רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך

השיר כתוב בשפה דיבורית. השיר מתחיל הקדמה של שתי שורות. המשורר מחפש ומבקש שקט כדי לספר משהו. הדובר רוצה את תשומת הלב הטוטאלית של הקורא כדי להגיד הכל ברגע אחד. מזכיר את רגע ההתגלות למשה, כאשר אלוהים עובר על פני משה. שקט המקביל לשקט המשתרע ברגע שאלוהים מתגלה, בשביל רגע הקדושה צריך שקט. הדובר בשיר מחפש את השומע שאולי הוא יוכל לקרב גם אותו לתוך השקט. מתגלה לדובר דמות שהיא ספק אלוהים וספק אביו. הדובר כדי שנבין את הרגע הנ"ל משתמש בטרמינולוגיה של רגע ההתגלות לאליהו (האדרת), לישעיהו, ולמשה. ישנה חריזה פנימית- "ידעתי-נגעתי", המקשרת את הדברים אחד לשני. הדובר בשיר טוען כי מה שהוא לא ידע אז, את רגע ההתגלות, הוא יודע עכשיו- אך אם ידע אז אולי היה נפגש עם זה אחרת. הוא רומז לנמענים שאם גם להם יהיה גילוי הם צריכים להתנהג אחרת ממנו. זהו שיר של פספוס במידה מסוימת. בבית השני הדמות המצטיירת לנגד עינינו היא דמות ריקה, אולי רק נשמתה של הדמות האמיתית, משהו שאינו מוחשי, משהו מופשט שאינו נתפס- בא והולך. רק לפי הבית השלישי ניתן להבין כי הדמות היא ספק אביו ספק אלוהים- המצבה הקשה כמו אבן כי אביו מת. הדובר בשיר מעביר מסר לקוראים שכמו שלו היה משהו שקרוב אליו מאוד והוא פספס אותו- ההתגלות שהיתה וכעת הפכה למשהו מת וריק כמו אבן, כך ייתכן כי גם לקוראים יש משהו כזה, והוא אינו רוצה שהם יפספסו אותו כמו שהוא פספס. גם הבן וגם האב פספסו משהו, הפספוס הראשוני הוא של הבן- הדובר. הקשר המשמעותי ביותר הוא הקשר הזה.