סין לאחר מות מאו

סין לאחר מותו של מאו שנות ה70 וה - 80

בשנת 1976 נפטרו שלושה ממנהיגי הרפובליקה העממית של סין. מאו הלך לעולמו בגיל 83 , צ'ו אן לאי, ראש הממשלה נפטר בגיל 78 וגו דה מראשי המפלגה נפטר בגיל 90. מיד לאחר מכן החל מאבק בין שלוש קבוצות פוליטיות:

השמאל הרדיקלי	הקבוצה המרכזית	הקבוצה הפרגמטית
שמאל קיצוני שמרכזו היה בשנחאי. החברים בו: אלמנתו של מאו, ג'יאנג צ'ינג שעמדה בראש קבוצה שנקראה "כנופיית הארבעה", ג'אנג צ'ון צ'או ראש הועד המהפכני של שנחאי, סגנו ויאו וון יואן ואליהם חבר וואנג הונג וון שהיה אחד מחמשת הסגנים של היו"ר (מאו)לענייני צבא. צעיר יחסית שעלייתו הייתה מטאורית.	בהנהגת מי שמונה על-ידי מאו לסגנו ולראש ממשלה גואו-פ'נג.	הקבוצה הפרגמאטית שאחד ממנהיגיה היה דנג סיאו פינג . הוא שימש כסגן ראשון לראש הממשלה ג' אן לאי, וכראש הממשלה בפועל בזמן מחלתו של ג'ו אן לאי. תחת השפעתו של דנג סיאו פינג עשתה סין את צעדיה הראשונים לעבר מודרניזציה.

כנופיית הארבעה רצתה לתפוס בכוח את השלטון אחרי מותו של מאו,ואחד מצעדיהם הראשונים היה סילוקו של דנג סיאו פינג דנג מתפקידו באפריל 1976 לאחר שהואשם בעידוד "הפגנות אנטי מהפכניות" בכיכר טיינאמן (שער השלום השמיימי)על ידי קבוצת השמאל של ג'יאנג צ'ינג. הם רצו לחסל את יריביהם הפרגמאטיים ולהחזיר את סין לעידן המהפכני הקיצוני. אבל, הם נכשלו ממספר סיבות:

• הצבא לא תמך בהם.

• הקבוצה הייתה מנוכרת מההמונים בגלל שיטות הטרור שהפעילה.

• הקבוצה קיימה אורח חיים "בורגניים" בזבזניים.

חברי הכנופיה הועמדו לדין על-ידי יורשו של מאו,ראש הממשלה, הואה ג'ואו פ'נג, והואשמו בכל תחלואי סין. גזר דינם היה מוות, אך הוא נדחה והם נשארו בכלא עד מותם.

דנג סיאו פינג, הפך לשליטה של סין ולאיש החזק בה. הוא עיצב תוכנית פיתוח לעשר שנים שכונתה בשם: "ארבע המודרניזציות" , שקבעה סדר חדש בחקלאות, בתעשייה, במדע וטכנולוגיה ובצבא.

בתקופה זו החלה תנועה חדשה שהונהגה על-ידי אינטלקטואלים ופעילי מפלגה שבקשו להוסיף לתוכנית המודרניזציה תחום נוסף דמוקרטיה.

• התנועה החלה לבקר את הממסד המפלגתי באמצעות עיתוני קיר, בתחילה בפקינג ואחר-כך בערים אחרות ובהם דרשו:

1. להפסיק לשלוח בעלי השכלה לחבלים מרוחקים לחינוך מחדש.

2. הם דרשו זכות למגורים.

3. זכות לעבודה חופשית לכל.

בהדרגה התרחב חופש הדיבור והחלה להישמע ביקורת במינון מבוקר בעינייני הצבור והמדינה.

• דנג שיאו פינג ששימש כסגן בכיר לראש הממשלה ,אך למעשה היה המנהיג החזק ביותר בסין, החל בביצוע מדיניות סוציאליסטית/ליברלית על פי פרשנותו:

1.הוא החל בשחרור של עשרות אלפים שנאסרו בתקופת מהפכת התרבות, מבתי הסוהר ומעבודות כפייה.

2.הוא החזיר לקפיטליסטים וצאצאיהם מתקופת טרום המהפכה את הזכות להחזיק בחשבונות בנק לצרכים אישיים ומשפחתיים (בתנאי שלא נצלו את רכושם לפעילות כלכלית קפיטליסטית).

3.בעלי קרקעות לשעבר טוהרו מאשמה בעקבות עבודת הכפיים שעסקו בה בתקופת החינוך מחדש.

4. מנהלים ובעלי מקצועות חיוניים לתקופת המודרניזציה קבלו סיוע ועידוד לעסוק במקצועותיהם.

בשנות ה – 80

בשנות השמונים התחזק הקו הפרגמאטי בהנהגתו של דנג סיאו פינג. הוא התפטר מתפקידו כסגן ראש ממשלה אך, המשיך להחזיק בתפקידים מרכזיים במפלגה. הוא מבסס את מעמדו ומעמד אנשיו כאשר בשנת 1980/1 כאשר אולץ הואה גואו פ'נג, ראש הממשלה וראש המפלגה להתפטר מתפקידיו, לאחר שהואשם בסטיות שמאליות, בקבלת דרכו של מאו טסה טונג ללא ערעור ובעידוד פולחן אישיות לעצמו.

אנשיו ל דנג התבססו בצמרת השלטון. הו יאו בנג מונה ליושב ראש המפלגה וג'יאו זי יאנג מונה לראש ממשלה ולי סיין ניין נבחר לנשיא סין (לאחר 15 שנה בהן לא היה נשיא בסין).

הקו הפרגמאטי בא לידי ביטוי ב:

• הדגשת המודרניזציה כאמצעי לשיקומה של סין.

• הדגשת חשיבות הביזור בתחום הניהול.

• קביעת תחשוב כלכלי בארגון הייצור.

• מתן חשיבות יתר למוצרי צריכה ולמתן שירותים.

• תגמול העובדים באופן מקורי ולא על פי קריטריונים סוציאליסטים.

• העדפה העובד המקצועי על פני העובד הבלתי מקצועי וחסר ההכשרה.

• בחקלאות פותחה שיטת האחריות בייצור, קביעת מכסות ייצור הנמסרות לרשויות והיתר למכירת עודפי התוצרת בשווקים פרטיים ולצבור רווחים.

• פיתוח שווקים חדשים ומערך תמיכה בהם כמו: אכסניות, מסעדות, חנויות, בתי מלאכה של חייטים, מכוני יופי ומרכזים קטנים ליצור תעשייתי קל.

• בתעשייה הושם דגש על ניהול מקצועי/כלכלי תוך מתן חופש פעולה להנהלת המפעל לקבוע סדרי עדיפויות, לקבוע מתן הטבות כלכליות לעובדים על-פי שיקולי כדאיות.

• עידוד השקעות זרות ואימוץ טכנולוגיות מארצות חוץ, על-ידי מערך מיסוי המסייע לרווחי זרים.

• פתיחת דלתות סין בפני העולם הקפיטליסטי.

• הדגשת הצורך בקידום תחומי המדע והחינוך.

תוכניות הפיתוח נתקלו במספר בעיות שהקשו על התפתחות בקצב מהיר כמו:

1. עליית מחירי החומרים בסין

2. עלייה בשכר העודה

3. תשתית לקויה בתחום החשמל, רשת הטלפונים ומערכת הכבישים היוו אבן נגף לכניסת חברות כלכליות מתקדמות לסין.

דנג קרא למדיניותו "סוציאליזם בסגנון סיני" והתוצאה הייתה עלייה משמעותית בתוצרת החקלאית והתעשייתית, עלייה בתפוקת הפחם והנפט.

תהליך המודרניזציה לווה בביקורת מקרב חוגי הצבא וחוגים סוציאליסטיים מסורתיים באופן שחייב את הממשלה לשלם מס שפתיים אידיאולוגי מידי פעם בפעם. הדבר בא לידי ביטוי ב:

1. גינוי חוזר של השיטה הקפיטליסטית והמערכות החברתיות שלה,

2. גינוי של "הליברליזם הבורגני" וה"זיהום הרוחני" שבאים לידי ביטוי בהעמדת הפרט במרכז, בשימוש במאפייני תרבות מערביים כמו: מוסיקת רוק, פורנוגרפיה ומדע בדיוני.

• במישור הפוליטי הצורך להתפשר עם האופוזיציה האורתודוכסית בא לידי ביטוי בהחלפתו של הו יאו בנג , כיושב ראש המפלגה, שתמך בדרישתם של סטודנטים, מרצים ואנשי רוח בתהליכי דמוקרטיזציה וליבראליזציה ב ג'יאו זי יאנג שמונה במקומו ליושב ראש המפלגה הקומוניסטית.

מדיניות החוץ בשנות השמונים

• מדיניות החוץ מתחלקת לשני תחומים עיקריים: כלכלי ופוליטי.

בתחום הכלכלי

תכנית המודרניזציה הביאה לחיזוק הקשר עם מדינות מתועשות ועתירות בידע טכני, העשויות לסייע לתהליך ההתפתחות של סין, בעיקר עם ארה"ב. כבר בשנת 1974 היקף הסחר בין סין לארה"ב הגיע ליותר ממיליארד דולר, בשנת 1987 הגיע היקף הסחר הסיני אמריקאי ל- 8 מיליארד דולר.

סין המשיכה לקנות דגנים מקנדה ואוסטרליה וחוזק הקשר עם יפן. טוקיו הייתה אמורה לספק לסין ארבעה סכרים ותחנות כוח הידרו-אלקטריות. כמו כן חוזק הקשר עם הקהילייה האירופית. בשנת 1975 נשלח השגריר הסיני הראשון למוסדות הקהילייה האירופית.

הקשר עם מדינות חוץ העמיק את הליברליזציה בתחום הכלכלי:

1. הוסר הפיקוח על סגנון הלבוש שיצרה תעשיית הביגוד,

2. בחקלאות תהליך המיכון של המשקים חושב לפי: לכושרו של המשק, העזרה הפיננסית הבינלאומית והאפשרות לשלם עבור עזרה זו.הושם יעד לגידול של 30% בייצור החיטה, שהושג עד 1985.התהליך לווה בביטול הקומונות וקביעת חוזים מיוחדים עם היחידה המייצרת וכתוצאה הגדיל החקלאי הסיני את ייצור המזון בכ-8% בממוצע כל שנה.

3. בתעשייה היעד היה להתמודד עם הישגיהן של מדינות כמו: דרום קוריאה, הונג קונג, סינגפור, טייוואן ויפן. הבעיה הייתה בפער בתחום המדע והטכנולוגיה שנפגעו פגיעה קשה בתקופת המהפכה התרבותית(סגירת המוסדות להשכלה לתקופה ממושכת, כפיית שוויוניות בתחום החינוך). בסין היה מחסור חמור במהנדסים, טכנאים ובעלי מקצוע לסוגיהם ולשם כך החלו לשלוח סטודנטים לאוניברסיטאות במערב. מספר המשתלמים בחו"ל הגיע לעשרות אלפים (בארה"ב בלבד השתלמו בשנת 1989 כ-40 אלף סטודנטים סיניים).

4. גם בתחום הצבאי היה צורך ליישם תוכנית מודרניזציה. לסינים חסרו טנקים חדישים, טילים, מטוסים וכלי שייט משוכללים, אך השגתם הייתה בעייתית ארה"ב לא רצתה לפגוע במרקם היחסים החדש שנרקם בינה לבין מוסקבה ולכן פנתה סין בבקשות לברטניה ולארצות מערב אירופה.

בתחום הפוליטי

עוד בתקופת מאו הונחו היסודות למדיניות חוץ חדשה שנועדה להצר את רגליה של ברה"מ שהפכה מידיד לאויב בעיניו של מאו ואח"כ בעיני יורשיו.

מדיניות החוץ של סין נועדה לבודד את ברה"מ בזירה הבינלאומית, לפגוע במדיניות ההתקרבות שלה לארה"ב, ולחוק את מעמדה בקרב מדינות אסיה, אפריקה והמזרח התיכון. לשם כך מהדקת סין את קשריה עם ארה"ב וכצעד ראשון עליה לפתור את בעיית טייוואן.

הנשיא קרטר עשה את הצעדים להכרה מלאה במשטר הקומוניסטי כמייצג את האומה הסינית אך, לא היה מוכן להפקיר את טייוואן והדגיש את נכונותו לנציב את הצי השביעי לצורך הגנת האי, אם יעמוד בסכנת כיבוש. סין מצידה לא הייתה מוכנה לסגת מעמדתה כי טייוואן היא חלק בלתי נפרד מהאומה הסינית.

ההתקרבות בין טייפה (בירת טייוואן) לבין ברה"מ לאחר מותו של צ'אנג קאי שק הביא לפשרה בין סין לארה"ב. הממשל האמריקאי הסכם להעביר את השגרירות האמריקאית מטייפה, להחליפה בנציגות בלתי רשמית שתשמור על קשר עם הממשל של ג'אנג ג'ינג גואו (בנו של ג'אנג קאי שק) ולצמצם את נוכחותו הצבאית במקום. סין העדיפה נוכחות אמריקאית על פני נוכחות סובייטית, שנתפסה כמסוכנת יותר.

דנג סיאו פינג הביע נכונות של ממשלתו להגיע לאיחוד עם טייוואן על בסיס אוטונומיה רחבה בדומה לזו שיש בהונג קונג ומקאו:

בשנת 1984 חתמה סין על חוזה עם לונדון לפיו נקבע שהחל משנת 1997 תחיל סין את ריבונותה על הונג קונג בהסכמה שהחוקים הקיימים בהונג קונג ישארו כמות שהם עוד 50 שנהב, כלומר לשמר את המשטר הקפיטליסטי בה.

בשנת 1987 סוכם בין סין לבין פורטוגל שמאקאו תוחזר אף היא לסין בשנת 1999 באותה שיטה כמו הונג קונג.

גישתה של סין היא גישה דואלית "מדינה אחת שתי שיטות" .

ב-29 בינואר 1979 התקיים הביקור הראשון של מנהיג סיני ם דרג בארה"ב. בביקור חתמו שתי המדינות על הסכמים בתחומי: התרבות, המדע והטכנולוגיה

היחסים עם ברה"מ

מאז תקופת "הקפיצה הגדולה" של מאו השתבשו יחסי סין ברה"מ וסין מנסה לבודד את ברה"מ בזירה הבינלאומית. היא מתנגדת למדיניות הדאטנט בין שתי מעצמות- העל ומזהירה מפני אשליה מסוכנת. סין מתנגדת לשיחות סאל"ט לפירוק הנשק הגרעיני בין שתי המעצמות.

גבול סין ברה"מ היה למוקד פוטנציאלי למלחמה נרחבת בשנת 1979:

1. ברה"מ שילשה את כוחה הצבאי בגבול עם סין, והסינים משיבים בהגדלה מקבילה.

2. המתיחות בין השתיים גברה על רקע מדיניותה של ווייטנאם בעלת בריתה של ברה"מ, שהתנכלה לתושבים ממוצא סיני וגירשה רבבות מהם לדרום סין.

3. בינואר 1979 כבשה ווייטנאם את קמבודיה, שהייתה תחת שלטונו הפרו סיני של פול פוט והקימה במקומו שלטון פרו ווייטנאמי של הנג סאמרין.

4. ווייטנאם נוקטת בצעדים לאלה שנקטה בקמבודיה גם נגד לאוס. סין מפרשת זאת כהתערבות סובייטית עקיפה והודיעה למוסקבה שהיא לא תחדש את הסכם הידידות משנת 1950 שעמד לפוג בשנת 1980.

5. באפריקה תמכה סין במדינות שניהלו מדיניות עצמאית ממוסקבה כמו זאיר וסומאליה.

6. באסיה חיזק דנג סיאו ינג את הקשר עם תאילנד, מאלזיה ,סינגפור ובורמה.

7. לאחר הרגעת הסכסוך עם הודו על קו מק-מהון (סכסוך שלא הסתיים פורמאלית וגורם למתיחויות ביניהן) קיים ראש ממשלת הודו רג'יב גנדי ביקור רשמי בסין וחיזק את אווירת הפיוס בין המדינות.

8. סין התנגדה למעורבותה של ברה"מ באפגניסטן וכשבשנת 1989 נסוגה ברה"מ מאפגניסטן החל שיפור ביחסיה עם סין.

9. סין מנצלת את המתיחות בין יפן לברה"מ כדי לחזק את קשריה עם יפן. ובאוגוסט 1978 חתמה סין על הסכם שלום עם יפן בו מסכימות שתי המדינות להדק את הקשרים הכלכליים ביניהן כשיפן שואפת לשוק הסיני ואילו סין שואפת להשעות יפניות שעשויות לתרום לפיתוח הכלכלי של סין ולהעלאת רמת החיים בה בין 1990 לבין 1995 השקיעה יפן כשישה מיליארד דולר בסין.