על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
הלכתי - מלכים א' פרק כ"ב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־20:50, 27 באוקטובר 2006
מלכים א' פרק כ"ב
חלוקת הפרק לנושאים
א' – ד' – יהושפט מלך יהודה מתרצה להצטרף לאחאב להלחם בארם
ה' – י"ז – נביאי הבעל מתנבאים להצלחה, ומיכיהו נביא ה' מתנבא על מות המלך
י"ח – כ"ח – מיכיהו בן ימלא מבאר את נבואתו ומושם במאסר
כ"ט – מ' – אחאב לבדו מת במלחמה והעם מתפזר כנבואת מיכיהו
מ"א – נ"א – סיכום פעולותיו של יהושפט
נ"ב – נ"ד – אחזיהו בן אחאב מולך על ישראל והולך בדרכי אביו ואמו
פסוקים א' – ד' – יהושפט מלך יהודה מתרצה להצטרף לאחאב להלחם בארם
פסוק א' – וישבו (ארם וישראל) שלוש שנים בלי מלחמה ביניהם. [שלוש שנים מאז הברית שכרת אחאב עם בן הדד מלך ארם (בפרק כ' פסוק ל"ד) לפי רש"י.]
פסוק ב' – ויהי בשנה השלישית, וירד יהושפט מלך יהודה (=מלך 2 השבטים יהודה ובנימין) אל מלך ישראל (=אחאב, שמלך על 10 השבטים) שזימן אותו לבוא אליו.
פסוק ג' – ויאמר מלך ישראל אל עבדיו: האם שמתם לב כי רמות גלעד הוא שטח השייך לנו, ואנחנו מחשים (=מתעצלים) מלקחת אותו מיד מלך ארם? [אחאב לא טען טענה זאת במשך 3 שנים והסיבה לכך היא הברית שהוא כרת עם בן הדד מלך ארם, אבל כעת אחאב רואה שיהודה היא בעלת ברית שלו והוא מרגיש שכדאי לצאת כעת למלחמה.]
פסוק ד' – ויאמר (אחאב) אל יהושפט: התלך עמי למלחמה על רמות גלעד? ויאמר יהושפט אל מלך ישראל: כמוני כמוך (=אני אלך כמו שאתה הולך), כעמי כעמך (=עמי יצא לקרב כמו שעמך יוצא לקרב), כסוסי סוסיך (=סוסי יצאו לקרב כמו סוסיך).
פסוקים ה' – י"ז – נביאי הבעל מתנבאים להצלחה, ומיכיהו נביא ה' מתנבא על מות המלך
פסוק ה' – ויאמר יהושפט אל מלך ישראל: דרוש נא כיום (=היום) את דבר ה' (לדעת מה תהיה התוצאה של המלחמה).
פסוק ו' – ויקבוץ (=ויאסוף) מלך ישראל את נביאי הבעל, כ 400 איש, ויאמר אליהם: האלך על רמות גלעד למלחמה? אם אחדל? (=האם עלי להמנע מלצאת למלחמה?) ויאמרו: עלה, ויתן ה' (את רמות גלעד) ביד המלך. [נביאי הבעל אמרו "ויתן ה'" כדי שיהושפט ישמע זאת ויחשוב שהם נביאים אמיתיים, נביאי ה'.]
פסוק ז' – ויאמר יהושפט: האם אין פה עוד נביא לה' ונדרוש את דבר ה' מאיתו? הערה: יהושפט הבין שהנביאים הם נביאי שקר, כי הוא למד מאביו (אסא) שאין שני נביאים (או יותר) מתנבאים באותה לשון, והם 400 נביאים אמרו אותו דבר. [יהושפט ואסא היו מלכים שעשו הישר בעיני ה'.] הערה: יהושפט ניסח את שאלתו בצורה יפה ולא אמר "הם נביאי שקר!" מפני כבוד אחאב. פסוק ח' – ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: ישנו עוד איש אחד שתוכל לדרוש את ה' ממנו, ואני שנאתיו כי הוא לא התנבא עלי טוב אלא רע (כפי שראינו בפרק כ' פסוק מ"ב), ושמו הוא מיכיהו בן ימלה. ויאמר יהושפט: אל יאמר המלך כן (=אל יאמר המלך כך, כי את אשר ישים ה' בפיו אותו הוא ידבר).
פסוק ט – ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד (=שר אחד), ויאמר לו: מהר והבא את מיכיהו בן ימלה.
פסוק י' – ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו (=כל אחד יושב על כסא המלכות המיוחד לו), מלובשים בגדים (=הם לבושים בגדי מלכות), והם נמצאים בגורן (=מקום בו מטפלים בתבואה) העומד מול פתח שער העיר שומרון, וכל הנביאים (=נביאי הבעל) מתנבאים לפניהם. ["ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה" – מי שעשה הישר בעיני ה' נכתב שמו בפסוק, ומי שלא – לא.]
פסוק י"א – ויעש לו (=לאחאב) צדקיה בן כנענה (שהיה אחד מנביאי הבעל) קרני ברזל (=קרניים עשויות מברזל), ויאמר – כה אמר ה': באלה תנגח את ארם עד כלותם (=אתה תגבר עליהם בצורה כל כך חזקה עד שכאילו תנגח אותם בקרני הברזל האלו). [דרך נביאי ה' הייתה להביא סימנים ודוגמאות לנבואתם, וצדקיהו עושה זאת גם, ולא רק זאת אלא הוא גם אומר "כה אמר ה'" - וכל זאת רק כדי להראות שנבואתו היא אמיתית.]
פסוק י"ב – וכל הנביאים נבאים כן (=נבאים גם כן) לאמר: עלה על רמות גלעד והצלח, ונתן ה' (את רמות גלעד) ביד המלך!
פסוק י"ג – והמלאך (=והשליח) אשר הלך לקרוא למיכיהו הגיע אל מיכיהו ואמר לו: הנה נא ראה שכל הנביאים בפה אחד (=בהסכמה אחת) מנבאים טוב על המלך, ולכן יהי נא דברך כדבר אחד מהם (=שווה להם) ודברת טוב על המלך.
פסוק י"ד – ויאמר מיכיהו: חי ה' (=אני נשבע בשם ה') כי את אשר יאמר ה' אלי – אותו אדבר.
פסוק ט"ו – ויבוא מיכיהו אל המלך (=אחאב), ויאמר המלך אליו: מיכיהו, האם נלך אל רמות גלעד למלחמה? אם נחדל? (=האם נמנע מלצאת למלחמה?) ויאמר אליו מיכיהו: עלה והצלח ונתן ה' (את רמות גלעד) ביד המלך [ומיכיהו אמר תשובה זאת מעצמו, וברך את אחאב – הלוואי ותצליח וימסרם ה' בידך ; או הסבר אחר הוא שמיכיהו אמר זאת בלעג לאחאב, ובאותו ניסוח שאמרו נביאי השקר "ונתן ה' (את רמות גלעד) ביד המלך".]
פסוק ט"ז – ויאמר אליו המלך: עד כמה פעמים (=זה הולך להיות כמה פעמים) שאני אשביע אותך אשר לא תדבר אלי שקרים אלא רק אמת בשם ה'. [ומעיר מצודת דוד, שמזה שלא אמר מיכיהו "כה אמר ה'" הבין אחאב שמיכיהו משקר.]
פסוק י"ז – ויאמר מיכיהו לאחאב: ראיתי את כל ישראל נפוצים (=מתפזרים) אל ההרים כמו צאן שאין לו רועה, ויאמר ה': לא אדונים לאלה (=מכיוון שאין אדון לצאן הזה) ישובו איש לביתו בשלום [כלומר העם יברח אבל המנהיג שלו (אחאב) ימות במלחמה.]
פסוקים י"ח – כ"ח – מיכיהו בן ימלא מבאר את נבואתו ומושם במאסר
פסוק י"ח – ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: הלא (=הרי) אמרתי אליך שמיכיהו לא יתנבא עלי טוב כי אם רע! [ואחאב רוצה לומר בדברים אלו ליהושפט שמיכיהו אומר את הדברים האלה מפני שנאתו לאחאב, ולא מפני שאלה דברי ה'.]
פסוק י"ט – ויאמר מיכיהו: (מכיוון שאתה חושד בי שאלה לא דברי ה') שמע את דבר ה': ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמיים (=המלאכים) עומד עליו (=עומדים סמוך לו) מימינו ומשמאלו. [ודרשו חז"ל שהמלאכים שנמצאים בצד ימין הם מלאכים שבאים ללמד זכות, והמלאכים שנמצאים בצד שמאל הם מלאכים שבאים ללמד חובה.]
פסוק כ' – ויאמר ה': (נגזר על אחאב למות במלחמה, ולכן) מי יפתה את אחאב לעלות וליפול (=וליההרג) ברמות גלעד? ויאמר זה: (=ויאמר אחד מצבא השמיים) בכה (=בדרך כזו אפשר לפתות אותו), וזה אומר: בכה (=ומלאך אחר אומר: בדרך כזו). [ואין הכוונה שה' מחפש איך להרוג את אחאב, אלא מיכיהו מביא כאן משל לאחאב כדי לנסות להסביר לו את טעותו. הרד"ק אגב כותב שמי שבאמת מבין את מה שקורה כאן כפשוטו, כלומר שה' כביכול מחפש דרך איך להרוג את אחאב – אז זו מבוכה גדולה שכך הוא חושב.]
פסוק כ"א – ויצא הרוח (של נבות היזרעאלי, שאחאב אשם בהריגתו, כפי שראינו בפרק כ"א), ויעמוד לפני ה' ויאמר: אני אפתנו! ויאמר ה' אליו: במה? (=איך?)
פסוק כ"ב – ויאמר: אצא ואהיה לרוח רעה בפי כל נביאיו (ואגרום להם לדבר שקר ולהבטיח לאחאב הצלחה במלחמה), ויאמר ה': תפתה וגם תוכל (=דבר פתוי זה יעלה בידך), צא ועשה כן. [מיכיהו כעת סיים את המשל לאחאב.]
פסוק כ"ג – אומר מיכיהו לאחאב: ועתה, הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך האלה, וה' דיבר עליך רעה (=וה' הוא זה שאמר שיבוא אליך אסון ולא אני).
פסוק כ"ד – ויגש צדקיהו בן כנענה (שראינו עליו בפסוק י"א), ויכה את מיכיהו על הלחי, ויאמר: איזה דרך עברה רוח ה' ממני שהיא באה לדבר איתך? [כלומר צדקיהו רוצה לומר כאן למיכיהו שרק אני זכיתי לרוח ה' ולא אתה!]
פסוק כ"ה – ויאמר מיכיהו: האם הנך רואה כי ביום ההוא תבוא חדר בחדר להחבה? (=האם אתה רואה בנבואה שאתה תחביא את עצמך מפני העם הזועם על כך שהיית נביא שקר ששיקר ואמר לו שהוא לא יפסיד במלחמה?)
פסוק כ"ו – ויאמר מלך ישראל (אל השר מפסוק ט' שהביא את מיכיהו): קח את מיכיהו והשיבהו אל אמון שר העיר (=העיר שומרון) ואל יואש בן המלך. [מהמילה "השיבהו" אפשר ללמוד שמיכיהו היה בכלא כבר מקודם, ולכן כאשר אחאב אמר בפסוק ט' להביא את מיכיהו, הוא התכוון להביא אותו מהכלא בו הוא עצור.]
פסוק כ"ז – ואמרת (ל 2 השרים האלה) – כך אמר המלך (אחאב): שימו את זה (=את מיכיהו) בבית הכלא, והאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ (=קצת לחם ומים בכמות שרק תשמור אותו בחיים) עד בואי בשלום (=עד שאחזור בשלום מהמלחמה).
פסוק כ"ח – ויאמר מיכיהו: אם שוב תשוב בשלום מהמלחמה – אז זה יהיה אות שלא דיבר ה' בי. ויאמר אחאב: שמעו עמים כולם! (=שמעו זאת כל 12 השבטים, והיו עדים לכך שזה מה שאמר מיכיהו!)
פסוקים כ"ט – מ' – אחאב לבדו מת במלחמה והעם מתפזר כנבואת מיכיהו
פסוק כ"ט – ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה אל רמות גלעד. [כתוב "ויעל" ולא "ויעלו" כי אחאב הוא העיקר בסיפור כאן.] פסוק ל' – ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: ראוי לי להתחפש ולבוא למלחמה בבגדים אחרים כדי שלא יכירו בי אנשי ארם, אבל אתה יכול ללבוש את בגדי מלכותך הרגילים. ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה (=אל המלחמה). [מכאן לומד מצודת דוד שלמרות שאחאב לא האמין לדברי מיכיהו, מכל מקום חששות עדיין היו לו.]
פסוק ל"א – ומלך ארם ציוה את שרי המרכבות אשר הם לו 32 איש (ופרטים נוספים על כך ראינו בפרק כ' פסוק כ"ד) לאמר: לא תלחמו עם חייל קטן או עם קצין, אלא מטרתכם היא להרוג את מלך ישראל לבדו. [ואין הכוונה שהוא אמר לחייליו לא להלחם בכלל עם ישראל, אלא הכוונה היא שהוא הציב להם מטרה ראשית והיא אחאב. יש מפרשים שהוא עשה זאת כי אנשי המודיעין שלו מסרו לו את תוכן נבואתו של מיכיהו, והם שמעו אותה כי הנבואה הזו נאמרה באוזני ציבור רב.]
פסוק ל"ב – ויהי כראות שרי הרכב (של ארם) את יהושפט והמה (=והם) אמרו: אך מלך ישראל הוא! (=זה לא חייל רגיל אלא מלך ישראל!) – ויסורו עליו להלחם בו ויזעק יהושפט (לאנשיו לבוא לעזרו).
פסוק ל"ג – ויהי כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא (כי הם ראו שאנשי יהודה הם אלה שבאים לעזור לו), וישובו מאחריו (למחנה מלחמתם ולא ניסו להלחם עוד). [יש פירוש אחר שיהושפט זעק לקב"ה ואז שרי ארם זיהו את קולו והבינו שזה לא אחאב והם שבו לכן למחנה מלחמתם.]
פסוק ל"ד – ואיש צבא (מחיילי ישראל) משך בקשת לתומו (=בתמימות, בלי לכוון על אחאב) ויכה (החץ) את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין (=בין הקשקשים שעל השריון לבין השריון, כלומר בגוף אחאב עצמו), ויאמר אחאב למוליך רכבו: הפוך ידך (=החזר את המרכבה אחורנית) והוציאני מן המחנה כי החליתי (=כי נפצעתי) [ואחאב לא גילה לרכבו שהוא הוכה כדי לא להפחיד אותו ולגרום לפאניקה אצל העם.] הערה: רש"י מפרש שהחייל שירה על אחאב, הוא נעמן, שר צבא של ארם. אבל בכל אופן, גם לפי רש"י נעמן לא ידע שמי שהוא יורה עליו זה אחאב.
פסוק ל"ה – ותעלה המלחמה ביום ההוא (=והמלחמה התחזקה), והמלך היה מעמד במרכבה (=היה מראה שהוא עומד במרכבה כדי שלא יראו העם שהוא נפצע ואז יברחו) נוכח ארם, וימות בערב, ויצק דם המכה אל חיק הרכב (=וינזול דם אחאב אל מקום פנימי שבמרכבתו).
פסוק ל"ו – ויעבור הרינה (=קול כרוז) במחנה ישראל כבא השמש לאמר: איש יחזור לעירו ולארצו (ולא ילחמו עוד). [ובני ישראל נסוגים מהמערכה.]
פסוק ל"ז – וימת המלך, ויבוא שומרון, ויקברו את המלך בשומרון.
פסוק ל"ח – וישטוף מוליך רכבו של אחאב את המרכבה בברכת שומרון, וילקקו הכלבים את דמו של אחאב, והזונות רחצו (את עצמן בדמו המעורב במים) כדבר ה' אשר דיבר. הערה: "והזונות רחצו" – רד"ק מפרש אחרת ואומר שאיזבל אשת אחאב ציירה על מרכבתו דמויות של זונות כדי שיראה אותן ויתחמם, ואת הציורים האלה רחצו. הערה: "כדבר ה' אשר דיבר" – בפרק כ"א פסוק י"ט.
פסוק ל"ט – ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה, ובית השן (=והארמון) אשר בנה וכל הערים אשר בנה – הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל. [זה פסוק שסגנון הכתיבה שלו מצוי הרבה בספר מלכים.] פסוק מ' – וישכב אחאב עם אבותיו, וימלוך אחזיהו בנו תחתיו.
הערה: יש סתירה בין פסוק י"ז אצלנו לבין פסוק מ"ב בפרק כ' – שם (כ', מ"ב) נאמר שגם העם ימות במלחמה, וכאן נאמר שהעם יברח במלחמה. רש"י לפסוק י"ז מסביר את הסתירה ואומר שבגלל שצדקיהו היכה את מיכיהו אז המכה הזאת כיפרה לישראל.
פסוקים מ"א – נ"א – סיכום פעולותיו של יהושפט
קטע כמו זה אופייני לספר מלכים והוא מסכם את פעולותיו של המלך הנוכחי.
פסוק מ"א – ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת 4 לאחאב מלך ישראל.
פסוק מ"ב – יהושפט בן 35 שנה במלכו, ו 25 שנה מלך בירושלים, ושם אמו עזובה בת שלחי.
פסוק מ"ג – וילך בכל דרך אסא אביו, לא סר מדרכו והוא עשה הישר בעיני ה'.
פסוק מ"ד – אך בתקופת יהושפט הבמות היחידיות עדיין לא סרו, והעם עדיין זבחו והקטירו קורבנות בבמות לה'. [וזו תקופה שנאסר כבר להקריב בבמות יחידיות לה', וכל ההיתר היה רק בבית המקדש.]
פסוק מ"ה – וישלם יהושפט עם מלך ישראל (כי הייתה מלחמה בין אסא, אביו של יהושפט, לבין בעשא מלך ישראל).
פסוק מ"ו – ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם – הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה.
פסוק מ"ז – ויתר הקדש (=הניאוף והזנות) שנשארו בימי אסא אביו – ביער יהושפט מן הארץ.
פסוק מ"ח – ומלך אין באדום, ואף בימי יהושפט היה שם ניצב מלך מטעם יהודה. [כלומר אף באותה תקופה אדום שנכבשה ע"י דוד עדיין הייתה כפופה ליהודה.]
פסוק מ"ט – יהושפט שלח אוניות (העשויות כמו אוניות תרשיש) להביא זהב מאופירה (שם מקום) אך האוניות נשברו (כעונש על התחברותו לאחזיה בן אחאב) באמצע הדרך, במקום שנקרא עציון גבר ולא הגיעו לאופירה.
פסוקים נ"ב – נ"ד – אחזיהו בן אחאב מולך על ישראל והולך בדרכי אביו ואמו
פסוק נ"ב – אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשומרון (=עיר הבירה של ארץ 10 השבטים) בשנת 17 ליהושפט מלך יהודה, וימלוך על ישראל שנתיים.
פסוק נ"ג – ויעש (אחזיהו) הרע בעיני ה', וילך בדרך אביו (אחאב) ובדרך אמו (איזבל) ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
פסוק נ"ד – ויעבוד את הבעל וישתחוה לו, ויכעס את ה' אלה-י ישראל ככל אשר עשה אביו.