admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת
4,938
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
לאה גולדברג, היא המשוררת המולחנת ביותר בעברית, סופרת ילדים אהובה וחוקרת ספרות. | לאה גולדברג, היא המשוררת המולחנת ביותר בעברית, סופרת ילדים אהובה וחוקרת ספרות.<BR> | ||
לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבגרמניה וגדלה בקובנה שבליטא. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה לאוקראינה. בתום המלחמה, כששבו לארצם, התעללו חיילים ליטאיים באביה וגרמו לו להשתגע. | לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבגרמניה וגדלה בקובנה שבליטא. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה לאוקראינה.<BR> בתום המלחמה, כששבו לארצם, התעללו חיילים ליטאיים באביה וגרמו לו להשתגע. <BR> | ||
גולדברג סיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה של בון, ולאחר מכן עלתה לארץ. | גולדברג סיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה של בון, ולאחר מכן עלתה לארץ.<BR> | ||
כתבה ספרי שירה רבים וגם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" "המפוזר מכפר אז"ר" ו "דירה להשכיר." | כתבה ספרי שירה רבים וגם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" "המפוזר מכפר אז"ר" ו "דירה להשכיר."<BR> | ||
בשנת 1950 | בשנת 1950,עברה להתגורר בירושלים עם אמה. בירושלים כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה דימון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר.<BR> כנראה רמז לרומן "אפלטוני." שלה עם סטודנט באוניברסיטה.<BR> | ||
בשירתה מוצגת בדידות גדולה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר. חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות, היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם (גם מתוך חשש שמחלת הנפש של אביה תורשתית במשפחתה). | בשירתה מוצגת בדידות גדולה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר. חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות, היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם (גם מתוך חשש שמחלת הנפש של אביה תורשתית במשפחתה).<BR> | ||
בחורף שנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה. אמה, צילה, הוסיפה לחיות כ-13 שנים אחריה, ועל מצבתה ביקשה שיחרט אך "אמא של לאה גולדברג". | בחורף שנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה. אמה, צילה, הוסיפה לחיות כ-13 שנים אחריה, ועל מצבתה ביקשה שיחרט אך "אמא של לאה גולדברג".<BR> | ||
השיר מתואר מנקודת מבטה של בת המתבוננת בתמונת אמה ומדברת אליה. הבת מנסה להבין, ממרחק השנים שעברו, את אהבת אמה כלפיה. היא זוכרת בהערצה את האהבה של האם, את מסירותה, ואת נכונותה לקבלה כפי שהיא. בקריאה שניה אנו רואים את ביקורתה של הבת כלפי אימה, אשר בקבלה אותה כפי שהיא לא טרחה לברר מיהי למעשה. | '''השיר מתואר מנקודת מבטה של בת המתבוננת בתמונת אמה ומדברת אליה'''. הבת מנסה להבין, ממרחק השנים שעברו, את אהבת אמה כלפיה.<BR> היא זוכרת בהערצה את האהבה של האם, את מסירותה, ואת נכונותה לקבלה כפי שהיא. בקריאה שניה אנו רואים את ביקורתה של הבת כלפי אימה, אשר בקבלה אותה כפי שהיא לא טרחה לברר מיהי למעשה. <BR> | ||
בית ראשון | ===בית ראשון=== | ||
בקריאה ראשונה ניתן לראות ביחסה של האם מסירות ללא גבול, ואהבה ללא תנאים. בקריאה שניה ניראה גם את הפן השלילי של חוסר ההתערבות המוחלט הזה של האם בחיי ביתה. | הבית נפתח בניגוד בין תמונת האם לבין מי שהיא למעשה: בעוד שבתמונה האם נראית שלווה, למעשה היא אינה כזו. <BR> | ||
בית שני | הבת, הדוברת, זוכרת אותה גאה, אך גם נבוכה ביחסיה עם ביתה. היא מלווה את חיי הבת בדמעה, אך מוותרת בחיוך על הזכות להתערב בחייה. מעולם אין היא שואלת את ביתה על מעשיה ועל האנשים המעורבים בחייה: "ומעולם אינך שואלת "מי?" "<BR> | ||
בקריאה ראשונה ניתן לראות ביחסה של האם מסירות ללא גבול, ואהבה ללא תנאים. בקריאה שניה ניראה גם את הפן השלילי של חוסר ההתערבות המוחלט הזה של האם בחיי ביתה.<BR> | |||
===בית שני=== | |||
האם אינה תמהה ואינה כועסת כאשר ביתה באה ומבקשת ממנה שוב ושוב "תני". היא נותנת לה כל מה שהיא מבקשת רק משום שהיא ביתה. כאן מודגשת מאוד הקבלה של האם את ביתה, ללא שאלות וללא תנאים, ונידמה בקריאה ראשונה שמדובר בחוויה חיובית עבור הבת. | |||
בקריאה שניה ניראה שחוסר התמיהה והרוגז של האם מבטאים גם חוסר מעורבות, וחוסר נכונות להתמודד עם הבת ועם החוויות שהיא עוברת. האם, המסורה מצד אחד לביתה, אינה יודעת למעשה דבר על חייה. | בקריאה שניה ניראה שחוסר התמיהה והרוגז של האם מבטאים גם חוסר מעורבות, וחוסר נכונות להתמודד עם הבת ועם החוויות שהיא עוברת. האם, המסורה מצד אחד לביתה, אינה יודעת למעשה דבר על חייה. | ||
בית שלישי: האם זוכרת טוב יותר מן הבת את חוויות ילדותה – ואת העצב שחוותה בילדותה, אך בנפשה היא רואה את העצב הזה כבעיה שנפתרה, בשעה שבאה אליה הבת הבוגרת עם עצב אחר: "יאוש תוגתה שבגרה." | בית שלישי: האם זוכרת טוב יותר מן הבת את חוויות ילדותה – ואת העצב שחוותה בילדותה, אך בנפשה היא רואה את העצב הזה כבעיה שנפתרה, בשעה שבאה אליה הבת הבוגרת עם עצב אחר: "יאוש תוגתה שבגרה." | ||