הלכתי -מלכים ב' פרק ט"ו

מלכים ב' פרק ט"ו

הערה: פרק זה דורש ידע בקיאותי והבנת מוקדים מרכזיים בו בלבד.

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' – ז' – עזריה בן אמציה מולך ביהודה, עושה הישר בעיני ה' ומת מצרעתו
• ח' – י"ב – זכריהו בן ירבעם מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה', ומת
• י"ג – ט"ו – מלכות שלום בן יבש ומותו. מלכות מנחם בן גדי
• ט"ז – כ"ב – מנחם מכה את תפסח, עושה הרע בעיני ה', ומשחד את אשור
• כ"ג – כ"ו – פקחיה מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה' ומת
• כ"ז – ל"א – פקח בן רמליהו מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה'. גלות אשור
• ל"ב – ל"ח – יותם בן עוזיהו מולך ביהודה ועושה הישר בעיני ה'

פסוקים א' – ז' – עזריה בן אמציה מולך ביהודה, עושה הישר בעיני ה' ומת מצרעתו

קטע כמו זה אופייני לספר מלכים והוא מסכם את פעולותיו של המלך הנוכחי.

פסוק א' – בשנת 27 שנה לירבעם (בן יואש) מלך ישראל [המכונה גם: ירבעם השני] מלך עזריה בן אמציה על יהודה.

פסוק ב' – בן 16 שנה היה במולכו ו 52 שנה מלך בירושלים, ושם אמו יכליהו מירושלים.

פסוק ג' – ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה אמציהו אביו.

פסוק ד' – רק הבמות לא סרו, ועדיין העם מזבחים ומקטירים בבמות קורבנות. [וכידוע, מבחינה הלכתית בתקופתם אסור היה להקריב בבמות, חוץ מהבמה הגדולה שבירושלים בה היה היתר להקריב קורבנות לה'.]

פסוק ה' – וינגע ה' את המלך (בצרעת), ויהי עזריה מצורע עד יום מותו, וישב בבית החופשית (=בית מבודד מחברת אנשים בריאים שבו יושבים מצורעים), ויותם בן המלך (=בן עזריה) מנהל את ענייני בית המלך ושופט (=מנהל) את עם הארץ (=פקידי המלכות).

פסוק ו' – ויתר דברי עזריהו וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה.

פסוק ז' – וישכב עזריה עם אבותיו, ויקברו אותו עם אבותיו בעיר דוד, וימלוך יותם בנו תחתיו.

פסוקים ח' – י"ב – זכריהו בן ירבעם מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה', ומת

פסוק ח' – בשנת 38 שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם (=ירבעם השני) על ישראל בשומרון 6 חודשים.

פסוק ט' – ויעש הרע בעיני ה' כאשר (=כמו ש) עשו אבותיו, לא סר מחטאות ירבעם בן נבט (=ירבעם הראשון) אשר החטיא את ישראל. פסוק י' – ויקשור עליו שלום בן יבש (=ויעשה שלום בן יבש נגדו מרד) ויכהו קבל עם (=לעיני העם) וימיתהו, וימלוך תחתיו.

פסוק י"א – ויתר דברי זכריה הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.

פסוק י"ב – דבר מותו של זכריה הוא דבר ה' אשר דיבר אל יהוא (בפרק י', פסוק ל') לאמר: בני רביעים (=עד דור רביעי מהזרע שלך) ישבו על כסא ישראל, ויהי כן. (=ואכן כך היה, אחרי יהוא מלך יהואחז בנו, ואח"כ הבן של יהואחז – יהואש, ואח"כ מלך הבן של יהואש – ירבעם, ואח"כ מלך הבן של ירבעם – זכריה, וזה דור רביעי מיהוא. כעת, מרד שלום בזכריה והמשך המלכות מזרעו של יהוא נפסק.)

פסוקים י"ג – ט"ו – מלכות שלום בן יבש ומותו. מלכות מנחם בן גדי

פסוק י"ג – שלום בן יבש מלך על ישראל בשנת 39 שנה לעוזיה מלך יהודה, וימלוך ירח (=חודש) ימים בשומרון.

פסוק י"ד – ויעל מנחם בן גדי מתרצה ויבוא אל שומרון, ויכה את שלום בן יבש בשומרון וימיתהו, וימלוך תחתיו.

פסוק ט"ו – ויתר דברי שלום וקשרו אשר קשר (=והמרד אשר עשה בזכריה) הנם (=הנה הם) כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.

פסוקים ט"ז – כ"ב – מנחם מכה את תפסח, עושה הרע בעיני ה', ומשחד את אשור

פסוק ט"ז – אז יכה מנחם את תפסח (=עיר בישראל) ואת כל אשר בה ואת גבוליה מתרצה (=ואת כל היושבים בגבוליה מהעיר תרצה) – כי לא פתח (שר העיר את שערי העיר כדי לקבל את מנחם למלך עליהם), ולכן הכה מנחם את כל התושבים שם, ואת כל הנשים שהיו בהריון הוא ביקע (=הרג אותם ובהריגה הילד שבתוכם יצא החוצה).

פסוק י"ז – בשנת 39 שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל 10 שנים בשומרון.

פסוק י"ח – ויעש הרע בעיני ה', לא סר מעל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל כל ימיו.

פסוק י"ט – (בימיו) בא פול מלך אשור על הארץ, ויתן מנחם לפול 1000 כיכר כסף להיות ידיו איתו, להחזיק הממלכה (של ישראל) בידו.

פסוק כ' – ויוצא (=ויגבה) מנחם את הכסף על ישראל (=מישראל) שיתנו לכל גבורי החיל (של צבא אשור) 50 שקלי כסף לכל גבור, וישוב מלך אשור ולא הזיק לארץ ישראל.

פסוק כ"א – ויתר דברי מנחם וכל אשר עשה הלוא (=הרי) הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.

פסוק כ"ב – וישכב מנחם עם אבותיו, וימלוך פקחיה בנו תחתיו.

פסוקים כ"ג – כ"ו – פקחיה מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה' ומת

פסוק כ"ג – בשנת 52 שנה לעזריה מלך יהודה, מלך פקחיה בן מנחם 2 שנים על ישראל בשומרון.

פסוק כ"ד – ויעש הרע בעיני ה', לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.

פסוק כ"ה – ויקשור עליו פקח בן רמליהו (=ויעשה פקח בן רמליהו נגד מרד) ופקח היה שלישו (=קצין רב דרג של פקחיה), ויכה פקח את פקחיהו בעיר שומרון בארמון בית המלך עם 2 גבורים שעזרו לו – ארגוב ואריה, ועוד עם פקח היו 50 אנשים מגלעד שסייעו לו, והם כולם הרגו את המלך פקחיה, וימלוך פקח בן רמליהו תחת פקחיה.

פסוק כ"ו – ויתר דברי פקחיה וכל אשר עשה, הנם (=הנה הם) כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.

פסוקים כ"ז – ל"א – פקח בן רמליהו מולך על ישראל, עושה הרע בעיני ה'. גלות אשור

פסוק כ"ז – בשנת 52 שנה לעזריה מלך יהודה, מלך פקח בן רמליהו על ישראל בשומרון במשך 20 שנה.

פסוק כ"ח – ויעש הרע בעיני ה', לא סר מן חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.

פסוק כ"ט – בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר (השלישי) מלך אשור, ויקח (ע"י מלחמה) את עיון (עיר ליד הר החרמון) ואת אבל בית מעכה (עיר מבצר ליד מטולה) ואת ינוח (עיר בגליל העליון) ואת קדש (עיר בגליל העליון) ואת חצור (עיר בגליל העליון) ואת הגלעד (=עבר הירדן המזרחי) ואת הגלילה (=ארץ הגליל) – את כל ארץ נפתלי הוא כבש, ויגלה תגלת פלאסר את כל היושבים בערים שהוא כבש אל אשור.

פסוק ל' – ויקשר קשר (=ויעשה מרד) הושע בן אלה על פקח בן רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלוך הושע תחתיו בשנת 20 ליותם בן עוזיה (מלך יהודה שיפורט עליו בהמשך פרק זה).

פסוק ל"א – ויתר דברי פקח וכל אשר עשה, הנם (=הנה הם) כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.

פסוקים ל"ב – ל"ח – יותם בן עוזיהו מולך ביהודה ועושה הישר בעיני ה'

פסוק ל"ב – בשנת 2 לפקח בן רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן עוזיהו מלך יהודה. הערה: אבא של יותם נקרא עוזיהו, וזה אותו "עזריהו" שראינו בתחילת פרק זה. פשוט יש לו 2 שמות שונים.

פסוק ל"ג – בן 25 שנה היה במלכו, ו 16 שנה מלך בירושלים, ושם אמו ירושה בת צדוק.

פסוק ל"ד – ויעש הישר בעיני ה', ככל אשר עשה עוזיהו אביו – כך הוא עשה.

פסוק ל"ה – רק הבמות לא סרו, עדיין אנשי יהודה הקריבו קורבנות לה' בבמות. יותם בן עוזיהו בנה את שער בית ה' העליון (=שער לבית המקדש).

פסוק ל"ו – ויתר דברי יותם וכל אשר עשה הלא (=הרי) הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה.

פסוק ל"ז – בימים ההם (לאחר שמת יותם, כשמלך אחז בנו, וככה גם כתוב בישעיהו פרק ז' פסוק א'), החל ה' להשליח (=לגרות / לשסות) ביהודה את רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו. [כלומר בתקופת אחז בן יותם, נלחמו ארם וישראל נגד יהודה. מכאן אנחנו רואים שישראל וארם היו בעלות ברית. דבר נוסף – יותם אמנם הלך בדרכי ה' ועשה הישר בעיני ה', אבל אחז בנו – לא הלך בדרכי ה' ועשה הרע בעיני ה'.]

פסוק ל"ח – וישכב יותם עם אבותיו, ויקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו (=שם אביו גם קבור, כפי שראינו בפסוק ז' בפרק זה), וימלוך אחז בנו תחתיו.