הלכתי - ישעיהו פרק ו'

ישעיהו פרק ו'

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' – ד' – גילוי השכינה.
• ה' – ז' – טיהור ישעיהו מעוונו.
• ח' – י"ג – ישעיהו נשלח להנבא לעם אשר לא ישמע לאזהרותיו.

פסוקים א' – ד' – גילוי השכינה

פסוק א' – "בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את אד-ני יושב על כסא רם ונישא, ושוליו מלאים את ההיכל."

בשנת מות המלך עוזיהו (=בשנה שבה המלך עוזיהו קיבל צרעת), ואראה (=ראיתי) את אד-ני (=ה') יושב על כסא רם ונישא (=על כסא גבוה מאוד), ושוליו (=ורגלי הכסא ממלאים את ההיכל שבבית המקדש). [הרבה מהפרשנים מעירים שהנבואה בפרק זה היא הנבואה הראשונה שניבא ישעיהו (ומסיקים זאת מפסוק ח'), והסיבה לכך שהיא לא נכתבה בפרק א' היא כי אין מוקדם ומאוחר בספר.]

פסוק ב' – "שרפים עומדים ממעל לו, שש כפנים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף."

שרפים (=מלאכי ה') עומדים ממעל לו (=לידו – רד"ק), שש כנפים שש כנפים לאחד (=לכל שרף ושרף יש 6 כנפיים), בשתים יכסה פניו (=ב 2 כנפיים מכסה השרף את פניו כדי שלא יסתכל על ה'), בשתים יכסה רגליו (לצניעות, שלא יראה חשוף לפני ה') [וחז"ל אמרו שרגלי השרף הם כמו רגליים של עגל, ולכן ב 2 הכנפיים יכסה רגליו כדי לא להזכיר חטא העגל.] , ובשתים יעופף (כשה' ישלח אותו לשליחות).

פסוק ג' – "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו!"

וקרא זה (=שרף אחד) אל זה (=אל חבירו, להכין אותו לומר "קדוש קדוש…") ואמר (=והם כולם אמרו ביחד כאילו קול יחיד אמר): קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (=קדוש ה' ב 3 עולמות – בעולם המלאכים, בעולם הגילגולים, ובעולם התחתון), מלוא כל הארץ כבודו! (=כבודו של ה' ממלא את כל הארץ!)

פסוק ד' – "וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, והבית ימלא עשן." '

וינועו אמות הסיפים מקול הקורא (=ויזוזו ממקומם הדפנות של פתח היכל בית המקדש במרחק של הרבה אמות [אמה זו יחידת מדידה והיא בערך שווה 0.5 מטר] מעוצמת קול השרפים), והבית ימלא עשן (=וההיכל בבית המקדש התמלא בעשן).

פסוקים ה' – ז' – טיהור ישעיהו מעוונו

פסוק ה' – "ואומר: אוי לי כי נדמיתי! כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב! כי את המלך ה' צבאות ראו עיני!"

אומר ישעיהו - ואומר: אוי לי כי נדמיתי (=אוי לי כי שתקתי ולא הצטרפתי לשרפים לקדש את ה')! כי (=אכן) איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב (=אכן אני וגם העם שלי, כולנו טמאים מלהזכיר את קדושת ה' ואין אנו כמו השרפים שהם טהורים לעשות זאת)! (אוי לי) כי את המלך ה' צבאות ראו עיני (=אוי לי כי ראיתי מראה שאינני ראוי לראותו, ולכן אני הולך למות עכשיו)!

פסוק ו' – "ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחים לקח מעל המזבח."

ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (=והוא מחזיק גחלת), במלקחים לקח מעל המזבח (=בצבת הוא מחזיק את הגחלת הזו ולא בידו, והוא לקח את הגחלת הזו ממזבח החיצון שנמצא בעזרה בבית המקדש).

פסוק ז' – "ויגע על פי, ויאמר: הנה נגע זה על שפתיך, וסר עונך, וחטאתך תכופר."

ויגע (=ויבא השרף את הגחלת שתיגע) על פי, ויאמר: הנה נגע זה על שפתיך, וסר עונך, וחטאתך תכופר. הערה: חטא ישעיהו הוא בפסוק ה', שם הוא אמר "בתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב", שזה ביזוי ישראל. הערה: השרף בפסוק הקודם לקח את הגחלת במלקחים ולא בידו, למרות שהוא יכל לקחת אותה בידו, אבל הוא לא עשה זאת כדי לא לשרוף את ישעיהו. (רד"ק)

פסוקים ח' – י"ג – ישעיהו נשלח להנבא לעם אשר לא ישמע לאזהרותיו

פסוק ח' – "ואשמע את קול אד-ני אומר: את מי אשלח ומי ילך לנו? ואומר: הנני שלחני!"

ואשמע את קול אד-ני (=ה') אומר (לשרפים): את מי אשלח (לדבר את דברי לישראל) ומי ילך לנו (=ומי ילך בשבילנו – רד"ק)? ואומר: הנני שלחני! (=הנה אני, ישעיהו, מוכן ללכת, שלח אותי!)

פסוק ט' – "ויאמר: לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו! וראו ראו ואל תדעו!"

ויאמר (ה'): לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו! (=אני אומר לכם לשמוע לדברי נביאי, ואתם לא נותנים לב להבין זאת!), וראו ראו ואל תדעו! (=ואני אומר לכם לראות את הניסים שעשיתי אבל אתם לא מנסים לדעת ולהכיר בהם בכלל!)

פסוק י' – "השמן לב העם הזה, ואוזניו הכבד, ועיניו השע, פן יראה בעיניו, ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו."

ממשיך ואומר ה' לישעיהו: (היצר הרע השקוע בהם) השמן (=השמין ואטם את) לב העם הזה (וגרם לו לא להבין את דברי נביאי), ואוזניו הכבד (=והיצר הרע הכביד את אוזניהם שלא ישמעו לי), ועיניו השע (=ואת עיניהם הוא כיסה מלראות את הניסים שעשיתי להם), (והיצר הרע עשה כל זאת כי הוא חשש) פן יראה (העם) בעיניו (את ניסי), ובאוזניו ישמע (לדברי), ולבבו יבין (את דברי), ושב ורפא לו (=ואז ישוב הוא בתשובה ותבוא רפואה לחטאותיו [=ותבוא סליחה ומחילה לחטאים שלו].) הערה: פירוש אחר לקריאת פסוק זה היא ש"השמן", "הכבד", ושאר הפעלים הם בעצם ציווי. ה' בעצם אומר לישעיהו לגרום לעם לא להקשיב בכוונה, כי ה' לפעמים מעניש את מי שחוטא בכך שהוא שולל ממנו את האפשרות לעשות טוב, וגורם לו לחטוא שלא מתוך בחירה חופשית.

פסוק י"א – "ואומר: עד מתי אד-ני? ויאמר: עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה תשאה שממה."

ואומר: עד מתי אד-ני? (=עד מתי לבם יהיה אטום? ולפי הפירוש ב"הערה" לפסוק הקודם – עד מתי תמנע מהם לשוב בתשובה?) ויאמר: עד אשר אם (=עד אשר) [וכפילות הלשון באה לחיזוק העניין] שאו (=יוחרבו) ערים מאין יושב (=ולא יהיה בהן יושב), ובתים מאין אדם (=ובבתים לא יישאר אף אדם), והאדמה תשאה שממה (=והאדמה תהיה חרבה [כי לא יהיה מי שיעבוד בה] ולא תצמיח שום דבר).

פסוק י"ב – "וריחק ה' את האדם, ורבה העזובה בקרב הארץ."

וריחק (=וירחיק) ה' את האדם (=את ישראל מארצם למקום רחוק), ורבה העזובה בקרב הארץ (=וזמן רב תהיה הארץ עזובה מישראל).

פסוק י"ג – "ועוד בה עשיריה, ושבה והיתה לבער, כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קודש מצבתה."

ועוד בה עשיריה (=וישארו בארץ רק 1/10 ממספר התושבים הכללי שיגלה ממנה), ושבה והיתה לבער (=וגם העשירית הזאת תשוב להיות מושמדת), כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם (=וההשמדה הזאת תהיה כמו אלה ואלון [שמות של עצי אילן] בתקופת השלכת [=הסתיו], בה העלים שלהם נושרים ורק המצבת [=הגזע] נשארת מהם), זרע קודש מצבתה (=וזה הנמשל של השמדת האלה והאלון – רק הצדיקים הגמורים הם אלה שיישארו מההשמדה הזאת בזכות קדושתם).