיה יהודה וירושלים כבושים תחתיהם)!

פסוק ח' – "כי ראש ארם דמשק, וראש דמשק רצין, ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם."

(הם לא ימלכו בירושלים כמו שחשבו) כי ראש ארם דמשק (=כי בירת ארם היא דמשק ולא ירושלים), וראש דמשק רצין (=והמלך בדמשק הוא רצין, אבל הוא לא מלך בירושלים), ובעוד 65 שנה יחת אפרים מעם (=בעוד 65 שנה יפסיקו 10 השבטים מלהיות עם, כי הם יוגלו אז בגלות אשור ע"י סנחריב).

פסוק ט' – "וראש אפרים שומרון, וראש שומרון בן רמליהו – אם לא תאמינו כי לא תאמנו!"

וראש אפרים שומרון (=ובירת ארץ 10 השבטים היא שומרון ולא ירושלים), וראש שומרון בן רמליהו (=והמלך בשומרון הוא בן רמליהו, אבל הוא לא מלך בירושלים) – אם לא תאמינו כי תאמנו! (=ואם אינכם מאמינים לדברי, אתם יודעים למה זה? כי האמונה שלכם בה' היא אמונה חלשה!)

פסוקים י' – י"ז – אות "עמנואל"

פסוק י' – "ויוסף ה' דבר אל אחז לאמר:"

ויוסף ה' דבר (=לדבר) אל אחז (ע"י נביאו ישעיהו) לאמר:

פסוק י"א – "שאל לך אות מעם ה' אלה-יך, העמק שאלה או הגבה למעלה."

שאל לך אות מעם ה' אלה-יך (=בקש סימן מה' שיראה לך שהדברים שאמרתי לך נכונים), העמק שאלה או הגבה למעלה (=אתה יכול לבקש מופת שיעשה בדברים שבארץ או בשמיים, או במילים אחרות – הרשות בידך לשאול מאת ה' אות בכל דבר שבעולם).

פסוק י"ב – "ויאמר אחז: לא אשאל ולא אנסה את ה'!"

ויאמר אחז (לישעיהו): לא אשאל (=לא אבקש אות) ולא אנסה את ה'! (=ולא אתן לה' לעשות נס!) [והסיבה לכך: כי אינני רוצה שיתקדש שם ה' על ידי – מצודת דוד / רש"י.]

פסוק י"ג – "ויאמר: שמעו נא בית דוד! המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלה-י?"

ויאמר (ה' ע"י ישעיהו): שמעו נא בית דוד! (=הקשיבו לי בית ממלכת יהודה!) המעט מכם הלאות אנשים (=האם לא די לכם בכך שאתם מייגעים את אנשיכם שאתם מושלים בהם ביחד חזקה ועושקים אותם) – כי תלאו גם את אלה-י? (=ותנסו גם לייגע את ה' בחוצפה שלכם אליו?)

פסוק י"ד – "לכן יתן אד-ני הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו: עמנו אל."

(בעקבות חוצפתכם הגדולה) לכן יתן אד-ני (=ה') הוא לכם אות (בלי שתבקשו), הנה העלמה הרה ויולדת בן (=הנה העלמה [=אישה צעירה, והכוונה לאשתו של אחז] תהיה בהריון והיא תוליד ילד), וקראת שמו: עמנו אל (=והיא תקרא לבנה: עמנואל, והוא יסמל שה' יהיה איתכם וישלוט בכם). [ויש מפרשים אחרת, שהעלמה היא אשת ישעיהו.] פסוק ט"ו – "חמאה ודבש יאכל, לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב."

חמאה ודבש יאכל (=מיום שיוולד עמנואל הוא יאכל חמאה ודבש [כלומר הוא יאכל מאכלים מתוקים], לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב (=והוא ידע למאוס במאכלים רעים ולבחור במאכלים טובים בלבד). [והנמשל לדברים אלה הוא שמיום שיוולד הילד – יהיה שקט ושלווה בארץ יהודה, ולא מלחמה.]

פסוק ט"ז – "כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב - תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה."

כי (=אכן) בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב (=לפני שבכלל תגיע תקופת עמנואל, כלומר לפני שעמנואל בכלל יוולד) – תעזב האדמה (=תעזב אדמת רצין ואדמת פקח מיושביה) אשר אתה קץ מפני שני מלכיה (=שזו האדמה של 2 המלכים שמהם אתה אחז מפחד).

פסוק י"ז – "יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה, את מלך אשור."

(אמנם מ 2 מלכים אלה לא תבוא אליך רעה, אבל דע זאת -) יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך (=ועל חזקיהו, ומכיוון שאחז היה רשע וחזקיהו [בנו של אחז] היה צדיק – לא קרא לחזקיהו "בנו") ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה (=ימים אשר לא היו כמותם מאז אותו יום שנחלקו 12 השבטים ל 2 ממלכות, שאז באו הרבה רעות על ישראל), (באותם ימים יביא ה' עליך ועל חזקיהו בנך) את מלך אשור. [והכוונה לימים שבהם תגלת פלאסר מלך אשור עשה מצור על יהודה בימי אחז, ולימים שבהם סנחריב מלך אשור כבש את כל ערי יהודה חוץ מירושלים בימי חזקיהו.]

פסוקים י"ח – כ"ה – פלישת צבאות אשור ועיקבותיה

פסוק י"ח – "והיה ביום ההוא, ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור."

והיה ביום ההוא (=ביום בוא יבוא סנחריב מלך אשור על חזקיהו – ראו פסוק קודם), ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים (=ישרוק ה' לחילות רבים כמו זבובים אשר נמצאים במצרים [ואמר "יאורים" כי כל מצרים עשויה יאורים], ולדבורה (=וחיל גיבורים העוקצים כמו דבורים) אשר בארץ אשור. [כלומר מצרים ואשור יתאחדו יחד להלחם ביהודה.]

פסוק י"ט – "ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים."

ובאו (מצרים ואשור) ונחו (=ושכנו) כולם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים (=בנחלים שוממים ובמערות קטנות שבסלעים), ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים (=וליד הקוצים וליד האילנים הקטנים). [והכוונה לומר שהם יהיו כל כך רבים שלא יהיה מקום לכולם עד כדי כך שהם ישכנו אף במקומות שוממים!]

פסוק כ' – "ביום ההוא יגלח אד-ני בתער השכירה בעברי נהר - במלך אשור, את הראש ושער הרגליים וגם את הזקן תספה."

ביום ההוא (=באותו יום שראינו בפסוק י"ח) יגלח אד-ני (=ה') בתער השכירה (=בסכין חדה מאוד) בעברי נהר (=את מלך אשור וצבאו שבאו מהנהרות ומהמקומות הנדחים על ירושלים והוזכרו בפסוק הקודם) במלך אשור (=ובמי מדובר שהסכין תגלח? במלך אשור), (והסכין גם תגלח) את הראש (=את שיער הראש, והכוונה לשרי אשור) ושער הרגליים (=ואת שיער הרגליים, כלומר את צבא אשור) וגם את הזקן תספה (=ואף את הזקן הסכין הזאת תכלה, והכוונה לסנחריב שגם יהרג באותו יום). [פסוק זה אם כן מתאר שבאותו יום שאשור תשמיד את יהודה – באותו יום גם היא בעצמה תושמד, ומעירים הפרשנים שאירוע של השמדת אשור הוא האירוע שכתוב בסוף פרק י"ט במלכים ב'.]

פסוק כ"א – "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן."

והיה ביום ההוא (לאחר תבוסת אשור) יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (=כל אחד ואחד מאנשי יהודה יגדל בביתו עגלת בקר [עגלה = הבת של הפרה] ושתי בהמות מן הצאן) [כלומר לאחר תבוסת אשור תהיה ברכה בארץ יהודה, ומתואר כאן קיומה של ברכת התורה "ובקרך וצאנך ירביון" (דברים ח' 23).]

פסוק כ"ב – "והיה מרוב עשות חלב - יאכל חמאה, כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ."

והיה מרוב עשות חלב (=מכיוון שיעשו הבהמות הנזכרות בפסוק הקודם הרבה חלב) – יאכל חמאה (=יאכלו האנשים חמאה שיכינו מהחלב הזה) [וכשהם מכינים חמאה הם מפסידים רכיב מהחלב ועדיף להם לשמור את החלב כמו שהוא, אבל מכיוון שיהיה להם חלב בשפע אז לא יהיה אכפת להם – רד"ק], כי (=אכן) חמאה ודבש [גם דבש יהיה להם בשפע] יאכל כל הנותר בקרב הארץ (=יאכל כל אחד ואחד מהצדיקים ששרדו לאחר מלחמת אשור על יהודה – רש"י). [כלומר כל הצדיקים שנשארו ושרדו – יזכו לפרנסה גדולה ולברכה לאחר השממה שתעשה אשור בארץ יהודה.]

פסוק כ"ג – "והיה ביום ההוא - יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית יהיה."

והיה ביום ההוא – יהיה כל מקום אשר יהיה שם (=יהיה בו) 1000 גפנים (שנמכרים) ב 1000 כסף [כלומר כל מקום שמבורך בגפנים עד כדי כך שמוכרים אותם ממש בזול], לשמיר ולשית יהיה (=כל מקום כזה, יצמחו בו קוצים). [והסבר לדבר הזה – ראו בסוף פסוק כ"ה.]

2 הפסוקים הבאים ממשיכים את התיאור של פסוק כ"ג:

פסוק כ"ד – "בחיצים ובקשת יבוא שמה, כי שמיר ושית תהיה כל הארץ!"

(מי שירצה לבוא לכרם שצמחו בו קוצים) בחצים ובקשת יבוא שמה (=לשם), כי שמיר ושית תהיה כל הארץ! (=כי כל ארץ יהודה [למעט ירושלים שלא הובסה] תהיה שוממה ויצמחו בה קוצים, ולא תדרוך שום כף רגל של אדם שם, אלא רק חיות טורפות ונחשים ועקרבים יהיו שם, ולכן אותו אדם יצטרך לבוא עם כלי נשק כדי להגן על עצמו מפני החיות האלה).

פסוק כ"ה – "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון – לא תבוא שמה יראת שמיר ושית, והיה למשלח שור ולמרמס שה."

וכל ההרים (שיש בהם שדות תבואה) אשר במעדר יעדרון (=אשר את השדות האלה חורשים בכלי חרישה) – לא תבוא שמה יראת שמיר ושית (=לא יפחדו שם שיגדלו שם קוצים כי הם יגדלו שם תבואה), והיה למשלח שור ולמרמס שה (=ובהמתם ירעו שם ואף ירמסו חלק מהתבואה ברגליהם, אבל האנשים לא ידאגו כי יהיה להם תבואה בשפע).

מסבירים רש"י ומצודת דוד את פסוקים כ"ג – כ"ה ואומרים שבדורו של חזקיהו האנשים הרבו לעסוק בתורה, ולא לשתות יין (כי לשתות יין זו הוללות), ולכן הכרמים שלהם הושמדו, ולא היה אכפת להם מכך. רש"י אף אומר שפסוק כ"ג מדבר על לפני בא צבא אשור – כי לפני בואו של הצבא, היו גם אנשים רשעים בין אנשי יהודה, ואותם רשעים (שגידלו כרמים כדי לעשות הוללות עם יין) הושמדו יחד עם כרמיהם, ורק הצדיקים נשארו לאחר תבוסת אשור.