admin
664
עריכות
←עליית הלאומיות הפאן ערבית
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) |
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 67: | שורה 67: | ||
הערבים שישבו בא"י לא ראו עצמם כפלסטינים במהלך המאה ה – 19 ובוודאי לא כתנועה ערבית נפרדת (קיים ויכוח על כך בין ההיסטוריונים). לטעמו של בני מוריס, הערבים החלו לחשוב על עצמם כתנועה לאומית החל משנות ה – 20 של המאה העשרים (ברוך קימרלינג טוען שזה קרה 100 שנים קודם, ראשיד חלידי טוען שזה החל בסוף המאה ה – 19). במאה ה – 19 החלו הרוחות הלאומניות של אירופה לחדור לאימפריה העות'מאנית. רוחות אלה גרמו לנוצרים לחוש פגועים בתוך האימפריה. במלחמות בין האימפריה לרוסיה, האימפריה גבתה מיסים כבדים והערבים מחוץ לטורקיה חשו תסיסה ודרשו התנתקות. הסולטאן זימן כינוס של הפרלמנט באיסטנבול, וזו הייתה הפעם הראשונה בה באו ערבים לידי ביטוי פוליטי באימפריה העות'מאנית. | הערבים שישבו בא"י לא ראו עצמם כפלסטינים במהלך המאה ה – 19 ובוודאי לא כתנועה ערבית נפרדת (קיים ויכוח על כך בין ההיסטוריונים). לטעמו של בני מוריס, הערבים החלו לחשוב על עצמם כתנועה לאומית החל משנות ה – 20 של המאה העשרים (ברוך קימרלינג טוען שזה קרה 100 שנים קודם, ראשיד חלידי טוען שזה החל בסוף המאה ה – 19). במאה ה – 19 החלו הרוחות הלאומניות של אירופה לחדור לאימפריה העות'מאנית. רוחות אלה גרמו לנוצרים לחוש פגועים בתוך האימפריה. במלחמות בין האימפריה לרוסיה, האימפריה גבתה מיסים כבדים והערבים מחוץ לטורקיה חשו תסיסה ודרשו התנתקות. הסולטאן זימן כינוס של הפרלמנט באיסטנבול, וזו הייתה הפעם הראשונה בה באו ערבים לידי ביטוי פוליטי באימפריה העות'מאנית. | ||
גורמים חיצוניים – חדירה של רוחות מערביות.<BR> | '''גורמים חיצוניים''' – חדירה של רוחות מערביות.<BR> | ||
גורמים פנימיים – החלשה הדרגתית של האימפריה העותמאנית (מחצית שניה של המאה | '''גורמים פנימיים''' – החלשה הדרגתית של האימפריה העותמאנית (מחצית שניה של המאה ה– 19). | ||
סביב מלחמת העולם הראשונה התגבשות של תנועה לאומית ערבית.<BR> | |||
חולשת האימפריה הייתה חולשה כלכלית עקב המלחמות, הלוואות (1876-1878), 1878 – כרזות בחוצות דמשק, אזורים שנמצאים במגע עם המערב. | חולשת האימפריה הייתה חולשה כלכלית עקב המלחמות, הלוואות (1876-1878), 1878 – כרזות בחוצות דמשק, אזורים שנמצאים במגע עם המערב. עדיין לא היה רצף לתסיסה הלאומית הזו, זה היה מצב של טרום לאומיות (הנטיה הלאומית לא רווחה עדיין בעמים). עד ל – 2% מהאוכלוסיה. | ||
שלושת המבשרים של הלאומנות הערבית – עאבדל רחמן אל כואכיבי, רשיד רידה, נזיב עזורי.<BR> | שלושת המבשרים של הלאומנות הערבית – עאבדל רחמן אל כואכיבי, רשיד רידה, נזיב עזורי.<BR> | ||
עבד אל רחמן אל כואכיבי: דיבר על הצורך בפאן ערביות, לא הטיף למדינה ערבית עצמאית אלא להגברת התודעה הלאומית. | '''עבד אל רחמן אל כואכיבי''': דיבר על הצורך בפאן ערביות, לא הטיף למדינה ערבית עצמאית אלא להגברת התודעה הלאומית. תקף את הרודנות העותמאנית ואת חולשתה של האימפריה.<BR> | ||
ראשיד רידא: האמין בתחיה איסלאמית ומאוחר יותר הטיף ללאומנות ערבית. | '''ראשיד רידא''': האמין בתחיה איסלאמית ומאוחר יותר הטיף ללאומנות ערבית. לקראת סוף ימיו הפך לפעלתן פוליטי. ביקש לערוך דה-צנטרליזציה של מבנה האימפריה (עד מלה"ע I שלאחריה הטיף ללאומנות פאן ערבית).<BR> | ||
נג'יב עזורי: כלפי המערב יצג את המבשרים של הלאומיות. | '''נג'יב עזורי''': כלפי המערב יצג את המבשרים של הלאומיות. הוא כתב בצרפתית ולכן המסר שלו היה נגיש למערב. ספרו – "תחיית האומה הערבית בתורכיה האסיאתית". | ||
כנראה שנחוץ היה זעזוע נוסף על מנת להמריד את האוכולסיה. | |||
כנראה שנחוץ היה זעזוע נוסף על מנת להמריד את האוכולסיה. ב– 1908 מרדה קבוצת קצינים צעירים נגד הסולטן, וזמן קצר לאחר מכן הוא איבד מכוחו ופוטר. עד 1920 האימפריה איבדה מכוחה והשליטה מתרכזת בידי הקצינים אשר ניכסו חלקים מהשלטון. הקצינים התירו את הרסן והפכו את האימפריה לחופשית יותר. הם דרשו חוקה, נתנו היתרים לפעילות של מפלגות ועיתונים, והעניקו חופש פוליטי ואזרחי מסויים. אולם, האימפריה לא הפכה למתירנית יותר כלפי מיעוטים.<BR> | |||
הקצינים הנחילו "תורכיפיקציה" באימפריה – לימוד חובה של תורכית בבי"ס, החלפת פקידים ערבים בתורכים, השפה התורכית הפכה להיות השפה הרשימית של השלטון.<BR> הדבר הביא להקמת מפלגות שונות עם צעירים ערביים מלומדים (אל – פתאת) אשר הטיפו לביזור ודה-צנטרליזציה בתוך האימפריה.<BR> למעשה הם דרשו שיוויון.<BR> ב – 1913 החלו להישמע קולות במפלגות אלו הקוראים לעצמאות, על רקע מלחמות בלקניות שבהן הסתבכה האימפריה.<BR> הביטוי העיקרי המוסדי היה כינוס ראשון ביולי 1913 של נציגים ערבים מהאימפריה בפריס (הקונגרס הערבי I).<BR> הוצגו בפני האימפריה סידרה של דרישות ובינייהן רפורמה כלכלית ומעבר לביזור, אוטונומיה לערבים וחידוש לימוד השפה הערבית.<BR> על פניו קיבל הממשל העותמאני את הדרישות, אך הדברים לא ייושמו בגלל פריצת מלה"עI .<BR> | |||
בקיץ 1919 הציבה מלה"ע I משני צידי המתרס את מעצמות המערב (בנות הברית) אל מול דיקטטורות – האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הגרמנית, שאליהן התווספה האימפריה העותמאנית.<BR> למעשה נוצר מצב של המדינות דמוקרטיות ורוסיה מול אימפריות דיקטטוריות בעלות מיעוטים רב-גוניים.<BR> המלחמה החלה למעשה כתקיפה תוקפנית של האוסטרו-הונגרים והגרמנים, ואליהן התווספה בנובמבר 1914 האימפריה העותמאנית כיוון שרצתה לכבוש שטחים נוספים.<BR> | בקיץ 1919 הציבה מלה"ע I משני צידי המתרס את מעצמות המערב (בנות הברית) אל מול דיקטטורות – האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הגרמנית, שאליהן התווספה האימפריה העותמאנית.<BR> למעשה נוצר מצב של המדינות דמוקרטיות ורוסיה מול אימפריות דיקטטוריות בעלות מיעוטים רב-גוניים.<BR> המלחמה החלה למעשה כתקיפה תוקפנית של האוסטרו-הונגרים והגרמנים, ואליהן התווספה בנובמבר 1914 האימפריה העותמאנית כיוון שרצתה לכבוש שטחים נוספים.<BR> | ||
בקרב הלאומנים הציונים והערבים, היה ברור שזוהי שעת כושר עולמית כדי לזכות באוטונומיה.<BR> הציונים וגם הערבים קיוו שהאימפריה תפסיד ושיוכלו להשתחרר ממנה.<BR> מצד שני, המסה הגדולה של העמים הערבים לא תמכו במדינות המערב כיוון שהללו נחשבו לעמים של כופרים.<BR> הרוב הערבי הגדול המשיך להתנהג כאזרחים נאמנים של האימפריה בזמן המלחמה.<BR> רק מיעוט קטן חשב על פרוץ המלחמה כהזדמנות לשחרור.<BR> | בקרב הלאומנים הציונים והערבים, היה ברור שזוהי שעת כושר עולמית כדי לזכות באוטונומיה.<BR> הציונים וגם הערבים קיוו שהאימפריה תפסיד ושיוכלו להשתחרר ממנה.<BR> מצד שני, המסה הגדולה של העמים הערבים לא תמכו במדינות המערב כיוון שהללו נחשבו לעמים של כופרים.<BR> הרוב הערבי הגדול המשיך להתנהג כאזרחים נאמנים של האימפריה בזמן המלחמה.<BR> רק מיעוט קטן חשב על פרוץ המלחמה כהזדמנות לשחרור.<BR> | ||