על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
המהפכה הצרפתית: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־12:31, 8 בספטמבר 2006
המהפכה הצרפתית
הגורמים למהפכה הצרפתית
הגורמים הם משטר מנוון ומושחת שלא הכיר בצורך שינויים בה. המלך היה שליט מוחלט. משטר של מעמדות. משבר כלכלי קשה.
המעמדות בצרפת
שלושת המעמדות: הכמורה, האצולה והמעמד השלישי.
- שני המעמדות העליונים: מעמד האצולה ומעמד הכמורה היוו בסה"כ 2% של האוכלוסיה.
- שני מעמדות אלה החזיקו בעמדות כוח ובזכויות היתר.
- הם החזיקו אחוזות ענקיות והיו פטורים ממיסים.
- אוצר המדינה שילם להם כסף רב למחייתם.
- המעמד השלישי כלל 98% של תושבי צרפת. אלה היו תושבי ערים וכפרים שלא היו אצילים ולא כמרים. היו ביניהם כפריים פשוטים, סוחרים ובנקאים עירוניים, עורכי דין ורופאים.
- מעמד זה נשא בעול המיסים בצרפת. המוני האיכרים- סבלו ממיסים כבדים. מעבודת כפייה ומדיכוי אכזרי.
- לא היו לו זכויות פוליטיות.
- הם חשו התמרמרות רבה, בייחוד העירוניים. ובקשו לבצע תיקונים.
אסיפת מעמדות
מעין גוף מחוקק, בו לכל מעמד היה קול אחד בלבד, אשר בסמכותו היה הטלת מיסים חדשים. גוף זה לא התכנס 175 שנה. אסיפה לאומית- נציגי המעמד השלישי הפכו את אספת המעמדות לאסיפה לאומית. הם דרשו שינוי. הייתה להם תוכנית.
הבסטיליה
מבצר גבוה במרכז העיר אשר שימש סמל לדיכוי של המשטר הישן,שימש בעיקר ככלא.ב-14 ביולי 1789 המון נסער התנפל על מצודת הבסטיליה ששימש בית כלא לאסירים פוליטיים והרס אותה עד היסוד. אבני הבסטיליה פוזרו ברחבי צרפת כסמל לחירות ולשחרור מדיכוי. יום הריסת הבסטיליה (14 ביולי) הפך לסמל חשוב של המהפכה וליום החג הלאומי של צרפת.
הצהרת זכויות האדם והאזרח
האסיפה הלאומית פרסמה את הצהרה זו (26 באוגוסט). ההצהרה קובעת שכל בני האדם נולדו שווים ןחופשיים. הזכויות הטבעיות של האדם: חיים, חירות וקניין אינן ניתנות לביטול. ההצהרה מפרטת את הזכויות הנגזרות מזכויות היסוד הטבעיות: שוויון בפני החוק, חופש הדת וחופש הביטוי, הגנה על החיים והרכוש ועוד. הזכויות האלה נובעות מעקרונות השאובים מתורתם של הוגי הדעות של ההשכלה. מאז פרסום ההצהרה לא היו עוד תושבי צרפת נתינים של המלך, אלא אזרחים.
בריחת המלך
בשלב הראשון של המהפכה, המלך לואי ה-16 שיתף פעולה עם האסיפה הלאומית, אך גם שאף להחזיר לצרפת את המלוכה האבסולוטית על כל סמכותיה.בינתיים נאספו באירופה כוחות צבא רבים שאיימו על צרפת במלחמה. בין הכוחות היו צבאותיהן של מדינות חזקות כמו פרוסיה ואוסטריה, ששליטיהן חשו היטב כי ההתקוממות בצרפת מאיימת גם על מעמדם בארצותיהם.לואי ה-16 ידע היטב על ההתארגנות הזאת, וככל הנראה ביקש להצטרף לכוחות של מתנגדי המהפכה. ה-10 ביוני 1791, באישון הלילה, ברח ולאחר מספר שעות נתפס והואשם במעצר.
היהודים בצרפת
בעת המהפכה מנו יהודי צרפת כ-40 אלף איש, והם חיו שני ריכוזים עיקריים. בעיר בורדו חיו יהודים ספרדים, שעסקו במסחר, בנקאות ובתעשייה. לעומתם, רוב יהודי צרפת (כ-80%) חיו במחוזות אלזס ולורן שבמזרח. אלה היו יהודים אשכנזים, עניים ברובם, שעסקו בעיקר ברוכלות, בהלוואה בריבית ובמסחר זעיר.
שלטון באמצעות טרור
לאחר שהקונוונט הכריז מלחמה גם על אנגליה וספרד (פברואר 1793), היו רוב מדינות אירופה נתונות במלחמה נגד צרפת המהפכנית. המצב בכל החזיתות היה גרוע. הממשלה הכריזה שוב על גיוס כללי והצליחה לגייס כ-800 אלף איש. נוזף על איום המלחמה הוחמר מאוד המצב הכלכלי: מחיר הלחם עלה, ערך הכסף ירד וההמונים הסתובבו בחוצות פריס ובערים אחרות במצב של תסיסה מתמדת. במצב חירום זה גובשה הנהגה מצומצמת מבין חברי הקונוונט, בראשות מקסימיליאן רובספייר. הקונוונט העניק סמכויות רבות להנהגה המצומצמת, שנקראה הוועדה לשולם הציבור. היא נקטה אמצעים שונים להשגת המטרות האלה, אך הבולט (המפוסם) שבהם הוא הצהרתה המפורשת על מדיניות של טרור, ובמסגרתה חיסול של אויבי המהפכה על סמך החשד הקל ביותר ואף כתוצאה מהלשנה. שלטון הטרור מסתיים בהמהפכה. ואולם, הטרור פגע בסופו של דבר גם במנהיגי המהפכה עצמם. קודם כל חוסלו מנהיגי המועדונים המהפכניים בפריס, שהיו בראשיתם התומכים הראשיים במשטר הקונוונט. רובספייר וסן ז'יסט וקבוצה מתומכיהם הובלו אל הגיליוטינה. נפילת רובספייר בישרה את קץ תקופה הטרור.
נפוליאון בונפרטה (15 באוגוסט 1769- 5 במאי 1821) ידוע גם כנפוליאון הראשון. כיהן כשליט צרפת בשנים 1799 עד 1814 ובשנת 1815 למשך מספר חודשים. בשיאו, הוביל את הרפובליקה הצרפתית לכיבוש רוב אירופה המערבית והמרכזית, כולל גרמניה, הולנד, שוויץ, ספרד, פולין, בלגיה ואיטליה. היה מהדמויות החשובות ביותר שעיצבו את תחילת המאה ה-19. נפוליאון עלה לשלטון בהפיכה לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. אחיו כיהנו כמלכיםבארצות שכבש באירופה, בנו כיהן כמלך רומא, ואחיינו, שידוע גם כנפוליאון השלישי, כיהן כשליט צרפת (נשיא ואח"כ קיסר) בין 1848 ל- 1870. נפוליאון מכונה "מונרך נאור" משום ששלטונו התאפיין בסובלנות ובפיתוח המערכות האזרחיות.